עריכת הדף "שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/ז" (פסקה)

==ח==

{{ממ|ח}} וביד יוסף סי' קי"ג {{ממ|בשאלה השנית עי"ש בד"ה ובנידון וכו'}} במי שכתב רשימה ופרט כל החמץ שלו ומסר הרשימה ביד המורה שיכתוב לו שטר מכירה והמורה תעלים עין משתי חביות יי"ש שהיה בהרשימה ולא כתבם בשטר כלל ונודע זה בפסח ושאל להמורה והורה לו שלא לבערם אלא להריק היי"ש לחביות ריקנות שהיו לו לבעל החמץ ונמכרו להנכרי עם החמצים שהרב השואל פלפל אי קני העכומ"ז מטעם חצר ולזה השיבו דלפי מה שכתב הנודע ביהודה מהדורא תניינא סי' ס"ג {{ממ|ד"ה אמנם}} אין מקום להתיר מטעם זה אך לפי דברי מג"א סי' שי"ח בשם מוהרד"ך דעשה על פי חכם מיקרי שוגג. וכתב בנודע ביהודה מהדורא קמא סי' כ' {{ממ|בד"ה אמנם אומר אני}} דמה שקנסו חכמים לא חל בתוך הפסח שהרי בלאו הכי אסור בהנאה מן התורה רק הקנס יחול במיפק יומי דפסחא שחוזר להיתר מן התורה לר' שמעון אז חל עליו קנס חכמים וכו' ואם כן בנדון הנ"ל הרי בתוך הפסח לא שייך לומר שקנסו אלא אחר הפסח הוא שיחול קנס הואיל ועבר בבל יראה והרי הכא לא היה מקום לקונסו שהרי היה שוגג הואיל ועשה על פי הוראת המורה הנ"ל ולא עבר כלל בבל יראה ולמה לנו לקונסו ואף דמבואר בסי' תמ"ח דאפילו הניחו שוגג או אנוס אסור אחר הפסח התם הוא משום הערמה אבל הכא הרי עשה כל מה שמוטל עליו לעשות וביטל חמצו כדת ועשה שטר מכירה ואף בתוך הפסח שנודע לו הרי עשה כדין ושאל למורה וכיון שעשה על פי הוראה הרי הוא שוגג ואין לקונסו כלל וזה היתר ברור עכ"ד. ואם כי לא אוכל להבין למה הוצרך להביא דברי הנו"ב דלא חל הקנס עד אחר הפסח דלפי הנראה אף אם נאמר דלא כהנו"ב אלא הקנס חל בפסח עצמו {{ממ|ועיין מה שרשמתי בקונטריס הכללים בשדי חמד ח"א מערכת האל"ף אות שח"ן דמשמע דהרשב"א סובר דיש מקום לחז"ל לאסור מדרבנן אף מה שהוא אסור בלאו הכי מן התורה}} מכל מקום הרי כל עיקר הטעם בנדון זה להתיר הוא על פי סברא דכיון שעשה בהוראת חכם בשוגג גמור כזה אין ראוי לקונסו. וזה לפי הנראה שייך גם אם נאמר דחל הקנס בתוך הפסח וצ"ע על כל פנים למדנו דסברתו היא כסברת התודת השלמים דכל שעשה תקנת חכמים לבער אף ששגג ולא עלתה בידו אין לקונסו לאוסרו לאחר הפסח וכבר כתבתי לעיל {{ממ|אות קטן ג'}} דברי החתם סופר סי' ח"ק בעובדא כי האי שביד יוסף שכתב להקל באם ביטל והפקיר אם הוא הפסד מרובה דשלוחא הוא דעוית ומאי הוה ליה למיעבד ועיין עוד בחתם סופר סי' קל"ג וזה פשוט מי שצוה לשליח למכור ועיות ולא מכרו מכל מקום הרי הוא בכלל הביטול שביטל המשלח וכו' ואין כאן אלא תקנת חכמים לבער ויכול לסמוך על חזקת שליח עושה שליחותו בדרבנן ויודע השליח שיש מכשול להמשלח ואם אינו ברור שעיות השליח יש לדון אם נאמן לומר שלא מכר ומ"מ אין צריכים לכל זה כי פשוט כי בהמשלח אין שייך קנס ולא הערמה עכ"ל אלא שהרב שערי תשובה בסי' חת"ם אות ח' כתב בשם הרב כתר כהונה סי' כ' וכ"ה במי שצוה לאחר למכור ושכח ולא מכר דיש להתיר בהנאה על ידי עירוב וביטול ברוב משמע דבלא עירוב אין דעתו נוחה להתיר וספר זה אין מצוי אצלי לראות דב"ק והרב נודע ביהודה בח"א סי' ח"י כתב ואף אם נסכים להט"ז לאסור משום קנס שהערים היינו אם הערים המוכר אבל כאן השליח הערים ויאמר המוכר לתקוני שדרתיך ואם היתה המכירה תלויה בזה לא היה מועיל שיאמר לתקוני שדרתיו דמכל מקום לא נעשה השליחות אבל כאן שהמכירה קיימת יכול לומר לתקוני וכו' עי"ש: