עריכת הדף "
מעשי למלך/ביאת מקדש/ו
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יא == <small>א') </small> ''' בי"ד ''' ''' הגדול היו יושבין בלשכת הגזית ועיקר מעשיהן התדיר.''' <small> הנה בסנהדרין דף פ"ח איתא באין ללשכת הגזית ובשבתות ויו"ט יושבין בחיל ופירש"י הטעם לחד לישנא שלא יהא נראה כיושבין בדין שבלשכת הגזית היו דנין ובמג"א סי' של"ט סק"ג הביא כן להלכה וכ' וז"ל ונ"ל דמהא"ט אסור לקבוע מקום לחליצה בשבת ועיין באה"ע בפי' סדר חליצה ס"ז שנדחק בדבר עכ"ל ובשו"ת שבות יעקב כתב ע"ז ול"נ דאי משום הא לא איריא דהתם קאי על סנהדרין שדנין דיני נפשות שאסור משום עינוי דין על כן גזרינן שלא יהא נראה כדנין בשבת משא"כ לדידן שדנין רק דיני ממונות ואין חשש רק שמא יכתוב ל"ג כולי האי שלא ישבו במקום הקבוע למושב ב"ד ול"נ כדברי המג"א דהא איתא בירושלמי ר"פ כיצד מברכין וז"ל ר' חגי ור' ירמי' סלקין לבי חנוותא קפץ ר"ח ובירך א"ל ר' ירמי' יאות עבדת שכל המצות טעונין ברכה וכ' המפרש מהר"א פולדא דבי חנוותא היינו מושב הדיינים וברך על מ"ע של בצדק תשפוט עמתך והבאתי דבריו בפ"א מה' ביהב"ח ובח"ס או"ח סי' נ"ד כתב דהא"ט דירושלמי דס"ל דמברכין על התחלת מצות כגון לעשות סוכה ה"נ צריך לברך על התחלת הדין אף שאפשר שלא יהא גמר דין נשמע דישיבה במקום קבוע לדין הוה כבר כהתחלת דין וצריכין לברך א"כ ה"נ מהא"ט שפיר יש לאסור לישב במקום הקבוע לדין:</small><br>''' אלא ''' דקשה לי דרבינו כ' ועיקר מעשיהן התדיר ודקדק בתויו"ט מאי לישנא דתדיר וכ' יען דשאר דינים הא אין להם לדון תדיר רק כשיבואו לפניהם מעשה רק מעשיהן התדיר לדון את הכהונה וע"כ אין ישיבתן בלשכה קבוע לדון רק לשאר מילי א"כ הדרא קו' לדוכתי' למה בשבתות ויו"ט יושבין בחיל ונראה ליישב דבוודאי קרא איירי שיהא ישיבתן אצל מזבח לדון הכהונה דאם ישראל כתיקונן שלא יהא משפט דיני נפשות וגם אף דיני ממונות נעשה ע"י בי"ד של שלשה ואין אומרים נלך לבי"ד הגדול אבל כאשר ישראל לא היו כתיקונן ושכיח דיני נפשות וגם ד"מ שישראל אין רוצין לשמוע לב"ד של שלשה רק אומרים נלך לבי"ד הגדול והי' ישיבתן תמיד גם לדון את ישראל ע"כ תיקנו שבשבת ויו"ט לא ישבו רק בחיל:<br>''' ונראה ''' לראי' לפירש"י דלכן הי' יושבין בדין מהא דאיתא בירושלמי סנהדרין דף ו' דבשבתות ויו"ט יושבין בביהמק"ד שבהר הבית ואי איתא דלכן יושבין בהר הבית יען שבלשכת הגזית הי' צר להם א"כ גם בביהמק"ד הי' צר להם אלא וודאי הטעם שלא יהא נראים כיושבין בדין:<br>''' והנה ''' בע"ז דף ח' וסנהדרין דף נ"ב איתא אקרא דוקמת ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם בזמן שסנהדרי גדולה שבירושלים יושבין בלשכת הגזית בי"ד שחו"ל נוהגין והנה {{ממ|בפ' מסעי}} כתיב והי' אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם ופירש"י למד שתהא סנהדרי קטנה נוהגת בחו"ל כ"ז שנוהגת בארץ ישראל והוא גמ' ערוכה וכתב ע"ז הרמב"ן דלאחר החורבן אינו נוהג דנ"פ והקשה א"כ למה כתב לדורותיכם דלא מצינו במצוה שתלוי' בזמן הבית שיאמר בה לדורותיכם בכל מושבותיכם כי זה מורה אפי' בזמן הגלות ואולי הם דורשים חוקת משפט על הסנהדרין שנאמר לפני העדה למשפט ויאמר שתהי' לנו לדורות עדה שופטות גם לאחר החורבן לדון דיני קנסות ויובלות וכל דבר שבממון ומלקות והנה קשה לי ע"ז הא לכל אלה א"צ בי"ד של כ"ג כדאיתא בריש סנהדרין ואף למלקות א"צ כ"ג וסגי בבי"ד של שלשה וקרא דחוקת משפט קאי אבי"ד של כ"ג דדנין דנ"פ אך י"ל דהנה רבינו בספר המצות כתב שציונו למנות שופטים דהיינו בכל עיר סנהדרי קטנה של כ"ג וסנהדרי גדולה בירושלים ובכל עיר קטנה בי"ד של ג' הנה מבואר מדבריו דסובר דגם בי"ד של ג' הוא בכלל המ"ע דמינוי שופטים א"כ לפי"ז כמו דסנהדרין בטלה בזמן החורבן וליכא מ"ע למנות סנהדרין א"כ גם בי"ד של ג' היתה בטלה ולא ינהוג בזמן החורבן לכן כתיב לדורותיכם בכ"מ דהא לדברי רבינו שפיר נכלל בקרא גם בי"ד של ג' וגלי קרא דבי"ד של ג' נוהג בחו"ל אף בזמן החורבן:<br>''' אולם ''' הנה הרמב"ן שם כ' דמצוה זו נוהגת בכל זמן ובכ"מ אבל בזמן הזה אחר שבטלה הסמוכות כל המשפטים בטלים מה"ת ואין אנו חייבין במצות מינוי השופטים מה"ת כלל דכתיב לפניהם ולא לפני הדיוטות א"כ סובר דבי"ד של ג' ג"כ ליכא מ"ע בזה"ז למנות ואין דיינין בחו"ל אלא מתקנה ושליחותייהו דקמאי עבדינן וא"כ תיקשי ממנ"פ א"כ גם בזמן שהי' סמוכין למה הי' נוהג בי"ד של ג' בחו"ל דכיון דהכל נכלל במ"ע דמינוי שופטים גם בי"ד של ג' וזה לא נאמר אלא בא"י {{ממ|ובדברי רבינו בפ"א מסנהדרין ה"ב יש גירסאות שונות כמש"כ הכ"מ שם}} ואין לומר הא מרבינן מקרא דכתיב לדורותיכם כמש"כ הרמב"ן הנ"ל בפ' מסעי א"כ גם עתה דבטלי סמוכין נאמר דבי"ד של ג' לא בטלה דלדורותיכם קאי גם אזה"ז בזמן החורבן כמש"כ התוס' בקידושין דף ס"ב דבגר כתיב לדורותיכם מוכח דמקבלין גרים אף בזמן דליכא סמוכין וכדאיתא בכריתות דף ט' דפריך אלא מעתה האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים ומשני כי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדורותיכם כתיב:<br>''' והנה ''' ראיתי בספר אמרי בינה בחו"מ סי' א' שעמד בזה והביא דברי הספרי פ' שופטים דבי"ד של ג' יליף מקרא אחרינא דכתיב ושפטו את העם זה מינוי הדיינים א"כ בי"ד של ג' שפיר נוהג אפי' בזמן החורבן והא דבעינן מומחין ול"א דבזה"ז ג"כ נוהג בי"ד של ג' אף דליכא מומחין הוא מדכתיב לפני אלקים לא סגי דלא ליבעי מומחין ולכן לא מהני מה"ת רק מטעם תקנה דשליחותייהו דקמאי עבדינן {{ממ|אולם הביא מדברי הנתיבות דכ' דבאמת הוה מה"ת רק שנמסר לחכמים דרק היכא דאיכא נעילת דלת וראי' מקבלת גרים דמהני מה"ת מדכתיב לדורותיכם}} והנה לפי"ז א"ש הא דכתיב בפ' מסעי לדורותיכם דאתי אזמן החורבן אבל רק כ"ז דאיכא סמוכין דבזמן דליכא סמוכין נתמעט מ"ד לפני אלהים:<br>''' עוד ''' כ' באמרי בינה להביא ראי' לדבריו דאי אמרינן דבי"ד של ג' ג"כ נפקא מהאי קרא דשופטים ושוטרים א"כ אמאי לא קתני בריש סנהדרין דאין ממנין של ג' אלא עפ"י בי"ד של ע"א כמו דקתני אין עושין סנהדראות לשבטים אלא עפ"י בי"ד של ע"א אע"כ דנפקא מקרא אחרינא דכ' ושפטו את העם זו מינוי הדיינים כמש"כ הספרי ונתמנו עפ"י הציבור:<br>''' והנה ''' כ"כ גם הרי"ם בחו"מ סי' א' אך הביא שם עוד ילפותא אחרינא דבי"ד של ג' הוא מה"ת ודמצינו דעזרא תיקן היינו שיהי' בי"ד קבוע זהו מתקנת עזרא דהנה בסנהדרין דף נ"ו איתא דב"נ נצטוו על הדינין מויצו אלקים וכו' וילפינן מאשר יצוה את בניו לעשות צדקה ומשפט ומה שנשנה בסיני נאמרה לזה ולזה ופירש"י לקמן דף נ"ט דכי יהיב קודב"ה תורה לישראל לא שקלינהו להנך מב"נ וכו' ומה שלא נשנה בסיני לישראל נאמרה ולא לב"נ דמי איכא מידי דישראל שרי ולעו"ג אסור ופירש"י דלהחמיר יצאו ולא להקל עליהם ואיתא התם דאמר ראב"י ל"נ אלא להושיב בי"ד בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר והא תניא כשם שנצטוו ישראל להושיב בי"ד בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר כך נצטוו ב"נ להושיב בי"ד בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר וכ"פ רבינו בפ"ט ממלכים והא וודאי דלא נצטוו רק להושיב דיין שיהי' משפט דהא בדיין אחד סגי ע"ש דף נ"ז וגם בחו"ל דלדידהו אין חילוק וא"כ אף דבסיני נאמר שיהא בי"ד להושיב סנהדרין וסמוכין היינו בעיר שראוי לסנהדרין אבל כשאין שם ק"כ ואין ראוי' לבי"ד עכ"פ צריכין להושיב בי"ד של ג' דנשאר המצוה לעשות צדקה ומשפט דמי איכא מידי וכו' וכן ממילא כשבטיל סמוכין לגמרי מ"מ לא בטלה המצוה דלעשות צדקה ומשפט והוא מצוה מוטל על הציבור אלא דבעינן סמוכין דלענין זה ל"ש מי איכא מידי דהחמירו בממון של ישראל לדון רק בסמוכין אבל כיון דהמצוה על הציבור מחוייבין לקבלם עליהם שידונו להם וראי' מהא דדבורה שפטה את ישראל משום דקיבלו עליהם יעוש"ה:<br>''' ונראה ''' לי ראי' לדבריו מב"ק דף פ"ח אלא מעתה לרבנן יהא עבד כשר לעדות דכתיב והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו ועבד נקרא אחיו והקשו בתוס' הא בכ"מ ילפינן לה לה מאשה ואשה פסולה לעדות דנתמעט מאנשים ותי' דכי גמרינן לה לה מאשה היינו להחמיר לעשותו כעבד לכל הפחות במצות שהאשה חייבת אבל לגרעו מאיש ולפוסלו לעדות באשה לא נלמד דמה"ד כשר הוא לעדות דכתיב ועמדו שני האנשים והאי איש הוא ועובד כוכבים אע"ג דאיש הוא מ"מ אין אחיו יע"ש וכבר תמה במשל"מ פ"י ממלכים על דבריהם וכן בטו"א בריש חגיגה ולפי הנ"ל ניחא דכיון דבאמת עיקר המצוה לב"נ נאמרה שחייבין לדון ולעשות משפט ואז הוה נכרי כשר לעדות רק מסיני לישראל נאמרה ונהי דגם ב"נ מצווה היינו משום דנאמרה ונשנית אבל עכ"פ שייך בהו עדים ודיינים:<br><small> ב') </small> ''' ומכאן ''' <small> אתה למד שבזה"ז בטלה סנהדרין בטלה סמיכות ואי אפשר בזמנינו להתאסף כל ת"ח שבא"י ולהסמיך ת"ח להיות סנהדרין על כל ישראל אולם מדברי רבינו בפ"ד מסנהדרין לכאורה נראה שגם עתה אפשר להחזיר עטרה ליושנה שכ' וז"ל נראין לי הדברים שאם הסכימו כל החכמים שבא"י למנות דיינים ולסמוך אותם הרי אלו סמוכים ויש להם לדון דיני קנסות מישראל ויש להם לסמוך לאחרים א"כ למה היו החכמים מצטערין על הסמיכה כדי שלא יבטלו דיני קנסות מישראל לפי שישראל מפוזרין ואי אפשר שיסכימו כולן אמנם לדעתי אין ללמוד מזה לנהוג כך בזמנינו אף אם יתרצו כל חכמי א"י להסמיך אחד מהם ומדברי רבינו גופי' אנו למדים דזה ליתא דהנה בפ"א מסנהדרין בפי' המשנה כ' רבינו בזה"ל ויראה לי כי כשתהי' הסכמה מכל החכמים להקדים עליהם איש מן הישיבה וישימו אותו לראש ובלבד שיהא זה בא"י הנה האיש ההוא תתקיים לו הישיבה ויהי' סמוך ויסמוך הוא אחר כן מי שירצה שאם לא תאמר א"א שתמצא בי"ד הגדול לעולם לפי שנצטרך שיהא אחד סמוך על כל פנים והקב"ה עד שישיבו שופטיך ויועציך כבתחילה אח"כ יקרא לך עיר הצדק וזה יהי' בלי ספק כשיכוין הבורא יתברך לבות בני אדם ותרבה זכותם ותשוקתם לשם ית' ולתורה ותגדל חכמתם לפני בא המשיח עכ"ל הטהור ובגמר דבריו אדם נתפס במה שאמר ותגדל חכמתם לפני בא המשיח והענין כך בוודאי כשנזכה לימות המשיח ויערה עלינו רוח ממקום שיהא נמצא ת"ח אחד עכ"פ אשר בו רוח אלקים אז אם יתאספו כל הת"ח להסמיך אותו שיסכימו כולם כי זה האיש אשר בחר בו ד' יהא סמוך ויכול להסמיך אח"כ אחרים אבל בזמנינו שאין לנו דין ת"ח כלל מה אהני אם יתאספו על ת"ח אחד שיהא סמוך אטו בהסכמה תליא שיהא לו דין ת"ח שזה שאין לנו ת"ח הוא יען שחסר לנו החכמה והיראה עד אשר יערה רוח ממקום ותגדל חכמתם כמש"כ רבינו בפי' המשנה ומזה איירי רבינו גם בה' סנהדרין כשיהא לנו ת"ח כאשר שנו חכמז"ל בפרקי אבות בפרק קנין דמ"ח מעלות שנו חכמים במעלות הת"ח בזה מהני אם יתאספו להסכים לשום עטרה בראשו אבל כ"ז שאין לנו ת"ח כאשר מנו חכז"ל לא מהני אף אם יתאספו כל ת"ח שבא"י דזה הוה כמקדישין בע"מ למזבח דאינו קדוש וכמש"כ בפ"ד מכהמ"ק וע"ז אמרו חכז"ל שהמעמיד דיין שאינו הגון כאילו מעמיד אשרה אצל מזבח דהיינו להסמיך איש שיהא מוסמך להיות מסנהדרין שיושבין בלשכת הגזית אצל מזבח ד' וכמש"כ רבינו בפ"ג מסנהדרין:</small><br>''' ולא ''' באתי בזה אלא לפי מה שזה מקרוב עמד ת"ח גדול ומובהק במדינת מצרים לעורר הת"ח שיתאספו בא"י להסמיך ת"ח הראוים להסמיכם עפ"י דברי רבינו שבה' סנהדרין כדי שיהא לנו בי"ד סמוכין אבל אני אומר בעוה"ר שלא באנו לידי מדה זו דלא אהני בדורינו סמיכה כיון שאין לנו ת"ח כזה אשר יהא דינו כת"ח לפי דינא עד יערה עלינו רוח ממרום שתרבה חכמתם לא אהני שום הסכמה שיהא לו דין סמוך ואין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים שיקרב הזמן שיערה עלינו רוח חכמה ויראה ושאר המעלות שמנו חכמים ושיקרב זמן ביאת המשיח בב"א:<br><small> ג') </small> ''' אולם ''' <small> קשה לי מכאן אמש"כ רבינו בפי"א ממלכים שמלך המשיח יודיע לנו ברוח קדשו זה מיוחס כהן וזה מיוחס לוי ויקשה כיון דלפי דברי רבינו פה הסנהדרין דנין את הכהונה מי הם המיוחסין לעבוד עבודה והא קיימ"ל דלא בשמים היא דכל מה שצריך בי"ד אין לנו לעשות רק עפ"י בי"ד לא עפ"י נביא ונראה דהא דהי' דנין את הכהונה היינו לקבל עדות אם יצא איזה עירעור או קול הי' צריכין לדון עפ"י חוקי התורה אבל מה שיהי' לעתיד ע"י משיח צדקנו לא יהא אלא גילוי מילתא בעלמא מי הוא המיוחס והוה רק הודעה במילי דמציאות ובמילי דמציאות שפיר עושין עפ"י נביא ובכגון הא ל"א דלא בשמים היא וכמו שכתבנו בפ"ב מביהב"ח וכן מוכח מהא דכ' רבינו שם דאלי' אין בא לא לרחק ולא לקרב ולא לטמא ולא לטהר אלא לעשות שלום וכחכמים בסוף עדיות משמע דמהדין הי' יכול אלי' לטמא ולטהר לרחק ולקרב והי' נאמן על כך מה"ת {{ממ|וכדס"ל באמת לת"ק בסוף מסכ' עדיות וכמש"כ הר"ן ר"פ עשרה יוחסין}} וע"כ יען דהוה רק מודיע המציאות שפיר יכולין לעשות ע"י נביא:</small><br><small> ד') </small> ''' וכל ''' ''' כהן שנמצא כשר לובש לבנים וכו'.''' <small> ומע"כ ידידי הרב המאה"ג החו"ב בח"ת כקש"ת מו"ה אברהם נ"י מ"ש פראנקל נשיא המדינה הקשה לי אמאי השמיט רבינו סיפא דמשנה דמידות דכל כהן שנמצא כשר יו"ט הי' עושה ומה הי' אומרים ברוך המקום ברוך הוא שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן ואין לומר שאין דרכו להביא כזאת דהא בפ"ד מעיוהכ"פ כתב רבינו כזה גבי כה"ג כשהי' יוצא מבית קדשי הקדשים בשלום יו"ט הי' עושה לו א"כ צריך טעם למה השמיטו כאן ויפה הקשה נ"ל ליישב דהנה במשנה דקידושין דף ע"ו אין בודקין ממזבח ולמעלה ולא מדוכן ולמעלה ומפרש בגמ' יען דבי"ד הי' בודקין ולא הי' מניחין לעבוד עבודה ולא לעמוד בשיר לדוכן לכן לא הי' צריך עוד בדיקה ובתוס' הקשו למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין אמאי לא קחשיב תרומה ותי' דזה פשיטא כיון שאין אלא בכהנים אבל כאן איירי אפי' בישראל בעבודות הכשרים בזרים כמו שחיטה דלכתחילה לא עבדי אלא מיוחסים ולכאורה קשה דמשמע מדבריהם דבי"ד בודקין גם הישראלים אי ראויין לקרבה אל העבודה כשחיטה ובמשנה דמידות קתני דכל כהן שהי' נמצא כשר מתעטף לבנים משמע דרק כהנים בדקו אך א"ש דהא כהנים הי' צריכין עוד בדיקה אם אין הם מגזע זר כמש"כ תוס' כתובות דף כ"ד ד"ה שאני התם ולפי"ז רק בכהן שנמצא שאין בו פסול זרות הי' מתעטף לבנים וע"ז אמרו דאם נמצא כשר יו"ט הי' עושה ולא נמצא פסול לזרעו של אהרן אף פסול זרות:</small><br>''' אולם ''' תוס' בכתובות דף כ"ד כ' לתרץ עוד דבכלל מזבח תרומה ובכלל דוכן נשיאת כפים וקשה לי לפי"ז ממשנה הנ"ל דקתני דכל כהן שנמצא בע"מ יושב ומתליע העצים ואי איירי הא דאין בודקין מן תרומה ולמעלה הי' מתליע בעצים ג"כ א"כ גם אידך משנה דמידות דבי"ד יושבין ובודקין גם לענין תרומה איירי איך קתני ומי שנמצא בע"מ הי' מתליע בעצים הא לענין תרומה ונשיאת כפים כשר אף כשהוא בע"מ אלא דיש לדחות דהא מדוכן בוודאי מעלין ובגמ' מפרש לה מהא"ט דבי"ד בודקין גם לדוכן ואפ"ה קתני במשנה דכהנים עשו להם יו"ט ולא קתני לוים ע"כ דגם זה בכלל ונקט עבודה דהוא עיקר:<br>''' לכן ''' נראה דבאמת הא דתנן דברכו השם שלא נמצא פסול בזרעו היינו באמת משום דע"י הבדיקה זכו לכל הני מעלות לא לבד לעבודה אלא אף לתרומה ולנשיאות כפים ולכולהו מילתא דכהונה וא"כ התינח למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין אבל להלכה דאין מעלין מתרומה ונכ"פ ליוחסין א"כ אוכלין תרומה בלא בדיקת הבי"ד דגדולה חזקה כדאיתא בכתובות דף כ"ד ורק לעבודה צריכין בדיקה א"כ ל"ש כלל הא דתנן דעשו יו"ט כיון דבאמת כבר הוחזקו בכהונה מקודם ורק לעבודה הצריכו בדיקה ולא סמכו אחזקה לכן לא מסתבר למימר דעשו יו"ט ולברך השם שלא נמצא פסול כיון דמעיקר הדין כשרים הם מצד חזקה דגדולה חזקה ורק לחביבת העבודה הצריכו בדיקה וגם לענין שמא הוא בע"מ ס"ל כמ"ד דלא הוה צריכין בדיקה דנאמן ע"א דאין בע"מ אלא משום דאיכא לברורי והוה שלח ואחוי הצריכו בדיקה כמו שבארנו לעיל ובפ"א מאיסורי מזבח:<br><small> ה') </small> ''' והנה ''' <small> בהא דפסק רבינו דמעלין מתרומה ליוחסין תמהו עליו מסוג' דשמעתין דכתובות כאשר יבואר ותחלה נבאר כולה שמעתתא ואח"כ נבוא לבאר דברי רבינו הנה תוס' דף כ"ד הקשו דגמ' משני איבעית אימא במעלין ליוחסין פליגי דר"י סובר מעלין מתרומה ליוחסין לכן אין ע"א נאמן ולא מחשש גומלין והקשו דאכתי קשיא דרבנן אדרבנן וכ' דבאמת אכתי צריך לאוקמא בשכלי אומנתו בידו {{ממ|אמנם כבר הוכיח בתויו"ט דשיטת רבינו מדלא הביא הך דכלי אומנתו בידו מוכח דמפרש דלמאי דמשני דפליגי במעלין מתרומה ליוחסין לית לי' אוקמתא בשכלי אומנתו בידו וא"כ קשיא אכתי דרבנן אדרבנן ואנחנו לא נדע במאי מתרץ דרבנן אדרבנן}} עוד הקשו דלמאי דמוקי בגומלן א"כ סובר ר"י ג"כ דאין מעלין מתרומה ליוחסין והא לקמן דף כ"ח איתא דר"י דסובר דאין חולקין תרומה לעבד בגורן באין רבו עמו סובר דמעלין מתרומה ליוחסין ותי' כיון דהוה הפסידא דכהן מוטב שיאכילנו בתרומה ואל נעלה ממנו ליוחסין משא"כ בעבד אין לחוש לפסידא דעבד כהן אם לא נחלק לו בגורן שפיר מעלין מתרומה ליוחסין ובהפלאה תמה עכ"פ כיון דסובר מעלין ע"כ דבעינן שני עדים וא"כ איך ס"ד דע"א נאמן היכא דליכא גומלין וע"כ דלס"ד ס"ל דאין מעלין ואכתי תיקשי מלקמן דס"ל לר"י דמעלין מתרומה ליוחסין א"כ לא הועיל תוס' בתירוצם כלל וכן הקשה בח"ס:</small><br>''' עוד ''' הקשו בתוס' דבמאי פליגי נימרו לכו"ע דבעינן תרי ונעלה ליוחסין או דנאמר דסגי בע"א ולא נעלה ממנו ליוחסין ותי' דפליגי דיטעו להעלות מתרומה ליוחסין והנה אכתי לא מתרצו בזה הקו' מלקמן דעכ"פ מבואר לקמן דפליגי אי חולקין לעבד דאז אין מעלין ליוחסין וכמו שהקשו תוס' לקמן בד"ה מעלין מתרומה ליוחסין דמגמ' משמע דפליגי אי חולקין לעבד בגורן ובתוי"ש וכן במהרש"א הרגישו בזה דלמש"כ תוס' כאן עיקר פלוגתא לא תליא בחולקין בגורן אלא אי יבוא בי"ד להעלות מתרומה ליוחסין:<br>''' והנה ''' בשמ"ק הקשה עכ"פ נשמע מכל זה דלמ"ד מעלין מתרומה ליוחסין בעינן באמת תרי ואין ע"א נאמן א"כ הא דקאמר תיבעיא למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין משום דאיסור מיתה נשיאות כפים דאיסור עשה אין מעלין ומאי צריך לכל זה הא כיון דבתרומה בעינן ב' עדים לכן מעלין שפיר אבל בנשיאת כפים דא"צ רק ע"א ע"כ תיבעיא אי מעלין ממנו ליוחסין ותי' בשמ"ק דהכי קאמר כיון דאיסור מיתה לכן אין ע"א נאמן ובעינן תרתי לכן מעלין לתרומה ליוחסין וכן העלה גם בלח"מ אמנם הנה בר"ן מבואר דמפרש יען דמעלין מתרומה לכן אמרו דבעינן תרתי א"כ לא נוכל לפרש משום דעון מיתה בעינן תרתי וגם דדוחק לפרש כן כוונת הגמ' לכן בעינן תרתי משום דהוה איסור מיתה דהיכן מצינו דבאיסור מיתה אין ע"א נאמן אי ע"א נאמן באיסורין גם באיסור מיתה נאמן ע"א:<br>''' והנה ''' לקמן בנשיאת כפים פליגי ופריך ר"נ הלכה מאי א"ל רבא מתניתא ידענא דתניא אריוס"י גדולה חזקה דאמר עזרא בחזקתכם קיימו במה אכלתם בקדשי הגבול אף עתה יאכלו בקדשי הגבול אבל בקדשים לא יאכלו ואי איתא דמעלין מנשיאת כפים ליוחסין אכתי אתי לאסוקינהו ודחי ר"נ ש"ה דריע חזקתייהו ופירש"י דידוע דלא אכלו קדק"ד לא אתי לאסוקינהו דאל"ת הכי למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין אכתי אתי לאסוקינהו אע"כ משום דריע חזקייהו לא אתי לאסוקינהו אי הכי מאי גדולה חזקה דמעיקרא אכיל בתרומה דרבנן השתא בתרומה דאורייתא נמי אכיל והקשו בתוס' דמאי בשלמא שייך הא גם לס"ד דאין מעלין מתרומה ליוחסין ג"כ קשיא מאי גדולה חזקה שייך בזה כיון דאין מעלין ליוחסין:<br>''' ואיתא ''' שם עוד איבעית אימא כי אכול בתרומה דרבנן אכול וכי מעלין מתרומה ליוחסין היינו מתרומה דאורייתא מתרומה דרבנן אין מעלין ואלא מאי גדולה חזקה דלא גזור אטו תרומה דאורייתא ותמהו בתוס' א"כ ר"נ סותר ראייתו דדייק ממ"ד דמעלין מתרומה ליוחסין דאמרינן דהטעם משום דריע חזקתייהו ועתה מוקי בתרומה דרבנן דלכו"ע אין מעלין א"כ ליכא הוכחה דריע חזקתייהו ולכן כתבו תוס' דלא גרסינן לה כלל ולי נראה ליישב הגירסא על נכון דהנה תמוה לי טובא דר"נ קאמר דאי לא תימא הכי למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין הא אתי לאסוקינהו ויש להבין ארבא דקארי לה מאי קארי לה הא מבואר לעיל דהאיבעיא אי מעלין מנשכ"פ ליוחסין בין למ"ד מעלין מתרומה בין למ"ד אין מעלין מתרומה א"כ איך דייק רבא דאתי לאסוקינהו מנכפ"י הא אכתי תיקשה הא אתי לאסוקינהו מתרומה ליוחסין:<br>''' והנה ''' לקמן איתא בדרבי דהתיר רבי לתרומה עפ"י אב ואמר לו רבי חייא אי אתה מאמינו להאכילו בתרומה האמינו להשיאו אשה ואם אי אתה מאמינו להשיאו אשה אל תאמינו להאכילו בתרומה ואמר לו רבי אני מאמינו להאכילו בתרומה דבידו להאכילו בתרומה אבל אין בידו להשיאו אשה ויש להבין במאי פליגי רבי ור"ח ותוס' הקשו דרבי דהאמין לקרוב {{ממ|אף דאיירי באיכא ע"א עמו}} ע"כ דסובר אין מעלין מתרומה ליוחסין דהא ליוחסין שני עדים בעינן א"כ קשה הא דהתיר רבי במסיח לפי תומו ומוקי בב"ק דהיינו בתרומה דרבנן והא לעיל בשמעתין מוכח למ"ד אין מעלין מתרומה ליוחסין מעלין מתרומה דרבנן לחלה דאורייתא א"כ ה"נ מעלין מתרומה דרבנן לתרומה דאורייתא:<br>''' ונראה ''' לישב הכל בחדא מחתא דהנה ידוע שיטת רמב"ן בקידושין דהא דע"א נאמן באיסורין היינו היכא דל"ש בי' אפוקי ממונא אבל אי איכא בו צד אפוקי ממונא אין נאמן ולהכי איתא בסנהדרין דאמר ראיתי ממון שהטמין אביכם ואמר של מע"ש הם אין נאמן יען דמעשר ממון גבוה הוא משום דאיכא בי' צד ממון והנה בירושל' העלה דתליא זה בשני לישנא דביבמות דייק דע"א נאמן באיסורין באיתחזק איסורא דאלת"ה איך אדם אוכל אצל חבירו דילמא טבל הוא ודחי משום דבידו דיכול להפריש משלו על של חבירו והנה בטבל הוה ג"כ אפוקי ממונא דבכל טבל הא יש חלקו של כהן {{ממ|דמהא"ט לא מיקרי טבל לכם כמש"כ תוס' סוכה דף ל"ה}} א"כ כשמעיד שהוא מעושר הרי הוה אפוקי ממונא אפ"ה ע"א נאמן אבל למסקנא משום דבידו שפיר י"ל דבאין בידו אין נאמן היכא דהוה בו צד ממונא {{ממ|וכתב כן ליישב דהיכא דאיתחזק איסורא שפיר ע"א נאמן רק הכא משום דאיכא בי' צד ממונא}} מעתה לפי"ז י"ל דהתינח במעיד על התבואה שהוא מעושר הוה אפוקי ממונא אבל במעיד שהוא כהן ל"ה כאפוקי ממונא דהא אין מעיד רק שהוא כהן ורק אנן אמרינן אי הוה כהן רשאי לאכול בתרומה א"כ ניחא דבחמרין שייך חששא דגומלין דנהי דהיכא דבידו לעשר נאמן אפי' ע"ה להעיד על של חבירו אף דהוה אפוקי ממונא אבל היכא דאיכא חששא דגומלין שוב אין נאמן במידי שבממון דאף דבידו להפריש הא כיון דחשוד שגם דידי' אין מעשר ומעיד רק משום גומלין לא מהני מה שבידו {{ממ|דהא בידו רק מהני מטעם בעלים והיכא דשייך גומלין גם בתורת בעלים לא מהימן דגם אדידי' לא מהימן}} דכיון דרוצה להפקיע ממונו של כהן מעיד של חבירו כדי שיעיד הוא על שלו ועושין קנוניא על ממונו של כהן לכן אין נאמן אבל במידי דאיסורא ל"ח לגומלין {{ממ|כיון דליכא בעדות זה שהוא כהן הפקעת ממון של כהן}} ולכן שפיר ס"ל לחכמים במשנה דנאמן לומר כהן הוא ול"ח לגומלין והא דפריך לעיל מחמרין היינו משום דס"ד כל"ק דביבמות דאף במידי דאיכא צד ממונא ג"כ ע"א נאמן אפי' ליכא בידו דאזלינן רק בתר צד האיסור אפ"ה חיישינן בע"א לרבנן לגומלין א"כ קשיא ממשנה דהוה דאורייתא אפ"ה נאמן ול"ח לגומלין אבל למסקנא דיבמות ל"ק כלל דרק בחמרין שייך גומלין משום דאיכא צד אפוקי ממונא:<br>''' לפי"ז ''' י"ל היינו דקמשני איבעית אימא דפליגי במעלין ליוחסין דבמאי דמשני דפליגי במעלין ליוחסין ממילא מיושב גם רבנן אדרבנן כנ"ל דהנה בהא אי מעלין מתרומה ליוחסין נראה דתליא אי באיסור מיתה אזלינן בתר חזקה דהנה דעת רש"י בחולין דף קל"ד דבאיסור מיתה ל"א בתר חזקה {{ממ|וכן דעת רבינו בפ"ט מביכורים ועפמ"ג בפתיחה לה' טריפות}} א"כ כשאנו רואין שכהן אוכל תרומה שפיר מעלין ליוחסין דהא כיון שאוכל תרומה ע"כ שהי' כאן עדות דעל חזקה אין אוכל בתרומה אבל אי באיסור מיתה ג"כ אזלינן בתר חזקה {{ממ|כמו שהוכחנו במק"א מחולין דף מ"ג}} א"כ אין מעלין מתרומה ליוחסין דילמא רק אוכל מכח חזקה שהוחזק שאבותיו היו כהנים ומעולם לא הי' עדות שהוא כהן כשר א"כ בהא פליגי אי אזלינן בתר חזקה באיסור מיתה אך לכאורה נהי דבאיסור מיתה ס"ל דאזלינן בתר חזקה ושפיר אין מעלין ליוחסין הא כיון דבעדות זה יש צד ממון ג"כ {{ממ|כמש"כ בפנ"י לקמן דף כ"ה}} ובממון הא ג"כ ל"א בתר חזקה לאפקועי ממונא ע"כ מוכרחין לומר דזה לא מיקרי אפוקי ממונא דהא אין מעיד רק שהוא כהן ולא אתי לאסהודי אהפקעת ממונא לכן גם ע"י חזקה מאכילין בתרומה א"כ ע"כ לחלק דהא דיבמות אמרינן דבטבל הוה אפוקי ממונא היינו במעיד אתבואה {{ממ|דהיינו בנאכלין לא במעיד אאוכלין}} א"כ לפי"ז באמת גם ע"א נאמן להאכילו בתרומה דהא אין בא להעיד אממונא דכהן כלל אבל אי באיסור מיתה ל"א בתר חזקה א"כ שפיר מעלין דכשהוא אוכל ע"כ בעדות קאכיל דאי משום חזקה לבד לא הי' רשאי לאכול א"כ לא נשמע דס"ל דבמעיד אגברא שהוא כהן ל"ה כמעיד אממונא א"כ שוב י"ל דגם ע"א אין מעיד להאכילו בתרומה דהא מעיד אצד ממונא ואין ע"א יכול להעיד במידי דאיכא צד אפוקי ממונא כסברת הרמב"ן הנ"ל:<br>''' ומעתה ''' א"ש דהכי קאמר דפליגי במעלין מתרומה ליוחסין ע"כ דסובר דגם באיסור מיתה אזלינן בתר חזקה א"כ לכן ס"ל לרבנן דאין מעלין ליוחסין דילמא רק בתורת כהני חזקה קאכיל בתרומה א"כ ע"כ לומר בכהא"ג דמעיד אגברא ל"א בתר צד ממונא גם ע"א נאמן א"כ ל"ח גם לגומלין דל"א בתר צד ממון אבל בחמרין דאזלינן בתר צד ממון שפיר חיישינן לגומלין א"כ במאי דמשני דטעמא דרבנן דאין מעלין מתרומה ליוחסין מתרץ נמי לקושיא דרבנן אדרבנן ודו"ק כי נעים:<br>''' השתא ''' נבואה לקושיא שני' דלקמן משמע דר"י ס"ל מעלין לתרומה ליוחסין להנ"ל ניחא דהא בארנו דבס"ד ס"ל כס"ד דיבמות דגם במידי דהוה אפוקי ממונא ע"א נאמן דאזלינן בתר צד איסורא א"כ התינח במעיד שהוא כהן שמותר לאכול בתרומה אבל במעיד שהוא כהן והוא חולק על הגורן בוודאי הוה אפוקי ממונא {{ממ|כמש"כ בהפלאה דלא כמו שנראה מפנ"י דלחלוק על הגורן קיל טפי}} והיכא דהוה לאפוקי ממונא א"כ אף לס"ד כהא"ג אין ע"א מהימן וא"כ כיון דחולקין לו בגורן ע"כ לא מטעם חזקה אלא דהי' עדים שהעידו שהוא כהן ממילא שפיר מעלין מחלוקת גורן ליוחסין וא"ש:<br>''' וניחא ''' קושיא ה"ג דעיקר פלוגתתם אי אזלינן באיסור מיתה בתר חזקה דלמ"ד מעלין משום דס"ל דעפ"י חזקה אין אוכל רק ע"י עדות רק ממילא נשמע דע"א ג"כ אין נאמן להאכילו בתרומה משום דאיכא צד ממונא אין ע"א נאמן כסברת הרמב"ן {{ממ|והיינו כמש"כ בשמ"ק לקמן דף כ"ה דעדות ע"א לא חשיב עדות רק בירור הדבר ובמידי דאיכא צד ממון בעינן עדות ולא סגי בבירור הדבר והארכתי בזה במק"א}}:<br>''' מעתה ''' נתיישב קו' השמ"ק דהכי קאמר תיבעיא למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין באיסור מיתה הכונה כנ"ל א"כ בחזקה ל"ה אוכל רק ע"כ ע"י עדים לכן מעלין מתרומה ליוחסין אבל בנכ"פ דהוה רק איסור עשה גם עפ"י חזקה רשאי לישא כפים לכן אין מעלין מנכ"פ ליוחסין דילמא לא הי' עדות בדבר רק עפ"י חזקה נושא כפיו:<br>''' וקאמר ''' גם לאידך גיסא תיבעי למ"ד אין מעלין משום דס"ל דגם באיסור מיתה אזלינן בתר חזקה א"כ אדרבא תרומה גרע דמתאכלי בצינעא אבל נכ"פ דבפרהסיא אי לאו דקים לי' ל"ה נושא כפיו לכן מעלין ליוחסין ופליגי בה ר"ח ור' אבינא ופשט לי' מברייתא דר' יוסי דאין מעלין מנכ"פ ליוחסין הכונה דתחילה דייק למ"ד אין מעלין מתרומה ליוחסין דה"ה לנכ"פ אין מעלין דאי ס"ד מעלין אתי לאסוקינהו דבשלמא בתרומה שפיר אכיל דמתרומה לא אתי לאסוקינהו ליוחסין אבל אי מנכ"פ מעלין אתי לאסוקינהו וע"ז דחי משום דריע חזקתייהו וקאמר תדע דהא עכ"פ למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין בוודאי קשיא א"כ אתי לאסוקינהו {{ממ|והא גם האי מ"ד לא מצי פליג אר' יוסי}} אע"כ דריע חזקתייהו וע"ז פריך הא ע"כ לא מצית כר' יוסי דהא קתני גדולה חזקה א"כ בשלמא אי כמ"ד אין מעלין מתרומה ליוחסין משום דגם באיסור מיתה אזלינן בתר חזקה ודילמא לא קאכיל רק בחזקת אבותיו א"כ היינו דקאמר גדולה חזקה דאף באיסור מיתה אזלינן בתר חזקה ומהא"ט הוה אכלי בתרומה יען שהחזיק לאכול בגולה ומהני חזקה אף באיסור מיתה א"כ ל"ש אתי לאסוקינהו א"כ ע"כ גם מנכ"פ ג"כ אין מעלין דאל"כ יקשה דאתי לאסוקינהו מנכ"פ אבל לדידך דקאמרת דריע חזקתייהו ומייתית ראי' ממ"ד מעלין מתרומה ליוחסין דאתיא ע"כ ג"כ כר' יוסי א"כ סובר דבאיסור מיתה ל"א בתר חזקה א"כ מאי גדולה חזקה דהא אין כאן רבותא כיון דבאיסור מיתה ל"א בתר חזקה וע"כ הא דהתיר עזרא לאכול מכח חזקה אף דהוה איסור מיתה היינו משום דהאי חזקה שאני משאר חזקות {{ממ|דהאי חזקה אינה כשאר חזקה דניחוש שמא נשתנה הענין אלא ע"י חזקה אמרינן שלא נשתנה רק דחזקה זו היינו כיון שיצא בהיתר לא מפקינן לי' מהתירא (כמש"כ בתב"ש סי' י"ח}} הנה בזה ל"ש לומר גדולה חזקה וע"ז משני דגם בחזקה זו שייך גדולה חזקה דמעיקרא קאכיל רק בתרומה דרבנן ועתה קאכיל בתרומה דאורייתא ואח"כ אמר ר"נ איבעית אימא בתרומה דרבנן אכיל דהא הא דפליגי אי מעלין מנכ"פ ליוחסין הנה פליגי גם למ"ד מעלין מתרומה דלחד מ"ד גם מנכ"פ מעלין וחד סבר דמנכ"פ לא מעלין וא"כ יש לכאורה ג"כ לפשוט מהך דעזרא דנגאלו מן הכהונה דעכ"פ כיון דנושאין כפים אתי לאסוקינהו דבשלמא מהא דתרומה ל"ש לומר דאכתי אתי לאסוקינהו די"ל דבאמת לא אכיל אלא בתרומה דרבנן ומתרומה דרבנן אין מעלין ליוחסין אבל מנ"כ אתי לאסוקינהו דנכ"פ דאורייתא הוא וע"כ לומר דשאני התם דריע חזקתייהו א"כ מאי גדולה חזקה כיון דאוכל רק בתרומה דרבנן ומשני דהיינו דלא גזרינן אטו דאורייתא א"כ נתיישב היטב קו' תוס' דר"נ לא קהדר כלל רק דתחילה קאי למ"ד אין מעלין מתרומה ליוחסין ומייתי ראי' ממ"ד דס"ל אין מעלין מתרומה ליוחסין ועתה קאי למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין ולדידי' ע"כ צריך לאוקמא דפליגי רק בתרומה דרבנן דבתרומה דאורייתא לא קאכיל א"כ לא אתי לאסוקינהו וגדולה חזקה דקתני היינו דלא גזרינן אטו דאתי לאכול בתרומה דאורייתא והשתא א"ש נמי הך דרבי דהתיר לאכול בתרומה ע"י ע"א ואין נאמן להשיאו אשה ואמר לו ר"ח כיון דנאמן להתירו בתרומה אף דהוה ג"כ כדאפוקי ממונא יהא נאמן נמי להשיאו אשה שהוא אינו פסול ואינו עבד אף דהוא קרוב וע"ז השיב רבי דנאמן להשיאו אשה דבידו הכונה דהא לפי מסקנת גמ' דיבמות היכא דבידו שפיר ע"א נאמן אף שיש בו צד ממון א"כ שפיר נאמן להאכילו בתרומה דה"נ בידו להאכילו תרומה אבל להשיאו אשה אין נאמן דקרוב אין נאמן אף כשאחר עמו:<br>''' ומיושב ''' קו' תוס' אליבא דרבי דס"ל ע"כ דאין מעלין ליוחסין די"ל דבוודאי לעיל דמוכח דפליגי אי באיסור מיתה אזלינן בתר חזקה לכן א"כ למ"ד אין מעלין דגם באיסור מיתה אזלינן בתר חזקה לכן כיון דקאכיל בתרומה דרבנן אכיל נמי בתרומה דאורייתא אף דבדאורייתא איכא איסור מיתה הא כיון דאיכא חזקה מהני אף באיסור מיתה אבל לרבי י"ל דסובר דבאיסור מיתה ל"א בתר חזקה והא דאין מעלין מתרומה ליוחסין היינו מהא"ט דלקמן דף כ"ח דסובר חולקין לעבד בלא רבו א"כ ל"ק מהא דרבי התיר במסלפ"ת לאכול בתרומה דרבנן אבל בתרומה דאורייתא אסור לאכול משום דבתרומה דאורייתא איכא איסור מיתה ול"ש לומר דאי אכיל בתרומה דרבנן אכיל נמי בתרומה דאורייתא דתרומה דאורייתא שאני דאיכא איסור מיתה ודו"ק כי נעים וניחא נמי קו' תוס' לקמן דף כ"ח ד"ה והוא שיש גדול עמו שהקשו ממנ"פ בתרומה דרבנן דאין מעלין בגדול לחוד סגי ואי בתרומה דאורייתא בעינן שני עדים ול"מ עד קטן עם גדול להנ"ל ניחא דהא דבתרומה דאורייתא מעלין ליוחסין היינו משום דחולקין בגורן וס"ל דאין חולקין לעבד בלא רבו א"כ כיון דאיכא אפוקי ממונא שפיר מעלין ליוחסין ג"כ כסברת הפלאה שכ' לעיל והא דמהני עדות של קטן וגדול עמו היינו להאכילו בתרומה דמאכילה אין מעלין ליוחסין דס"ל דגם לאיסור מיתה אזלינן בתר חזקה א"כ אין מעלין מאכילות תרומה ליוחסין דילמא קאכיל רק בתורת חזקה ולכן מהני אם גדול מעיד עמו דל"ב ב' עדים לענין להתירו באכילת תרומה אבל בגדול לחוד לא הוה סגי דס"ל כקושין דלעיל דהא הוה אפוקי ממונא אין ע"א נאמן רק דלעיל הוכחנו דס"ל דבמעיד שהוא כהן ל"ה כמעיד לאפוקי ממונא דהא אין בא להעיד בפירוש על תרומה אבל כאן שמעיד שאכל תרומה א"כ מעיד בפירוש להאכילו בתרומה לכן בעינן שגם קטן יעיד עמו שראה בקטנותו שאכל תרומה אבל שני גדולים ל"ב כיון שאין מעלין מאכילת תרומה ליוחסין כיון שאין מעידים שהוא כהן רק שמעידין שאכל תרומה מכח חזקה אין מעלין ליוחסין ודו"ק היטב:<br>''' ובהא ''' ניחא לי ליישב שיטת רבינו דבפ"כ מאי"ב כתב דמעלין מתרומה ליוחסין והקשה הר"ן הא בגמ' מוקי פלוגתייהו דר"י ורבנן במעלין מתרומה ליוחסין א"כ סברי רבנן דאין מעלין א"כ איך פסק דלא כרבנן ואין לומר דרבינו מוקי פלוגתתם בתרומה דרבנן אבל בתרומה דאורייתא לכו"ע מעלין משום דס"ל דאין ע"א נאמן להאכילו בתרומה דיקשה חדא דאמאי אין ע"א נאמן הא ע"א נאמן באיסורין וגם דהוה מילתא דעבידי לגלויי ועוד דהא איתא בגמ' להדיא דלא כרבינו דקאמר להלן אי בעית אימא בתרומה דרבנן אכיל וכי מעלין מתרומה דאורייתא מתרומה דרבנן אין מעלין והא ע"כ הכונה לר"י דהיינו אף דר"י ס"ל מעלין רק מעלין מתרומה דאורייתא אבל מתרומה דרבנן אין מעלין א"כ נשמע דלרבנן אפי' מתרומה דאורייתא אין מעלין והיינו ע"כ משום דס"ל דע"א נאמן באיסורין לכן אין מעלין ממנו ליוחסין והניח דברי רבינו בצ"ע:<br>''' אולם ''' לפי האמור ניחא דאדרבא חילי' דרבינו מהאי איבעית אימא דמסיק דמתרומה דאורייתא מעלין מתרומה דרבנן אין מעלין דהנה אי איתא דהפירוש כך דקאי אליבא דר"י קשה קו' התוס' א"כ ר"נ סותר ראייתו ולכן כתבו למחוק מספרים אבל רבינו גריס לה ומפרש כך דהנה לפי מה שפירשו דבריהם א"כ כל דברי רבא ור"נ קאי הכל אליבא דר"י והא רבנן פליגי והלכה כרבנן לכן מפרש רבינו תחילת דברי רבא אליבא דרבנן דמתרומה אין מעלין א"כ ניחא דזרא לא חייש דילמא אתי לאסוקינהו אבל אי מנשכ"פ מעלין דילמא אתי לאסוקינהו א"כ קאי הכל אליבא דרבנן ור"נ דחי משום דריע חזקתייהו דאלת"ה יקשה ממ"ד דמעלין דהיינו מדר"י דס"ל מעלין דעכ"פ גם לר"י ג"כ צריך לאוקמא הך ברייתא דר' יוסי דאקרא קרא ניחוש דילמא אתי לאסוקינהו אע"כ דריע חזקתייהו וע"ז פריך מאי גדולה חזקה דמעלין מדרבנן לדאורייתא ואח"כ קאמר אי בעית אימא היינו ג"כ אליבא דחכמים דהלכתא כוותייהו דסברי דמעלין מתרומה דאורייתא ולא פליגי אר"י אלא בתרומה דרבנן ואליבא דחכמים פליגי אי מעלין מנכ"פ כיון דזה הוה דאורייתא שפיר מעלין וא"כ קשיא מקרא ניחוש דילמא אתי לאסוקינהו דבשלמא ממה דאכלו בתרומה לא חייש דאתי לאסוקינהו כיון דלא אכלו רק בתרומה דרבנן מתרומה דרבנן הא אין מעלין אבל מנשכ"פ ניחוש דילמא אתי לאסוקינהו וע"כ ג"כ לומר משום דריע חזקתייהו לא אתי לאסוקינהו ולכן קשה א"כ מאי גדולה חזקה וע"ז משני דהו"א דניגזור אטו תרומה דאורייתא קמ"ל גדולה חזקה וכמו שביארנו לעיל א"כ אדרבא מכאן ראי' לשיטת רבינו והא דהקשה הר"ן הא ע"א נאמן באיסורין לפמש"כ לק"מ דהא דמעלין מתרומה ליוחסין לא תשיא בהא דע"א נאמן אלא הא דמעלין משום דסבירא לן דבאיסור מיתה ל"א בתר חזקה ולא הוה אכול אי ליכא עדות בדבר לכן מעלין ליוחסין ורק אנן הכי קאמרינן כיון דחזקה לא סגי ובעינן עדות שוב אין ע"א נאמן דהוה מידי דאית בי' אפוקי ממונא ואין בידו שפיר אין ע"א נאמן ומה שהקשה משום דהוה מילתא דעבידי לגלויי הנה דבר זה אי במילתא דעבידי לגלויי יש להאמין לע"א במילתא דאיסורא תליא בפלוגתא דאיתא בירושלמי פ"ז דדמאי גבי הא דאמר אני אין נאמן חבירי נאמן מביא פלוגתא נאמן ע"ה לומר פלוני נאמן דברי רשב"ג ורבי סובר דאין נאמן אף בלחלק דרשב"ג לשיטתו דסובר החשוד דנו ומעידו וביאר בריטב"א פ"ד דבכורות דבהא פליגי דכל עד אחד שיבוא להעיד על הגוף אין נאמן רק בעינן ב' ובחשודים אפי' ב' לא מהני אלא משום דלחלק תרומה ומעשרות דבר שמפורסם ועביד לגלויי נאמן ולרבי אף בלחלק אין נאמן אף דקול יש לו ועבידי לגלויי א"כ חזינן במידי דאין ע"א נאמן גם בעבידי לגלויי אין נאמן והנה במה שהעלה בריטב"א דמעיד על הגוף אין ע"א נאמן הנה כ"כ הפ"ח סי' קי"ט ומחא"פ ה' עדות א"כ לפי"ז גם במעיד שזה כהן הרי מעיד על הגוף אין ע"א נאמן ואי משום דעבידי לגלויי הא לירושלמי ל"מ הא דעבידי לגלויי) לכן סובר רבינו דאין ע"א נאמן אף במילתא דעבידי לגלויי והא דבפ' האשה רבה משמע דבעבידי לגלויי ע"א נאמן היינו היכא דשייך דאשה דייקא ומינסבא או דרק בעגונה הקילו {{ממ|כאשר יתבאר}} וא"כ נתיישבו שפיר דברי רבינו:<br>''' ובהא ''' ניחא נמי מה שהקשו על רבינו דבפ"כ מאי"ב פסק דאין מעלין מגורן ליוחסין ופ"ד מתרומות כ' דאין חולקין לעבד בלא רבו א"כ אמאי אין מעלין מגורן ליוחסין ונראה עפ"י האמור ניחא מאוד דהנה הובא ברייתא בשמעתין דקתני דחילוק גרנות ונשכ"פ ראי' לכהונה ודייק מאי לאו ליוחסין ודחי לא לתרומה ופריך הא דומיא דחילוק גרנות קתני ומשני קסבר תרומה דרבנן וחלה דאורייתא וקמ"ל דמעלין מדרבנן לדאורייתא וכן מנשכ"פ לתרומה וקשה לי הא דנקט לישנא דחילוק גרונות הא בשמעתא דלעיל מבואר דרק מאכילת תרומה מעלין דהוא איסור מיתה וכפי' רש"י {{ממ|וכך כתבו תוס' בשמעתין}} א"כ למה לא נקט מאכילת תרומה ונראה דהנה לעיל איתא תיבעי למ"ד מעלין ליוחסין ה"מ באיסור מיתה אבל מנשכ"פ אין מעלין דהוה איסור עשה או דילמא ל"ש תיבעי למ"ד אין מעלין ה"מ תרומה דמתאכלי בצינעא אבל מנשכ"פ דבפרהסיא מעלין מעתה י"ל דאותה ברייתא סובר דרק אי מעלין מתרומה ליוחסין אז מעלין מנכ"פ ג"כ אבל אי מתרומה אין מעלין אז גם מנכ"פ אין מעלין וא"כ הוה קשיא דהא שפיר אמרו בגמ' דמתרומה י"ל דאין מעלין יען דמתאכלי בצינעא אבל נכ"פ בפרהסיא ולכן סברי דבאמת מתרומה ג"כ אין מעלין מאכילה לבד כי {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף