עריכת הדף "
העמק שאלה/קלג
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ט == {{העמקש|ט}} '''ויליף לה מקדשים והזמנה מילתא הוא.''' כבר ביארנו דרבינו ס"ל דאביי לאו מע"ע גמר לה לדין הזמנה אלא מהקדש. ועפ"י זה נשתנה דין הזמנה לאביי וה"נ לדידן דקיי"ל כרבא בהזמנה ואח"כ מעשה כאשר יבואר. דהתוס' בסנהדרין שם ד"ה נתנו לספר. דקדקו מדנקטו לשון האורג בגד למת ולא האומר דזה הבגד יהי' למת ש"מ דאביי ג"כ אינו אוסר בהזמנה אלא במעשה לשם זה. וכן הוכיחו מדתניא הוסיף בו דימוס א' למת אסור בהנאה וקאמר הש"ס דלאביי ניחא. אלמא דבעינן דוקא מעשה. וה"נ יש לדקדק לרבא למאי דמשני דמיירי ברמא ביה מת. ומכ"מ בעינן דוקא מעשה כמו הוסיף בו דימוס אבל בדיבור לא מהני. ותו דאלת"ה מנליה להגמ' ברכות דכ"ג שהביא הא דרב חסדא אזמני' ולא צר מותר להשתמש בו חול. וקאמר שם ולאביי דס"ל הזמנה מילתא היא כו' מבואר דר"ח אתי דלא כאביי. ומנלי' להש"ס הכי דילמא ר"ח בהזמנה בפה קאמר דלכ"ע לאו מילתא היא. אלא ודאי דבהזמנה בפה לא היה מהני אפי' מעשה דצר ביה. וכן העלה הר"ן בחידושיו. ונדחק ליישב הא דהנחת המת דהוי מעשה גופא לא מהני. ופירש דבריהם שהיה הזמנה דפה רחוק מהנחת המת ומיירי שבשעת הנחת המת היה בלא הסכמה. והרמב"ן יש לו בזה דעת אחרת והובא בנמוק"י ומג"א סי' מ"ב. וקשה לי טובא דא"כ דבאמירה בעלמא לא שייך הזמנה כלל. מנלן דבתשמישי ע"ג לא מהני הזמנה מדתניא האומר בית זה לעבודת כוכבים כו' והרי אמירה בכ"מ לא מהני. ונהי דלפי דקדוק מקרא דאשר עבדו שם הגוים מבואר דהזמנה לאו מילתא היא כלל. מ"מ הא גופא קשה למה נקיט התנא האומר ליתני יותר רבותא הבונה בית לעבודת כוכבים לא עשה כלום. ותו קשה הא שהביא הגמ' קושיא לאביי מדתני האומר לאומן עשה לי תיק של ספר או נרתיק של תפילין עד שלא נשתמש בו קודש מות' להשתמש בו חול כו'. ומאי קו' הא באמירתו של בעה"ב אין בו ממש אפי' לאביי ובמעשה האומן אין הכרח שיכול לאסור שאינו שלו. ותלי' במחלוקת אמוראי בחולין פרק ב'. וכ"כ המג"א שם סק"ד. ואין לומר דדמי לעשאו שליח לדבר שהרי אין הכרח לזה שעשאו שליח לאסור. ואפשר שלא אמר לו אלא לדעת צורת המלאכה ולא שיהא מקדיש. אבל באמת כ"ז שדקדקו רבותינו דדבור פה גרע ממעשה היינו משום דנ"ל מע"ע דהזמנתו היינו ירידתו לנ"א לשם עריפה. אבל למש"כ רבינו דמהקדש גמר לה. ובהקדש עיקר דין הזמנה למדנו מדבור פה. דהאומר בית זה הקדש ה"ז קודש אע"ג שלא עשה בו שום מעשה להקדש. ודוקא דבור כדכתיב ואיש כי יקדיש את ביתו קודש לה'. ומשמעו שיאמר ה"ז קודש לה'. כמו שפי' בת"כ והובא בנדרים דף י' בהא דכתיב כי יקריב מכם קרבן לה'. אבל במחשבה לחוד ודאי לא נאסר זולת קדשי מזבח ותרומה כדאית' בשבועות דכ"ו. וע' מש"כ סי' ע"ג אות ג' בס"ד. הא מיהא דין הזמנה בהקדש אינו מפורש בתורה אלא בדבור פה. ובמעשה שחושב בשעה שעושה לשם הקדש לא שמענו דמהני אפי' בהקדש. מיהו לאביי דגמר בכל דבר דשייך הזמנה מהקדש דמהני הזמנה. ממילא [מעשה לשם כך מהני שאין לומר דוקא דבור דהוי מצד נדר ובטוי שפתים שהרי במת לא שייך נדר אלא מטעם הזמנה מילתא היא דמהני. וה"ה שלמדנו מכש"כ במעשה לשם הקדש דמהני כמו בתיק של ספר וכדומה. וכ"ז לאביי. אבל רבא ס"ל דנ"ל מת מע"ג דהזמנה לאו מילתא היא והיינו האומר בפה דלא מהני כמו בהקדש. ומכש"כ מעשה שיש בו מחשב' למת וממילא אפי' בהקדש עצמו דאמירה מהני אינו מטעם הזמנה אלא מטעם נדר ובטוי שפתים דחל בהקדש דמצוה הוא. ומש"ה אפילו בכלי קודש תניא בתוספתא דמגילה פ"ב ומנחות פ"ט וירו' יומא פ"ג ה"ו כלי גבוה עד שלא נשתמש בו גבוה רשאי להשתמש בו הדיוט. וע"כ מיירי בנעשין לשם גבוה כאשר יבואר לפנינו. הא מיהא למדנו דלאביי הזמנה בפה פשיטא דמהני. וכן לרבא במעשה כל דהו. והיינו שהביא הרי"ף פ' נגמר הדין הא דאמר ר"ח האי סודרא דאזמני' למיצר בו תפלין כו'. ואח"כ הביא עוד הא דתניא כיס שעשאו להניח בו תפלין והניח בו תפלין אסור להניח בו מעות כו'. והרי ידוע דרכו בקודש שלא לכפול בדבר חנם. אלא אשמועינן תחלה אזמני' בפה שהוא הזמנה המחוורת. ואח"כ הביא ברייתא הזמנה דמעשה לשם קודש ואח"כ הביא הרי"ף עוד הא דהאומר לאומן עשה לי תיק של ספר כו' ללמד דמהני דיבור אפי' בעוד שלא נעשה החפץ והסוגיא מחוורת כשמלה לדעת רבינו: עוד זאת יש להעלות משנוי נוסח' זו. דידוע קושית הראשונים לפרש"י והרי"ף במחלוקתן של רשב"ג וחכמים בבתים של תפלין דרשב"ג כאביי משו"ה בעי עבוד לשמה וחכמים ס"ל כרבא. והקשו הרבה מהא דקיי"ל במס' גיטין פ' הנזקין דס"ת שלא עיבד קלף לשמה פסול. והעלו מזה דבגוף הקדושה לכ"ע הזמנה מילתא היא. וע"ז הקשו מסוגיא דמנחות דל"ד וכמש"כ לעיל אות ז'. ועוד קשה מדאי' בירושלמי יומא פ"ג ה"ו עור שעיבדו לשם קמיע מותר לכתוב עליו מזוזה ורשב"ג אוסר. הרי דמזוזה גוף הקדושה ס"ל לת"ק דלא בעינן לשמה. ועוד הקשו הראשונים ז"ל. ואנו בעניינו העלינו בסי' ס"ז לשיטת רבינו ישוב מרווח דודאי הזמנה לאו מילתא היא אפי' בקלף ס"ת אלא דמכ"מ בעינן עיבוד לשם ס"ת מדכתיב לקוח את ספר התורה. ותפלין איתקש לס"ת כידוע. ולא פליגי בהני אלא בבתים של תפלין ובמזוזה. איברא עדיין ק' לי דלפי הנראה מאן דסבר כרשב"ג ס"ל כאביי דהזמנה מילתא היא. וא"כ שמואל דאית ליה כרשב"ג לסוגיא דמנחות דף מ"ב נמי ס"ל הזמנה מילת' היא. וא"כ קש' מהא דב"מ דאמר שמואל בונין בחול ואח"כ מקדישין. מאי נפקא מינה הא נאסר משעה שעושין לשם קודש כדתניא בתוספת' דמגילה וירו' יומא שם שאין חוצבין אבנים אלא לשם קודש וכן פסק הרמב"ם הל' בית הבחירה פרק א' הלכה כ' אין עושין כל הכלים אלא לשם הקודש ואם נעשו מתחלתן להדיוט אין עושין אותו לגבוה כו' אבנים וקורות שחצבן מתחלה לבהכ"נ אין בונים אותו בהר הבית כו'. ואם כן למאן דאמר הזמנה מילתא היא מאי מהני הא שבונין בחול. הן אמת שאפשר ליישב דמכ"מ אין בהם מעילה עד שיקדישם ואין בהם אלא איסור הזמנה לבד ויותר חשו למעילה מאה"נ כדמוכח בפסחים דס"ו אמרו עליו על הלל מעולם לא מעל אדם בעולתו כו'. משמע דוקא בעולתו שיש בו מעילה אבל לא חש לשלמים דאיסור בעלמא. מכ"מ העיקר נראה שאין הכרח לומר כלל דשמואל כאביי ס"ל והא דקאמר תנאי היא ורשב"ג כאביי אביי הוא דמשני הכי. דכמו דרשב"ג ס"ל דנ"ל מהקדש דבעינן הזמנה לכל דבר שבקדושה ה"ה דנ"ל דהזמנה מילתא היא. אבל רבא וכן שמואל ס"ל דאפי' לרשב"ג דס"ל דבעינן הזמנה כמו בהקדש. מכ"מ אינו נאסר משעת הזמנה דנ"ל מע"ג דהזמנה ל"מ היא. ובזה האופן הי' מתיישב ג"כ הא שהקשו מסוגי' דגיטין דבעינן עבוד עורות של ס"ת לשמה. אלא שא"כ הי' מוכח דקיי"ל מיהא כרשב"ג לענין בתים ש"ת ומזוזה דבעינן עבוד לשמה כס"ת. משא"כ למש"כ בשם רבינו דבס"ת לא פליגי ומקרא הוא דדרשינן ספר התורה. א"כ קיי"ל בכ"מ כחכמים דלא בעינן בבתים ש"ת ובמזוזה עיבוד לשמה. אבל הא מיהא ג"כ נכון דאפי' רשב"ג ומאן דאית לי' כוותי' אפשר דס"ל הזמנה ל"מ היא ובזה נתיישב כל הקושיות. איברא כ"ז אין מקום לומר לשיטת התו' דהכל מעגלה ערופה הוא דנ"ל. וא"כ רשב"ג דס"ל דבעינן הזמנה ג"כ למד מע"ע דבעינן הורדה לנחל איתן. וממילא כיון דלמד שם שם מע"ע ה"נ דיש ללמוד דהזמנה אוסרת. אבל לדעת רבינו דמע"ע אין מקום ללמוד כלל. ורק מהקדש מצד הסברא ומה מצינו. מעת' שפיר י"ל דאע"ג דגמר מהקדש דבעינן הזמנה. מכ"מ הא נ"ל מג"ש דשם שם מע"ז דהזמנה ל"מ היא. וא"כ מתפרש הסוגי' יפה כמש"כ דתנאי היא רק לאביי ולא לרבא. וכבר כ' הרמב"ן במלחמת ה' סוכה פ"א והובא בחי' הר"ן בסנהדרין שם לפרש סוגי' זו בזה האופן לפי דרכם דרק אביי מפרש כתנאי ולא רבא. ונראה להוסיף דפליגי בזה בסוגית הירוש' יומא שם אי תלי' הא דבעינן הזמנה להא דהזמנה מילתא היא או לאו וז"ל הירו' בד שיהו חדשים. אם אומר את שלא ילבש שחקים והתני ולבשם אפי' שחקים. ר' חנינא בשם ר' יסא במחלוקת [הא דתני שיהו חדשים היינו שמתחלה יהו נעשין לשם ב"כ מחדושן. ואתי במחלוקת ומפרש והולך] עור שעבדו לשם קמיע מותר לכתוב עליו מזוזה רשב"ג אוסר א"ר יוסא הוינן סברין מימר מה פליגין [אם בעינן עשי' לשם קודש] להדיוט [היינו מזוז' דצורך הדיוט וכך פי' קה"ע ולא כפ"מ] הא לגבוה לא [וכ"ע סברי דבעינן מעשה לשם גבוה והביא ראי' לזה] מן מה דתני אבני קודש צריך שתהא חציבתן בקודש ובקודש יחצבו בגדי קודש צריך שתהא אריגתן בקודש ובקודש יארגו [וכסבור ר' יסא ד"ה היא. והיינו כברי' בד שיהו חדשי'] ואר"ח בשם ר"י במחלוקת היא [דלא כ"ע היא הברייתא. והביא ראי' לזה מרומי' דשני ברייתות לענין איסור מלאכת הדיוט משהזמין לגבוה] דתני [כצ"ל והא דאיתא לפנינו ה"א אף לגבוה פליגין מקומו להלן] העושה כלי לגבוה עד שלא נשתמש בו גבוה מותר להשתמש בו הדיוט משנשתמש בו גבוה אסור להשתמש בו הדיוט והא תני העושה כלי לגבוה אל ישתמש בו הדיוט ר"ח בשם ר"י אמר במחלוקת הדא אמרה אף לגבוה פליגין. [כצ"ל פי' מרומי' דברייתות אי הזמנה מילתא לאסור מלאכת הדיוט שמענו דה"ה דפליגי אי בעינן הזמנה כלל. ומה שבינתים דתני העושה כלי להדיוט כו' הוא בשבוש כמש"כ בקה"ע]. ר' הונא בשם רבנן דתמן תפתר שבא מתרומת הלשכה ולית שמע מינה כלום [פי' דלא כר' חנני' דבמחלוקת היא. אלא לכ"ע הזמנה לאו מילתא ומותר להשתמש בו הדיוט. והא דתני חדא אסור היינו כשעשה ממעות תה"ל. ומכ"מ הא דתני דבעינן שיהו חדשים וגם הא דתני' שיחצבו בקודש לא ק"מ דמכ"מ בעינן שיעשו לשם גבוה. והיינו כמש"כ שאין הכרח מהא דבעינן הזמנה בכמה דברים שיהו שם הזמנה מילתא ופי' הקה"ע ופ"מ בסוגיא זו דירו' אין מובן כלל יע"ש] נמצא לפי דברינו ס"ל לר' חנני' דהזמנה בהא מילתא היא. ור' הונא בשם רבנן דתמן. והוא רב הונא בשם חכמי בבל ס"ל אפי' בהא לאו מילתא. והיינו שכתבנו בסי' קכ"ו אות ח' יע"ש:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף