עריכת הדף "משך חכמה/שמות/יג" (פסקה)

== יד ==

'''והיה ''' כי ישאלך בנך מחר כו' והיה לאות על ידכה. יתכן כי זה יאמר האב אל הבן עד סוף הפרשה הכל מוסב על ואמרת אליו שתאמר לו אלו הדברים, וכמו שאמרו קטן היודע להניח תפילין אביו לוקח לו תפילין, ולכן אמר כי בחוזק יד הוציאנו ד' ממצרים, היינו אותי ואותך האב והבן ולכן בפרשת קדש כתיב הוציאך ד' ממצרים שזהו מדברי השם אל ישראל, כי שם אינו רשאי האב לאמר אל הבן והיה לך לאות על ידך כי שם מדבר הכתוב במי שאינו יודע לשאול וכמו דכתיב והגדת לבנך כו', ולכן כתיב ביום ההוא להוציא מר"ח, כי הוא אומר בלא שאלה ולכן סד"א שיאמר מראש חודש, ולזה כתיב ביום ההוא משא"כ בכולהו בנים כתיב כי ישאלך ובודאי אינו שואל רק בזמן שרואה שנוי ולא צריך למעט שיאמר לו רק ביום ההוא וכיון שהוא במדבר במי שאינו יודע לשאול לאו בר דעת הוא שיהא יודע להתנהג בקדושת תפילין וכמוש"כ תוספות בריש ערכין, ולכן אינו אומר לו אביו והיה לאות על ידכה וכן מפורש במכילתא על פסוק ושמרת את החוקה הזאת למועדה במי שיודע לשמור עיי"ש והבן כ"ז.

'''מכילתא ''' מה העדות ר' אלעזר אומר מנין אתה אומר שאם היתה חבורה של חכמים כו' שצריכין לעסוק בהלכות פסח עד חצות לכך נאמר מה העדות. פירוש, עפ"י מה ששנינו ראוהו שלשה והן ב"ד יעמדו השנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם ויאמרו הרי דאעפ"י שהן ב"ד בכ"ז בתורת עדות צ"ל להגיד אעפ"י שהעדים הן בעצמן חכמים, ה"נ כתיב עדות וצריך ג"כ לעסוק בהלכות פסח אפילו חכמים ודו"ק.

'''ונראה ''' פשוט דר' אליעזר קאי לטעמו דסבר בברכות פ"ק דזמן פסח עד חצות לילה ולהכי אמר כאן עד חצות ולפ"ז מוכחא דסבר דאף מצה ומרור אינם נאכלים רק עד חצות דאל"ה הו"מ לאמר דחייבין לספר כל הלילה, דיש כאן בעבור זה בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך ומזה ידע רבא דראב"ע סבר דמצה בזה"ז אינו נאכל רק עד חצות דכי אהדריה למילתא קמייתא הוא דאהדרה. (עיין סוף ערבי פסחים) וליכא כאן בעבור זה בדו"ק.

'''ובזה ''' מדוייק לשון המסדר בהגדה, וכל המרבה לספר בי"מ [פירוש אפילו יותר מן החיוב] הר"ז משובח מעשה בר"א ור"י וכו' שר"א סובר דפסח נאכל עד חצות ור"י סובר כל הלילה שהיו מספרים [כולם] כל הלילה בי"מ הרי חזינא דכל המרבה לספר בי"מ אף יותר מחיובו הר"ז משובח ודו"ק.

'''התבונן ''' נא שבכל הבנים כתיב כי ישאלך בנך לאמר לבד בהבן הרשע כתיב והיה כי יאמרו אליכם בניכם, ולא כתיב לאמר והוא עפ"י דרשת הספרי ואתחנן לאמר השיבני תשובה כו' והנה החכם ששואל מה העדות והתם ששואל מה זאת רצונם לדעת ולשמוע תשובה כי אותה הם מבקשים לא כן הרשע ששאלתו מה העבודה הזה לכם הוא רק לועג על העבודה שלדעתו הוא דבר בטל ואין רצונו בתשובה להוסיף דעה כי לא יחפוץ כסיל בתבונה ורצונו הוא שיהיה הקושיא אלומה כדי שיהיה הלעג חזק ולכן לא כתיב כאן לא שאלה ולא לאמר ודו"ק.


<big>{{מרכז|'''פרשת בשלח'''}}</big>