עריכת הדף "אליה רבה/אורח חיים/רמד" (פסקה)

==ט==

[ט] '''מיהו אם התנה וכו'.'''  מקור דין זה הוא מסוף סימן תקמ"ג ושם אמר דאם התנה ואחר כך עושה כותי אין צריך לימחות בידו, ולפי זה מה שכתב הכא עשאה בעל כרחך היינו ממה שהתנה עמו ולא ממה שמחה בו בשבת, ואולי כיון דמיירי הכא בבנין דאיכא מראית עין צריך שימחה להם בפרהסיא כדי להוציא מחשד, ואם עושים בעל כרחו אזי מותר מה שאין כן לקמן מיירי במטלטלים. ונראה דמטלטלים בבית ישראל דינו כקרקע. ומכל מקום נראה שאין צריך ליתן להם מעות כדי שיפסקו כיון שבכך התנה ונרצו לכך. עוד מבואר שם דמיירי אפילו בשכיר יום. גם משמע שם דאין חילוק בין עשאה כותי לטובתו למהר להשלים למלאכתו או לטובת ישראל, ורמ"א שכתב הכא למהר להשלים מלאכתו אורחא דמילתא נקט דכיון שהתנה עמו סבר שאין לו טובה, אבל מגן אברהם כתב דכשעושה לטובת ישראל אסור והביא ראיה מסימן שכ"ה סעיף י"ד, ויש לדחות דהתם משמע משום כבוד המת כדפירשתי לעיל, גם שם יש גזירה שיאמר ישראל בשבת לעשות לו מה שאין כן הכא שהתנה, ומה שהביא ראיה מעובדא דמר זוטרא יש לומר דלא התנה כיון שהיה חוץ לתחום, אף דתבן היה משלו מכל מקום הוי קבלנות אלא דלאו גמורה הוא כמו שכתב נימוקי יוסף פירוש שהפך או דלא מסיק אדעתיה שימשוך המלאכה עד יום טוב. אך קשה על עיקר דין זה דמרדכי ונימוקי יוסף מייתי ראיה מפרק קמא דשבת פוסק עמו לשבות ואינו שובת הא התם מיירי בהולך לדבר מצוה דפטור ממצות עונג שבת אלא דרווחא דמילתא אמרו פוסק וכו' כדלקמן ריש סימן רמ"ח: