עריכת הדף "אלשיך/ויקרא/כג" (פסקה)

== לז ==

'''אלה מועדי ה' כו'''' . אחר החרידו את כל החרדה הזאת על החג הזה. ראה יתברך והנה עדיין לא נאמר ההפרש שבין מועד זה לשאר מועדי ה'. שככה רמז בענין הסוכות ככל אשר הזכרנו. ע"כ היה מקום יתעורר איש לדבר ולומר מה למועד הזה משאר מועדים. האם האחרים לא מועדי ה' המה. לז"א אלה כו' כלו' אלה הנזכרים למעלה בלעדי זה. מועדי ה' המה כזה. אך הוא אשר תקראו אותם מקראי קדש כדי להקריב קרבנות אשה לה' לתת לו יתברך תודה על אשר היטיב לכם. בפסח על הגאולה. ובשבועות על התורה. שע"כ תוסיפו בהם קרבנות דבר יום ביומו מעין הנס הנעשה לכם. ותעשו אותם תוספות על הנהוג. וזהו מלבד שבתות ה' ומלבד וכו'. אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה באספכם את תבואת הארץ תעזבו שמחת האסיפה הנוגעת לכם ולא תחוגו עליהם. רק תחוגו את חג ה' שהוא כי החג בעצם וראשונה לה' הוא. ואתם תחוגו חגו כי עמו אתם. והוא האמור למעלה כי השני רגלים אחרים הם על הנוגע אלינו. וזה על הנוגע אליו יתברך. כי ע"כ חגו הוא ואנחנו נחוג עמו. והוא מאמרנו כי כביכול לא היתה שמחה לפניו יתברך שלמה בשאר מועדי' כי בחג המצות שעדיין המרו על ים בים סוף. וגם לא הטהרו עד מלאת ימי ליבון שבע שבתות עד מתן תורה. וגם בחג השבועות ההוא לא שמח כי נגלה לפניו עון העגל. כמ"ש ז"ל (שמות רבה פ' מ"ב) ראה ראיתי את עני עמי וכו' אתם רואה ראיה אחת ואני רואה ב' ראיות כמו שכתבנו על פסוק אתם ראיתם כי מן השמים וכו' לא תעשון וכו' שהיה להזהירם על מעשה העגל. אך אחר שנתפייס בבא משה במחרת יום הכפורים בלוחות שניות וצוה על המשכן. ואז בחג הסוכות היתה לו ית' שמחה. וגם בכל יתר שנים אין השמחה שלמה עד בא יום הכפורים ונטהרים מאשמותיהם ומטפלים באותם ד' ימים בצרכי מצוה אז יש לו יתברך שמחה. וע"כ אז היא שמחת בית השואבה ומה גם למשז"ל (סוכה פרק החליל (סוכה דף נ"ג)) שהיו שואבים משם רוח הקודש. כי אז היתה השראת שכינה ביותר נמצא. שהוא חג ה' כאלו יתברך חוגג ואנו חוגגים חגו ושמחים בשמחתו שבעת הימים. כי הוא על כי ע"י סבת השמחה שהוא כשרון ישראל מתקיים העולם שנברא בשבעת ימים כי ויכל אלהים ביום השביעי וכו'. וגם כוונה שנית על שנות האדם ימי חייו שבעת עשירית. שעל כן ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון כמדובר. ולכן להביא כונתו יתברך אל הפועל להתכשר בתורה ומצות עד התנהג בחסידות. כאשר רמז לנו יתברך בסכות שבעת ימים כמדובר. צריך עזר משדי כי רב מאד כח היצה"ר ופיתייו הרב. ואו מי יחיה בשומו מגמת פניו להחטיא את האדם. כי לא ישקוט עד יחטיאנו לא אחת ולא שתים כ"א על כל עון ופשע וחטאה יאחזנו ולא ירפנו. ע"כ אלהינו מרחם כאב את בן ירצה תקננו בעצה טובה מלפניו ויאמר ולקחתם לכם להנאתכם ולטובתכם להיות לכם לעזר ולהועיל. פרי עץ הדר וכו' שהוא לספר הזוהר ד' אותיות של שם כמפורש אצלם. ויהי כי ביום הראשון לחשבון עונות בצל שם הגדול הזה נחסה. ונייחד אותיותיו להיות לנו לחימה ולמחסה מזרם היצה"ר וממטרות עוז שם ה' בו נרוץ ונשגב. והנה גם רז"ל (ויקרא רבה פ"ל) אמרו מעין זה וז"ל: 

'''פרי עץ הדר''' זה הקב"ה שכתוב בו הוד והדר לבשת. כפות תמרים זה הקב"ה שכתוב בו צדיק כתמר יפרח. וענף עץ עבות זה הקב"ה דכתיב והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה. וערבי נחל זה הקב"ה שכתוב בו סולו לרוכב בערבות וכו'. ע"כ: 

'''הנה ''' האמת הוא היות רמז אחד ארבעה פעמים בנושא אחד. כמו זר נחשב. וגם בפסוקים שידברו עליו יתברך. ראוי להכריח מנין להם. ומה גם צדיק כתמר יפרח שלא יראה צודק יפה בו ית'. וכן פסוק והוא עומד בין ההדסים. והן אמת כי שמעתי אומרים כי כוונת המאמר הוא מ"ש ז"ל כי ארבעה מינים אלו אין להם שר שוטר עליהם להגדילם ככל שאר המון אילנות ועשבים אלא הקב"ה מגדיל' בעצמו ואמרו כי זה רצה בעל מאמר זה באומרו בכל אחד זה הקב"ה. והנה גם אם יהיו דברי רז"ל שאין לארבע מינים אלו מלאך או שוטר ונקבל' גם כי לא ראינו כן בדבריהם אעפ"י כן לא יתקן הדבר בכונת מאמר זה: 

'''ואחשוב ''' לבא אל ביאורו באשר נזכיר דברי רז"ל אשר דברו במקומות מחולקים והוא כי בפסיקתא אמרו כאשר הובא בילקוט בישעיה על פסוקי שוש אשיש כו' כי כשברא הקב"ה את העולם. נתלבש במלבוש הוד והדר שנאמר הוד והדר לבשת עוטה אור כשלמה וכו' נוטה שמים כו' המקרה כו'. הרי מזה נראה כי הוד והדר היא התפשטות שפע החסד שנברא בו העולם. עוד ארז"ל (בב"ר פ' מ"א) על פסוק צדיק כתמר יפרח מה תמר צלו הולך למרחוק כך מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. הרי מזה כי משל התמר הוא אל עולם השכר. והביאו לומר כי אומרו צדיק כתמר יפרח ידבר בהקב"ה. הוא שהוקשה לו שאמרו צדיק כו' הוא ל' יחיד ואומרו שתולים הוא ל' רבים ע"כ אמרו כי צדיק וכו' ידבר בצדיקו של עולם כי יחיד ומיוחד הוא. ואח"כ אומר שתולים כו' בצדיקים שבישראל. וכונתו לומר כי צדיקו של עולם כתמר אשר צלו למרחוק יפרח מאתו שפע אושר ועונג לצדיקים אחר מותם. ולא אמר יפריח. יען כי ממנו יתברך תוצאות חיים ושפע אור לישרים. כי כביכול הוא יתב' יפרח ויתפשט ויגיה אורו. גם בפסוק (זכריה א׳:ח׳) והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה. הוא כי הוא יתב' נמצא עם הצדיקים שבמצולות הגולה. והוא כדרך רז"ל שכל דרשותם דרך גזרה שוה נאמר שם הדסה ונאמר שם הדסים. מה אסתר צדקת אף כאן צדיקים והוא סתם דהיינו צדיקו של עולם: 

'''ונבא ''' אל הביאור. והוא כי ביום הא' לחשבון עונות נבטח בשם ה' ונשען ברוב חסדיו יהיה עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו ביד יצרנו והוא כי ד' מינים אלו (א) רומז אל היותו יתב' בורא העולם בהדר התפשטות חסדו. והב' רומז אל היות שכרו אתו לעתיד לבא. כתמר שצלו הולך למרחוק. והג' רומז היותו יתברך בין הצדיקים שבמצולות ועומק הגלות. והד' על היותו יתברך רוכב בערבות. והענין הוא כי נמצינו בארבעה מינין אלו כאומרים לו יתב' ביום ראשון לחשבון עונות אתה ה' אשר בראת העולם בהדר הוא החסד. ואתה עתיד לתת שפע הטוב והשכר לעתיד כי היום לעשותם ומחר לקבל שכרם. גם ביני וביני אל תמנע מהיות עמנו אתה שנקראת הדס להיותך בין ההדסים הם הצדיקים שבגלות העכור ולא עזבתם. היה נא גם עמנו עם היותך רוכב בערבות שנסתלקת מעלינו מהיות עמנו בארץ. עם כל זה אל תמנע מהיות אתנו להגין בעדנו. ולפי זה מה שסמך ואמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים יהיה לומר כי בד' מינים אלו אשר השם בם תזכו לשמוח לפניו. כי גם הוא יתב' נמצא אתכם ותהיו לפניו שמחים בכל טוב: 

'''עוד ''' יש דרך שני לרז"ל שהוא זכר לזכות האבות. ויהיה כי להיות שענין החג הוא לזרז את האדם לעבוד את ה' ולהתנהג בחסידות. ומה גם בהיות יום ראשון לחשבון עונות. על כן צונו יתברך נקח זכות אבותינו עמנו לעזר להועיל. וז"א לפי דרכם זה ולקחתם לכם כלומר להנאתכם ולטובתכם פרי עץ הדר כו'. כי כל מין רומז להא' מהאבות כאשר נזכר בס"ד. והן זאת חשבתי בכוונת מאמרם ז"ל (ויקרא רבה פ"ל ובש"ר פ' ט"ו): 

'''וז"ל ''' ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כו' רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון. הרי אני נגלה לכם ראשון. ופורע לכם מן הראשון זה עמלק דכתיב ביה ויצא הראשון. ובונה לכם הראשון זה בית המקדש. דכתיב ביה כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח דכתיב ביה ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן. ע"כ: 

'''וראוי ''' להעיר בו מי הכניסו בדרשה זו. וגם איך ידרוש ארבע דרשות כא'. וגם איך יתייחסו עניינים אלו אצל הלולב אם כל שנאמר בו ראשון יתייחס לזה הרי כמה דברים נאמר בהיום ראשון ולא הזכירם. ועוד איך יעשה כל האושר המקוו שכר אל מצוה פרטית. ועוד שהרי הגאולה הכוללת הדברים הנזכרים יחסוהו רז"ל אל התשובה או אל האמנה או אל חסדיו יתברך או אל זכות אבות ואיך ייחס אותם פה אל מצוה זו. ועוד איך יאמר שראשון לציון הוא מלך המשיח והנא אינו ראשון. כי ארז"ל בפסיקתא כאשר הובא בילקוט בספר ישעיה ששבע שנים אחר המשר יבא בן דוד ואיך סמכה פה בכתוב אם ראשון לציון הוא בן דוד: 

'''אך ''' הנה הוקשה לו מלת הראשון ומלת לכם. כי למעלה במדרש הנזכר (שם) ארז"ל כי אף שיום ט"ו הוא קראו ראשון על חשבון עונות וגם אומרו לכם השיבו שהוא להנאתכם להבריח רוחות וטללים רעים. עתה בא לדרוש שתי הסיבות בענין אחר והוא לג"ש של מלת הראשון. והוא ההנאה הרמוזה במלת לכם. והוא כי מלת הראשון חוזרת אל כל אחד מארבעה מינים שבלולב שכך משמעו שיקחו ביום הראשון מין פלוני ומין פלוני. ע"כ מלת הראשון תדרש על כל אחד מארבעתם. לכן כנגדם דרש הגזרה שוה על כל א' מהד' מינים כל אחד מתייחס אל כל אחד מהנה. והוא כי ארז"ל (ויקרא רבה פ' ל') פרי עץ הדר זה אברהם שהידרו הקב"ה בשיבה טובה. כפות תמרים זה יצחק. שהיה כפות על גבי המזבח. וענף עץ עבות זה יעקב. שהי' מעובה בבנים. וערבי נחל זה יוסף מה ערבה כמושה לפני שאר מינים כן מת יוסף קודם לאחיו ע"כ. ואין ספק הרמז הלזה הוא להזכיר זכותם. ואפשר יש לזכותן יחס אל ארבעת מיני האושר הנזכר פה כנגד פרי עץ הדר המתייחס אל אברהם. הלא הוא הראשון שנגלה אליו ה' מכל יצורי עולם שהוא ראשון שנאמר בו וירא אליו ה' וכו' כנגד זה אני נגלה ראשון. וכנגד כפות תמרים המתייחס ליצחק שהיה כפות. הלא הוא שארז"ל (ב"ר פ' נ"ה) כי בהיות אברהם כופת את יצחק היה הקב"ה כופת שרים שלמעלה ונותנם תחת יד ישראל. גם עתה ע"י מצוה זו יפרע הקב"ה שבהפרע ממנו תלוי אבודן. כדבר שנאמר ע"י דניאל שעל ידי אבן די לא בידין המכה עלי'. כאו' והדקת פרזלא נחשא כספא ודהבא. והוא הנגדיי העקרי. ומפלתו תלוי במפלת שרו סמא"ל כנודע וגם עיקר זכות יצחק לשדד מחריב בית שני שנבנה בזכותו כאשר נזכיר בסמוך בס"ד. וכנגד ענף עץ עבות המתייחס ליעקב הלא הוא כאשר כתבנו במקומות רבים שזכותו הוא המעמיד המקדש העתיד. כי ראשון היה בזכות אברהם ועל צאת ממנו ישמעאל נחרב וינתן בידי אדום הוא עשו ושלטו ישמעאלים בשמנים אלף פרחי כהונה. והשני היה בזכות יצחק ועל צאת ממנו עשו נחרב על ידו. אך השלישי הוא בזכות יעקב שמטתו שלימה. ע"כ יהיה קיים לעולם וזהו מעובה בבנים כלומר על שלמות בבניו בעלי סדר ויושר כהדס הכשר שאין האחד מהעלין יוצאות משורש השתים. כך לא היה בבניו יוצא מן השורה. על כן כהדס המתייחס אליו אני בונה בית המקדש שנא' בו ראשון וזהו ענין משז"ל כאשר כתבנו במקומות רבים כי אברהם קראו הר. ויצחק קראו שדה ויעקב קראו בית כי הנבנה בזכות אברהם חזר ונעשה הר. והנבנה בזכות יצחק לשדה נחרש שחרשו טורניסרופוס לקיים מה שנאמר (ירמיהו כ״ו:י״ח) ציון שדה תחרש. ושבזכות יעקב הוא בית נאמן וקיים כלומר שתמיד הוא בית. ועל ערבי נחל המתייחס ליוסף יבא משיח בן יוסף. הלא הוא לבא עם המבשר. וזהו ראשון לציון כו' והוא מת קודם לאחיו. כמשז"ל שיפול במלחמה ואחר כך יחייהו בן דוד כמשז"ל. ולפי זה מה שסמך ואמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם כו' יקושר עם מה שאחר זה כאשר נבאר בס"ד: