עריכת הדף "ליקוטי מוהר"ן/מט" (פסקה)

== ח ==

וזה פרוש:

לשמש שם אהל בהם. כי הצדיק נקרא שמש, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה {{ממ|קידושין עב:}}: עד שלא שקעה שמשו של עלי וכו', וזרח השמש ובא השמש.

וזריחתו של הצדיק, הינו השגתו, אינו אלא על־ידי ישראל, כמאמר {{ממ|שמות לב ז}}: לך רד כי שחת עמך, כלום נתתי לך גדלה אלא בשביל ישראל {{ממ|ברכות לב.}}. וזהו: אהל בהם. אהל, לשון זריחתו, כמו {{ממ|איוב כט}}: בהלו נרו.

וזהו: בהם – על־ידי ישראל. וכשישראל, חס ושלום, נכנסין בחכמות חיצוניות של האמות, אזי נופל הצדיק מהשגתו, ונתחפה ונתכסה השגתו.

וכשיוצאין ישראל מחכמתן של האמות. אזי:

והוא כחתן יצא מחפתו – הצדיק יוצא מהחפה והמכסה שהיה לו עד עכשו, ואז:

ישיש כגבור לרוץ ארח – כי הצדיקים הם גברי כח עשי דברו לשמוע בקול דברו {{ממ|תהילים קג כ}}. כי צריך התגברות כדי לרוץ ארח הזה שהיו יכולים לילך בזמן הזה שהיו ישראל נזופים, ועכשו רצים במהירות גדול זה הדרך.

והתגברות הזאת, היא בחינת ציצית, בחינת תכלת כנ"ל, בחינות מקיפים. וזה:

מקצה השמים מוצאו ותקופתו – בחינות מקיפים, ועם בחינת תכלת הזאת, מכלים ושצים העכו"ם, בבחינת: כי אעשה כלה בכל הגוים. וזה:

ואין נסתר מחמתו – מחמתו זה בחינת כלה, כמו שכתוב {{ממ|תהילים נט יד}}: כלה בחמה כלה ואינמו;

ועל־ידי־זה זוכים להשגת אוריתא דעתיקא, בבחינת ענג שבת כנ"ל. וזה:

תורת ה' תמימה, שהיא תורה דעתיקא, שהיא תמימה עדין, שעדין לא השיגו ממנה כלום.

משיבת נפש – זה בחינת שבת, כי בו שבת וינפש: