עריכת הדף "עבודת המלך/דעות/ה" (פסקה)

== ט ==

'''מלבוש תלמיד חכם מלבוש נאה ונקי.''' משנה מקואות פ"ט מ"ו ר' יוסי אומר של בנאין מצד אחד וכו' ובשבת קי"ד א' מאי בנאין אמר ר' יוחנן אלו ת"ח שעוסקין בבנינו של עולם וכו' ושם איזהו ת"ח זה המקפיד על חלוקו עי"ש.

''' ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית.''' עי' לח"מ הקשה דבגמ' שבת קי"ד שם אפלגו אי רבב אי רבד, ואמרו ולא פליגי הא בגלימא הא בלבושא, ור"ל דבגלימא שהוא עליון אפילו רבב ובלבושא שהוא תחתון רבד אין רבב לא, ולא הזכיר רבנו אלא גלימא ולא לבושא, והרב מרכבת המשנה פי' דכתם או שמנונות שכתב רבנו ר"ל רבב ורבד וזהו כתם ור"ל כל חד כדיניה אם בגלימא אם בלבושא והוא דחוק טובא, ועי' סדר משנה שדעתו דכיון דרבנו רק איסורא קתני ולא חיוב מיתה כמו שאמרו בגמ', ואיסורא איכא בתרווייהו, ובימיהם טרם נגלה אורו הגדול של רבנו חננאל ז"ל, ועי' בדבריו ז"ל בביאור הסוגיא דכל תלמיד שנמצא דם על בגדו מכוער הוא שמא יראה ככתם וזה הדבר אם הוא בטלית שמתכסה בה העליונה הרי זה מכוער אבל אם הוא שמציע תחתיו אולי דם מאכולת הוא אפשר דלא הוי ליה טלית אחרת וגנא בה, ולפי"ז חילוק הגמ' דבבגד שמציע תחתיו לית לן בה, אלא בבגד עליון עי"ש וא"כ לא היה לו לרבנו להביא כי אם דין בגד העליון ופשוט.

''' ולא ילבש לא מלבוש מלכים וכו' שהכל מסתכלין בהם.''' כנראה למד כן רבנו מהא דאמרו בשבת קמ"ה ב' מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצוינים אם מפני שאינם בני תורה או כדרבי יוחנן משום שאינם במקומן הרי דבגדים מצוינים אינם לפי מדתן של ת"ח, ובקשו טעמים ע"ז.

''' ולא יהיה בשרו נראה מתחת מדיו כמו בגדי הפשתן הקלים ביותר.''' כבר הראו מקור הדברים ביומא ל"ה כר' אלעזר בן חרסום שעשתה לו אמו כתונת משתי רבוא, ולא הניחוהו אחיו הכהנים ללובשה משום שנראה כערום כחמרא במזגא עי"ש ולפי"ז למד רבנו כן מבגדי כהונה ולהכי העתיק ג"כ שלא יהיו בגדיו סחובין על הארץ אלא עד עקיביו ובית יד שלו עד ראשי אצבעותיו כמו בבגדי כהונה, אבל אפשר ג"כ והוא פשוט יותר דמקור רבנו כמ"ש הכ"מ מהא דב"ב נ"ז שלא יהא בשרו נראה מתחת למדיו, ופירש לה רבנו לענין קלות הבגדים ומ"ש עד עקבו ובית יד שלו למד מהא דאמרו במדרש שמואל והובא בילקוט שמואל שמואל ב' פ"ו רמז קמ"ג דאמרה לו מיכל בת שאול של בית אבא נאה ממך חלילה שנראה מימיהם פיסת יד ופיסת רגל ועקב מגולין ועי' סדר משנה האריך בכל זה טובא, ועי' בירושלמי פ"ה דביצה ה"ב ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש תריהון אמרין אנן לא זכינן לאוריתא אלא בגין דחמינן אצבעתי דרבי מן גולגיקין דידיה.

''' ולא ינעל מנעלים מטולאים טלאי על גבי טלאי בימות החמה אבל בימות הגשמים מותר אם היה עני.''' עי' לח"מ שהקשה דלמה לא הביא רבנו יתר החילוקים שאמרו בגמ' שם לא אמרן אלא בפנתא אבל בגולדא לית לן בה, ובפנתא לא אמרן אלא באורחא אבל בביתא לית לן בה, וכן עמד ע"ז הגרי"ד בגליון שם והמעיין בדקדוקי סופרים יראה כי בכמה כת"י ליתא כלל להנך חילוקים בגמ' זולת של ימות החמה וימות הגשמים שהובא בס' בית נתן וכן הוא בס' האגודה וכן העתיק שם בשם הרא"ש דפוס וויניצא והוסיפו אח"כ בנוסח הרא"ש וגם מרן הגר"א ז"ל חילק שם חילוק דאורחא וביתא וזה היה נוסח רבנו בגמ' ופשוט, אמנם מה שהוסיף רבנו וכתב אבל בימות הגשמים מותר אם היה עני לא ידענא מנ"ל הא דבעי דוקא עני לכך, והרי לפירש"י ז"ל הטעם בימות הגשמים משום שהטיט מכסה ואינו ניכר ומה לי עני מה לי עשיר, ולא ראיתי מי שעמד בזה ואפשר שיצא לו לרבנו זה מהא דפריך בשבת קי"ד א' שם על אמרם גנאי הוא לת"ח שיצא במנעלים מטולאים והא ר' אחא ב"ר חנינא נפיק ומשני בטלאי ע"ג טלאי, ולמה לא משני בימות הגשמים דאז רשאי לצאת, ועל כרחך דלא הותר גם אז אלא לעני וידעו שר"א לא היה עני, ולהכי הוכרחו לחדש בטלאי ע"ג טלאי, ודע דבכת"י אברבנאל נוסח אחר בדברי רבנו ולא ילבש בבגדים מטולאים טלאי ע"ג טלאי וצ"ב וכנראה הוא ט"ס.

''' ולא יצא מבושם לשוק ולא בבגדים מבושמין ולא ישים בושם בשערו אבל אם משח בשרו בבושם כדי להעביר את הזוהמא מותר.''' עי' כ"מ ולח"מ שהקשו בדברי רבנו ויישבו בכמה אנפי והוא דחוק טובא ועי' סדר משנה האריך מאד, והברור בדברי רבנו, דהדבר תלוי אם נתכוין לבשם עצמו להריח אז אסור לצאת ואפילו בגופו וכמו דמוכח מהא דאם ת"ח הוא טחו בראש השמש או בכותל, והרי זה בגופו הוא ולמה אסור ועל כרחך כיון דהשמן הזה להריח בא מדמברך עליו וכמ"ש התוס' שם ד"ה שמן והדס על כן אסור אף שהוא בגופו אבל אם עשה כן כדי להעביר הזיעה מותר וכן דייק רבנו בדבריו ולא יצא מבושם לשוק היינו אפילו גופו כיון שעשה כן להריח ומה שלא הזכיר רבנו דדוקא במקום שחשודים וכו' כמ"ש שם בגמרא עי' לח"מ ועי' סדר משנה האריך, והפשיט דהלא רבנו מסיק וכתב להדיא כל אלו מפני החשד, וקאי על מבושם, ועל יציאה יחידי ובתרוויהו היכא דליכא חשדא מותר, (ומה שעמדו לתמוה דהא קי"ל דלא נחשדו ישראל על הזכור ועי' בדברי רבנו בפכ"ב מהל' איסורי ביאה, אין קושיא כלל, דבמקום שחשודין דקאמר בגמ' לא בעינן כלל שישראל יהיו חשודין אלא דהיכא דיש חשודין והם הולכים מבושמים גנאי הוא לת"ח לעשות כן ולא רציתי להאריך עוד).