עריכת הדף "אלשיך/דברים/ו" (פסקה)

== כ ==

'''כי ישאלך בנך כו'.''' ראוי לשים לב. (א) איזה קשר יש לזה אל הקודם. (ב) כי הלא זאת ארז"ל שהוא שאלת חכם ומה זו שאלתו אשר לא ידע יציאת מצרים הידוע לדרדקי דבי רב וגם ענין אומר לאמר. (ג) באומר אשר צוה ה' אלהינו אתכם כי באומר אתכם ולא אמר אותנו יראה שהוא בן לא חכם כי הוציא את עצמו מהכלל. (ד) אומר ואמרת לבנך עבדים היינו כו' כי גם יקשה לומר שנעלם מהבן ההוא. (ה) אומר דבר אחד כפול ומכופל כי אחר אומר ויוציאנו כו' ביד חזקה היינו מאמרו אחרי כן ויתן ה' אותות כו' ואם הוא כתני והדר מפרש למה לא אמר הפי' מיד. (ו) אומר ויתן כו' למה אמר לשון מתנה. (ז) אומר גדולים ורעים במצרים כי אחר שהוזכרה מצרים למה חזר להזכירם ולא אמר ויתן ה' בם אותות כו'. (ח) אומר ואותנו הוציא משם כי הרי נאמר ויוציאנו ה' ממצרים כו' ואם הוא בשביל סוף הפסוק למען הביא כו' למה לא אמרו למעלה אחר אומר ויוציאנו כו' ביד חזקה הל"ל ולמען הביא כו'. (ט) אומר ויצונו כו' למה לא הזכיר רק החקים. (י) אומר ליראה כו' כי אין הצווי כדי ליראה רק לעשות זכר ליציאת מצרים. (יא) אומר כל הימים אם הוא שיהי' ע"י כן טוב לנו כל הימים והלא כמה מקיימים מצות הפסח ולא יבצר מהם צרה בחייהם. (יב) אומר לחיותנו כהיום הזה מה הוא החיות המתייחס אל היום הזה. (יג) אומר וצדקה תהי' לנו כו' מה ענין הצדקה ההיא וכן אומר לפני ה' כי מי לא ידע כי הכל לפני ה'. (יד) אומר כאשר צונו האם יעלה על לב לעשות כאשר לא צוה ה': 

'''אמנם''' אחרי אומר השמר לך פן תשכח כו' אשר הוצאתיך כו' ראה והנה היה מקום יאמרו ישראל גם שאני לא אשכח שראיתי בעיני אך בני מה אעשה לו כי לא ראה ולא ישיב על לב יציאת מצרים וישכח ממנו לז"א עשה זאת איפה ושים בלבו הדבר הוא במה שכי ישאלך בנך מחר לאמר שהוא שישאל כדי לאמר לו אתה התשובה ושאלתו היא מה העדות כו' ואז ואמרת כו' דברים שישתקעו בלבו באופן לא ישכח כאשר יתבאר בס"ד. וסברת הבן השואל הלא היא כי יאמר בלבו איזה הוא דבר גדול יותר יציאת ישראל ממצרים והשאר המצרים במלכותם וארמנותם או השמד ל"א מלכים בארצותם בלתי החיות כל נשמה וקחת את ארצם ערים גדולות וטובות ובתים מלאים כל טוב ובורות חצובים וכרמים וזתים וארץ חטה ושעורה כו'. כי הנה כל השומע יגזור אומר כי גדול מאד השנית הזאת מהראשונה. וע"כ יתמה הבן הלז ויאמר מה היה שאחר כבוש הארץ זבת חלב ודבש אשר נתן לנו ה' ונשב בה נזכיר גם אתה יציאת מצרים ושנעשה עדות חקים ומשפטים זכר ליציאת מצרים וטוב טוב היה לעשות זכר לכיבוש ל"א מלכים מפנינו ושבתנו במשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות. ולהיותו בן חכם לא יאמר דרך קושיא כמאמר הרשע באומר מה העבודה הזאת לכם אך זה ישאל כדי לשמוע התשובה שתאמרו. וזהו כי ישאלך בנך מחר לאמר כי תהיה השאלה כדי לאמר לו אתה תשובה. וגם לא ייחס הדבר לכם כי אם לה' שיאמר מה העדות כו' אשר צוה ה' אלהינו שייחס הדבר אל צווייו ית' וכלל אלהותו גם עליו באומר אלהינו. וענין השאלה הוא באומר אתכם לומר אתם יורשי הארץ שפלאי פלאות נעשו לכם להשמיד ל"א מלכים ולקחת את ארצם כי גדולה הוא זו מיציאת מצרים ולמה תעשו אתם זכר למה שהוא דבר קטן מאשר עשה הוא ית' לכם. וזה אמר מה העדות כענין קרבן פסח עדות לישראל אשר פסח על בתי בני ישראל כו' והחוקים כענין אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל כי אם צלי אש ושיהיה ראשו על כרעיו ועל קרבו והיות החג שבעה ימים ומשפטים לאכול על מצות ומרורים אשר צוה ה' אלהינו אתכם כי אלו לא צוה רק לדור אשר מתו במדבר ולא ראו כבוש הארץ החרשתי. אך לא אתכם כובשי הארץ רק דברים יהיו זכר לירושת הארץ. אז ואמרת לבנך כו' לומר ראה בני כי יותר ויותר ראוי לנו עשות זכר ליציאת מצרים מעשות זכר לכיבוש הארץ מכמה סבות. האחד כי מה שהיטיב לנו הוא ית' בהיותנו צדיקים אין לנו להחזיק טובה כל כך כאשר בהטיבו עמנו בהיות לו גוי חוטא עם כבד עון והוא מרז"ל כי ישראל עבדו ע"ג במצרים כדבר שנאמר גוי מקרב גוי עם מקרב גוי לא נא' כו' וזה אמר עבדים היינו לפרעה כלומר אך לא עבדים לה' ועל כל זה ויוציאנו ה' מה שאין כן כבישות הארץ כי עבדי ה' היינו כבר צדיקים עושה רצונו. ועוד טעם ב' הלא הוא כי ע"י יציאת מצרים הושרשו בנו עיקרי הדת היותר צריכים מכל העיקרים להחזיק אמונת דת האמת בלבנו לעבוד את ה' הלא המה חדוש העולם אשר ראינו כי שידד הוא ית' את המזל שמעולם הגלגלים ואת אשר שמעולם המלאכים ואת יושבי הארץ שמעולם השפל וזהו ויוציאנו ה' שהוא מציאות ית' אשר ידענו הוציאנו ממצרים אשר מזלם מחייב בל יצא משם עבד לחירות הרי ששידד המזל וזהו ויוציאנו ממצרים וגם שידד השר. וזהו ביד חזקה והוא כי אין צורך לו ית' לעשות דבר ביד חזקה כי במה נחשב לפניו יתברך אפילו לעשות כל העולמות יש מאין בלא עמל ויגיעה כמו שאמרו ז"ל אך הוא ככתוב אצלנו במקומות רבים כי אין קשה לפניו ית' כי אם ברצונו לזכות את ישראל ועונותיהם מעכבים כמו שאמרו ז"ל על הזווג וקשה לזוג' כקריעת ים סוף והלא כמו זר נחשב יהיה קשה לפניו יתברך לקרוע ים סוף אך הי' על קטרוג שרו של מצרים שהי' תובע דין באומר משוא פנים יש בדבר הללו עובדי עבודת גלולים כו'. ועל דרך זה הוא הזווג כי לא ישתוו הזוגות במעשיהם בעולם הזה והיה הא' בלתי ראוי לבת זוגו על כן אומרים ז"ל קשה לזווגם כקריעת ים סוף. ונחזור אל הענין והוא כי הוצרך יד חזקה לשדד את השר שהי' תובע דין וזה אומר ביד חזקה שהוא לשדד את השר שראו אותו ישראל מת על שפת הים או יתפרש ויוציאנו ה' ממצרים הוא השר שנקרא מצרים כמאמר ז"ל על פסוק וישאו עיניהם והנה נוצרים נוסע כו' מלמד ששרו של מצרים מצרים שמו וראו אותו ביד חזקה נגד ישראל על כן וייראו מאד וזה יאמר ויוציאנו ה' ממצרים הוא השר. וביד חזקה לשדד המזל והכניעו ושידדו ה'. וגם שידד את יושבי הארץ הלז שבעולם השפל וזהו ויתן ה' אותות ומופתים כו'. הנה הור' שליטתו בשלשה העולמות ואין זה רק כי הוא יתברך חידשם ובראם הרי יסוד גדול לנו על ידי יציאת מצרים שהוא חידוש העולם. (ב) הודיענו הייחוד כי ה' הוא האלהי' שפועל דין ורחמים כאחד שהרי האותות והמופתים לא היו רעים רק במצרים רק לא בארץ גושן אשר שם בני ישראל כי שם לא הי' ברד ולא חשך ולא ערוב ולא דבר ולא שום מכה ולא עוד אלא שאדרבה הי' מגיע עליהם טובה על ידי המכה כמש"א ז"ל כי ממכת הדם העשירו ישראל שהיו המצריים קונים בדמים יקרים מים לשתות באופן שהי' דין למצרים ורחמים לישראל כאחד. וזהו גדולים ורעים במצרים אך לא רעים בישראל ואין זה כי אם אחדות כי שני המדות אחת הנה. (ג) ההשגחה והוא כי ה' פעל כל זאת ולא מלאך ולא שליח שאמרתי ויוציאנו ה' שהוא בעצמו יתברך שעבר בחצות הלילה אל תוך מצרים להוציא את קדוש ישראל מבית הקברות ואין לך השגחה גדולה מזו שלא עצרו גשם העולם הזה מלבא בעצמו לקחת לו גוי. וזה אומר בפרעה ובכל ביתו לעינינו שהוא במכה אשר היתה בפרעה ובכל ביתו שהוא מכת בכורות כד"א וה' הכה כל בכור מבכור פרעה היושב על כסאו כו' ואז הי' לעינינו כי הכירו ישראל כי הוא יתברך הי' העושה כמפורש אצלנו על פסוק ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו בעבור תדעון אשר יפלה ה' כו' כי הראות העשות הדבר שלא ע"י משחית או מלאך ממלאכי הדין היה כי לא חרץ כלב לשונו לבני ישראל. כי ה' הפועל היה אתם להצילם ולהרוג את בכורי מצרים וז"א לעינינו הרי הכירו ההשגחה תכליות בעולם השפל שאין למעלה הימנה. (ד) שכר ועונש כי כאשר העניש לפרעה על בלתי שלחו את ישראל. כן ואותנו הוציא משם כו' לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו הרי שכר ועונש. הנה ארבע עיקרים גדולים מלבד מציאותו ית' הנכלל בהן. כי הם ה' שרשים גדולים אשר כל דת והאמונה האמיתית תלויה בהם לשמור את כל מצותיו יתברך ולדבקה בו כמפורסם ונודע ליודעי דעת. על כן ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האל שכולל באומר את ובאומר כל את העדות והמשפטים עם החקים האלה ליראה את ה' על ידי התחזק בנו ה' שרשים ועיקרים אלה. כי תושרש בנו יראה ביודענו השגחתו ואשר יעניש את עוברי רצונו ויטיב את עושי רצונו וגם על ידי אחדות מדותיו מורא תעבור על ראשנו לשמור את כל מצותיו. מה שאין כן בעשות זכר ליכבוש הארץ ולא זכר ליציאת מצרים כמדובר. וזהו ויצונו כו' ליראה כו'. וראו נא כמה מעלות טובות לחוקי הפסח כי הלא נעשה אותם ביום הפסח בלבד ובזכות זה יהיה טוב לנו כל הימים שבכל השנה וזהו לטוב לנו כל הימים. וגם יספיקו לתת לנו חיים כאשר היה ביום האחד שעשינו שעל ידי קרבן פסח ניתן חיים לישראל שפסח על בתי בני ישראל. וזה אומר ולהחיותינו כהיום הזה כד"א בדמיך חיי הוא יום אחד של פסח שבו עומד האב ואז משיב לבן השואל ואמר לו עבדים היינו לפרעה כו' עד סוף פסוקים אלו. וזהו אמר כהיום הזה ולא אמר כיום הזה לרמוז אל אותו היום הרשום שהוא עצם היום שיצאו בו ממצרים שהוא היום שהאב מגיד לבן בו כמדובר והיום ההוא חי וקיים על דרך כל יום שנעשה בו זכות כמשז"ל בס' הזוהר על ויקרבו ימי ישראל למות כו'. ובזה יאמר ולהקנות בנו חיים לא בלבד גשמיים כ"א גם כהיום הזה הקיים שיצדק בו לומר זה שהוא חי לפנינו כי חיי נפש זכינו. וש"ת היה די יצונו לזכור יציאת מצרים ולא לעשות כל מיני החקים ועדות והמשפטים אלו. לזה אומר הנה רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה זכיותנו כי מלבד מה שעי"כ נלמוד ליראה את ה'. גם זכות קיום המצות מצד עצמן לא תבצור ממנו וזה בבחינות רבות. כי אם לא הי' רק שציונו לזכור יציאת מצרים הי' בלב בלבד ולא הי' לנו זכות מעשה אך עתה הוא לשמור לעשות לשמור בלב וגם לעשות המעשה. שנית כי היתה מצוה א' ועתה הם רבות וזהו את כל המצות שהם השתי רבויים והמצות לכלול עדות חקים ומשפטים. (ג) כי אם היתה זכירה בלב לא היינו עושים עבודה לפני ה' כאשר עתה שקרבן פסח וקרבן חגיגה נעשים לפני ה' בבית המקדש וז"א לעשות כו' לפני ה' אלהינו ושמא תאמר האם מי שחפץ יחזיקו לו טובה על אשר היטיב יצוה את מקבל הטובה שיעשה דברים שיורה בהם היותו מחזיק לו טובה. לא כן הוא כי אם יניח הדבר אל דרך ארץ אשר למקבל שהוא יעשה מעצמו כן הי' ראוי תנוח לנו הוא יתברך נעשה זבחים ודברים מראים איך זכרון טוב אשר היטיב לנו לא סר מלבנו תמיד. לז"א כאשר צונו לומר כי עתה אדרבה צדקה תהי' לנו בעשותנו אשר צונו מעשות מעצמינו והוא כי גדול המצוה ועושה ממי שאינו מצווה וזהו וצדקה כו' כאשר צונו: 

'''או''' יאמר וצדקה כו' לומר הלא אמרתי כי עשות העדות חקים ומשפטים הוא לטוב לנו ולחיותינו. והלא תאמר אם כן איפה מאומה אין לנו שכר בעמל מצות אילו אחר שהם לטוב לנו ולחיותינו כאשר לא יתן הרופא שכר לחולה המקבל מידו משקה טוב אשר יחיה בו. לז"א וצדקה תהיה לנו כו' לומר כי כאשר הנותן צדקה נצול ממות כד"א וצדקה תציל ממות וכעובדא דבת ר"ע ודשמואל ואבלט עכ"ז לא יחסר מהנותן צדקה זכות המצות שתהלך לפניו צדקתו כן הדבר הזה. כי עם היות שהוא לטוב לנו ולהחיותינו עם כל זה נזכה בזה לעה"ב בכל המצות והוא על דבר שלא נעשה אותו בכונת קבלת פרס לטוב לנו ולחיותינו רק לשמור לעשות את כל המצוה הזאת לא על פניית הנאה רק להיות כאשר צונו לעשות ולקיים מצותו ית':


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}