עריכת הדף "אלשיך/שמות/ה" (פסקה)

== כב ==

'''וישב וכו'. ''' ראוי לשים לב על מה זה כפל שמו ית' לומר ה' למה הרעות וכו' הל"ל וישב משה אל ה' ויאמר למה הרעות וכו'. ולמה שם הראשון של הוי"ה והשני אדנות. וגם אומרו וישב הוא מיותר. ועוד איך מתקשר למה זה שלחתנו אל הקודם. וגם או' מלת זה מיותר. ועוד ומאז באתי שמורה שעל פרעה היתה תלונתו. ולא על ה' ואיך אמר ה' למה הרעות. ועוד אומרו והצל לא הצלת אחר אומרו יתברך אליו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך וכו'. ואני אקשה את לב וכו'. ועוד למה כפל והצל לא הצלת. וגם לא אמר לשון הוצאה כלשונו ית' ואשלחך אל פרעה והוצא וכו': 

'''אך ''' הנה ארז"ל פרשת וארא על פסוק לכן אמור לבני ישראל שהוא לשון שבועה ולמה נשבע אלא שנתיירא משה שמדת הדין תעכב הגאולה הרי גלו לנו להיות למשה דאגה מדבר זה: 

'''ובזה ''' נבא אל הענין. והוא כי חשש משה בראות גודל הבטחתו ית' ומאז בא לדבר בשמו הוכפלה הצרה אמר בלבו. הנה אין זה כ"א שעל פי מדת הרחמים היתה ההבטחה וע"י התעוררת מדה זו להצילם נתעוררה מדת הדין ונתבקר פנקסם כענין פסוק בתוך עמי אנכי יושבת וכענין (יחזקאל ט') והתוית תי"ו שנתעוררה מדת הדין וקטרגה. עד שאמרה גם מדת רחמים וממקדשי תחלו וממקודשי תחלו. וזה היה עם לב משה שקטרגה מדת הדין ונתבקר פנקסם. ונמוקו בעונם כי ה' הסגירם ביד מדת הדין ע"כ וישב אל ה' הוא מדת הרחמים שבה נשתלח והשיבה היתה אל בחינה זו. אך האמירה היתה אל שם האדנות הוא מדה"ד בחשבו כי ה' הסגירם בידה על מה שקטרגה. וע"כ שם פניו אל מדה זו שבשם אדנות תכונה. ויאמר אדנ"י למה הרעות וכו'. ואם הוא כי השופט כל הארץ יעשה משפט והם נמקים בעונם. א"כ למה זה שלחתני כלומר בשליחות זה האחרון שהיה אל פרעה והיה די מה ששלחתני אל ישראל ותצום אותם ישובו בתשובה ואחרי שובם אדבר אל פרעה אחר זמן גמר תשובתם ושמא תאמר כי גם בשליחות ראשון שהיה לישראל שהיה אפשר לקטרג מדת הדין ויכבד עולם לא כן הוא. כי הנה ומאז באתי אל פרעה הרע לעם הזה ולא מאז באתי אל ישראל: 

'''או ''' יאמר ומאז באתי כו'. כי אחרי דברו שם אל שם אדנות בחשבו שקטרג אמר בלבו אם לא היה שם הרחמים מסכים לא היה כלום. ע"כ הפך פניו אל שם ה'. ואמר הנה עד כה דברתי אל שם הדין. כי מדת הדין קטרגה והנני שב אל שם הרחמים. ואומר ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך שהוא שם הרחמים אשר הזכרתי לפרעה הרע כו'. ואין זה כי אם שגם שם הרחמים מסכים עם מדת הדין כאשר בזמן החרבן שמיד שגזרה חכמתו ית' ואמר (יחזקאל ט') והתוית תי"ו מיד קטרגה מדת הדין והסכימה מדת רחמים. וז"א ומאז באתי וכו' לדבר בשמך הוא שם הרחמים הרע לעם הזה. ואין זה כי אם שגם מדת הרחמים מסכים. ושמא תאמר שלא אתמה על החפץ כי אדרבה זו היא סימן גאולה כי כמו הרה תקריב ללדת שאז יבא חבל לה והמליטה זכר כן בעת ההצלה יצר למו הרבה להעביר איזה מעיק וימלטו הנה זה אינו כי הנה והצל לא הצלת את עמך. והוא כי הנה כתבנו למעלה כי הפקידה כפולה היא על פקידת שכינה ופמליא שלמעלה והפקידה השנית היא על פקידת ישראל ועל שניהם יאמר והצל לא הצלת ב' הצלות על ב' הסוגים. וזהו את עמך האת מרבה את השכינה ועמך הוא ישראל והיה לך לפחות להציל שכינתך: 

'''או ''' יאמר במה שכתבנו למעלה בשנותו ית' את טעמו באו' למעלה וארד להצילו מיד מצרים שאמר לשון הצלה ואחר כך הוא אומר והוצא את עמי לשון הוצאה שכתבנו כי לשון הצלה הוא מכח השר או מזל והוצאה הוא מהמצריים וזהו מיד מצרים כי שרו של מצרים מצרים שמו. ובזה יאמר הנה להוציא מיד פרעה כבר ידעתי כי תחזק את לבו אך גם מהשר ומהמזל לא הצל הצלת כי לא פקדת על צבא המרום במרום מעתה ועל מלך האדמה לאחר המכות וז"א שני הצלות על שר ועל מזל והשיב לו הוא ית' ואמר עתה תראה במה שהרע פרעה לעם הזה מאז באת אליו לדבר בשמי של רחמים תראה אשר אעשה לפרעה בשם זה כי יהיה פתחון פה לחזק לבו ולהביא עליו מכות גדולות ונאמנות עד תומם. ועוד נכתב בפסוק זה בתחלת פרשה הבאה בסייעתא דשמיא:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}