עריכת הדף "אבן האזל/גניבה/ג" (פסקה)

== טז ==

'''הי' קרן הגנבה שוה מאה ואין הגנב שוה אלא נ' ה"ז נמכר ושאר הקרן עם הכפל עליו חוב עד שיצא בשביעית ויעשיר וישלם, הי' הגנב שוה מאה ואחד אינו נמכר שנאמר ונמכר בגנבתו עד שיהיו דמיו כולן מובלעין בגנבתו.''' 

''' גנב ונמכר וחזר וגנב אם לשני גנב ה"ז נמכר פעם שניה ואפי' גנב למאה אנשים נמכר מאה פעמים ואם לראשון גנב פעם שניה אינו נמכר שני' אלא ישאר עליו הכל חוב.''' 

''' גנב לזה וחזר וגנב לזה וחזר וגנב לזה כולם שותפין בו אם היו דמיו כנגד הקרן של שלשתן או פחות מן הקרן נמכר ומחלקין ביניהם ושאר הכפילות חוב עליו, ואם הי' דמיו יתר אינו נמכר והכל חוב עליו עד שיעשיר.''' 

''' שותפין שגנבו כאחד משלשין ביניהן וכל א' מהן נמכר בחלקו מן הקרן וכל מי שדמיו יתר על חלק הקרן שנתחייב בו אינו נמכר.''' 

''' המ"מ ''' ציין לכל דברי הרמב"ם שהוא מסוגיא דקדושין, אבל באמת צריך באור, והנה שם איתא מכלל דעבד עברי נמכר ונשנה והתניא בגנבתו וכו' כיון שנמכר פ"א שוב אי אתה רשאי למכרו, אמר רבה ל"ק כאן בגנבה אחת כאן בשני גנבות א"ל אביי בגנבתו טובא משמע אלא אמר אביי ל"ק כאן באדם אחד כאן בשני גנבות, ת"ר גנבו אלף ושוה חמש מאות נמכר וחוזר ונמכר, גנבו חמש מאות ושוה אלף אינו נמכר כלל, ר"א אומר אם הי' גנבו כנגד ממכרו נמכר ואם לאו אינו נמכר, אמר רבא בהא זכנהו ר"א לרבנן דמ"ש גנבו חמש מאות ושוה אלף דאינו נמכר, דנמכר כולו אמר רחמנא ולא חציו ה"נ נמכר בגנבתו אמר רחמנא ולא בחצי גנבתו, ורש"י פי' דמה דאמר רבה כאן בגנבה אחת כאן בשתי גנבות דבגנבה אחת אינו נמכר ב"פ אבל בב' גנבות אפי' לא עמד בדין עד הגנבה הב' מ"מ נמכר וחוזר ונמכר, ואביי אמר כאן באדם אחד שעמד בדין בב"א על הרבה גנבות אינו חוזר ונמכר, אבל בב' בנ"א שמעמידים אותו בדין ב"פ נמכר בשביל כאו"א וה"ה אם גנב ועמד בדין ונמכר וחזר וגנב משיצא חפשי חוזר ונמכר והקשו ע"ז בתוס' במה שפירש"י דבגנבה אחת אינו חוזר ונמכר דאינו לא כרבנן ולא כר"א דרבנן סברי דנמכר וחוזר ונמכר ור"א סבר דאינו נמכר כלל, ע"כ פירשו בתוס' להיפוך דבגנבה אחת נמכר וחוזר ונמכר, ובב' גנבות וכן לאביי בב' בנ"א אינו חוזר ונמכר ואתיא כרבנן.

''' ושיטת ''' הרמב"ם הוא דלא כרש"י ולא כתוס' דכתוס' בודאי אינו אלא דהוא גם לא כשיטת רש"י דרש"י הא מפרש לאביי דבב' בנ"א שמעמידים אותן ב"פ לדין נמכר וחוזר ונמכר, והרמב"ם פסק דאינו נמכר ועוד דרש"י פירש דאפי' באדם א' אם נמכר פ"א וחזר וגנב ועמד בדין נמכר פעם ב' והרמב"ם פסק דאינו נמכר, איברא דפירש"י בעצמו קשה דלשיטתו למה כתב דבאדם אחד אם נמכר וגנב דחוזר ונמכר דהא אפי' גנב והעמידו בדין וחזר וגנב צריך להיות נמכר וחוזר ונמכר ואפי' גנב וגנב והעמידו בדין על כ"א בפני עצמו דהא כתב בד"ה טובא משמע אם עמד על שתיהן בדין אחד קרינן ביה בגנבתו, ומצאתי שכבר עמד בזה הגרש"ש ונשאר בקושיא, עכ"פ הרמב"ם פסק בין גבי אדם א' בין גבי שני בנ"א דלא כפירש"י, ותמיהני על הפנ"י בקדושין שם שכתב דהרמב"ם מפרש כפירש"י ואף דבודאי בזה הוא כפירש"י דלא כתוס' שמחלקים להיפוך בין אדם א' לב' בנ"א מ"מ הי' לו להזכיר דהרמב"ם חולק גם על פירש"י.

''' ובמה ''' דפסק הרמב"ם דאם הי' הגנבה שוה ק' והגנב שוה נ' דנמכר ושאר הקרן עם הכפל חוב, כתב המ"מ דפסק כחכמים דברייתא שם, ואע"ג דאמר רבא בהא זכנהו ר"א לרבנן לא אמר שיהי' הלכה כן, ודבריו תמוהין דהא לא פסק הרמב"ם כת"ק דברייתא דפליג עם ר"א וע"כ צ"ל דפסק כברייתא קמייתא וכמש"כ התוס' ופירש"י דאינו לא כת"ק ולא כר"א, ומצאתי שהפנ"י עמד בזה, וכתב דהמ"מ מפרש כמו שכתב המהרש"א ליישב קושיית התוס' דברייתא מיירי בב' בנ"א ור"א דפליג לא קאי אמאי דאמר ת"ק בפי' אלא אדיוקא דמשמע ליה דסובר ת"ק דבאדם אחד אינו נמכר ונשנה, אבל נמכר פעם א' ולכן אמר דאינו נמכר כלל, אבל באמת אף דגם לפירש"י הוא דוחק לפרש כפירושו של המהרש"א, אבל לשיטת הרמב"ם א"א אף בדוחק לפרש כן דאיך נאמר דמה דאמר ת"ק גנבו אלף ושוה חמש מאות נמכר וחוזר ונמכר מיירי בב' בנ"א דהא לשיטת הרמב"ם גם בב' בנ"א אם שני הגנבות היו קודם שנמכר אינו נמכר וחוזר ונמכר אלא כולם שותפין במכירתו והשאר חוב, ודוקא בגנב ונמכר וחזר וגנב ואיך שייך לומר ע"ז גנבו אלף ושוה חמש מאות נמכר וחוזר ונמכר דמוכח דקודם שנמכר היה גנבו אלף.

''' ונראה ''' דזה ודאי דהרמב"ם סובר דברייתא קמייתא פליגא על ברייתא דפליג ר"א, דקמייתא הא סברה להדיא דאינו נמכר ונשנה והך דפליג בה ר"א סבר ת"ק דאפי' בחד גנבה נמכר ונשנה, והרמב"ם פוסק כקמייתא דהא רבה ואביי מפרשי לה, אלא דמ"מ הא דאמר רבא בהא זכנהו ר"א לרבנן דכמו דאמרינן נמכר כולו ולא חציו ה"נ נמכר בגנבתו ולא בחצי גנבתו זה ודאי קושיא גם על ברייתא קמייתא דסברה אינו נמכר ונשנה אבל פעם אחת נמכר, ולכן שפיר כתב המ"מ דפסק כחכמים דברייתא והיינו ברייתא קמייתא דפליגא נמי על ר"א ושפיר כתב דאף דאמר רבא בהא זכנהו לא אמר שיהי' הלכה כן.

''' והנה ''' הגאון מוהריל"ד זצ"ל שהבאתי דבריו למעלה בהל' י"ג כשהביא דברי הרמב"ם בהל' ט"ז כתב ע"ז ועיין בירושלמי סוף פ"ג דסוטה דמשם מקור דברי הרמב"ם דהלכות גנבה ועיין במפרשי הירושלמי ואכמ"ל עכ"ל, וראיתי דברי הירושלמי שם ועל הלכה ט"ז שחידש הרמב"ם דגם בב' בנ"א אם גנב קודם מכירה אינו נמכר אלא פ"א והשאר חוב, לכאורה אין מדברי הירושלמי שום מקור, ובאמת קשה ע"ז מהא דאמר אביי בגנבתו טובא משמע, דלדברי הרמב"ם דאפי' גנב אחר שנמכר מ"מ באדם אחד אינו חוזר ונמכר היכן משמע זה מבגנבתו הא בגנבתו ודאי לא משמע אלא הגנבות שקודם המכירה, ונביא דברי הירושלמי לבאר ביותר הלכה י"ד וט"ו, וז"ל הירושלמי שם, בגניבו אינו נמכר ונשנה ואין לו עליו דמים מעתה בגניבה אחת אבל בשתי גניבות נמכר ונשנה, ר' ירמיה בעי גנב משל שותפות מה את עביד לה כגניבה אחת כשתי גניבות, היה גונב ומוציא בלילה נומר אם ידעו בו הבעלים בינתיים שתי גניבות הן ואם לאו גניבה אחת היא, ופי' הק"ע דמה דאמר ואין לו עליו דמים הוא בניחותא, דאין לנגנב יותר חוב על הגנב במה ששוה הגנבה יותר, ותמה מזה בש"ק על הרמב"ם דפסק שהשאר עליו חוב, ומה שכתב עוד בש"ק דהרמב"ם פסק כרבא ולא כאביי ומדברי הירושלמי, דבריו תמוהין דהא פסק להדיא כאביי ואין להאריך בדבריו בזה ע"ש, אבל מה שהקשה לפי פירושו על מש"כ הרמב"ם דהשאר עליו חוב זה באמת קשה.

''' אכן ''' הפ"מ פי' דמה דאמר ואין לו עליו דמים זהו בתמיה דקס"ד דאפי' בשתי גנבות אינו נמכר ונשנה והרי חייב לו דמים בשביל גניבה האחרת, ולכן אמר מעתה בגנבה אחת פי' ע"כ דה"ק בגנבה אחת הוא דאינו נמכר ונשנה ופירושו דחוק דאיזה קושיא הוא ואין לו עליו דמים דילמא אה"נ דיש לו דמים ומ"מ אינו נמכר ונשנה, ובמה"פ הקשה בעצמו על פי' זה דמה מתרץ מעתה בגניבה אחת דאכתי יש לו עליו דמים מחצי הגנבה, לכן נראה דגרסינן ואין לו עליו אלא דמים כלומר בגנבה אחת ואינו שוה כל דמים אינו נמכר בשביל חציה ולכשיצא להמכר בשביל חציה השני דגזה"כ הוא אם אינו שוה עד דמי הגנבה אינו נמכר כלל עכ"ל, וזהו כמו דסבר ר"א ומלבד דאינו מיושב לפרש סתמא דירושלמי כר"א גם הלשון אינו נמכר ונשנה לא משמע כלל הכי.

''' לכן ''' נראה דדברי הירושלמי נפרש כמו שמפרש הק"ע דהוא בניחותא דאינו נמכר ונשנה ואין לו עליו דמים, ומה דאמר בירושלמי מעתה בגנבה אחת אבל בשתי גנבות נמכר ונשנה הכונה הוא דכיון דאמר אינו נמכר ונשנה ואין לו עליו דמים א"כ אשמעינן קרא דבגנבתו דכיון דנמכר בגנבתו כבר אין עליו יותר חוב דבשביל חומר המכירה כבר נפטר מגנבתו, וא"כ ע"כ זה שייך רק על גנבה שלפני המכירה אבל לא שייך לומר דאם מכרוהו ב"ד פ"א יהי' פטור לעולם על כל הגנבות שיגנוב, וכיון דמפרשינן קרא דבגנבתו דבמכירה נפטר מגנבתו ע"כ דזהו רק בגנבה אחת אבל בשתי גנבות נמכר ונשנה ומזה מוכח באמת פירושו של הרמב"ם דבגנבה אחת פירושו קודם המכירה, ובשתי גנבות פירושו מה שיגנוב אחר המכירה, דאם שתי גנבות שתיהן לפני המכירה א"כ מה אמר מעתה בגנבה אחת דילמא אה"נ דאפי' בשני גנבות הוא נפטר, אבל לשיטת הרמב"ם מיושב שפיר דבשתי גנבות היינו גנב ונמכר וחזר וגנב, ובזה אמר שפיר מעתה וכו' דכיון דקרא אשמעינן דבמכירתו נפטר מכל חיוב גנבתו א"כ לא שייך זה על גנבות שיגנוב אחר המכירה וכמש"כ.

''' ומה ''' שהקשינו מהא דאמר אביי בגנבתו טובא משמע, יש לומר דענין הפי' דבגנבתו משמע הרבה גנבות באמת אין הדבר כן אלא דקרא דונמכר בגנבתו דממעט דאינו נמכר ונשנה ממעט אפי' טובא גנבות דהא אמר קרא ונמכר בגנבתו, והיינו בשביל גנבה אחת נמכר פ"א ולא נמכר הרבה פעמים אפי' בשביל הרבה גנבות וזהו בגנבתו אפי' טובא משמע פי' למעוטי אפי' טובא דאינו נמכר ונשנה, ולזה מתרץ אביי דכאן באדם א' כאן בשני בנ"א והיינו דקרא הא לא מיירי אלא בגנב מאדם אחד, ולכן גם מה שנתמעט דאפי' על הרבה גנבות אינו נמכר ונשנה, הוא באדם אחד אבל בב' בנ"א לא מיירי קרא, ולכן בשביל גנבת אדם אחר שפיר נמכר.

''' והנה ''' הירושלמי הא אזיל להדיא אליבא דרבא דמחלק בין גנבה אחת לב' גנבות, אבל הרמב"ם הא פסק כאביי וממילא מדברי הירושלמי גופא מוכח דלאביי השאר עליו חוב דהא מוכיח הירושלמי ממה דאמר דאין לו עליו דמים דבשתי גנבות נמכר ונשנה, וכיון דלאביי אפי' בשתי גנבות אינו נמכר ונשנה, ע"כ דקרא דונמכר בגנבתו לא בא לומר דנפטר במכירתו מגנבתו אלא דבא לומר דאינו נמכר ב' פעמים וא"כ חוב הגנבה של השאר לא נפקע, ולכן שפיר פסק הרמב"ם דהשאר עליו חוב וגם שפיר פסק דכל החלוק בין אדם א' לב' בנ"א הוא על גנב ונמכר וגנב, משום דכיון דמוכח מירושלמי דמה דחילק רבא בין גנבה א' לב' גנבות היינו בגנב ונמכר וגנב, לכן ה"נ החילוק בין אדם א' לב' בנ"א הוא נמי בכה"ג אבל קודם המכירה לא מהני כלל ב' בנ"א דנעשו כולן שותפין וקרינן ביה ונמכר בגנבתו דאינו נמכר אלא פעם א'.

''' והמה"פ ''' עמד על זה שלא זכר הרמב"ם בעיא דר' ירמיה בגנב משל שותפות ע"ש מש"כ בזה, ובאמת לק"מ דבעיא דר' ירמיה לא שייך אלא לסוגיית הירושלמי דסבר כרבא דמחלק בין גנבה אחת לב' גנבות, ולכן מיבעי ליה בגנב משל שותפות אם היה כגנבה אחת או כב' גנבות וה"נ אפשר למיבעי בעיא דר' ירמיה לאביי לפירש"י דבגנב מב' בנ"א אפי' קודם מכירה ה"ז נמכר ונשנה א"כ איכא למיבעי בגנב משל שותפות אי כאדם א' או כב' בנ"א, אבל לשיטת הרמב"ם דפסק כאביי ומפרש דדוקא בגנב ונמכר וחזר וגנב מאדם אחר נמכר ונשנה, א"כ לא שייך בעיא דר' ירמיה כלל והוא פשוט.

''' ובמש"כ ''' הרמב"ם בהלכה י"ז שותפין שגנבו וכו' כתב המ"מ גם זה שם והוא פלא כי לא נמצא בקדושין כלל מזה, וכבר תמה בזה המה"פ בירושלמי בסוטה שם, והנה המה"פ כתב על בעיא דר' ירמיה בגנב משל שותפות דיש לפשוט מהלכה זו דכיון דשותפין שגנבו ואחד דמיו יתר על חלק הקרן, שאינו נמכר מ"מ השני שדמיו אינם יתרים נמכר אלמא דשותפין אינם כמו אדם א', והנה כבר כתבתי דלדידן להלכה אין שייכות כלל לבעיא דר' ירמיה, אכן להירושלמי דמחלק בין גנבה אחת לב' גנבות אין לפשוט כלל דין זה מדין שותפין שגנבו, דאף דנאמר דגנב משל שותפות נקרא זה גנבה אחת מ"מ בשותפין שגנבו לא שייך כלל לומר דבשביל דאחד דמיו יתר על הגנבה ואינו נמכר משום ונמכר כולו ולא חציו, לכן לא יהי' נמכר מי שדמיו אינם יתר ונמכר כולו דבזה בודאי לא שייך לומר שהם כאדם אחד, דדין המכירה אינו תלוי בדין הגנבה כלל, ואף שהוא גנבה אחת מ"מ שפיר נמכר מי שדמיו אינו יתר, ונראה שהדבר להיפוך דבשביל דראה הרמב"ם בעיא דר' ירמיה דלדידן אין נ"מ בה השמיענו דמ"מ בשותפין שגנבו אין ספק שיהי' תלוי זה בזה, ולא כתב יראה לי משום דהדבר פשוט אף דאין דרך הרמב"ם לכתוב דברים שלא הוזכרו בהתלמודים מ"מ כתב זה משום דיש לזה דמיון מבעיא דר' ירמיה ולכן כתב דבזה לא שייך ספיקא דשותפין:

<small> -השמטות ומלואים-</small>

''' הנני ''' מעתיק מה שהשבתי לח"א הרב הגאון הנעלה מו"ה ''' אליעזר מנחם שך ''' שי' בענינים מחלק ב' על מש"כ אלי.

''' א) במש"כ ''' בפ"ג מה' גנבה הל' י"ד על ד' המ"מ שכתב דהרמב"ם פסק כחכמים בברייתא, ותמהתי דהא חכמים סברי נמכר וחוזר ונמכר העיר לי כבוד חביבי דהגר"א ז"ל כתב דהרמב"ם גורס ואינו חוזר נמכרו ושכן הוא במכילתא והעיר שגם בתוס' הרא"ש הגירסא כן, בודאי דזהו שגגת העלם מה שלא ראיתי הגהת הגר"א במקומו ושהגר"א ז"ל כותב שהוא גי' נכונה מאוד, מ"מ שמתי עכשיו לבי לזה, והנה רש"י ז"ל כתב ה"ג וכו' נמכר וחוזר ונמכר, ומוכח דגם רש"י ראה הגירסא ואינו חוזר ונמכר והגיה חוזר ונמכר, אף דלפירש"י בעצמו קשה דברייתא הקודמת לא כחכמים ולא כר"א, וגם התוס' שהקשו על פירש"י בזה בכ"ז לא כתבו דהלגירסא ואינו חוזר ונמכר מיושב, וע"כ שהיה לרש"י ותוס' טעם ברור דצריך לגרוס דוקא כגירסת רש"י וטעמא בעי דלמה לא ניחא להו כגירסא הקודמת.

''' ונראה ''' בדעתם דסוברים דמה דאמר ר"א אם היה גנבו כנגד ממכרו נמכר ואם לאו אינו נמכר דזהו דוקא כשהנגנב תובע הכל, אבל אם הנגנב מוחל בעד היותר לא מסתבר שלא נמכר, דאף דבשעת גנבה היתה יותר משויו דאטו שעת גנבה גורם דין ממכר דהא בשעת גנבה אכתי יש החפץ בעין ואפי' על חיוב האחריות אכתי אינו מוכח שלא יהיה ממה לשלם ואם הוא עכשיו עני אפשר יעשר, וא"כ א"א לומר דבשעת גנבה נעשה דין המכירה ובודאי דזהו דין בשעת גוביינא, וראיתי אח"כ שכן כתב המקנה והוסיף עוד דהא עכ"פ יכול לומר לדידי שוה לי, ולכן ע"כ דזהו כשרוצה הנגנב שישאר חוב, והנה לפי"מ דמבואר בירושלמי דאין השאר חוב וזהו לרבנן א"כ קשה על מה דאמר ר"א דאינו נמכר, ולכן ע"כ דהגירסא הוא נמכר וחוזר ונמכר דהחוב לא נתבטל ובזה אמר ר"א דאינו נמכר כלל, ומה דאמר בירושלמי דאין השאר חוב זהו לברייתא קמייתא דאינו חוזר ונמכר, ולשיטת הרמב"ם דחולק על ירושלמי וסובר דגם לדידן הדמים חוב יש לומר דכיון דעכ"פ אינו מפורש להדיא בדברי ת"ק דנשאר הדמים חוב, לא שייך דר"א יחלוק לומר דאינו נמכר ובפרט דהוא מחלוקת במכילתא כמש"כ חביבי וכמו שנבאר.

''' ובמה ''' שכתב לבאר דעת הרמב"ם דנשאר הדמים חוב משום דהוא מחלוקת במכילתא ור"י סובר דנשארו הדמים חוב, ולכן פסק הרמב"ם כר' יהודה וכמש"כ שם המלבים ודבריו בודאי נכונים לפי' המלבים, אבל מסתפקנא טובא אם כונת המכילתא כן הוא, והנה ז"ל המכילתא ונמכר בגנבתו לא פחות ולא יותר, ר' יהודה אומר אם גנב פחות ממה ששוה אינו נמכר יותר ממה ששוה הרשות ביד בעל הגנבה אם רצה למכור ימכור ואם לאו כותב לו שטר, ר' אליעזר אומר גנב פחות ממה ששוה אינו נמכר יותר ממה ששוה דיו להשתכר מחצה ולהפסיד מחצה, והמלבים פי' דר"י סבר דהחוב נשאר ור"א סבר דמפסיד החוב, אבל פי' זה קשה טובא דאם ר"י סבר דהחוב נשאר, א"כ מה שייך לומר הרשות ביד בעל הגנבה אם רצה למכור ימכור ואם לאו כותב לו שטר על דמיו כיון דאפי' מוכרו נשארו שאר הדמים חוב, ואין לומר דאם אינו מוכרו כותב שטר ואם מוכרו אינו כותב שטר דמאי נ"מ, וע"כ דר"י נמי סבר דאין הדמים חוב, ובזה שפיר קאמר דהרשות ביד בעל הגנבה, ור"א חולק ואומר דאם הגנב רוצה שימכרו אותו כדין התורה אינו יכול הנגנב לחייבו שיתן לו שטר על דמיו ודיו שישתכר מחצה ויפסיד מחצה.

''' ומה ''' שדחק המלבים בריש הברייתא דתניא לא פחות ולא יותר לומר דקאי על פחות משש ויותר על שש בודאי דחוק והרגיש בעצמו הדוחק וכתב דיותר נראה שצריך למחוק זה דא"א לפרש כפשוטו דאין כאן ג' מחלוקת, אבל לדעתי נראה דרישא דברייתא הוא התחלה לדברי ר"י ור"א והיינו דמקודם אמר דנמכר בגנבתו לא פחות ולא יותר. דבין שהגנבה פחותה מדמיו בין שהיא יתירה על דמיו אינו רשאי למכרו, דא"א למכרו באופן שישאר חוב, ובזה אמר ר"י דהברירה היא ביד בעל הגנבה, ור"א אומר דאין הברירה בידו אלא דע"כ הוא נמכר בגנבתו, וכמה שתהי' אפי' הרבה יותר מדמיו כבר יצאה גנבתו בדמיו.

''' אכן ''' בדעת הרמב"ם דחולק על המכילתא והירושלמי נראה דסובר דתנא דברייתא דמייתי בבבלי ע"כ חולק ע"ז דכיון דיליף מקרא דבגנבתו דכיון שנמכר פעם א' שוב אינו רשאי למוכרו ע"כ דלא דרשינן בגנבתו לומר דנפקע כל הגנבה וכמ"ש דלא נוכל לדרוש מקרא דבגנבתו שני המיעוטים, ותנאי דמכילתא סברי דבב' גנבות נמכר ונשנה וכדעת הירושלמי, והרמב"ם פסק כסתמא דברייתא דבבלי דאיירו בה רבא ואביי, ופסק כאביי דמשמע בגמ' דדחה להא דרבא, ומה דסותר ר"א דמכילתא לר"א דמייתי בבבלי נראה דבבבלי הוא ר' אליעזר כדאיתא שם, אבל במכילתא אף דאיתא ר' אליעזר, הוא ט"ס דהא תני אחר דברי ר' יהודה וע"כ דהוא ר' אלעזר:

''' ב) במש"כ ''' לבאר ד' הרמב"ם דסובר דבב' בנ"א דנמכר ונשנה הוא דוקא כשנגב אחר שנמכר דהוא ע"פ ד' הירושלמי דאמר מעתה בגנבה אחת, אבל בב' גנבות נמכר ונשנה וכתבתי דהוא ע"כ כשגנב אחר המכירה דאל"כ מנין פשיטא ליה זה מהא דאמר דאין לו עליו דמים, תמה חביבי דאיך אפרש סוף ד' הירושלמי שהבאתי בעצמי בגנב משל שותפין ובהיה גונב ומוציא בלילה דהוא בגנב קודם המכירה, ודאי דבריו נכונים ולפי דרכי שהיה ברור אצלי דאין לפרש באופן אחר דברי הירושלמי צ"ל דהוא מחלוקת ור' ירמי' חולק ע"ז וסובר דבב' גנבות בכל גווני נמכר ונשנה, אבל הנני מודה שזה דוחק גדול, ולכן נראה עכשיו בבאור ד' הירושלמי דאמר מעתה בגנבה אחת, דהוא דאם היינו אומרים דלא נפטר משאר הדמים, א"כ קרא דבגנבתו בא לומר דרק בגנבה אחת נמכר ולא בעד גנבה הב'. אבל אם אנו אומרים דנפטר משאר הדמים א"כ ע"כ ילפינן זה מקרא דבגנבתו לומר דנמכר בעד כל הגנבה, וא"כ אין לנו ראיה דאינו נמכר פעם ב' בעד גנבה ב', וזהו דאמר מעתה בגנבה אחת כיון דאמר דאין הדמים עליו חוב וזה דרשינן מבגנבתו א"כ ליכא מיעוטא על גנבה ב'.

''' אכן ''' לפי"ז צריך ביאור מה דפסק הרמב"ם דבב' בנ"א דנמכר ונשנה הוא דוקא כשגנב אחר שנמכר ואמאי לא נימא דכמו למ"ד בב' גנבות נמכר ונשנה מוכח בירושלמי דהוא בגנב קודם שנמכר ה"נ לדידן בב' בנ"א.

''' והנה ''' חביבי כתב דעיקר סברת הרמב"ם דאם לא היה מכירה בינתיים אף שעמד בדין כבר על מכירה של ראובן אבל הא אין דין קדימה דרק בשעבוד יש קדימה ומכירה לגופו אין זה דין שעבוד אלא חיוב על הב"ד למוכרו וא"כ אם אחר העב"ד גנב משמעון המכירה הוא בעד שניהם, וחולקים כסף המכירה ביניהם אבל למ"ד בב' גנבות שפיר גובה הנגנב מקודם בעד גנבה הראשונה מדמי מכירתו ע"כ תורף דבריו אכן בדבריו יתיישב רק לבאר למה לא נמכר היכי דעמד בדין לראובן וחזר ועמד בדין לשמעון קודם המכירה, אבל לא יתיישב כלל מה דמוכח מדברי הרמב"ם דדוקא אם הגנבה מהב' היה אחר המכירה, אבל אם היה קודם המכירה אלא שלא העמידו בדין עד אחר המכירה דאז ודאי הראשון שכבר זכה בכסף מכירתו אין מוציאין ממנו בזה שהעמידו הב' לדין אחר מכירתו ומ"מ אינו נמכר וזה אינו מיושב בטעמו וגם ראייתו מגנב משל שותפין ג"כ לא שייך אלא היכי שחולקין הדמים ביניהם וכמו שכ' בעצמו.

''' ונראה ''' דהרמב"ם סובר דמה דמוכח בירושלמי דלמ"ד בב' גנבות אינו נמכר ונשנה היינו אפי' גנב קודם המכירה הכל הוא לשיטת רבא דסובר דצריך מיעוט מפורש דאינו נמכר ונשנה, אבל אביי דאמר בגנבתו טובא משמע, ובארתי שם דאין הפי' כפשוטו דודאי בגנבתו לא משמע אלא גנבה אחת, אלא דאביי אמר דקרא דבגנבתו ממעט אפי' טובא והיינו דלא כתב קרא דנמכר אלא פעם א' בגנבתו, אבל פעם ב' אפי' הרבה גנבות לא ידעינן וממילא דאינו נמכר, וסברתו הוא דמכירת הגנב חידוש הוא וכמש"כ למעלה בהל' י"ג דהוא כמו קנס, וא"כ מנלן לומר שנמכר ב' פעמים, וכיון שכן גם בעד ב' בנ"א לא ידעינן שנמכר כיון דלא כתיב אלא ונמכר בגנבתו והוא פעם א', ולכן מפרש דלאביי דסבר דבב' בנ"א נמכר זהו כשגנב אחר המכירה דעכשיו הוא מילתא אחריתא לגמרי ופנים חדשות באו לכאן ויש בו אותו הדין שהיה בו פעם ראשון ולפי"ז ע"כ מפרש הרמב"ם דמה דבאדם א' בב' גנבות אינו נמכר היינו אפי' בגנב אחר המכירה, אף דבסברא היה צ"ל שימכר מ"מ ע"ז בא קרא דבגנבתו דאינו נמכר ונשנה.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}