עריכת הדף "שו"ת בית הלוי/א/מ" (פסקה)

== ח ==
אמנם אין תי' זה עולה לכל השיטות דבביצה דף ל"א תנן בית מלא פירות שנפחת נוטל ממקום הפחת ר"מ אומר אף פוחת לכתחילה ונוטל וכתב רש"י דלת"ק דאוסר לפחות לכתחילה הא דלא אסור משום מוקצה דכיון דאין בפחיתתו איסור דאורייתא דהא מוקים לה בגמ' באוירא דליבני לא הוי מוקצה והתוס' כתבו דאתי' כר"ש דלא ס"ל מוקצה והא דלא חשיב לי' בריש ביצה סתמא ביו"ט כר"ש דסתמא לא הוי רק אי הוי מצי למתני בה דברי פלוני ולא תני כן רק תני סתמא אבל הכא לא הוי מצי למתני דברי ר"ש דדלמא ס"ל לר"ש כר"מ דגם פוחת לכתחיל' ונוטל וא"כ הרי גם הך משנה דמסוכנת גם אם נא' דהא דמתרת לשחוט ולא חששה דלמא לא תפרכס משום דמ"מ יהיה מותרת משום כלבים הא לא הוי סתמא כר"ש דהא לא הוי מצי למתני בה דברי ר"ש דדלמא ס"ל לר"ש כר"ע דלא בעינן כזית צלי וסגי בכזית חי ואם כן הא גם לר"נ ליכא להוכיח מהך משנה דלא מחזקינן ריעותא והדר הוי הוכחת הש"א הוכחה אמנם הרי אין סברת התוס' מוסכמת דהרי נראה דרש"י חולק על סברא זו מדדחק לומר טעם אחר על הא דלא אוסר הת"ק משום מוקצה ולא ניחא לי' לאוקמא כר"ש ומשמע דס"ל דגם כה"ג חשיבא סתמא וגם הא המאור בביצה סוף פ' המביא כתב דר' אליעזר אית לי' מוקצה מהא דתנן בדף ל"ד ועוד אמר ר"א עומד אדם על המוקצה ע"ש בשביעית ואומר מכאן אני אוכל למחר וחכ"א עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן והרמב"ן במלחמות שם דחה זה דשאני התם דהוי גרוגרות וצימוקים דמודה בה ר"ש והביא ראיה לזה דבסוף מס' שבת פריך הגמ' על ר' יוחנן ומביא הגמ' סתמא כר"ש ואמאי לא הביא הך סתמא דהוי כר"י עכ"ד והרי לפי הכלל של התוס' לא הוי ראיה כלל דכיון דלא ידענו היאך ס"ל לר' יהודה אי סגי בעומד ואומר כר"א או בעי שירשום כחכמים ובפרט לשיטת רש"י בביצה שם דפלוגתא דר"א וחכמים תלוי בדין ברירה דר"א ס"ל יש ברירה ומש"ה סגי באומר מכאן אני אוכל למחר וחכמים ס"ל אין ברירה ומש"ה בעינן שירשום ויאמר מכאן ועד כאן והרי כתבו התוס' בביצה דף ל"ח ד"ה ואמר כ"י דלר' יוחנן ס"ל לר' יהודה יש ברירה ולפי"ז הא ודאי ס"ל כר"א ולא כחכמים ולא הוי מצי למתני בדברי חכמים דברי ר' יהודה והרי בסוף שבת קיימינן אליבא דר' יוחנן שם ומאי הקשה הרמב"ן אלא ודאי לא ס"ל סברתן של התוס' וס"ל דגם בכה"ג חשיב שפיר סתמא ולדעתו גם הך דבהמה מסוכנת חשיב שפיר סתמא וניחא הסוגי' דחולין: