עריכת הדף "הר המוריה/ביאת מקדש/ה" (פסקה)

== ח ==

'''צריך ''' 

''' לחזור וכו'.''' פסק כרבי לגבי ראב"ש דהלכה כרבי מחבירו ועיין הל' בית הבחירה פ"ג הי"ח ובהל' כלי המקדש פ"ח ה"א יעו"ש היטיב ובמש"כ שם (ועיין בס' הכריתות חלק ימות עולם שער ג') וצ"ע קצת הא מדאיבעיא להו שם אי יציאה מועיל בקידוש ידים ורגלים את"ל לינה לא פסלה דלא פריש וכו' ומדאיבעיא ליה אליבא דמ"ד זה משמע אבל למ"ד לינה פסלה פשיטא דפסלה יציאה והנה האיבעיא לא נפשטה וא"כ לינה ודאי לא פסלה ועוד הא כל את"ל פשיטותא היא. והנה זה יש להקשות ג"כ אהא דקאמר הש"ס טומאה מהו שתועיל וכו' את"ל יציאה לא פסלה דגברא חזי אבל הכא דגברא לא חזי אסוחי אסח דעתיה או דילמא כיון דהדר חזי דק ליה ולא מסח דעתיה וכו' והנה משמע דהכי הלכתא דיציאה לא פסלה כיון דפשיט הש"ס ע"י את"ל ורבינו ס"ל דלא איפשט הבעיא ביציאה כמש"כ בהל' ד'. והנה עלה בלבי כי טעם רבינו דפסק כרבי מהא דקאמר שם כ' א' כר' יוחנן ס"ל דקידש ידיו לתרומת הדשן א"צ לקדש לעבודה שכבר קידש ידיו מתחלת עבודה ופליגי שם אביי ורבא. אביי ס"ל דר"י כרבי ס"ל ומקרות הגבר עד צפרא לא פסלא לינה ורבא ס"ל דר"י פוסק כר' אלעזר בר' שמעון ולא בסוף עבודה יעו"ש היטיב יהיה איך שיהיה דבסוף עבודה לא פסקינן כראב"ש ובתחלת עבודה כבר איפסיקא כר' יוחנן עיין הלכה ט'. ולענין קושייתינו י"ל דה"ק הש"ס את"ל לינה לא פסלה הכא גרע טפי משום דפריש אסוחי אסח דעתיה או דילמא להיפך אפי' את"ל לינה פסלה היינו טעמא משום דהתם אין בידו לעשות תחלת עבודה דאין זמן תחלת עבודה אלא ביום משא"כ הכא כיון דבידו לחזור ולעבוד עבודה לא מסח דעתיה ור"ל דכל עיקר הטעם דלינה אין הדבר תלוי בידו ולכן פסול לינה משא"כ ביציאה והבן. וכן י"ל באידך בעיא את"ל יציאה לא פסלה דגברא חזי אבל בטומאה דגברא לא חזי לכו"ע פסלה או דילמא להיפך אפי' את"ל דיציאה פסלה אבל הכא בטומאה דהדר חזי דק לה ולא מסח דעתיה זהו הנראה לענ"ד בזה.

''' אע"פ''' 

''' שלא וכו'.''' דאם ישן הרי בלא"ה הסיח דעתו כמש"כ בהלכה ג' והא דקאמר שם ראב"ש אפי' מכאן ועד עשרה ימים א"צ לקדש וכו' שם י"ט ב' והא בעשרה ימים א"א שלא לישן ובישן אפי' ראב"ש מודה כמסקנת הש"ס שם כ' ב' הב"ע בכהני חדתי יעו"ש בתוס' כ' א' ד"ה מיתיבי וכו' דע כי בירושלמי יומא פ"ב ה"א איתא מכאן ועד שלשה ימים יעו"ש והיינו כל זמן שלא יישן ובזה י"ל כי בזה טעה המקשן דהוי ס"ל דמאן דלא פסל לינה גם היסח הדעת לא פסל וכמש"כ התוס' ד"ה מיתיבי וכו' והטעם כי היה סבור דעשרה ימים דוקא ותירץ התרצן בכהני חדתי ושינה פסלה לכו"ע ועשרה ימים לאו דוקא והבן. ועיין תוספתא פ"א דמנחות אולם בתוספתא פ"א דיומא איתא שבעת ימים ואולי הטעם שתפס כל זמן עבודת המשמר והעיקר שצ"ל שלשה ימים.