שו"ת בית הלוי/א/מ

שו"ת בית הלוי א מ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן מ

יחקור בדין בהמה נפולה ועמדה דצריכה בדיקה אי מותר לשוחטה ביו"ט או לא:

א

בביצה דף ל"ד איתא תנן התם דרסה או שטרפה בכותל או שרצצתה בהמה ומפרכסת ושהתה מעל"ע ושחטה כשרה אר"א כו' וצריכה בדיקה בעי מיניה ר' ירמיה מר' זירא מהו לשוחטה ביו"ט מי מחזקינן רעותא ביו"ט או לא ולא איפשטא שם וכתב הר"ן דמסתברא דנקטינן לחומרא דהוי ספק דאורייתא ולחומרא אבל הרמב"ם בפרק יו"ד מה' יו"ט פסק לקולא וכן הוא דעת הרא"ש בביצה שם. והנה השאגת אריה בסי' ס"ד כתב לתרץ דעת הרמב"ם דאע"ג דלא איפשיטא הכא מ"מ יש לנו לפושטו מהא דבחולין דף נ"א קאמר ר"נ בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים ורצה רבא לסייעו מהא דתנן ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן ודחי הכא במאי עסקינן שהכריס ע"ג קרקע ופרש"י דהוי ננערה לעמוד והרי בחולין שם אמרינן עמדה צריכה בדיקה והרי אם נאמר דמחזקינן ריעותא ביו"ט אכתי הוי סייעתא לר"נ דאי יש בבית הרחם משום ריסוק איברים היאך מותר לשוחטו ביו"ט וטפי ה"ל להגמרא לומר הב"ע כגון שהלכה דשוב א"צ בדיקה כלל אלא מוכח דס"ל להסתמא דגמרא דגם היכא דצריך בדיקה מותר לשחטה ביו"ט יעו"ש:

ב

והנראה לישב זה גם להר"ן ונאמר דהר"ן והרמב"ם אזלי לשיטתם במקום אחר דהנה הש"א שם הקשה אמאי לא פשט ליה ר' ירמיה מהא דתנן בביצה דף כ"ה בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא א"כ יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי מבעוד יום ר' עקיבא אומר אפי' כזית חי מבית טביחתה והרי מסוכנת בעי בדיקה אם תפרכס ואם לא תפרכס אסורה כמבואר בחולין דף ל"ז ואפ"ה מותר לשוחטה ביו"ט וכן הקשה הפני יהושע בביצה דף ל"ד יעו"ש מה שנדחק בזה ולפום רהיטא היה נראה לומר דמש"ה לא פשט ליה מהמשנה דיש לומר דהך משנה ס"ל כר"ע דאמר בביצה דף כ"א דאפי' נפש בהמה במשמע ומש"ה יכול לשוחטה ממ"נ דאף אם לא תפרכס ג"כ הוי השחיטה בהיתר עבור כלבים והאבעיא דר' ירמיה הוי רק לדידן דקיי"ל כריה"ג דס"ל לכם ולא לכלבים אמנם זה אינו דא"כ אמאי מצריך המשנה שיהיה שהות ביום לאכול כזית צלי והרי גם באיכא רק שהות להאכיל ממנה כזית לכלבים סגי וכן מצאתי שכתב הצל"ח שם ובע"כ ס"ל להמשנה דאסור לשחוט עבור כלבים ותפשוט דלא מחזקינן ריעותא ביו"ט ולכאורה ההכרח לומר כמש"כ הש"א והצל"ח שם דהך מסוכנת לא איירי במסוכנת שאינה יכולה לעמוד רק בעומדת עדיין דאין צריך בדיקה אם תפרכס:

ג

ולכאורה היה נראה לישב דלעולם הוי הפי' מסוכנת ממש וכסתמא דמסוכנת דבכל דוכתי והא דלא פשט ליה מכאן דלא מחזקינן ריעותא משום די"ל דס"ל להך משנה דגם עבור כלבים שרי והא דבעי שיהיה יכול לאכול כזית צלי הוא דבביצה דף כ"א איתא ממשמע שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש שומע אני אפי' נפש בהמה כענין שנאמר מכה נפש בהמה ישלמנה ת"ל לכם ולא לכלבים דברי ריה"ג ר"ע אומר אומר אני נפש בהמה במשמע ומה ת"ל לכם לכם ולא לעו"ג הרי חזינן דאיכא בזה ב' סברות דתרווייהו ס"ל דבמשמעותא דקרא דאשר יאכל לכל נפש הוי גם בהמה בכלל רק דריה"ג ס"ל דלכם בא למעט כלבים ור"ע ס"ל דהך לכם בא למעט עו"ג דכלבים הוי בכלל נפש דהתירה התורה ובאמת דאע"ג דלכאורה. ר"ע וריה"ג ס"ל כן מ"מ הא נוכל לומר עוד סברא שלישית בזה דלעולם בהמה לא הוי בכלל הפסוק דאשר יאכל לכל נפש דכמו דאמרינן בברכות ריש פרק כיצד מברכין דכרם זית איקרי כרם סתמא לא איקרי וכן בחולין דף קל"ט אמרינן דרך נשר איקרי דרך סתמא לא איקרי וכמו כן נאמר דנפש בהמה אקרי נפש סתמא לא איקרי ועיי' בנזיר דף מ"ח בתוס' ד"ה ר"ע שכתבו התוס' הך סברא לענין טומאת נזיר דכתיב על כל נפש מת לא יבא דלא איצטריך למעט נפש בהמה דנפש בהמה איקרי נפש סתמא לא איקרי וא"כ לא הוי בהמה בכלל היתרא של הפסוק ומ"מ כיון דנדרוש להך לכם כר' עקיבא דבא למעט עו"ג א"כ ממילא מותר עבור כלבים אע"ג דלא הוי בכלל נפש רק מותר משום מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך כיון דליכא קרא לאסור עבור כלבים וכמו דמותר כל היכא דלא הוי לצורך משום סברא דמתוך אע"ג דליכא בו קרא מפורש והכי נמי הכא כיון דמוקמינן הך לכם לעו"ג ממילא מותר לבהמה משום מתוך ולא מבעי' לדעת רש"י בביצה דף י"ב דגם שלא לצורך כלל מותר משום מתוך אלא אפי' לדעת התוס' בביצה שם דלא אמרינן מתוך רק היכא דאיכא צורך הגוף קצת מ"מ הרי כתבו שם התוס' דגם צורך מצוה מקרי צורך קצת ועיי' בתוס' כתובות דף ז' בד"ה מתוך שכתבו להדיא דגם צורך מצוה דרבנן מקרי צורך קצת ואמרינן בו מתוך ומש"ה מותר גם עבור כלבים דהרי מזונותן עליו והוי מצוה להאכילן וכמו דאמר בביצה שם דמש"ה מרבה ר"ע כלבים וממעט עו"ג משום דכלבים מזונותן עליך ועיי' בברכות דף מ' דאמרינן שם דגביל לתורי גביל לתורי א"צ לברך דלא הוי הפסק דהוי מצורך הסעודה דאסור לאכול קודם שיאכיל לבהמתו ומש"ה מותר דבשלמא לריה"ג דדריש לכם ולא לכלבים לא שייך להתירו משום מתוך כיון דהתורה אסרתו במפורש אבל אם נדרוש לכם ולא לעו"ג וליכא קרא לאסור כלבים הדרינן לכללא דמותר משום מתוך אע"ג דנימא דאינם בכלל נפש דקרא:

ד

והנה בהך סברא דמתוך הנראה לומר סברא מחודשת דכיון דעיקר ההיתר הוי רק משום מתוך דמלאכה זו מותרת לצורך אוכל נפש מותרת נמי שלא לצורך א"כ הא יש לומר דלא אמרינן סברא זו רק בזמן שמותר לעשות מלאכה זו לצורך אוכל נפש ומש"ה מותר ג"כ לעשותה שלא לצורך כלל אבל סמוך לשקיעת החמה דשוב אין שהות לאכול אחר השחיטה כזית צלי לרבנן או כזית חי לר"ע דעד שיוגמר השחיטה יהיה לילה וא"כ הרי אז מלאכת השחיטה אסורה כיון דעתה לא משכחת לה במלאכת חובל אוכל נפש שוב לא אמרינן כלל סברא דמתוך להתיר שלא לצורך שוב מצאתי במגיני שלמה על ביצה דף י"ב שכתב בדעת רש"י דס"ל דאמרינן מתוך אפי' שלא לצורך כלל והקשו עליו התוס' מהא דהאופה מיו"ט לחול דלוקה למאן דלא ס"ל הואיל ומקלעי ליה אורחים ותי' דלא אמרינן מתוך רק בזמן שראוי לעשות לאכילה וכגון קודם הסעודה אבל לאחר הסעודה לא יעו"ש וזהו קרוב לדברינו וגם התוס' דע"כ לא ס"ל סברתו של המג"ש הנ"ל מ"מ היכא דאין שהות כלל ביום לעשות מלאכה זו י"ל דגם הם מודים דלא אמרינן מתוך וא"כ הא י"ל דהך משנה ס"ל ג"כ כן דבהמה לא הוי בכלל נפש דקרא רק ס"ל דמ"מ מותר לכלבים משום מתוך ומש"ה מותר לשוחטה דהא גם אם לא תפרכס הוי השחיטה בהיתר עבור כלבים ומ"מ שפיר מצריך המשנה שיהיה שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי דאז מותרת מלאכה זו לאוכל נפש ומש"ה מותרת גם עבור כלבים משום מתוך ולעולם י"ל דמחזקינן ריעותא ולדידן דקיי"ל כריה"ג דדרש לכם ולא לכלבים ולא שייך מתוך כיון דהתורה אסרתו שפיר נסתפק ר' ירמיה בדבר הצריך בדיקה אם מותר לשוחטו ביו"ט:

ה

ובדברינו אלה נוכל לישב בטוב דברי השיטה מקובצת אשר היו מוקשים לי מאד דהב"י ביו"ד סי' ס"ז הביא מחלוקת הפוסקים אם בשר חי בעי מליחה או לא והשיטה מקובצת בביצה דף כ"ה הוכיח דלא בעי מליחה מהא דתנן בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא א"כ יש שהות ביום לאכול כזית צלי רע"א אפי' כזית חי מבית טביחתה והרי כתבו הגאונים דשיעור מליחה הוי כשיעור צלי' וא"כ אם נאמר דגם חי בעי מליחה מאי איכא בין ר"ע לרבנן וראיתי מי שכתב לתרץ קושי' זו ולישב דעת הרמב"ם דס"ל דגם חי בעי מליחה דיפרש הא דקאמר ר"ע כזית חי היינו שיאכל מבני מעיים דאין בהם דם ולא בעי מליחה ותי' זה אינו מספיק כלל דהרי ר"ע אמר כזית חי מבית טביחתה ומסקינן בביצה שם מבית טביחתה ממש ולא ממקום שטובחת אכילתה וא"כ הא בעי מליחה להרמב"ם. אמנם בלא"ה לא קשה כלל על הרמב"ם ודברי השיטה מקובצת צריכין עיון דהרי הא דכתבו הגאונים דשיעור שהיית הבשר במלח הוי כשיעור צלי' היינו באם נתנו אז על האש עד שיעור שיהיה נצלה אבל לענין לשוחטו ביו"ט הרי אינו תלוי כלל בשיעורא רק דלת"ק בעינן שיהיה יכול ממש לאכול ממנה כזית צלי ובלא"ה אסור לשוחטו ואם אין לו עצים ואש מוכנים וההכנה שלהם צריך שהות כמה עד שישיגם בודאי נראה דלת"ק אסור לשוחטו עד שיהיה לו שהות להשיג כל זה שיהיה יכול לאכול כזית צלי ולר"ע סגי ביכול לאכול כזית חי ולעולם י"ל דבעי מליחה וצע"ג דברי הש"מ:

ו

אבל לדברינו הוי ראיה נכונה דאע"ג דלפי האמת דקיי"ל כריה"ג דלכם ולא לכלבים ולא שייך מתוך ואין היתר לשוחטו רק משום אכילת אדם בודאי נראה דהוי כמו שכתבתי דלת"ק אסור לשחוט עד שיהיה לו שהות להשיג עצים ואש לצלותו אבל מ"מ הרי מדנסתפק ר' ירמיה דלמא מחזקינן ריעותא ביו"ט ולא פשט ליה מהך משנה וכתבנו דיש לפרש דהמשנה מתרת גם עבור כלבים והא דמצריך שיהיה שהות ביום לאכול צלי אין הכוונה שיהיה זה השוחט יכול לאכול ממנה רק הכוונה דכיון דאיכא שהות א"כ מותר מלאכה זו עדיין לצורך אוכל נפש וממילא מותר לשחוט לזה גם עבור כלבים משום מתוך וא"כ הא לא בעינן שיהיה שהות ביום לאותו השוחט להשיג עצים כיון דלא בעינן אכילתו כלל ורק כשיש שהות ביום לצלות כזית ממנה תיכף אחר השחיטה כשיש אש מוכן לפניו עדיין מלאכה זו מותרת לאוכל נפש ושוב אמרינן בו מתוך ושפיר יכול הוא לשחוט עבור כלבים דהרי לענין מתוך אינו תלוי בהשוחט כלל דהרי גם מי שאין לו בהמה כשרה הראויה לאדם ויש לו בהמה טרפה הא נתיר לו לשוחטה עבור כלבים משום מתוך וכמו כן אע"ג דאין לו אש מ"מ כיון דאיכא שהות לאכול למי שיש לו אש מוכן שוב מותר גם לזה וא"כ שפיר הקשה דמאי איכא בין ר"ע לרבנן ומוכרח דבשר חי לא בעי מליחה כלל דלהרמב"ם דבעי מליחה הרי א"א לומר כמש"כ דטעמא דת"ק הוי משום מתוך דא"כ במאי פליגי ר"ע ורבנן ומוכרח לדידי' לומר דהא דקאמר שיהיה שהות ביום הוי הכוונה דבעינן שיהיה זה השוחט יכול לאכול ממנה דוקא ואין ההיתר משום כלבים ואיכא נ"מ בין ר"ע לת"ק באין לו אש מוכן לפניו וא"כ ס"ל להמשנה כריה"ג דאסור עבור כלבים ומוכח מהמשנה דלא מחזקינן ריעותא ביו"ט ומאי מספקא לי' לר' ירמי' אמנם הרמב"ם לשיטתו ניחא דהא איהו כתב דשיעור שהיית הבשר במלח הוי כשיעור מיל הובא דבריו בטור יו"ד סי' ס"ט ולא הזכיר שיעור הגאונים כלל ואפשר דהוי פחות מכדי שיעור צלי' ועוד הא גם הרמב"ם דס"ל דחי בעי מליחה מ"מ הא כתב בפרק ו' מהל' מאכלות אסורות הלכה י' הרוצה לאכול בשר חי מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה ואח"כ אוכלו ואם חלטו בחומץ מותר לאוכלו כשהוא חי עכ"ד הרי דס"ל דע"י חליטה מותר לאכלו בלא מליחה כלל ושיעור החליטה לא נתפרש לן שיעורו כמה ישהה בחומץ ועיין ביו"ד סי' ס"ז בט"ז ס"ק ד' ואפשר הוא פחות מכדי שיעור צלי' וזהו דאיכא בין ר"ע לת"ק ושוב י"ל גם להרמב"ם דהטעם של ת"ק הוי משום כלבים ומשום מתוך והשיטה מקובצת אזל לשיטתו של הר"ן שהובא בט"ז סי' ס"ז ס"ק ג' דס"ל דחליטה בחומץ אינו מעלה וצריך מליחה לקדרה והא דאמרינן בגמ' דבלא אסמיק מותר היינו דאין החומץ אוסר וא"כ אם נאמר דחי צריך מליחה לא מהני לי' חליטה בחומץ ומש"ה הקשה שפיר מאי איכא בין ר"ע לת"ק אבל להרמב"ם שכתב דחולט בחומץ לא בעי מליחה ניחא:

ז

וא"כ מיושב קושי' הש"א מהא דאמרינן בחולין שהפריס ע"ג קרקע ואין להוכיח מזה כלל דסתמא דגמ' ס"ל דלא מחזקינן ריעותא ביו"ט דהרי מה שכתבנו דמהמשנה אין ראיה דלא מחזקינן ריעותא משום די"ל דגם אם לא תפרכס ליכא איסורא דיהיה השחיטה עבור כלבים הרי זה לא הוי רק אם תהיה מותרת לכלבים אם לא תפרכס והרי כבר כתב הצל"ח בדף כ"ה דאם לא תפרכס תהיה אסורה גם לכלבים דהוי נבלה שנתנבלה ביו"ט וא"כ הא אי אפשר לומר כמש"כ והדר קשה דמהך משנה מוכח דלא מחזקינן ריעותא ומ"מ ניחא הא דלא פשט לה ר' ירמי' מהך משנה דהרי י"ל דהך משנה אתי' כר' שמעון דמתיר נבלה שנתנבלה בשבת בסוף מס' שבת אבל לרב נחמן הא אי אפשר לומר כן דהרי בריש ביצה מוקים רב נחמן לב"ש כר' יהודה דאית לי' מוקצה וב"ה כר"ש דל"ל מוקצה בשבת וביו"ט מוקים לב"ש כר"ש ולב"ה כר"י ומפרשינן הטעם של ר"נ דבשבת דסתם לן תנא כר"ש מוקים לב"ה כר"ש וביו"ט דסתם לן תנא כר"י מוקים לב"ה כר"י הרי דרב נחמן ס"ל דביו"ט ליכא סתם משנה דהוי כר"ש דאל"כ מנ"ל לאוקמא לב"ה כר"י ולדידי' הא אי אפשר לומר דהא דמותר לשחוט מסוכנת הוי משום כלבים דהא אם לא תפרכס תהי' אסורה גם לכלבים לר' יהודה ומוכרח דהא דמותר לשחוט הוי משום דתהיה ראוי' לאכילת אדם ומוכרח דלא מחזקינן ריעותא מדלא חיישינן שמא לא תפרכס וא"כ לר"נ איפשטא בעייתו דר' ירמי' ומש"ה בחולין דהסוגי' אזלא אליבא דר"נ דאיהו הוא דקאמר דבית הרחם אין בו משום ריסוק איברים שפיר משני כשהפריס ע"ג קרקע כיון דלר"נ בעצמו מוכרח דדבר הצריך בדיקה מותר לשוחטו ביו"ט ואין ראיה דהגמ' ס"ל כן להלכה ואין לומר דהא גם לר"נ נוכל לומר דהך משנה איירי בהיתה מסוכנת מעיו"ט דאז גם לר' יהודה מותרת כשנתנבלה אח"כ ביו"ט וכדאיתא בביצה דף כ"ז הכא במאי עסקינן במסוכנת וד"ה וא"כ הא גם לר"נ נוכל לומר דהך משנה מתרת משום כלבים וליכא הוכחה דלא מחזקינן ריעותא ואם כן קמה ראיית הש"א דמוכח דסתמא דגמ' ס"ל להלכה דלא מחזקינן ריעותא זה אינו חדא דהרי דעת רש"י בביצה דף כ"ז ד"ה הכא במ"ע דלר' יהודה אסור גם במסוכנת ורק לר"ש מותר ועוד דגם לדעת האלפסי שם דבמסוכנת מודה ר"י ג"כ דמותרת וכן פסקו בטור וש"ע באו"ח סי' תקי"ח סעיף ו' מ"מ הא י"ל דס"ל להגמ' דע"כ לא איירי במסוכנת מאתמול דהרי עיקר הדבר דהתירו לו לשחוט ביש שהות לאכול ממנה כזית לא התירו רק משום הפסד ממונו וכמבואר כל זה באריכות בב"י סי' תצ"ז דבהמה בריאה אסור לו לשחוט אפילו יש שהות ביום לאכול ממנה כזית יעו"ש וא"כ הא י"ל דס"ל להגמ' דע"כ לא איירי בהיתה מסוכנת מעיו"ט דא"כ לא היו מתירין לו לשחוט משום הפסד ממון כיון דהיה יכול לשוחטה מאתמול ובע"כ איירי בנעשה מסוכנת ביו"ט ומוכרח שפיר לר"נ דלא מחזקינן ריעותא ביו"ט ומש"ה משני כשהפריס ע"ג קרקע:

ח

אמנם אין תי' זה עולה לכל השיטות דבביצה דף ל"א תנן בית מלא פירות שנפחת נוטל ממקום הפחת ר"מ אומר אף פוחת לכתחילה ונוטל וכתב רש"י דלת"ק דאוסר לפחות לכתחילה הא דלא אסור משום מוקצה דכיון דאין בפחיתתו איסור דאורייתא דהא מוקים לה בגמ' באוירא דליבני לא הוי מוקצה והתוס' כתבו דאתי' כר"ש דלא ס"ל מוקצה והא דלא חשיב לי' בריש ביצה סתמא ביו"ט כר"ש דסתמא לא הוי רק אי הוי מצי למתני בה דברי פלוני ולא תני כן רק תני סתמא אבל הכא לא הוי מצי למתני דברי ר"ש דדלמא ס"ל לר"ש כר"מ דגם פוחת לכתחיל' ונוטל וא"כ הרי גם הך משנה דמסוכנת גם אם נא' דהא דמתרת לשחוט ולא חששה דלמא לא תפרכס משום דמ"מ יהיה מותרת משום כלבים הא לא הוי סתמא כר"ש דהא לא הוי מצי למתני בה דברי ר"ש דדלמא ס"ל לר"ש כר"ע דלא בעינן כזית צלי וסגי בכזית חי ואם כן הא גם לר"נ ליכא להוכיח מהך משנה דלא מחזקינן ריעותא והדר הוי הוכחת הש"א הוכחה אמנם הרי אין סברת התוס' מוסכמת דהרי נראה דרש"י חולק על סברא זו מדדחק לומר טעם אחר על הא דלא אוסר הת"ק משום מוקצה ולא ניחא לי' לאוקמא כר"ש ומשמע דס"ל דגם כה"ג חשיבא סתמא וגם הא המאור בביצה סוף פ' המביא כתב דר' אליעזר אית לי' מוקצה מהא דתנן בדף ל"ד ועוד אמר ר"א עומד אדם על המוקצה ע"ש בשביעית ואומר מכאן אני אוכל למחר וחכ"א עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן והרמב"ן במלחמות שם דחה זה דשאני התם דהוי גרוגרות וצימוקים דמודה בה ר"ש והביא ראיה לזה דבסוף מס' שבת פריך הגמ' על ר' יוחנן ומביא הגמ' סתמא כר"ש ואמאי לא הביא הך סתמא דהוי כר"י עכ"ד והרי לפי הכלל של התוס' לא הוי ראיה כלל דכיון דלא ידענו היאך ס"ל לר' יהודה אי סגי בעומד ואומר כר"א או בעי שירשום כחכמים ובפרט לשיטת רש"י בביצה שם דפלוגתא דר"א וחכמים תלוי בדין ברירה דר"א ס"ל יש ברירה ומש"ה סגי באומר מכאן אני אוכל למחר וחכמים ס"ל אין ברירה ומש"ה בעינן שירשום ויאמר מכאן ועד כאן והרי כתבו התוס' בביצה דף ל"ח ד"ה ואמר כ"י דלר' יוחנן ס"ל לר' יהודה יש ברירה ולפי"ז הא ודאי ס"ל כר"א ולא כחכמים ולא הוי מצי למתני בדברי חכמים דברי ר' יהודה והרי בסוף שבת קיימינן אליבא דר' יוחנן שם ומאי הקשה הרמב"ן אלא ודאי לא ס"ל סברתן של התוס' וס"ל דגם בכה"ג חשיב שפיר סתמא ולדעתו גם הך דבהמה מסוכנת חשיב שפיר סתמא וניחא הסוגי' דחולין:

ט

אמנם אכתי אין תי' זה דהנה הצל"ח הקשה על הא דאמר ר"ע דבעינן שיהי' שהות לאכול ממנה כזית חי ומשמע דקאי על אכילת אדם ולמה צריך לזה הרי ר"ע ס"ל בדף כ"א דאפי' נפש בהמה במשמע ויהיה מותר לשחוט כשיכול להאכיל ממנה לכלבים וא"כ אפי' אינה ראוי' רק לכלב כגון טרפה ודאי יהיה מותר לשוחטה ובמשנה משמע דבעינן דוקא שתהיה ראויה לאדם ותירץ דאם תהיה טרפה תהיה אסורה לכלבים משום מוקצה דהוי כנבלה שנתנבלה בשבת וא"כ הא מוכרח דס"ל לר"ע כר' יהודה ע"כ וא"כ הדר קשה על ר' ירמיה דמדמתיר ר"ע לשחוט ולא חשש שמא לא תפרכס הא מוכח דלא מחזקינן ריעותא דבשלמא על ת"ק כתבנו לתרץ דר' ירמי' ס"ל דהת"ק ס"ל כר"ש דל"ל מוקצה אבל ר"ע הא ע"כ ס"ל כר"י קשה ומוכרח לומר כתי' הצל"ח שם דליכא לדקדק מר"ע כיון דמותר לכלבים מה"ת ורק דאסור להאכיל לכלבים משום מוקצה וא"כ אם לא תפרכס הא הוי רק איסורא דרבנן ומש"ה לא מחזקינן ריעותא אבל באיסור דאורייתא שפיר נסתפק ר' ירמיה לדידן דלכלבים אסור מדאורייתא כריה"ג וא"כ הא גם לר"נ ליכא להוכיח מהך משנה דלא מחזקינן ריעותא כיון דנאמר דבאיסור מוקצה דרבנן לכ"ע לא מחזקינן ריעותא והדרא קושי' הש"א אמנם זה יש לדחות דעיקר קושי' הצל"ח יש לדחותה דהרי ר"ע דאמר דסגי בכזית חי הא י"ל דלהאכיל לכלבים לא הוי שיעורא זוטא מדר"ע ותפס לי' ר"ע ביש שהות לאכילת אדם דאיירי בו ת"ק כיון דליכא נ"מ בשיעורא ואי דתיקשה דא"כ אפילו ודאי טרפה דאינה ראויה לאדם גם כן יהיה מותר לשחוט זו אינה קושי' דהרי כבר כתבנו לעיל באות ז' דהא דמותר לשחוט ביש שהות ביום לאכול כזית הוי רק משום הפסד ממון אבל בבריאה אסור וא"כ אם היא ודאי טרפה הא ליכא הפסד ממון כלל דהא גם אם תמות תהיה ראוי' לכלבים ושוב הוי כמו בריאה דאסור לשחוט ולעולם לא נחלק בין איסור דרבנן לדאורייתא ומשום הכי שפיר מוכח לר"נ דלא מחזקינן ריעותא כלל אבל לשיטתו של הרמב"ם דסבירא ליה דגם בשר חי בעי מליחה וא"כ הא דאמר ר"ע ביש שהות לאכול ממנה חי ע"כ הוי ע"י מליחה דהא מסקינן בגמרא מבית טביחתה ממש ולא ממקום שטובחת אכילתה דהיינו בני מעיים רק טביחתה ממש ובעי מליחה וא"כ הא שפיר קשה דלמה צריך לר"ע שיהיה שהות גם לשיעור מליחה והרי סגי גם כשיהיה יכול להאכיל ממנה לכלבים דהוי שיעור זוטא דירויח שיעור מליחה דהרי לר"ע אי אפשר לומר כמש"כ באות ד' דהא דמתיר לעשות מלאכה עבור כלבים לא הוי משום דהוי בכלל נפש הכתוב בקרא רק דכיון דדרש לכם ולא לעו"ג ליכא איסורא לכלבים בתורה ומש"ה מותר משום מתוך ומש"ה בעינן שיהיה שהות להתירה לאכילת אדם דזה אינו דהא בפסחים דף ה' אמרינן דר"ע לא ס"ל מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך וע"כ הא דמתיר לכלבים הוי משום דהוי בכלל נפש דכתיבא בקרא ומותר מעצמו וא"כ קשה למה צריך שיעור שהיה של מליחה וההכרח לומר דהרי המג"א כתב בסי' ש"ח ס"ק נ"ו דבשר חי דלא חזי לאומצא אסור לטלטלו אפי' לר"ש דהא אינו עומד לכלבים רק לאוכלו למוצאי שבת ע"י בישול יעו"ש מש"ה להרמב"ם דגם חי בעי מליחה א"כ סמוך ללילה כשאין שהות למולחו הא לא חזיא אז גם לאומצא ושוב הוי מוקצה ואסור גם לכלבים ומש"ה מצריך ר"ע שיהיה שהות גם למולחה:

י

אמנם עיין בדרוש וחידוש במערכותיו למס' ביצה שכתב דהא דכתב המג' א דבלא חזי לאומצא אסורה בטלטול גם לר"ש זהו רק לטלטל גרידא דשפיר אסור דהא לאדם לא חזיא ולכלבים אינה עומדת אבל ברוצה ליתנה לכלבים הא עתה מיחדה לכלבים ואין החסרון רק שמקודם לא היה עומדת לכלבים והדר ה"ל כנבלה שנתנבלה בשבת דלר"ש מותרת לכלבים ולר' יהודה אסור והוא סברא נכונה וברורה וא"כ הא מוכרח מדמצריך ר"ע שהות למולחה ולא סגי שיהיה יכול להאכיל לכלבים דס"ל דאסור להאכיל ממנה לכלבים כשתהיה כשרה וע"כ ס"ל כר' יהודה וא"כ הדר קשה דאמאי מותר לשוחטה ניחוש דלמא לא תפרכס ותהיה נבלה שנתנבלה ביו"ט דאסור לדידיה גם לכלבים ומוכרח דלא מחזקינן ריעותא ביו"ט ומאי מבעי ליה לר' ירמיה ומוכרח לומר דכיון דגם אם לא תפרכס יהיה רק איסור דרבנן לר"ע דס"ל דגם נפש בהמה במשמע גם ר' ירמיה מודה שלא מחזקינן ריעותא וכמש"כ הצל"ח וא"כ גם לרב נחמן ליכא להוכיח מהמשנה דלא מחזקינן ריעותא ושפיר מוכח דסתמא דגמרא ס"ל דלא מחזקינן ריעותא ומש"ה להרמב"ם לשיטתו דס"ל דחי בעי מליחה מוכרח דנפשט הך איבעיא ומש"ה פסק בה לקולא אבל הר"ן לשיטתו דכתב בפ"א דחולין בסוגיא דהשוחט בשבת דחי לא בעי מליחה כלל ולדידיה אין ראיה כלל מהך דחולין ומש"ה כתב דלא נפשטה ואזלינן לחומרא ודו"ק:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף