עריכת הדף "
בינה לעתים/יום טוב/ב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ט == '''העומד על המוקצה מערב יו"ט בשנה השביעית שכל הפירות הפקר צריך שירשום ויאמר מכאן ועד כאן אני נוטל ואם לא רשם לא יטול.''' עיין במ"מ שכתב, הטעם דנקיט בשביעית דשבת קובעת למעשר בשאר שנים אפילו באכילת עראי עכ"ל וכו' ודבריו צריכין ביאור, דהא דשבת קובע למעשר היינו דוקא בדבר שנגמר מלאכתו למעשר כמבואר בשבת ובש"ס דביצה {{ממ|שם בסוגיא}} כי אתא רבין אמר ר' יוחנן וכו' ולכך כתב רבינו הרמב"ם בהאי משנה ובהל' מעשרות {{ממ|פ"ה הלכה כ"א}} הנך גרוגרות וצמוקים שהניחן לייבש ולא נגמר מלאכתן אין שבת קובע למעשר, ובש"ס נאמר הטעם הואיל ורשם מכאן ומכאן אני נוטל למחר משויא ליה לקובע, ובאמת רבינו הרמב"ם בפירושו למשנה כתב ג"כ הטעם משום דשבת קובע, אמנם זהו בדברי רבי אליעזר ור"א ס"ל דשבת קובעת למעשר אף בדבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ואפילו לעראי משא"כ בדברי חכמים ליכא למימר כן דקיימ"ל דאינו קובע אלא לדבר שנגמרה מלאכתו וכו'. ''' וצ"ל''' דס"ל להמ"מ דוודאי האי דירשום מכאן ועד כאן אני נוטל אינו קובע כלל למעשר בדבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר, דא"כ כל הימים שירשום מכאן ועד כאן אני נוטל יהיה מחויב במעשר, וזאת לא שמענו כלל דא"כ הו"ל ליחשוב אותו הגמרא והרמב"ם במנין דברים הקובעים למעשר, גם הרשימה באומר מכאן אני נוטל, אלא ודאי דזאת אינו מועיל כלל רק בצירוף שבת הוא דקובע, דכתיב וקראת לשבת עונג, רק דאימת הוא קובע בדבר שנגמרה מלאכתו אך כיון דאמר מכאן אני נוטל מחשבינן ליה לענין שבת כמו דנגמרה מלאכתו למעשר דהא דעתו בזה להתענג בשבת וקבע בשבת למעשר, וא"כ עיקר החיוב למעשר הוא בא מחמת קביעת שבת, ולזאת נתכוון המ"מ ורבינו הרמב"ם בפירוש המשניות ודוק היטיב. ''' וכתב''' המ"מ ורבינו כתב דין זה ביו"ט ולא בשבת היינו לפי שאין אנו אומרים מוקצה בשבת עכ"ל, והנה נראה מלשונו דהוא סובר כדעת רש"י והרז"ה דהאי מוקצה הוא רק לר' יהודה ולא לר' שמעון, ולכך בפרק קמא דף ד' במילתא דר' אליעזר דאמר ביצה תאכל היא ואמה וכו' ומקשינן אי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים היא ואמה אסורה ופירש"י דהא שמעינן לר"א דאית ליה מוקצה דתניא ר"א אומר עומד אדם על המוקצה וכו' אלמא הכנה בעי עכ"ל, וכן כתב הרז"ה בהשגותיו להרי"ף מהאי דעומד אדם על המוקצה וכו' מוכח דר"א אית ליה מוקצה, וצ"ל לדבריו הא דאמרינן בשבת סתם לן תנא כר"ש והוא מדתני מחתכין הנבילה לפני הכלבים וכו' וקחשיב לת"ק לסתם משנה אף דפליג עליו ר' יהודה, והא כאן בעומד אדם על המוקצה בערב שבת ס"ל לר"א דסגיא באמירה וחכמים צריכים דוקא רשימה, ומבואר דתרווייהו ס"ל מוקצה בשבת, דבמשנה לא נזכר כלל יו"ט רק שבת ומוקצה אף בשבת, והרי כאן סתם דאמרינן מוקצה אף בשבת ר"א וחכמים, וצ"ל די"ל דר"א לדברי חכמים קאמר וחכמים לדברי ר"א קאמרו לדידן לית לן מוקצה לדידך דאית לך מוקצה אודי לן מיהת דלא מהני אמירה רק דברשימה מכאן ומכאן וכו' ונפק"מ ליו"ט, או בשאר מוקצה היכא דר"ש ג"כ מודה. ''' אבל''' דעת התוס' והרמב"ן בהשגותיו להרז"ה, דהאי מוקצה דהכא הוא אף לר"ש דהוי [כמו] גרוגרות וצמוקין וכמ"ש רש"י במתני' להדיא ובהא אף ר"ש מודה, והנה באמת למאי דהעתיק המ"מ דעת רש"י דמוקצה הוא כעין גרוגרות וצמוקין א"כ לא ידעתי כלל מי דוחקו לומר דיהיה רק אסור לר"י ולא לר"ש עיין בלח"מ. ומה שנ"ל בישובו הוא דס"ל דבשביעית דהכל הפקר הוא ויד כל אדם שווין בו, אף גרוגרת וצמוקין לא הוי מוקצה לר"ש, דהא ר"ש לא ס"ל כלל מוקצה מדעת, רק דהוא מודה בהנך משום דהוי דחוי בידים וזה דוקא בדבר שלו אבל בדבר הפקר מה יועיל דחוי שלו בדבר שאינו שלו, וכי אדם יכול לדחות דבר של אחרים, ולכך זאת דאיירי בשביעית לא הוי מוקצה רק לר"י משא"כ לר"ש [ועיין להלן סוף הלכה י']. ''' רק''' הא קשיא דלמה פסק רבינו דבעינן שירשום, דהא רש"י פירש דלכך בעינן שירשום היינו דאין ברירה והוא קושית הש"ס דלעיל ביוני שובך, וא"כ למאי דפסקינן בדרבנן יש ברירה א"כ יקשה לן למה בעינן דוקא רשימה, ועיין בים של שלמה דחולק בזאת על רש"י וכתב דלא תליא כלל בברירה, רק כאן דחומרא הוא הואיל דאקציה בידים עיי"ש, אך זהו לשיטת התוס' והרמב"ן הנ"ל דבהאי מוקצה אף ר"ש מודה וא"כ שפיר יש מקום לומר דלחכמים חמור ממוקצה דבע"ח כמ"ש התוס' ד"ה באומר מכאן אני נוטל וכו', משא"כ לשיטת רבינו דס"ל כשיטת רש"י דלר"ש לא אמרינן כלל מוקצה בזה וא"כ קיל הוא מיוני שובך דהוי מוקצה אף לר"ש, כמ"ש התוס' ריש ביצה וכן מורין שיטת התוס', וא"כ על כרחך צ"ל משום ברירה, דהא ביוני שובך גופא לולי הטעם זימנין דמשתכחי שמנים כחושים וכו' היה תליא שפיר בברירה וא"כ קושיא הנ"ל במקומה עומדת. ''' ונ"ל''' די"ל דס"ל לרבינו דהא דקיימ"ל בדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה היינו משום דמספקא לן אי יש ברירה או אין ברירה ולכך בדאורייתא אזלינן להחמיר ואין ברירה ובדרבנן אזלינן להקל ואמרינן יש ברירה, ועיין בהרמב"ם פ"ג מהל' גירושין ובאבן העזר סימן קל"ד סעיף ד' מבואר הוא כמ"ש, ומעתה למאי דחדית לנו ר' אשי דבדבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן ספיקא להחמיר, א"כ י"ל דאף לענין ברירה נמי נימא כן ואין ברירה בדשיל"מ כמו בשל תורה ולכך בעינן דוקא רשימה. ''' והא''' דלא משני כן רבא לעיל דף י' ביוני שובך, י"ל דהא רבא הוא דתירץ כך ורבא לא ס"ל כלל האי סברא דדשיל"מ אף בדרבנן ספיקא אסורה דהא רבא משני לקמן דף ל"ח על קושיא ולבטיל מים ומלח לגבי עיסה וכו' דתבלין לטעמא עבידי וטעמא לא בטיל, ור' אשי תירץ משום דהוי דשיל"מ וכו' משמע דרבא לא סבירא ליה כלל האי סברא דדשיל"מ יהיה מהני בספיקא דרבנן, ואף דנראה דתוס' שם נשמר מזה וכתב ד"ה משום דהוי דשיל"מ דקושית הש"ס הוא משום דהוי מין בשאינו מינו, ובזה פריך הגמ' ולבטיל וכו', ורב אשי חדית לן הואיל דדרך הוא לתת לקדירה הוי מין במינו וכו' עיי"ש, מ"מ פשטות לישנא דהש"ס לא משמע כן כלל, אף גם דהא רבינו הרמב"ם פסק בפ' ט"ז מהל' מאכלות אסורות דתבלין אינו בטילי במינו אבל באינו מינו בטילי, ועיין בפרי חדש ליו"ד דהאריך בזה דפשטא דלישנא דהרמב"ם מורה כן וכמ"ש המלחמות הכא להדיא ול"מ א"כ יקשה איך משני רבא הכא דתבלין לא בטילי כלל, ועל כרחך צ"ל דאף לרבא לא מהני כלל דשיל"מ בדרבנן וא"כ שפיר משני לעיל דלמא שבק וכו' ומטלטלה שלא לצורך. ''' והא''' דפסק רבינו בפרק ה' הלכה ה' בשנים שלקחו חבית בשותפות וכו' שחלק כל אחד ואחד כרגליו, דיש ברירה, הואיל היות תחומין אינה אלא מדברי סופרים, לא קשה מידי דבתחומין הקילו דהא ראייה דבכמה מקומות הקילו בו וכדקיימ"ל ספק עירוב כשר ולא חששו כלל לדבר שיש לו מתירין דספיקא אסורה כמ"ש התוס' {{ממ|עירובין מ"ה}} ומרדכי בכמה דוכתין דבעירוב הקילו חז"ל. ''' והמג"א''' {{ממ|בסימן תצ"ה}} שכתב ג"כ לדבריו דהאי מוקצה הוא חמור דהוי דחוי בידים וכמ"ש מהרש"ל, וכבר כתבתי שאי אפשר לומר כן בהרמב"ם ורש"י, אך מה שכתב בשם הכל בו דאף בהאי שייך טעמא דלמא שביק הרעים ואכל היפים כמו ביוני שובך, וא"כ מטלטל שלא לצורך, אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה דטעם זה לא נזכר כלל בש"ס, ולהדיא הוא נגד רש"י ז"ל וצ"ע. ובכלבו נזכר להיפך דדוקא במוקצה של יונים הוא דאיכא למיחש לזאת ולא במוקצה של אוצר כלל, ותמהני על המג"א, ואפשר הואיל וכתב דאיכא למגזר ביה במוקצה חשב דאיירי מן מוקצה הנאמר במשנה והיינו עומד אדם על המוקצה וכו' וזה אינו רק דאיירי באיסור בע"ח כגון תרנגולת וכו' וסיים להדיא דבאוצר של פירות ליכא למיחש כלל וכלל דסגיא בהזמנה, ודברי המג"א צ"ע.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף