עריכת הדף "הר המוריה/מעשה הקרבנות/ב" (פסקה)

== ח ==

'''מודד ''' 

''' הכל וכו'.''' מנחות פ"ז א' שם ב' יעו"ש היטיב אבל השמן והיין היה נמדד בחצי הין ובשלישית הין וברביעית הין ביחד כמו שנתבאר לעיל פ"א מהל' כלי המקדש הי"ז יעו"ש היטיב והא דאיתא במנחות פ"ח א' ששה לפר וארבע לאיל וכו' אין כוונתו דמודדין ששה פעמים בלוג דזה אתי דהיה מודד בחצי ההין ובשלישית ההין בבת אחת רק דעל כמות המדה הוא אומר. ופשוט.

''' וכן''' 

''' השמן וכו'.''' כ"ז פשוט ומבואר שם ולעיל בפ"א מהל' כלי המקדש יעו"ש.

''' כמניין''' 

''' העשרונות וכו'.''' עיין זה שם פ"ח א' ובתו"כ מצורע פ"ג פרשה ד' יעו"ש היטיב והנה פסק כת"ק ועיי"ש ק"ג ב' פירש"י שם דאתיא כר"א בן יעקב דס"ל דדי בלוג אחד יעו"ש היטיב וכן פי' רשב"ם בב"ב פ"א ב' יעו"ש היטיב וע"ע בתוס' קדושין כ"ה א' ד"ה כל הראוי וכו' יעו"ש היטיב אמנם במנחות י"ח ב' ובמכות י"ח ב' ובנדרים ע"ג א' ובנדה ס"ו ב' וביבמות ק"ד ב' ובחולין פ"ג ב' משמע שם דאף למ"ד כל עשרון בעי לוג מ"מ בכלי שיש בה יותר מששים עשרונים אין נבללות יפה וכ"מ ברבינו שפסק כאן דבעי לכל עשרון לוג ומ"מ פסק לקמן סעיף נ"א סעיף ו' דיותר מששים אין נבלל יפה יעו"ש היטיב. שוב ראיתי בתוס' יו"ט פי"ב מ"ד דפי' כן מדעתיה דנפשיה יעו"ש והתימה עליו שלא הביא דברי רש"י שם י"ח ב' יעו"ש היטיב. וע"ע שם במנחות ק"ז ב' דלאוקימתא דרבא ס"ל לרבי דהתם כת"ק דהכא ולרבנן דהתם ס"ל כראב"י יעו"ש וא"כ הלכה כראב"י והנה בהא יש ליישב דלא ס"ל כאוקימתא דרבא אך יש לעיין דהא משנת ראב"י קב ונקי וא"כ הו"ל לרבינו לפסוק כמותו והנה לדעת הרא"ש בפ"ד דעירובין סי' ב' דאין הלכה כמותו רק בק"ב מקומות ניחא זה אמנם להחולקים על זה יש לעיין בזה ויש לעיין בזה בספרי הכללים.

''' והנה''' שם פ"ט א' איתא ור' נחמיה ור"א (בן יעקב) האי עשרון וכו' ותיבות בן יעקב מוקף בחצאי לבנה אך לא ידעתי מבטן מי יצא הג"ה זו כי במשנה ושם ק"ז ב' ובתו"כ נאמר בהדיא ראב"י ויש לעיין בזה.

''' סולת''' 

''' חול וכו'.''' עיין לעיל פ"א מהל' כלי המקדש הי"ט יעו"ש היטיב.

''' קדש''' 

''' לפי וכו'.''' עיין מש"כ למעלה בפ"א מהל' כלי המקדש הי"ז. והן עתה מצאתי כדברי בלח"מ כאן ונהניתי. ומה שהקשה למה פסק כר' מאיר דמחשבין מלמעלה למטה ולא פסק כר' יהודה ותירץ משום דסתם משנה במנחות פ"ח א' כן יעו"ש היטב. ודע כי התוספתא דמנחות איתא שם בשם ר"י דחשיב מלמעלה למטה יעו"ש היטיב בפרק י' ומשמע דר"מ ס"ל דמחשבין ממטה למעלה ואולי כן היה ג"כ גי' רבינו בש"ס. ועיין מש"כ המל"מ בזה דהעיקר כאוקימתא דר' יוחנן ומ"מ י"ל אף דס"ל דמחשבין ממעלה למטה כסתמא דמתניתין פ"ז ב' מ"מ י"ל דס"ל דבירוצין נתקדשו כדאיתא שם צ' א' יעו"ש היטיב ועיי"ש מה שהעלה בסוף דבריו דרבינו ס"ל דבירוצי מדות לא נתקדשו מן התורה ומה שנתקדשו הוא מדרבנן כדי שלא יאמרו מוציאין מקדש לחול ולכן כתב בסתמא בהלכה י' דמקיצין בהו המזבח ואילו הוה אמרינן דנתקדשו מן התורה א"כ אין להם פדיון ולא היו מקיצין בהן את המזבח רק בנסכי ציבור ומטעם דלב בי"ד מתנה עליהן וכמש"כ התוס' שם פ"ח א' ד"ה בירוצי וכו' יעו"ש היטיב מה שהאריך בזה. ולכאורה יש לתמוה לפי הבנתו בתוס' הנ"ל דכל עיקר חקירתם היא אם הבירוצים קודש מן התורה או מדרבנן א"כ מה זה שכתבו וז"ל למ"ד לא נתקדשו ניחא הא דאמר לקמן מותר נסכים לקיץ המזבח ומפרש ר' חייא בר יוסף בירוצי מדות דיש להם פדיון ולוקחים ממותר נסכים כבשים לעולה ומקיצין אותן אבל למ"ד נתקדשו קשיא הא אין להם פדיון עכ"ל ויש לעיין לכאורה דילמא ס"ל לר' חייא בר יוסף דלא נתקדשו רק מדרבנן ולכן ס"ל דיש להם פדיון ומקיצין בהן את המזבח (וכמו שהקשה המל"מ בעצמו על מה דס"ד דהתוס' כתבו זה לרב דס"ל שם צ' א' דכלי שרת מקדשין שלא מדעת וכו' יעו"ש שהקשה לפי"ז מאי קושיא מרב חייא בר יוסף דילמא קאי הוא בשיטת רבינא דס"ל דהטעם דשלא יאמרו מוציאין מכ"ש לחול יעו"ש היטיב וצ"ע לכאורה בזה. וי"ל משום דהברייתא דאתיא כוותיה דר' חייא בר יוסף נקטה דנפסלה בלינה וא"כ קדוש מה"ת וכמו שהוכיח המל"מ ומ"מ נקט שמועיל פדיון לקייץ המזבח ודו"ק.

''' ומה''' שהביא עוד מהא דזבחים פ"ח א' דמבואר שם דלמ"ד מתוכן מקדשי ס"ל דציבורי מדות לא נתקדשו. אי לא מסתפינא אמינא דלר"מ דס"ל בעשרון גדוש היו מודד (שם פ"ז ב' וצ' א') ס"ל דהציבור שעל הכלי היה קדוש ועד כאן לא פליגי וס"ל דציבורי יבש לא נתקדשו היינו דווקא הנופלים מחוץ לכלי אמנם אותם הנשארים ע"ג הכלי י"ל שפיר דקדוש וס"ל לר"מ דכלי יבש נתקדשו בפנים ולא בחוץ וקאמר התם הש"ס דבכגון זה ובכלי יבש פליגי רבנן בזה וס"ל דאותם הנשארים למעלה לא קדישי ובזה ס"ל רבנן כוותיה וס"ל דהיה מודד בעשרון מחוק וכמש"כ פ"א מהל' כלי המקדש הט"ז יעו"ש ובלח פליגי במה שנופל בחוץ (ובזה תבין מש"כ רש"י בזבחים פ"ח א' שם דפלוגתא היא במנחות צ' יעו"ש והיינו דפליגי בגודש שנשאר על הכלי דלר"מ הוה קדוש ואילו שם קי"א א' דמיירי במדת הלח כתב דפלוגתא היא במנחות פ"א א' יעו"ש היטיב והיינו דמיירי בבירוצי הלח הנופלים. והבן היטיב) ולפ"ז הסוגייא דזבחים פ"ח א' מיירי רק בגודש יבש ואילו בבירוצי הלח לא מיירי שם.

''' גם''' מה שפי' דהא דנקטי התוס' שם וז"ל ומדמיפסלי בלינה נמי יש לדקדק דקסבר בירוצי מדות נתקדשו עכ"ל דהיינו דאם נימא מדרבנן א"כ לא הוה פסלה בה לינה דלא מצינו פסול לינה כי אם בקדשים שהם מה"ת עכ"ל זה פשוט וברור.

''' והנה''' יש לכאורה לעיין על תוס' שם שכתבו דמיירי בנסכי ציבור ומטעם דלב בי"ד מתנה עליהן. והא בירושלמי דשקלים פ"ד ה"ב איתא וז"ל עד כדון בירוצי ציבור ואפילו בירוצי יחיד ולא נמצאו כלי שרת באין משל יחיד כהדא דתנינן אשה שעשתה כתונת לבנה כשרה ובלבד שתמסרנה לציבור עכ"ל אלמא דמיירי נמי ביחיד וזה כדעת רבינו שלא חילק בזה ויש לעיין בזה.