עריכת הדף "
העמק שאלה/קנב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ח == {{העמקש|ח}} '''והיכ' דלית לי' אלא חדא ביצ' ס"ח הוא וכשר דתני' ומעוך וכתות כו' תני דר"י כו'.''' מדהביא רבינו הכא הא דתני' ומעוך וכתות כו'. דמיירי בידי אדם ומסיק עלה הא דתדר"י כו'. אלמא דבהכי מיירי תדר"י וכשיטת ר"ת וחכמי הצפרתים וגדולי גאוני בתראי ז"ל. דחסר ביצה אחת אפי' בידי אדם כשר. וכך הביא בתשובת הרא"ש כלל ל"ג ס"ד בשמו של רבינו. ודעת הרמב"ן וסייעתו ובעלי הש"ע דמיירי בידי שמים וה"ה חסר שניהם אלא אורחא דמילתא קתני. וע"ע בסמוך ישוב מרווח ע"ז דתני ביצה אחת. אבל בידי אדם אפי' חסר ביצה א' פסול. ומקור דעתם הוא בה"ג שם שכ' בזה"ל והיכא דכי איתיליד בחדא ביצה הוא דהוי לי' כשר דתני' א"ר ישמעאל כו' הרי דשינה לשון רבינו עפ"י דעתו ז"ל דדוקא נולד ולא שחסר ב"א. והרמב"ן דקדק מלשון הברייתא אין לו וממה שמדמהו לסריס חמה שהוא בידי שמים. והעיקר סמכו על הירוש' דמקשי רומי' דהברייתות אהדדי דתני חדא פצוע דכא בידי שמים כשר ותני חדא פסול הווין בעי מימר הא כר' ישמעאל בנו של ריב"ב הא כרבנן. אמר ר"א בר פפי קומי ר"ז כולה רבנן הרי שעלת חטטין מי מחכיך בה או מסיית והרי הוא בידי אדם שהוא בידי שמים. הרי דר"י בידי שמים איירי. והרא"ש ז"ל בעצמו אע"פ שפסק כהני דמכשרי חסר ביצה א' בידי אדם. מכ"מ הודה שמהירו' מבואר דלא כר"ת אלא שמכ"מ אפשר לפרש גמרא דילן בידי אדם. וזה באמת דוחק. עוד הביאו לשון ירו' עובדא הוי קמי דר' אמי ואמר אין ברתי את שרי' לי' אלא דלא מוליד הרי דבעל ביצה א' אינו מוליד ממילא אם נעשה בידי אדם פסול. ור"ת וסיעתו החזיקו דעתם להכשיר במה שראו כמה ב"א בעלי ביצה א' והולידו וקשה לומר על כולם חזר על בניהם מאין הם. וגם מהירו' הביאו הוכחה לדעתם מדסיים ובלבד שלמין או הנוס' ובלבד של ימין ואי אי' דמיירי בידי שמים אין נפקותא בדבר. וכבר אזלי בסוגיא עמומה זו נמושי גאוני בתראי ז"ל. ולי נראה להסביר ולבאר וליישב עקולי אליבא דמר ודמר. ומתחלה אבוא לדעת רבינו וסיעתו ליישב מה שהקשו הא דתני ה"ז כסריס חמה וכשר ולא תני סתם ה"ז כשר. דהענין כך הוא דלא שהתנא מיירי לענין הכשר בקהל לחוד. אלא גם לענין יבום וחליצה דתנן בפ' הערל ר"א א' ס"ח חולץ וחולצין לאשתו מפני שיש לו רפואה סריס אדם אינו חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שאין לו רפואה רע"א סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו שהיתה לו שעת הכושר וס"ח אינו חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שלא הי' שה"כ. וס"ל לר"ע דאע"ג דס"ח ודאי יש לו רפואה מכ"מ כיון דרפואה מיהא בעי לא סמי' בידן מיקרי ולא ראוי להקמת שם. וכמש"כ התוס' בכורות דל"ח בד"ה וסימנך לענין מום קבוע דאע"ג דיש לו רפואה ב"א מיקרי מום קבוע. וכ"כ לעיל סי' קכ"ד אות א' בשיטת הרמב"ם ז"ל דיש טריפות שמקובלים להטריף ואע"ג דיש להם רפיאה בידי אדם מיקרי אינה חיה. וקאמר ר' ישמעאל דאין לו ביצה אחת ה"ה כס"ח ר"ל דיש להם רפואה לחזק ביצה השנית שלו שיהא ראוי להוליד מכ"מ בלא רפואה אינו מוליד וא"כ תלי' בפלוגתא דלר"ע אי נולד כך אינו זוקק ליבום כדין סריס חמה. ולר"א ודאי זוקק ליבום משום שיש לו רפואה. והוסיף עוד ר' ישמעאל וכשר. דלכ"ע כשר משום שיש לו רפואה לא מיקרי פ"ד. ולא דמי לניקבו דפסול אע"ג דיש לו תקנה בסתימה. [ולא קיי"ל כהר"א ממיץ בס' יראים דמכשיר כל פסול שחוזר להכשירו אפי' לע"ע לא הוכשר וסמך על הברייתא בספרי מה בין פ"ד לכ"ש פ"ד חוזר וכ"ש א"ח וזו מהלכות הרופאים. וכבר הבאתיה ופרשתיה לעיל בסי' ק"ה אות א' בס"ד באופן שאין שום הוכחה לדעתו ז"ל. ונראה דתלי' בפלוגתא דר"י ורשב"ל במס' גיטין ד"ע במי שאחזו קורדייקוס אי הוא מיקרי בר גירושין משום דסמי' בידן או לא וקיי"ל כר"י דכל שמחוסר מעשה פסול]. משום דהתם אין רפואתו בידי שמים כלל אלא מעשה ידי אדם. וה"ה כההיא עובדא דשפי' רב אשי ואכשרי'. ומכ"מ קודם דשפי' הי' פסול דכל שחסר מעשה בידי אדם גרע. תדע שהרי לר"א ג"כ ס"ח זוקק ליבום משום שיש לו רפואה וסריס אדם אינו זוקק משום שאין לו רפואה וסתם ס"א היינו פ"ד אפי' ניקבו דיש לו תקנה ע"י שפי' או סתימה מכ"מ מיקריין אין לו רפואה ולא בר הקמת שם הוא וה"נ מיקרי אינו מוליד. משא"כ מי שיש לו רפואה בידי שמים שיקבל סמא אע"ג דלענין הקמת שם קיי"ל כר"ע דאינו זוקק ליבום ולא מיקרי בר הקמת שם מכ"מ לענין הכשר לבוא בקהל ר"ע מודה דכשר דאינו כפצוע דכא דמשמעו ענין שלא מהני כי אם רפואה במעשה בידי אדם אז הוא פסול. זהו פי' הברייתא דר"י בתרי מילי מיירי לענין יבום ולענין הכשר בקהל. ומעתה ניחא לשיטת רבינו וסיעתו הא דנקיט ר"י שאין לו. והא דתני ה"ז כסריס חמה משום דלענין יבום אליבא דר"ע נ"מ דדוקא בנולד כך אינו זוקק ליבום אבל לענין הכשר בקהל מיירי גם בידי אדם. דאי בידי שמים אפי' חסרו שניהם כשר. אלא מיירי בידי אדם ומשום שיש לו רפואה פנימית ע"י סמים. או שיתחזק בריאותו ע"י מאכלים המבריאים להוליד. זהו פי' הברייתא. ובירו' אית' ר"י בנו של ריבב"א כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו מוליד והוא סריס חמה. ומיירי שם לענין הכשר בקהל וה"פ דאע"ג שאינו מוליד מכ"מ הרי יש לו רפואה כסריס חמה מש"ה כשר לבא בקהל לכ"ע. משא"כ לענין יבום אליבא דר"ע ה"ז מחוי דמכ"מ בשעת נפילה אינו מוליד. ולפי דברינו צדקו מאד עדותן של ר"ת וסיעתו ז"ל שראו בעל ביצה אחת שמוליד ובירו' אמר שאינו מוליד. דכיון דתליא ברפואה פנימית ממילא תלוי בשנוי המקום והאקלים וגם הזמנים נשתנו בכמה ענינים כמש"כ התו' בכורות רפ"ג ובכ"מ. וע' מש"כ הב"י אה"ע סי' קנ"ו לענין יולדת לט'. ואפשר במקומם ובזמנם של בעלי התוס' לא היו נצרכים אפי' לרפואה ע"י סמא. וע"פ מש"כ נבוא לביאור הירוש' ג"כ שלא יקשה על פסק רבינו. דאי' שם עוד טעמיה דמאן דפוסל בידי שמים דיליף מממזר שיצירתו בידי שמים. וטעמיה דמאן דמכשיר דיליף מממזר דביאתו לעולם ע"י מעשה ב"א. ופשיטא דשני הסברות אמת אלא מר יליף מתחילתו דממזר שהוא ב"א ומר יליף מסופו שהוא ב"ש. ואח"כ רצה הירו' לתלות הני תנאי במחלוקת ר"י בנו של ריב"ב ורבנן. דאע"ג דר"י מיירי בידי אדם גם להירו' כהוכחת ר"ת מדמסיים ובלבד שלמין או של ימין. מכ"מ שפיר קאמר דתנאי דפליגי בפ"ד ב"ש תליין במחלוקת רי"ש ורבנן. דכמו דר"י מכשיר בניטל ביצה א' בידי אדם. והוא משום שיש לו רפואה פנימית מיקרי פ"ד בידי שמים. דאע"ג דתחלתו נעשה פ"ד ב"א מכ"מ הכשרו תלי' ב"ש ומכ"ש דמש"ה מכשיר ר"י מי שתחלתו פ"ד ב"ש. וחכמים דפסלי בעל ביצה אחת אע"ג דהכשרו תלי' ברפואה ב"ש כסבור דה"ה דפסלי רבנן פ"ד ב"ש ממש ודחי דודאי י"ל גם לת"ק דאם נעשה פ"ד ב"ש כשר. ולא פליגי ר"י ות"ק כי אם במקצת ב"א ומקצת ב"ש כמו חסר ביצה א' בידי אדם דתחלת פסולו ב"א וסופו תלי' ב"ש. ואי יש ללמוד מזה הכי יש ללמוד במי שע"י חולי חיכך בידים עד שנימוק. והוא תחלתו ב"ש וסופו ב"א ובהא לרבנן פסול משום שמקצתו ב"א ולר"י כשר. והא דתני חדא פ"ד ב"ש פסול היינו בהאי גוונא שהוא ב"א כמו שהוא ב"ש. אבל ב"ש כולו כשר לכ"ע. זהו ביאור הירושלמי. והכלל לדעת רבינו וסיעתו דכל שיש לו רפואה פנימית ע"י סמא כשר לר"י בנו של ריב"ב כמו דזוקק ליבום אליבא דר"א. ה"נ לענין היתר לקהל לכ"ע דפציע דכא משמעו שאין לו תקנה ע"י רפואה פנימית: ואחר שביארנו דעת רבינו. נבוא בישוב דעת בה"ג הפוסל. ונימא דס"ל דבעי רפואה פנימית דומה לניקב ובעי סתימה ב"א דפסול ה"נ מי שצריך רפואה ע"י סמים כמו לענין יבום לר"ע. ור"י מיירי ב"ש. והא דנקיט בעל ביצה אחת היינו נמי כמש"כ לדעת רבינו. דר"י מיירי בתרי מילי לענין יבום ולענין הכשר. ומשום דלר"א אינו זוקק ליבום כי אם בעל ביצה אחת. מש"ה נקיט ביצה אחת. דאז ה"ה כס"ח ותלי' במחלוקת ר"א ור"ע. משא"כ חסר שני ביצים אינו כס"ח לר"א שהרי אינו זוקק ליבום. דא"א להוליד בשום אופן. אבל בעל ביצה א' אפשר שיוליד אלא שצריך רפואה. נמצא עיקר מחלוקת רבותינו ז"ל תליא אי מהני לענין איסור פ"ד הא דיש לו רפואה פנימית ע"י סמים דמיקרי בידי שמים או לא: וניחזי אנן דלכאורה יש להביא ראיה לבה"ג וסיעתו. דאיתא בדע"ט ב' ור"ע דמיירי בגיורת אמאי נקט חולץ וחולצין לאשתו יבומי נמי תייבם. וקשה טובא לר"א דאמר סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו ודאי קשה הא יבומי נמי מייבם. וע' מהרש"א שנדחק בזה. אבל לשיטת בה"ג דכל שיש לו רפואה אסור לבוא בקהל ואע"ג דלר"א זוקק ליבום משום שיש לו רפואה ומיקרי בר הקמת שם מכ"מ לענין הכשר לבוא בקהל אינו חולק עם ר"ע. וה"ה כפצוע דכא דיש לו רפואה בידי אדם ואסור לבא בקהל אע"ג שנקרא ס"ח לענין יבום. מש"ה תני חולץ וחולצין. אבל לשיטת רבינו וסיעתו קשה. ואין ליישב בא"א דר"א לא קאמר זוקק ליבום אלא ס"ח שיקבל סמא. אבל גופא דלא מקבל סמא אינו זוקק ליבום. ובאשר אין ידוע לנו אם האי גופא יקבל סמא א"א לייבם מספק אלא חולץ. א"א לומר כן שהרי בבכורות דמ"ב ב' אי' לענין טומטום שקידש דלר"א סריס חמה מיבמין את אשתו ג"כ. וע"ש ברש"י ד"ה לא דכ"ע כו' והא דאמר מתייבמת ר"א היא דאמר בפרק הערל אשת ס"ח מתייבמת שכן במינן מתרפאין באלכסנדרי' ש"מ. דקדק רש"י להביא הברייתא שהביא הגמ' יבמות ד' פ' ולא המשנה היינו משום דבמשנתנו תנן חולץ וחולצין. אבל בברייתא משמע שהי' נוסחת רש"י מתייבמת. וי"ל עוד אפי' לפי הנוסחא דילן ביבמות בברייתא שם חילץ וחולצין לאשתו מכ"מ מדתני שכן במינן מתרפאין. משמע אפי' הוא ודאי אין לו רפואה מכ"מ במינן מתרפאין סגי. וי"ל עוד דפשיט' דטומטו' שנקרע לר' יהוד' אין לו רפואה כדמוכח ביבמות דפ"ג ב' שאמר ר"י חזר על בניו מאין הם. ולא קאמר אולי נתרפא. אלא פשיטא שאין לו רפואה ומכ"מ הרי במינן מתרפאין וממילא אפי' יבום ג"כ שרי והדק"ל אמאי תנן חולץ. אלא כבה"ג ומשום ס"ח דאסור לבוא בקהל. ר"ל דודאי לר"א דוקא חולץ ולא מייבם שמא אינו מקבל סמא וגריס בברייתא סריס חולץ וחולצין לאשתו כו' ולא כפרש"י. והא דתניא בבכורות בטומטום דמייבמין לאשתו. נימא דאתי כריבר"י שם דטומטום אינו אלא ספק סריס חמה. ומעתה הוי לה ס"ס שמא אינו סריס אפי' הוא סריס אימא יקבל סמא. ונראה דאפי' בה"ג וסיעתו י"ל דלפי שראה ר"ת ז"ל שבעל ביצה א' מוליד אפי' בלי סמא. והיינו כמש"כ לעיל דיש מקום לומר שנשתנה הזמן והמקום וא"כ לכ"ע כשר:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף