עריכת הדף "יצחק ירנן/שבת/ג" (פסקה)

== יח ==

'''אין נותנין את הפת וכו' או באש וכו'.'''  איכא מאן דבעי מימר בפשיטות דרבינו פסק כת"ק וכמ"ש התוס' לדעת רש"י דהבעיא היא גם לת"ק ואי ר' אליעזר פניה המדובקים בתנור קאמר ת"ק אחת מפניה קאמר או עליון או תחתון ופשיט לה דר"א האיך דתנור קאמר ונמצא ת"ק אחת מפניה קאמר לפי שהוא מקיל ורבינו פסק כן וכתב המדובקים וכו' או באש ושכן פסק בפירוש המשנה כת"ק ואצ"ל דהדר ביה כמ"ש מרן אלו תוכן דבריו וליתא דרבינו כתב בפירוש המשנה דת"ק מחמיר יותר מר"א ויותר מתקרמין פניה המדובקין בתנור מפניה שכנגד האש וכיון שכן איך אפשר דיפסוק כאן דאו או שפיר דמי והא צריך דוקא פניה שכנגד האש לחומרא וכת"ק ואם נאמר שחזר בו מפירוש המשנה לספר היד א"כ מה הרוחנו שלא נאמר כמ"ש הרב המגיד דפסק כר"א וחזר בו ממ"ש בפירוש המשנה דהלכה כת"ק וכמ"ש מרן ועוד שהאמת איתו דזה לא ניתן ליאמר דבשלמא לענין הלכה אי כמר או כמר שייך לומר חזר בו ברם לענין הסברא אי יותר מתבשל פניה שע"ג התנור או שכנגד האש לא שייך חזרה ומשום הכי כתב הרה"מ דפסק כר"א ולקולא והיינו טעמא דס"ל כאן שהוא מפרש או מדשקיל וטרי בש"ס כמ"ש הרה"מ ומ"ש רבינו או באש קאי לחררה דלא פליגי בה והוא ככו"ע.<br>'''  אך'''  קשה לענ"ד דכיון דמצינן להשוות מ"ש רבינו בפירוש המשנה למ"ש בס' היד ויהיו לאחדים למה נאמר דהדר ביה דכמה נוסחאות מסייעות לזה דכתוב בהן כדי שיקרמו פניה שאינן מדובקין בתנור והיינו כת"ק שהוא מחמיר דטפי מתבשל המודבק בתנור ממה שהוא נגד האור וכמ"ש בפירוש המשנה ואו באש שכתב קאי החררה דשם לא שייך פנים דלצד חודה לא יבא הבישול אלא מכח הגחלים שתחת החררה ומה שאינו מחמיר הת"ק בחררה משום דכיון שהוא על גבי הגחלים ממש מתמהר הבישול ואיך כותב מרן בפשיטות ולפ"ז ט"ס יש בנוסחתינו אחר שנראה ברור דליכא ט"ס ולא קשה דפליג דידיה אדידיה ויבא הכל מרווח ולא יקשה מהירושלמי דנראה דר"א מיקל דהכי הוא האמת דמיקל ופי' הסוגיא לפי זה דר"א מיקל עיין להרב מאיר עיני חכמים בדברי התוס' יעו"ש.<br>'''  והטור'''  כתב בסי' רנ"ד וז"ל ואין נותנין וכו' אלא כדי שיקרמו פניה הדבוקים בתנור או פניה שכנגד האש וכתב מרן ב"י דחד קאי הפת וחד החררה והקשה הב"ח דסתרי אהדדי דפניה המדובקים בתנור הוי קולא ופניה שכנגד האש הוי חומרא לפי דעת התוס' ולפירוש רש"י הוי אפכא המדובקים בתנור הוי חומרא ופנים כנגד האש הוי קולא והא ודאי לא אפשר דהיאך יפסוק באחת כת"ק ובאחת כר"א וכו' עד שיקרמו פניה כנגד התנור וכו' עכ"ל.<br>'''  ודבריו'''  תמוהים דהיאך מערב חררה עם פת הא חררה כשמתקרם היא מתבשל ג"כ מהר לפי שהוא על גבי הגחלים והבשול יבא מהר עם הקרום ובזה לא פליגי ועוד למאן דסוברים דפניה כנגד האש הוא חומרא חררה היאך מדמינן ליה אימא שהוא ע"ג גחלים הוא כמו פת המדובק שממהר בשולו נמצא ת"ק דמחמיר צריך קירום ע"ג החררה ג"כ הוא תימה דעד שיבא להתקרם מלמעלה צריך שיתבשל היטב לפי שהחום מלמטה והרי היא מבושלת החררה היטב ולמה יצריך כל כך בחררה יותר מפת דיספיק לו קירום גם בחוץ ברם בתוכה צריך בישול טובא וזה לא ניתן ליאמר ואי מ"ש ע"ג גחלים הוא כמו הפת לצד האור ליתא דכיון שהוא סובר דיותר מתבשל מה שהוא מודבק בתנור מבחוץ והיינו טעמא דכותל התנור הוא כמו גחלים כ"ש ע"ג גחלים ולמאן דסוברים דפניה כנגד האש הוי קולא דיותר ממהר הבישול לצד חוץ וא"כ חררה ע"ג גחלים הוי התר אפי' קרמו מ"ש כנגד הגחלים ור"א בשתיהם צריך לקרום לצד האחר דהיינו בפת מה שאינו נגד האש והוא מודבק בתנור ובחררה מה שהוא למעלה והוא תימה דכיון שקרם מלמעלה מחמת החום שלמטה נמצא שנתבשל היטב ולמה צריך כל כך בישול יותר מפת דבפת אפי' שקרם אבל הוא צריך להתבשל ואפ"ה התיר אלא וודאי דבחררה לא פליג וכדכתיבנא וצ"ע.<br>'''  גם'''  מ"ש המג"א ס"ק ט"ו דבריו תמוהים שכתב על מה שפסק מרן כר' אליעזר וז"ל דס"ל דאיזו צד שמתקרם סגי ולכן גבי חררה סגי בשיקרמו פניה שכנגד האש דשם פשיטא שהצד שכנגד האש מתקרם יותר וכו' עכ"ל נראה שהוא מביא ראיה על דברי מרן דס"ל דצד המדובק בתנור מתקרם יותר וסגי בהכי וראיה מחררה דסגי ליה בצד שהוא ע"ג גחלים נמצא דאזיל לקולא. ולענ"ד אין ראיה מזה דהא ת"ק דמחמיר והצריך קרימה שכנגד האש שהוא המאוחר לקרום איך קאמר בחררה ג"כ שיקרמו פניה והיינו שע"ג האש דא"א לומר שלמעלה שהרי היא מבושלת גמורה וכדכתיבנא לעיל וא"כ ודאי שהוא מה שנוגע לגחלים והשתא מוכרחים אנו לומר דהיינו טעמא דחררה משום שהוא ע"ג האש ומתמהר הבישול ובזה כו"ע מודו וכמ"ש מרן ב"י על דברי הטור דוע"ג האש קאי לחררה יעו"ש והביא פי' רש"י עליו יעו"ש.

''' ואם''' 

''' נתן סמוך לחשיכה וכו'. בכדי שיעשו.'''  וכתב הרב המגיד למד מן הברייתא הנזכרת גבי עסיסיות וק"ו עכ"ל ולא ידענו היאך הוא ק"ו שהדין שוה הכא כדהתם וראיתי להלח"מ נתעורר בזה וכתב כיון דיש מפרשים דצריכים בישול הרבה הוי ק"ו ודבריו תמוהים דלדעת רבינו הרי הם כתבשיל שלא בישל כל צרכו היאך הוי ק"ו וכי רבינו משתמש ממה שהוא נגדו ונחזי אנן אי הוי הכי או הכי דודאי דלא פליגי במציאות אלא מר איירי בהכי ומר בהכי או בחילוק מקומו או בענין אחר. ואחי יפ"ת כה"ר שב"ע נר"ו אמר דהק"ו הוא הכי דהתם שהוא דבר שאינו צורך כ"כ לשבת דאפשר לאדם לאכול בלחם אפ"ה גזרו שמא יחתה למהר בישול ומשו"ה במזיד אסור כ"ש בפת שהוא צורך לשבת דאיכא למיחש לחיתוי יותר דבמזיד אסור ונכון.

''' ואם''' 

''' בשוגג מותר לרדות עד לא ירדה במרדה וכו'.'''  וכתב מרן על שם הרמ"ך דהוא גופיה פסק לעיל דכל תבשיל וכו' יעו"ש ונ"ל דשאני ג' סעודות שהוא מצוה ומשום הכי התירו וע"י שנוי דס"ל לרבינו דגם סעודה ג' צריך פת וכמ"ש פרק ל' משא"כ גבי תבשיל דאפשר לג' סעודות בלא תבשיל אסרו וק"ל.