עריכת הדף "אלשיך/בראשית/כז" (פסקה)

== מ ==

'''ועל חרבך כו'. ''' ראוי לשים לב מה ענין חיותו בחרב. אם הוא שישתרר בעולם מאימת חרבו לא הל"ל לשון חיות רק ל' מעלה. וגם מה זו ברכה היא אליו אומר ואת אחיך תעבוד כו'. ועוד אומרו והיה כאשר תריד כי הלא משמעו הוא לשון רדוי וממשלה וידוע כי כאשר ירדה לא יהיה עליו עול ישראל. והנה מדרשו ידוע שהיה כשיעברו ישראל התורה שימשול בם ושיגזור עליהם שמדות. אך אין זה משמעו אך הנה רז"ל אמרו במ"ר כי סייף וספר תורה ירדו כרוכים מן השמים. שהמקיים הספר התורה ינצל מהחרב וההיפך בבלתי דבק בספר תורה. והנה חרב ה' במבטלי התורה ומה גם בגלות הארוך המר הלא הוא חרב עשו. ועם עשותם שמדות רבות חיים עצמו ואין זה רק שעונותינו יחיו אותם. למען יכונו למצא שעל חרבם הם חיים למען תהיה חרבם כשוט לסוס עלינו. אך אמר לו עצה טובה. והוא ואת אחיך כו' והוא כי הנה כתבנו למעלה על מרז"ל {{ממ|ב"ר פ' ס"ה}} שא נא כליך זו בבל תליך זו מדי כו' שבקש יצחק בברכותיו את עשו שיתקיימו בו ד' מלכיות העתידות עורר לויתן על ישראל בגליות בברכו אותו יעבדוך עמים כו' כמפורש למעלה ובראותו כי לא נעשתה עצתו. אז אמר לו זאת עצתי שאת אחיך תעבוד ולא תצר להם עד בא שלטנותך הוא המלכות הד' כי שלך היא. וזהו והיה כאשר תריד שהוא בבא עת הרדוי שלך אז ופרקת כו'. אך לא מתחלה פן תאבד לנצח והוא לא כן עשה רק מאז גלינו ע"י בבל. עמד על הפרק להכרית את פליטינו וישמח לאידנו ככל אשר הוכיחו עובדיה הנביא. ואמר {{ממ|עובדיה א'}} אל תעמוד על הפרק להכרית את פליטיו. ואל תירא ביום אחיך כו' כי לא עצר כח עד בא עת רדויו ושלטנותו בגלות הד' כעצת יצחק.