עריכת הדף "
מעשי למלך/ביאת מקדש/ז
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ט == <small>א') </small> ''' מי ''' ''' שנשבר עצם ידו ורגלו אם ניכר כשהלך.''' <small> והנה בח"ס ח"ו סי' כ"א תמה דהיינו פיסח דקחשיב רבינו לעיל והטור באמת לא מנה רק שבר רגל ותי' דתורה איירי ממי שניכר אפי' שלא בשעת הילוך לכך נקרא פיסח דכן יתואר האיש משא"כ כשאינו ניכר אלא בשעת הילוך אז יאמר כי הוא פוסח על שם הפעולה שצולע בהילוכו אלא דהקשה מנ"ל לאילא להוסיף פוסח על פיסח דקרא ונ"ל דהנה בדף ל"ז פריך הגמ' מה הפרט בטל ממלאכתו ומשני כל ריבה מעתה עכ"פ נוכל לרבות מום שבגלוי ובטל ע"י מלאכתו דהיינו דהוה גלוי ע"י מלאכתו זהו מיקרי שפיר מום שבגלוי ונתרבה מפיסח ועור מטעם דבטל ממלאכתו אף זה בטל ממלאכתו וכן מצינו עוד הרבה מומין דרק הוה מומין שבגלוי ע"י מלאכתו כמש"כ רבינו בפ"ב מאימ"ז חוטין הפנימיות שנעקרו שהרי בעת שפותח פיה צווח וכן בפ"ח מה' אלו מי שמקבץ ריסי עיניו ועוצמו מעט בשעה שרואה אור בשעה שהוא רוצה לדקדק בראי' מי שראיית עיניו מעורבבת עד שרואה את החדר ואת העלי' כאחת רק מום בשעת מלאכתו ואפ"ה הוה מום ואולם בגוף קו' הח"ס נראה ליישב בפשוט דפיסח הוא בי"ש שנברא כך ושבר רגל היינו בי"א ופשיטא לי' לאילא דבין בי"ש בין בי"א דהרי בי"א גרע בעלמא {{ממ|לענין צימוק ריאה בחולין דף מ"ח וכן לענין גוסס בסנהדרין דף ע"ח ולענין סריס ביבמות פ' הערל}} לכן הוסיף אף שבר רגל דהוא בי"א דהוה כש"כ והא דיקשה אי פיסח דקרא שנברא כך ל"ל קרא דדריש בת"כ וספרי דנולד במום ג"כ הוה מום לק"מ דהו"א דוקא מום זה אבל בשאר מומין הו"א רק בנעשה אח"כ וכן הא דאיתא בבכורות דף מ' שרוע שנתרבבה יריכו היינו מתחילת ברייתו וע"כ הא דצריך קרא שאם נולד במומו לשאר מומין הוא דצריך {{ממ|וכן מוכח מתמורה דף ז' דקאמר והא שרוע וקלוט כתיב וא"כ ל"ש קרא דכל מום רע דהא בפירוש כתיב שרוע ואף דבבכור לא כתיב באמת שרוע הא לפמש"כ פיסח היינו נולד כך ופיסח כתיב בבכור בפירוש בפ' ראה וא"כ ל"ל קרא דכל מום אלא ע"כ לשאר מומין הוא דאתי דבשאר מומין הו"א דלא מיפסל בנברא כך}} ונראה ראי' לדברי רבינו ממדרש ילקוט פ' וישלח על פסוק ותקע כף ירך יעקב א"ל הקב"ה למיכאל עשית כהן שלי בע"מ וביעקב כתיב והוא צולע על יריכו דהיינו איטלע ומיקרי בע"מ לגבי כהן ואיתא עוד שם הא דריב"ל אתי לעכו נפק רח"נ לקדמייתו אשכחי מטלי על רגלי' א"ל את דמי לרבך והוא צולע על יריכו הרי איטלע היינו צולע וקב"ה קראו ליעקב בע"מ:</small><br>''' והנה ''' בשו"ת מהר"ם שיק סי' שט"ז הקשה שבר רגל אמאי הוה מום קבוע הא אפשר שיעבור ע"י ששבר על שבר יחדיו יודבקו ול"ה צולע עוד ואין כאן מום ולדעתי לק"מ דכיון דהוא הולך על רגליו רק שצולע א"כ מסתמא כבר נדבק דאי לא נדבק א"י להלוך כלל על רגל שנשבר ואין זה מיקרי צולע וכיון שנדבק כבר ואינו שבר על שבר ל"ש לומר שידבק שבר אל שבר ואין לומר עכ"פ נפ"מ לדינא אם נשבר רגלו ולא נדבק לא יהא שוחטין במדינה שמא שבר אל שבר יחדיו ידבק י"ל דהא מבואר בסי' נ"ה אם יצא השבר לחוץ שוב אינו חוזר להיות שבר אל שבר יחדיו:<br><small> ב') </small> '''שרוע ''' ''' זהו שנשמטה יריכו וכו'.''' וקשה לי דהנה בדף מ' איתא דהיינו שנשתרבב יריכו וכן מוכח בבכורות דף ג' דשרוע רק אם אבר אחד גדול מחבירו וכן פירש"י בחומש ונראה דרבינו סובר כיון דמסיק בדף ג' דהטעם בעינו אחת גדולה ואחת קטנה אינו משום שרוע אלא משום שינוי שפיר י"ל דשרוע היינו נשמטה או נשתרבבה יריכו אבל היכא דאבר אחד גדול מחבירו הטעם משום שינוי לא משום שרוע ועוד י"ל דלכן מיאן רבינו בפירש"י דשרוע היינו אבר אחד גדול דרש"י פי' נשמטה יריכו היינו בלא עיכול ניבי' ותוס' חולקין דהיינו מתחילת ברייתו וא"כ י"ל לפי' התוס' דהיינו נברא כך שפיר הוא בכלל שרוע וכן הוא בת"כ {{ממ|וענובי"ת סי' ק"צ שהקשה דרבינו כתב שרוע נשמטה יריכו ובגמ' איתא נשתרבבה ותי' דסמוך את"כ הנ"ל}}:<br>''' והנה ''' בפ"ח סי' נ"ה הוכיח מדברי תוס' אלו דתחילת ברייתו אף בנתעכל ניבי כשרה ובפ"ת השיב די"ל זהו דוקא לרב מתנה אבל לרבא דקיימ"ל כן באמת אף בנברא באיעכל ניבי' טרפה וכאן איירי בלא איעכל ניבי' ויפה השיב וכעין זה בש"ך סי' נ"ה שהשיג על הב"ח יעו"ש אך כתב עוד שם בפ"ח די"ל דאיירי בנשמט אח"כ כלשון נשמטה משמע אח"כ והא דיקשה דטרפה הוה י"ל דיש שם עצם קטן ציר קטן שלא נשמט לכן טרפה ל"ה אבל מום הוה דאין במקומו וניכר בהילוכו כמו בנשתרבב ולדעתי ז"א דלשון הת"כ דשרוע היינו נשמטה ובגמ' הא איתא דהיינו נשתרבבה ע"כ דהאי נשמטה בי"ש היינו באמת הך דנשתרבבה עיין בק"א אבל אי נשמטה בי"א יהא גמ' דידן נגד הת"כ וא"כ מדברי רבינו דכ' שרוע שנשמטה יריכו מוכח דבי"ש איירי וא"כ שפיר דייק הפ"ח דמתחילת ברייתו איירי:<br>''' אמנם ''' בפ"ב מאימ"ז כ' רבינו מומין מיוחדין בבהמה עינו אחת גדולה וא' קטנה ויקשה דרבינו מנה בפ"ח עינו אחת גדולה ואמאי לא מנה רבינו לעיל בפ"ז גבי מומין שמחללין עבודה דכל מום ששוה באדם ובבהמה הוה מום גמור לחלל עבודה כמש"כ לעיל בפ"ו ולכאורה י"ל דבפ"ח איירי מ"א קטנה אפי' אין כשל אווז ולא גדול כשל עגל דזה רק פסול באדם אבל לאחולי עבודה רק בעין אחת כשל אווז ועינו אחת כעגל כמש"כ תוס' בדף מ"ד ד"ה מחוי וא"כ שפיר מנה כן רק בין מומין שאין שוה בזרעו של אהרן דבבהמה ל"ה מום רק בעינו אחת כשל אווז ועינו אחת כשל עגל אלא דאכתי תיקשי עכ"פ בקטן כשל אווז דמחיל עבודה כמש"כ תוס' אמאי לא הביאו רבינו בפ"ז דהוא מום השוה באדם ובבהמה ומחלל עבודה ובכ"מ פ"ב מאימ"ז כ' דכש"כ הוה באדם תמוה בתרתי חדא דהא כאן כתבו רבינו בפ"ח ולעיל בפ"ז היה לי' לאתויי אך לפמש"כ יש ליישב דהנה בוודאי אי שרוע היינו נשתרבבה יריכו כפירש"י יען דאבר אחד גדול מחבירו א"כ גם בעינו אחת גדולה בכלל שרוע כדס"ד בדף ג' וכפירש"י בדף ל"ו א"כ שייכה באדם ובבהמה והוה מום ומחלל עבודה והי' לו למנותו בפ"ז אבל כיון דגמ' מסיק דזהו רק משום שינוי א"כ י"ל נהי דפסול באדם במכש"כ מב' עיניו גדולים רק הפסול משום שאין שוה בזרעו של אהרן כמו בב' עינין גדולים דפסול מהא"ט כמבואר בפ"ח ולא מחלל עבודה רק במידי דשוה ובבהמה דפסול משום מום וא"ש הנ"ל:<br><small> ג') </small> ''' מי ''' ''' שנשבר עצם רגלו והוא שיהא ניכר כשיהלך וכו'.''' <small> והנה לעיל בפ"ו כ' רבינו שברגלים מום שבגלוי משמע דמום אף שאין בטל ממלאכתו הוה מום ול"ב מום שבטל ממלאכתו והנה זה גמ' בבכורות דף ל"ז מתחלה דריש כללי ופרטי ופריך אי הכי אף מום שבטל ממלאכתו ומשני כל ריבויא הוה ופירש"י ולא דרשי כללי ופרטי אלא ריבה ומיעט ריבה הכל וא"כ לפי"ז גם רבינו סובר דדרשינן ריבויא ומיעוטי לאו כללי ופרטי וכן בה' שבועות גבי ביטוי סובר ריבוי ומיעוטי ואולי בה' גניבה גבי דבר המיטלטל וכן במנורה של מתכת בהב"ח פ"ג סובר דדרשינן כללי ופרטי והנה הפ"ח ביו"ד סי' פ"ד הקשה כהא"ג מה' שבועות אמה דפסיק בה' גניבה ולי קשה גם מכאן והנה לכאורה יש ליישב דהנה במהרש"א תמה דרש"י בנימוקי החומש פי' דדרשינן כללי ופרטי וזה נגד מסקנת הגמ' כאן ותי' דאף דמשני כל ריבויא אפ"ה דרשינן לי' בכלל ופרט ולפי"ז א"ש לכאורה גם דברי רבינו אך בצ"ק תמה על דברי מהרש"א דרש"י פי' להדיא דכל ריבויא ולא דרשינן בכלל ופרט והנה אף שדברי רש"י מוקשים דסותרים זא"ז אבל רבינו יכול לפרש כפירש"י בתורה דהיינו אי היכא דכתיב כל דרשינן בכללי ופרטי או בריבויא ומיעוטי הוה תרי לשונות בר"פ מרובה וא"כ י"ל דרבינו סובר דאף דכתיב כל דרשינן בכללי ופרטי:</small><br>''' והנה ''' בצ"ק כתב ליישב דברי רש"י משום דלכאורה קשה מנזיר דף ל"ה דל"ב שוה רק בצד אחד וא"כ מ"פ מה פיסח שביטל ממלאכתו הא ל"ב שוה בכל הצדדים ותי' יען דקאמר דבעינן שוה בב' צדדים מום קבוע ובגלוי א"כ גם ג"צ ליבעי וע"ז משני כל ריבויא הוה וא"כ למסקנא בכלל ופרט דרשינן לי' כיון דמסיק פיסח ועור ל"ל א"כ הוה פרט ובעינן שוה לכל אחד בצד אחד והנה מצאתי כדבריו בשמ"ק שכ' וז"ל א"כ פסח ועור ל"ל פירוש אי הוה מום עובר אלא אתא פיסח ועור חד למומין שבגלוי וחד לאינו חוזר ומשמע דלהכי צריך אלו מיעוטין לפי שאינם שייכים אלא זו למעלה מזו דלהכי משמע נמי דזה למטה מזה ואין שווין מדבעי למימר לעיל דל"ח מום אלא א"כ בטיל ממלאכתו וא"כ אין אלו הצדדין שווין ואפ"ה הוה מצריך כל אלו הצדדין והקשה ר"י בנזיר לא בעי אלא צד אחד עכ"ל ונראה לפרש כך דלכאורה דבריו משולל הבנה שכ' מדבעי למימר שלא בטל ממלאכתו מוכח שאין הצדדין שווין ונראה הכונה כך אם היו מום קבוע ובגלוי שווין א"כ יקשה מ"פ ממום בטל ממלאכתו הא ל"ב שוה בכל הצדדים וע"כ כתי' הצ"ק וע"ז פריך דהוא גופא יקשה הא בנזיר מוכח דל"ב שוה אפי' בב' צדדין כיון שאין שווין וע"ז תירץ בסמ"ק דאיתא כמ"ד כללא קמא דוקא א"כ מרבינן כל דדמי:<br>''' מעתה ''' לפי"ז א"צ לדחוק כמש"כ צ"ק דכאן הי' סובר דכיון דמרבינן ב' צדדים ע"כ דל"ד לבעלמא וא"כ גם ג' צדדין נרבה דזה דחוק אלא דאתיא כמ"ד כללא קמא דוקא והנה עכ"פ מדכתב השמ"ק דחד למומין לבגלוי וחד למום שאין חוזר מוכח למסקנא דרשינן בכללי ופרטי דאי בריבויא ומיעוטי א"כ מחד אתי ובזה נתיישב דברי תוס' ד"ה מיפרך שהקשה מהרש"א דהיינו תי' הגמ' וצ"ק רמז שבדבריו מיושב וכונתו נ"ל דבתי' קמא דרשינן בריבויא ומיעוטי אבל בתי' בתרא דרשינן כדמעיקרא בכללי ופרטי:<br>''' השתא ''' א"ש גם דברי רבינו נכונים דלעולם אף אי דרשינן בכללי ופרטי ג"כ ל"ב מום שבטל ממלאכתו והבן:<br>''' והנה ''' בהא דפסק רבינו במנורה של מתכות דבכללי ופרטי דרשינן ובשבעת פסק ריבוי ומיעוטי ביארתי בפ"ג מביהב"ח דכהא"ג דיש לדרוש כלל ופרט בצד אחד ודרשינן כלל ופרט בב' צדדים ואי דרשינן ריבויא ומיעוטי מרבינן הכל כהא"ג דרשינן כלל ופרט דהוה בב' צדדים אבל היכא דכלל ופרט רק בצד אחד דרשינן ריבויא ומיעוטי ושם במנורה הוה כללי ופרטי בב' צדדים:<br>''' אלא ''' דיקשה למה דריש באמת כללי ופרטי בב' צדדים ועשמ"ק כאן שהקשה בהא דמרובה דאקרקעות שגופו ממון דיש כלל ופרט בב' צדדים:<br>''' הנה ''' דעת רבינו דנשמטה יריכו הוה בכלל שרוע וקלוט וקשה עליו מתמורה דף ז' דאמר רחב"י דהני בע"מ מעיקרא נינהו משמע דנשמטה יריכו ל"ה שרוע וקלוט ונראה די"ל דס"ל כדרב מתנא בחולין דף נ"ד דנשמט יריכו טרפה אף בלא עיכל ניבי' ולדידי' ע"כ הא דחשבינן נשמטה יריכו במומי הבכור רק בנשמט מתחילת ברייתו דנשמט אח"כ הא טרפה נמי הוי כמש"כ תוס' בכורות דף מ' ד"ה שנשמטה ולכן שפיר קאמר בשרוע וקלוט היינו בע"מ מעיקרא אבל למ"ד דבעינן עיכל ניבי' שפיר יש לפרש שרוע וקלוט היינו נשמטה יריכו אח"כ דל"ה טרפה כל שלא נתעכל ניבי':<br><small> ד') </small> ''' שנשמטה ''' ''' יריכו ויריכו גבוה מחברתו.''' <small> הנה נראה דרבינו מפרש דשרוע האמור בתורה היינו נשמטה ואף דבגמ' איתא דשרוע היינו שנשתרבבה יריכו סובר רבינו דהיינו הך דע"י שנשמטה הוה ארוכה יותר ובח"ס סי' נ"ו הביא דדעת הטור סי' ש"ט אינו כן דמפרש שנשמטה דקתני במשנה לאו היינו שרוע דשרוע היינו נשתרבבה כדקתני בברייתא שרגל אחד גדול מחבירו וכן פירש"י בפ' אמור שרוע אבר גדול מחבירו ודבריו לכאורה נכונים ויקשה דרבינו כתב דהכל חד והעלה בח"ס כי בת"כ שהוא שמוטת ירך ע"כ דהכל חד כי כל דבר הגדול מחבירו הן ע"י שנשמט ממקומו למטה ונתגדל הרגל מחבירו אכך נשתרבב מיקרי שרוע:</small><br>''' ולי ''' נראה לבאר לדעת רבינו דנשתרבב היינו נשמטה והיינו שרוע האמור בכתוב רק החילוק בין נשתרבב לנשמט דהנה נשמט הוא כל זמן שלא נתחבר הירך למקום אחר אבל אחר שנתחבר הירך למקום אחר אז הוה הירך גדול מחבירו כיון שנתחבר חוץ למקום הבוכנא וכאשר יבואר:<br>''' ותחילה ''' אומר לבאר מה דקשה לכאורה רבינו כ' נשמטה הוה בע"מ הא טרפה נמי הוה וצריך לומר כפירש"י בבכורות דאיירי בלא עיכול ניבי' ואמנם תוס' הוק' שם לפירש"י מדרמ"ת דמטריף אף בלא עיכול ניבי' וכמו שפי' מהרש"א וש"ך סי' נ"ה ואמנם לפירש"י ל"ק דרש"י מפרש דר"מ לא מטריף רק בעיכול ניבי' כמש"כ בדף מ"ג ולא פליגי אלא בנתעכל דלרי"ו כשר אף בנתעכל וא"כ ל"ק מדר"מ לפירש"י {{ממ|אולם י"ל דהא דרש"י דף ע"ג מפרש הא דאיעכל ניבי' אין משום דלרמ"ת בעי עיכל ניבי' כגי' הגאונים אלא משום דלרמ"ת קאמר עיקר הדין נקט דרמ"ת ומפרש רש"י והוא דאיעכל ניבי' דהיינו דאין הלכה כרמ"ת אלא באיעכל ניבי' וכ"כ רשב"א דף נ"ב להדיא והכי מוכח דרש"י מפרש גם אהא דפריך משמואל ניטל צלע טרפה דהיינו עם אסיתא ורש"י דף נ' כתב דלשמואל ניטל צלע בלא אסיתא ג"כ טרפה ע"כ יען דהלכתא הכין מפרש כן וכהא"ג מצינו דף נ"ד הלכתא כרכיש אף דלית הלכתא כרכיש אלא בהגיע לחרוץ נקט כן משום דהוא עיקר הדין וכסברת רשב"א ומה שהקשה ע"ז מהא דקאמר שם לית הלכתא כר' עוירא עמש"כ ליישב בה' אימ"ז בפ"ב והבאתי שם שכבר הקשה כן בנוב"י}} אבל רבינו דפסק דטריפה בעיכול ניבי' וכיון דמסתמא הלכה כרי"ו ע"כ רבינו מפרש דפליגי בלא עיכול דלרי"ו כשר ובעיכול ניבי' טריפה גם לרי"ו א"כ רב מתנה מטריף אפי' בלא עיכול ניבי' קשה קו' התוס' והנה צריכין אנו לתירוצם דנשמט יריכו היינו בתולדה והנה זה ניחא אי נשמטה יריכו לאו היינו נשתרבב י"ל נשמטה היינו שנברא כך דכשר אף לרב מתנה בלא עיכול ניבי' ונשתרבבה לאו היינו נשמט כלל אלא שרגל אחד ארוך מחבירו אבל רבינו דמפרש דהכל חד א"כ נשתרבבה ג"כ ע"י שנשמט ונשתרבבה משמע שנשתרבבה ממקומו א"כ לא נעשה כן בתולדה וכמש"כ הח"ס וא"כ קשיא לרבינו תיפוק לי' דטריפה הוה ונצטרך לדחוק כמש"כ התוס' דגם נשתרבבה היינו מתולדה שנברא כך וזה דוחק כמש"כ הח"ס:<br>''' ועוד ''' קשיא לי דלרבינו ל"ש לתרץ דלרמ"ת הא איירי בלא עיכול ניבי' רק שנברא כך דהא כיון דלר"מ בלא עיכול טרפה דהוה כניטל א"כ גם בנברא חסר טריפה בלא עיכול ניבי' דכן פסק רבינו פ"י משחיטה חסר הרגל מתחילת ברייתו בין שנחתך טרפה וכמו שהקשה הפמ"ג סי' נ"ה {{ממ|ויש"ש כתב אף לב"י דלרמב"ם חסר רגל כשר רק חסר בשוק אבל בירך דהוה כשף מדוכתי' מתחילת ברייתה טרפה}}:<br>''' והנה ''' נראה ליישב דרב מתנה יפרש וכן גם לדידן יכול להיות כן דהיינו שנשמטה יריכו בין עצם שני לשלישי דהיינו לחיבור הירך לשוק כאשר יבואר דהנה דעת פוסקים עב"י סי' נ"ה הא דאמר ר' יהודה אמר רב שמוטת ירך היינו בין רגל אמצעי לשליש חיבור לשוק ולאו היינו בוקא דאטמא ואמנם אנן קיימ"ל דרב יהודה קאי ג"כ אבוקא דאטמא עכ"פ חזינן דמפרשים דשמוטת ירך היינו חיבור הירך לשוק א"כ כן י"ל נשתרבבה ונשמטה הירך ע"כ אשמוטת ירך במקום שמחובר לשוק דכהא"ג באמת קיימ"ל דכשר אבל מום הוה דלא תירצו תוס' כן לפירש"י משום דכל זה ניחא לדעת רבינו אבל לפירש"י לא שייך לתר"מ כן דהנה דעת רש"י דהלכה דנחתך עצם אמצעי למעלה מצוה"ג טרפה כדאיתא חולין דף ע"ה וא"כ לפי"ז לכאורה יש להבין דרש"י גופי' מפרש שמוטת ירך היינו בוקא דאטמא אבל בין עצם אמצעי לשלישי שנשמט כשר ויקשה עכ"פ הא הוה כניטל צוה"ג דנחתך ג"כ טרפה משום דכניטל צוה"ג א"כ גם שמוטה יהא טרפה דהרי בדף נ"ג פריך לרב דסבר שמוטת ירך כשר מניטל צוה"ג בעוף דטרפה ומשני חדא דשאני שמוטה מחתיכה דהדרה בריא ועוד חותכה מכאן וחי' חותכה מכאן ומתה וא"כ למסקנא דשמוטת ירך טרפה ולית לי' התירוצים שנאמרו תחילה א"כ גם בניטל עצם אמצעי ג"כ יהא טרפה משום ניטל צוה"ג וע"כ דבעצם אמצעי לכו"ע הדרה ברי בע"ב חופץ {{ממ|דאין לומר משום דחותכה מכאן ומתה לכך ניטל עצם אמצעי כשר וכמו בנחתך דא"כ גם בנשמט עצם אמצעי אמאי טרפה ואולם לכאורה י"ל למסקנא שמוטת ירך ממקום הקוליות אין טרפה מצד נטילות צה"ג רק מצ"ע ההלמ"מ דטרפה אבל משום צוה"ג לא מטריף ולכן בנשמט עצם אמצעי דליכא הלמ"מ כשר אבל עכ"פ לס"ד דבשמוטת ירך ג"כ טרפה משום דהוה כניטל לצוה"ג וקשה ליקשי לנפשי' מנשמט עצם אמצעי דכשר לכו"ע אף בבהמה ואמאי הא הוה כניטל צוה"ג וכמו שהקשה הפלתי וע"כ כמש"כ משום דהוה עו"ב חופין הדרה בריא אבל בעצם קוליות ל"מ עו"ב חופין כמש"כ הרשב"א בתש"ו ולקמן אכתוב תי' על קו' זו ע"ד אחר}} וצריך לומר דהדרה בריא והיינו משום דעור ובשר חופין את רובו אף דעיכול ניבי' הדרי' בריא וכמש"כ הפלתי סי' נ"ה והנה אי הדרה בריא גם מום ל"ה לשחוט עליו במדינה דהוה בע"מ עובר א"כ לא נוכל לפרש לפירש"י דקאי אחיבור ירך לשוק דממנ"פ או דטרפה נמי הוה או דגם בע"מ קבוע ל"ה ואין שוחטין עליו ומשנה קאי להתיר לשחוט עליו במדינה ושפיר הוק' תוס' אבל רבינו דפסק בפ"י משחיטה דנחתך למעלה מצוה"ג כשר א"כ י"ל בניטל בין עצם אמצעי לשלישי ג"כ כשר אף דהוה כניטל צוה"ג א"כ י"ל דליכא עור ובשר חופין א"כ לא הדרה בריא ואפ"ה טרפה ל"ה רק בע"מ וא"כ לשיטת רבינו אין אנו צריכין לתירוץ התוס' אליבא דרב מתנה והנה לפי"ז גם לדידן י"ל דה"ה אם נשמט הירך במקום שיחובר לשוק ג"כ הוה בע"מ אלא דלדידן משכחת גם בנשמט הירך המחובר לעצם הקוליות ג"כ כשר בלא עיכול ניבי' ול"ה אלא בע"מ:<br>''' אלא ''' דלכאורה יקשה גם לדידן ממנ"פ אי בעיכול ניבי' טרפה הוה ואי לא עיכול ניבי' אפי' בע"מ קבוע ל"ה דהדרה בריא דמהא"ט כתב הר"ן לא עיכול ניבי' כשר משום דהדרה בריא:<br>''' והנה ''' בפלתי הקשה כהא"ג אתי' רש"י דאיירי בלא עיכול ניבי' ממנ"פ איך איירי אי בגונא דהדרה בריא אפי' בע"מ ל"ה ואי בגונא דלא הדרה בריא א"כ גם טרפה הוה אף דלא עיכול ניבי' ורצה להעמיס שזה קו' התוס' לפירש"י והנה קושיתו אין מובן לכאורה בלא עיכול ניבי' איך משכחת גונא דלא הדר בריא ואמנם לפמש"כ משכחת דלא הדרה בריא כגון שכבר נתחבר הירך חוץ למקום הבוכנא ונתגדל שם עד שא"א שיחזור למקומו כמו שהוא רגיל להיות ולפמש"כ אין זה קו' דגם זה כשר אף בלא הדר בריא כיון דלא נתעכל ניבי' דהיינו נשתרבבה שהוא שרוע האמור בכתוב ושמוטה היינו בלא נתחבר למקום אחר עדיין ושפיר כתב רש"י דאיירי בלא עיכול ניבי' דל"ה טרפה אפי' לא הדרה בריא אבל הא קשיא א"כ עכ"פ ל"ה מום קבוע כיון דהדרה בריא כאמור:<br>''' ולכן ''' אומר דהנה כיון דנשתרבבה היינו נשמטה והיא שרוע דכתיב א"כ אף דפירושו נשמטה צריכין לפרש דהיינו נתגדל ונתארך דזהו פירושו דשרוע ע"ד כי קצר המצע מהשתרע וא"כ אי אפשר לפרש זה על ירך שנשמט ממקום חיבורו לשוק דבזה לא נשתרבב ונתארך הירך רק עצם השוק ע"כ דקאי אעצם המחובר לקוליות דהיינו במקום שמחובר הירך לעצם הקוליות א"כ ניחא דנשמטה ירך במקום שמחובר לקוליות היינו נשתרבבה יריכו שנתארך הירך ואיירי בלא עיכול ניבי' דכשר ואי יקשה א"כ הדרה בריא דלק"מ דכיון שנשתרבב ע"כ נתחבר חוץ למקום הבוכנא א"כ לא הדרה בריא ונשמטה יריכו שפיר יש לפרש גם לדידן שנשמט עצם הירך המחובר לשוק ואיירי בעיכול ניבי' ואין עור ובשר חופין את רובו וגם ביצא לחוץ דלא הדר בריא וטריפה נמי ל"ה דאין טריפות בניטל עצם אמצעי לדעת רבינו דנחתך למעלה מגידין דכשר א"כ יצא לנו דנשמטה היינו נשתרבבה אלא שזה איירי בעצם העליון וזה בעצם האמצעי ובעצם העליון איירי בנתחבר כבר חוץ למקום הקוליות דלא הדרה בריא אפ"ה הוא כשר כיון דלא עיכול ניבי' ונשמטה עצם האמצעי איירי בלא נתחבר למקום אחר ולא נתארך עי"ז האיברים כיון דלא נתחבר חוץ למקום הבוכנא ואפ"ה לא הדרה בריא כיון דעיכול ניבי' ואין עוב"ש חופין {{ממ|או ביצא לחוץ}} בכהא"ג לא הדרה בריא וא"ש הכל:<br>''' ובזה ''' ניחא מה דקשה לכאורה שלא נזכר הדין אי נשמט עצם השוק ממקום המחובר לירך דהא הפוסקים רצו לפרש דכהא"ג טרפה הוה ונהי דלא קיימ"ל כן דל"ה טרפה עכ"פ הי' להם לבאר אי בע"מ הוה ולפמש"כ ניחא דהיינו שמוטת ירך הנזכר במשנה ונשתרבבה היינו עצם העליון ודו"ק:<br>''' ומכאן ''' תמוה לי לשיטת הראב"ד פ"י משחיטה דמפרש שמוטת ירך היינו עצם המחובר לקוליות וטרפה אף בלי עיכול ניבי' ובוקא דאטמא דשף מדוכתי' היינו עצם השוק המחובר לירך א"כ קשה מנשמטה יריכו דלפירושו קאי ג"כ אעצם שלישי במקום שמחובר לעצם הקוליות דהוה בע"מ וקשה הא טרפה נמי הוה דל"ב עיכול ניבי' ואין לומר דאיירי בנברא כבר דהא הראב"ד לא השיג ארבינו דסבירא לי' אם חסר הרגל מתחילת ברייתו דטרפה הוה וא"כ ליכא לתרוצי כמש"כ התוס' והב"ח באמת דעתו שתוס' בבכורות סברי כראב"ד דירך שנשמט טרפה בלי עיכול ניבי' ולכך מוקי תוס' בנברא כך ולפמש"כ לא הועיל לדעת ראב"ד דסובר כשיטת רבינו חסר רגל טרפה מברייתו:<br>''' ונראה ''' ליישב לחומר הנושא דהנה בס' שי למורא הקשה מ"ק הגמ' ל"ש אלא חסר ויתר ביד אבל ברגל טרפה נמי הוה הא המשנה איירי לענין לשחוט במדינה ואין שוחטין אף שהוא טרפה אלא אם יש בו מום א"כ שפיר איירי ברגל נמי וקאמר דהוה בע"מ לשחוט ותי' כיון דבשר ועור בקבורה לאו בר שחיטה הוא וכן העלה בישועת יעקב סי' נ"ה לשיטת רבינו דאין בקבורה א"כ הוה בר שחיטה ותי' היינו בנמצא טרפה אחר שחיטה ול"נ לחלק באופן אחר בהי' לו שעה"כ מהני שחיטה אבל בלא הי' שעה"כ לא הוה שחיטה וחסר ויתר היינו נברא כך ל"ה שעה"כ לכן ל"מ שחיטה כלל ולכן מוקי ביד אבל נשמטה דאיירי בלא נברא כך והי' לו שעה"כ א"כ נוכל לפרש דהוה בע"מ לשחוט עליו אף דבאמת טרפה הוה:<br><small> ה') </small> ''' עוד ''' <small> יש ליישב דהנה בפלתי סי' נ"ה הקשה לדעת הראב"ד בוקא דאטמא דשף מדוכתי' היינו בעצם האמצעי במקום המחובר לירך והיינו משום דהוה כניטל צוה"ג ויקשה הא בפ"ח משחיטה ס"ל כרמב"ם נחתך עצם אמצעי למעלה מגידין כשר א"כ למה בשף מדוכתי' טרפה לא יהא אלא כניטל ג"כ כשר ונראה ליישב דהנה בירושל' חקר הא דלל"ק דרב חתך למעלה מצוה"ג אי טרפה מצ"ע שכן הלמ"מ או מצד שניטל צוה"ג וכן חקר לגבי שמוטת ירך אי מצ"ע או מצד ניטל צוה"ג טרפה ואומר לל"ק דרב נחתך אסור מצד כניטל צוה"ג ולא קיימ"ל כל"ק דרב להטריף משום צוה"ג דבטריפות אמרינן חותכה מכאן וחי' חותכה מכאן ומתה אבל בבוקא דאטמא בעצם אמצעי לראב"ד דבעינן עיכול ניבי' היינו משום דבלא עיכול ניבי' ליכא טרפות מצ"ע אבל באיכא עיכול ניבי' טרפה מצ"ע לא מצד נטילת צוה"ג והנה זהו בבוקא דאטמא אבל בשמוטת ירך דל"ב עיכול ניבי' באמת הטריפות מצד דהוה כניטל צוה"ג כדמוכח בשמעתין דשמוטת ירך לראב"ד דאיירי בעצם שלישי דפריך למ"ד שמוטת ירך בעוף כשר מניטל צוה"ג דטרפה גם בעוף וכוונתו דהי' לו לאסור מצד דהוה כניטל צוה"ג וע"ז משני ר' אבא דשאני שמוטה מחתיכה והיינו משום דשמוטה בלא עיכול ניבי' הדרה בריא ורב ירמי' מסיק בפירוש אמר רב שאני שמוטה מחתיכה דחתכה מכאן וחי' חתכה מכאן ומתה ודקדק בפלתי תיפוק לי' דהדרה בריא לפמש"כ ניחא דזה הי' דעת רבי אבא אבל ר"י סובר דהטעם משום דחותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחי' ואין טריפות משום דהוה כניטל צוה"ג וא"כ כיון דמסיק אח"כ דשמוטת ירך טרפה היינו באמת משום דהוה כניטל צוה"ג ולית לי' חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחי' כיון דניטל כל הרגל הוה כניטל צוה"ג וגרע מנשבר וגם לית כרב אבא דסובר דהדרה בריא והוא סובר אף דלא עיכול ניבי' ג"כ לא הדרה בריא והיינו דאית לן כרב אבא דלא הי' סבירא לי' חותכה מכאן וחי' רק הי' סובר הטעם דלרב דכשר דהדרה בריא ואנן קיימ"ל דלא הדרה בריא והטריפות מצד הסברא דהוה כניטל צוה"ג והא דבנחתך למעלה מצוה"ג אין טרפה מצד הסברא דהוה כניטל צוה"ג משום דנחתך גוף האבר אבל כאן שיש האבר מחובר אלא דכיון דניתק ממקומו הוה כניטל מצד דהוה כניטל צוה"ג ולא כניטל כל העצם אלא כניטל צוה"ג והעצם קיים והסברא כיון שניתק ממקומו אין לצוה"ג יניקה מגוף הבהמה והוה כנקפל צוה"ג דלראב"ד נקפל צוה"ג טרפה והוה כניטל צוה"ג והעצם קיים:</small><br>''' והנה ''' בירושל' העלה דהיכא דהטרפה מצד הסברא דאולי מתותי פסק טרפה למעלה ג"כ טרפה לא מצד הלמ"מ מהני עכ"פ שהוי יב"ח ומעתה ניחא הא דבכורות דאיירי בשהה יב"ח כיון דאין הטריפות מצ"ע אלא דהוה כניטל צוה"ג כשנשמט ירך ממקומו בלא עיכול ניבי' וכיון דשהה יב"ח יצא מחששא דטריפות ול"ה אלא בע"מ כן נראה נכון:<br>''' אך ''' יש להשיב א"כ הא דאיתא בחולין תרנגולת הי' לר' חלפתא ועשו לו קנה וחיתה והנה מפרשים הוק' למהרש"ל מיעוט חי וליישב י"ל שחיתה היינו במקום שנטרפה ושם לכ"ע אין משבחת ואמנם לראב"ד דאי חיתה לא נטרפה א"כ משכחת גם שחיתה ומשבחת באותה מקום ובאמת לא הוה טרפה כיון דאין טריפות מצ"ע וא"כ קשה הא דפריך מתרנגולת דר' חלפתא ואולי י"ל דהיתה גם עיכול ניבי' דבעיכול ניבי' הוה נטילת ירך וחלל שלה כפירש"י שם עמוד א' דהוא נבילה לכ"ע לא חי' ומדחי ע"כ דל"ה נבילה ולא טרפה ומשני תוך יב"ח:<br>''' ובהא ''' ניחא ג"כ מה שהקשה הפלתי לדעת פוסקים הנ"ל שהביא רשב"א דשמוטת ירך טרפה לאו היינו בוקא דאטמא אלא היינו ראש עצם השלישי המחובר לשני וטרפה בלא עיכול ניבי' ג"כ מ"ש מנחתך למעלה מגידין דלל"ב דר"י כשר ובנשמט טרפה ולפי האמור ניחא דהנה באמת כתב הר"ן דאיפכא מסתברא להחמיר בעצם שלישי המחובר לשוק דלא דבעינן עיכול ניבי' ובוקא דאטמא הוא דבעינן עיכול דהוא במקום המחובר לשני ושמוטת ירך בלא עיכול ניבי' במקום המחובר לקוליות וכמו שהוא דעת הראב"ד דלהנ"ל י"ל דהני רבוותא סברי בניטל בוקא דאטמא טרפות מצ"ע לכן בעינן עיכול ניבי' {{ממ|ולדידהו הך דבכורות בלא עיכול ניבי'}} אבל במקום המחובר לעצם השני הטרפות מצד דהוה כניטל צוה"ג לכן טרפה אפי' בלי עיכול ניבי' והא דנחתך כשר משום דנחסר כל העצם אבל כאן האבר קיים דהרי ליכא עיכול ניבי' אבל כיון דנשמט אבר חיותי' של הגידין מגוף הבהמה וטרפה מצד דהוה כניטל צוה"ג וגרע מנחתך ולראב"ד לא עבד היניקה מהגידין כשלא נתעכל ניבי' אלא בירך הנשמט מעצם הקוליות המחובר לגוף ולכן רק בנשמט הירך מעצם קוליות טרפה בלי עיכול ניבי' משום דהוה כניטל צוה"ג ודו"ק:<br>''' ובזה ''' ניחא ג"כ מה שהקשה הפלתי הא דפריך ארב דשמוטת ירך בעוף כשר מניטל צוה"ג בעוף דטרפה דליקשי לנפשי' מנחתך למעלה מצוה"ג לל"ב דרב דכשר ולפמש"כ ניחא דנחתך ליכא כלל עצם אבל כאן בשמוטת ירך דהעצם קיים דליכא עיכול ניבי' ול"ה טרפה אלא משום דהוה כניטל צוה"ג דלא מצי לינק מגוף הבהמה הוה כניטל צוה"ג ועצם קיים:<br>''' ובזה ''' ניחא אפי' לרש"י ותוס' דמפרשי דשמוטת ירך היינו בוקא דאטמא ואיירי בעיכול ניבי' אפ"ה ניחא דלס"ד דבעוף ליכא טרפות מצ"ע אף דעיכול ניבי' ולכן קשה אי ניטל צוה"ג בעוף טרפה יהא עכ"פ טרפה מצד דהוה כניטל צוה"ג דעצם קיים דהרי אין טרפה מצ"ע בעוף ומשני שאני חתיכה משמוטה והבן היטב:<br>''' והנה ''' לפי דרכינו הלזה ניחא לתרץ גם קו' הפלתי שהזכרנו למעלה מאי פריך מניטל צוה"ג בעוף דטרפה וקשה לכ"ע עכ"פ בנשמט עצם אמצעי דכשר ואמאי הוה כניטל צוה"ג וא"כ אמאי בבהמה טרפה כדקתני במשנה נשמט עצם אמצעי כשר:<br>''' לפמש"כ ''' לק"מ דהרי נחתך למעלה מצוה"ג ג"כ כשר ואין טרפה מצד נטילת צוה"ג וע"כ משום דהיכא דליכא לעצם אין טרפה מצד חסרון הגידין כן נמי בנשמט עצם תחתון ועיכול ניבי' כשר דמצד עצמו לא בא ע"ז הלמ"מ ומצד נטילה צוה"ג ג"כ ליכא למטרפה דהוה כנוטל עצם לגמרי {{ממ|דהרי לענין אמה"ח הוה כפרוש לשיטת רבינו דאבר המדולדל אסור מה"ת עכ"פ}} אבל בשמוטת ירך בעוף דליכא למימר דהוה כניטל לגמרי דא"כ נבילה הוה כמש"כ התוס' וא"כ וודאי גם בעוף נבילה הוה וע"כ דלא חשוב כניטל העצם לגמרי וסובר דמצ"ע ג"כ אין טרפה ע"י שעיכול ניבי' דלזה לא בא הלממ"ס וא"כ פריך שפיר עכ"פ יהא כניטל לצוה"ג דאבד העצם היניקה מן הגוף אלא דהוה כאלו קיים דאל"כ נבילה הוה וא"כ הוה כניטל צוה"ג והעצם קיים וזה נכון:<br>''' אך ''' לכאורה אכתי לפירש"י דמפרש דפריך דהוה כניטל צוה"ג דכיון דהוה נשמט הוה כנטלה א"כ יקשה אכתי כקו' הפלתי מנשמט עצם אמצעי דכשר לכ"ע אכתי יהא כניטל צוה"ג ואמאי כשר אך י"ל לפירש"י לשיטתו דסובר בנחתך עצם למעלה מן צוה"ג טרפה א"כ ע"כ באמת נשמט עצם אמצעי ג"כ טרפה לפי הס"ד דלא ידע דשאני חתיכה משמוטה וא"כ באמת לס"ד דעתה הא דפריך דיהא שמוטת ירך טרפה דהוה כניטל צוה"ג היינו אף בעצם אמצעי וכמו שתי' הפלתי בתי' השני ורק למסקנא דשאני שמוטה מחתיכה א"כ אף דקיימ"ל שמוטה טרפה היינו בעצם שלישי אבל בעצם שני כשר דכבר ידעינן דשאני חתיכה משמוטה והיינו מתרי טעמא לל"ק דרב דסובר נחתך עצם אמצעי טרפה הטעם בשמוטת עצם אמצעי דטרפה דשאני שמוטה מחתיכה דשמוטה הדרה בריא ולל"ב דרב דנחתך כשר משום דחותכה מכאן וחי' חתכה מכאן ומתה גם בשמוטת עצם שלישי י"ל דכשר ול"ה כניטל צוה"ג משום דחתכה מכאן ומתה חתכה מכאן וחי' והבן:<br>''' ואמנם ''' מה שפי' הר"ן דלכן בלא עיכול ניבי' כשר דהדרה בריא הנה בפ"ב מאימ"ז בארנו בארוכה דלרבינו יש דרך אחרת בזה להכשיר בלא עיכול ניבי':<br>''' והנה ''' לפמש"כ יש ליישב ג"כ דעת רבינו פ"י משחיטה שפסק דחסר רגל טרפה והוק' עליו הא בכל מקום פסק בניטל טרפה אז חסר כשר ועוד מ"ש מנחתך למעלה מצוה"ג דכשר ומהא"ט באמת דעת הב"י סי' נ"ה דחסר ג"כ כשר אך דעת הרמ"א בת"ח שהוכיח מרבינו פ"י משחיטה חסר רגל טרפה וקשה כנ"ל לפמש"כ י"ל דרבינו סובר ניטל הרגל הלממ"ס טרפה מצ"ע אבל נברא חסר הטריפות מצד דחסר צוה"ג דנברא חסר צוה"ג טרפה לכן גם נברא חסר רגל טרפה ונפ"מ ע"ד שכ' לעיל בשם ירושל' היכא דהטריפות מצד הסברא דהוה כניטל צוה"ג מהני שיהוי יב"ח דכל הטריפות אי לא יחי' אבל אי חי כשר והא דבנחתך כשר ול"א דהוה טרפה משום צוה"ג י"ל ע"ד שכתב הפלתי לתרץ מה שקשה דבשמעתין פריך מצוה"ג בעוף טרפה אהא דמכשיר שמוטה בעוף דהוה נטולת צוה"ג ויקשה לנפשי' מנחתך למעלה מצוה"ג דכשר העלה בשמוטה דהוה כניטל כל האבר גרע משום דמסברא כיון דהוה אבר שיש בו חיות צוה"ג מסתבר דאי ניטל לגמרי יהא טרפה ולכן חסר השוק שפיר גרע מנחתך דהוה טרפות מצד צוה"ג אף דבשמוטת עצם השוק מכשיר רבינו דהרי הראב"ד השיג עליו בזה היינו כמש"כ משום דהדרה בריא כל זמן שעור ובשר חופין את רובו וא"ש ועמש"כ בפ"ב מאימ"ז מזה:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף