עריכת הדף "דבר אברהם/א/לט" (פסקה)

===ו===

[ו] '''והנה''' באה"ע (סי' כ"ט סעי' ו') פסק המחבר אמר לה התקדשי לי בדינר ונתן לה משכון עד שיתן הדינר אינה מקודשת, והוסיף הרמ"א דכל שכן אם נתן לה שטר על הדינר דלא הוי קידושין, וכתב ע"ז הח"מ שהרמ"א העתיק זה מדברי המ"מ שכ' בשם הרשב"א והרמב"ן אבל איני מוסכם דהרמב"ן לטעמיה אזיל שכ' הר"ן בשמו דאף דאמר לה קני משכון בשעבוד מנה דקניא ליה משכון לשעבודא מ"מ אינה מקודשת דאגיד גביה ע"כ ס"ל להרמב"ן דגם בנתן לה שט"ח אינה מקודשת דעדיין אגיד אצל בעל אבל הראב"ד ס"ל דהיכא שנתן לה וא"ל קני במשכון זה שעבוד מנה והתקדשי לי דמקודשת ה"ה נמי היכא דנתחייב לה מנה בקנין ובשטר וא"ל התקדשי לי בו דמקודשת. וכ"כ הב"ש דלדעת הראב"ד מקודשת והוסיף לומר שגם דעת הרא"ש נראה כן שכתב קדושין ומתנה טעם אחד משום דהמשכון לא נשתעבד למה שאינו חייב כו' ושכ"כ בש"ג דמקודשת. גם הריטב"א שם דחה שיטת הרמב"ן ופי' לה כהראב"ד, וכתב דבהתחייבות בקנין גרידא סגי, וז"ל ועיקר הפי' בזה כפי' הראב"ד ז"ל שאין משכון חל ומשתעבד כו' אבל אם נתחייב לה מנה בקנין וחזר וקדשה בו או שלוקח ממנו שדה אשה מקודשת ושדה מכורה עכ"ל ומסיים שכן פר"י ז"ל. [וצריך להעיר דמאי דלבתר הדברים הנ"ל דאשה מקודשת ושדה מכורה הוסיף הריטב"א לומר ואם נתן המשכון על אותו מנה זכתה בו, אין זה נונע לענין הקידושין והקנין ולא קאי אדלעיל מיניה בנתחייב לה וקדשה בו שלא יהני עד דיהיב נמי משכון. אלא דמילתא באפי נפשה היא לענין עיקר קנינו של משכון עצמו, דמשום דבמאי דאיירי ביה מקמי הכי בשלא הקנה לה המנה בקנין אינה קונה את המשכון שנתן לכן חזר ומפרש לה הכא דבמאי דאיירי ביה השתא שהקנה לה את המנה בקנין קנתה כבר את המשכון שהניח עליה, אבל אין כוונתו לומר דבלאו משכון לא מהניא התחייבות לחודא לקדש בה, שהרי להדיא ס"ל להריטב"א בשמ"ק כתובות וב"מ דהתחייבות בלא משכון נמי הוי כסף ר"ש לעיל:

'''אמנם''' איכא למידק בדברי הריטב"א שכ' אבל נתחייב לה מנה בקנין וחזר וקדשה בו או שלוקח ממנו שדה אשה מקודשת ושדה מכורה ואם נתן המשכון על מנה זכתה בו דהא איכא דשויא פרוטה להתקדש בו עכ"ל ומזה משמע דאינו מקדשה בגוף ההתחייבות אלא בהנאת ההתחייבות דשויא פרוטה, ואמאי אצטריך להכי הא איהו ס"ל דגוף ההתחייבות הוי ככסף, ועוד קשה דנראה לכאורה פשוט דבמקדשה בהנאת התחייבות הוי קידושין גם לשיטת הרמב"ן, דכל סברת הרמב"ן דלא הוי קידושין הוא משום דאגיד גביה וזה שייך רק על עיקר המנה ולא על ההנאה שיש לה ממנה דהנאה זו לא אנידא גביה דמקדש ולא גרע מרקוד לפני, וא"כ למה תלי לה הריטב"א בשיטת הראב"ד דוקא וצ"ע]: