עריכת הדף "אבני נזר/אבן העזר/מב" (פסקה)

==ט==

ט) עוד יש מקום עיון לפי דברי הריטב"א והנמק"י יבמות סוף פרק בית שמאי וז"ל וא"ת אמאי צריכה גט תהא נאמנת במיגו דאי בעיא שתקה וכו' וי"ל וכו' לאחר ל' חזקה שבעל ובמקום חזקה לא אמרינן מיגו, ואע"ג דבב"ב לא איפשטא אי אמרינן מיגו במקום חזקה או לא, התם ממונא הכא איסורא, ועוד אין כל החזקות שוות עכ"ל, והנה לפי תירוץ הראשון נפל ההיתר בבירא, דההיתר משום מיגו, והא גבי איסורא לא אמרינן במקום חזקה, הנה הש"ך וכנה"ג בכללי מיגו לא הביאו כלל תירוץ זה, אך גם לפי תירוץ זה אין ענין לנ"ד, דהנה החילוק שבין ממון לאיסורא פשוט דמיגו לא עדיפא מחזקה רק שקולין ובממון אינו יכול להוציא מספק, ובאיסור ספק איסורא לחומרא, והנה בנידון דידן שלא ידעו הזנות אלא מפי', ואינה נאמנת לגבי הבעל דמשועבדת לו אין דבר שבערוה פחות משנים, אף דאפי' למשנה אחרונה בכה"ג ודאי לא חיישינן לעיני' נתנה באחר שהדברים אין מראין כך, הנה בטמאה אני לך ורגלים לדבר דקי"ל נאמנת דבהכ"ג לא חיישינן לעיני' נתנה באחר, מ"מ כתב בפסקי מהרא"י סי' רכ"ב דאינה נאמנת רק לגבי נפשה דשויא אנפשה חתיכה דאיסורא, והכא נמי אינה נאמנת על הזנות אלא משום דשויא אנפשה חתיכא דאיסורא, ואף שאומרת מותרת אני שאנוסה הייתי, כמו כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי, וחשבינן לי' הודאת בע"ד שלא פרע, וה"נ בשוי' אנפשה שהוא מתורת הודאת בעל דין נאמינה על הזנות ולא נאמינה על האונס, מ"מ אינה נאמנת רק לגבי עצמה, ובתרי ותרי ונשאת לאחד מעידי' ואומרת ברי לא תצא כיון דספק והם טוענים ברי אין מוחין בידם, ה"נ כיון שאומרת ברי שאנוסה אין מוחין בידה, והיא אינה נאמנת לגבי' שזינתה, ובהא דריטב"א ונמק"י אף שהיא אומרת ברי שלא נבעלתי, מ"מ יהי' אסור לאחר לישאנה מספק, אבל הכא על הבעל אין איסור כלל, ובאמת אם הי' הבעל אומר שעל הזנות מאמינה ועל האונס ספק, ליתא לתירוץ זה, בכהאי גוונא טוב שלא לשואלו כלל, כיון שדברי הריטב"א והנמק"י לא הביאוהו הש"ך וכנה"ג והנמק"י בעצמו כתב עוד תירוץ, וגם בש"ס לא מצינו הא דמהימן רק בודאי איסור ולא בספק, ע"כ אין נכון לשואלו כלל בזה: