עריכת הדף "כף החיים/יורה דעה/קיט" (פסקה)

== פ ==

פ) '''וכל''' זה כשנודע האיסור לאחר אכילתו. אבל אם עירבו הלוקח בהיתר ונתבטל {{ממ|לח בלח בס' או יבש ביבש חד בתרי}} ותובע הלוקח הדמים בחזרה, או שעדיין לא שילם והמוכר תובע דמי מקחו, באנו למחלוקת האחרו' בזה, דהפמ"ג {{ממ|סי' קט מש"ז סק"א}} כ', שבכיו"ב צריך להחזיר לבעל הנבלה דמי חתיכה מעליא ולא דמי חתיכה אסורה. ע"ש. אבל בשו"ת עמודי אור {{ממ|סי' נה}}, אחר שהביא מ"ש בהג"א {{ממ|פ"ה דע"ז סי' ל}} שאם הנבלה שנתבטלה של ישראל אחר היא יפרע לו דמים, כ' להסתפק אם ישלם לו דמים שהיא שוה עכשיו אחר הביטול. וכ' ל"ר מהירוש' {{ממ|פ"ה דתרומות ה"ג}} דבכה"ג אמרינן נותן לבעל הנבלה דמי נבילה ומה ששוה עתה יותר משיווי נבלה יחלקו בשוה. ע"ש. וקדמו בראיה זו הגאון חקרי לב ח"ב מיו"ד בהשמטות {{ממ|דקמ"ז ע"ב}}, בשם תלמידו הרב מהר"ד מורדוך ז"ל. ושוב תבריה לגזיזיה כי בשו"ת תה"ד {{ממ|סי' נד}} בשם הא"ז כ', שאם הנבלה של ישראל אחר היא צריך לתת לו דמיה, ומוכח שאינו משלם אלא דמי הנבלה והשבח זוכה בו בעל חתיכות ההיתר. וע"כ צ"ל דשאני תרומה שיש בה קדושה וכו'. ע"ש. {{ממ|וע' בחק"ל שם דט"ו ע"ב מ"ש בראיה מההיא דב"מ (ק:}} שטף נהר זיתיו ונתנם לתוך שדה חבירו וכו' יחלוקו. ע"ש.) וע' בשו"ת שמע אברהם {{ממ|ס"ס נח}} שמסכים למו"ז החק"ל. והעיר על הנתיבות {{ממ|סי' רלד}} דס"ל כד' הפמ"ג הנ"ל. ע"ש. אך בזבחי צדק לעיל {{ממ|סי' קט ס"ק יד}} הסכים לד' הפמ"ג שצריך לשלם לבעל הנבלה דמי כשרה, ודחה ד' החק"ל שדייק ממ"ש התה"ד בשם או"ז צריך ליתן לו דמיה דמשמע דמי נבלה דוקא, שאין כאן ראיה כלל כי בתה"ד שם כ' צריך לתת לו "דמי", ולא "דמיה". וכ"ה בהג"א סוף ע"ז, והגירסא שהביא לא ראינו בשום ספר. ולכן העיקר כהפמ"ג. ע"כ. ואין לא ראינו ראיה, כי בדפוס וילנא איתא בהג"א שם "דמיה". וכד' החק"ל. וכיום זכינו לאורו של האו"ז הגדול, שממנו מקור ד' הג"א והתה"ד, והוא בפ"ה דע"ז {{ממ|סי' רפז}}. ושם כ' בזה"ל, וה"נ אם נפלה חתיכת ראובן של נבנה בתוך חתיכות של שמעון של היתר ויש בהם כדי ביטול, אע"ג דאיסורא בטיל. צריך לפרוע לראובן חתיכה שלו. עכ"ל. ומעתה ראית החק"ל קמה וגם נצבה. ומצאתי בשו"ת ברית יעקב {{ממ|חחו"מ סי' קי}} שנשאל ג"כ בד"ז, והעיר מד' הירוש' {{ממ|פ"ה דתרומות}} דמשמע דבנ"ד משלם לו דמי נבילה, והשבח בשוה. ושוב הביא ד' התוס' ב"ק {{ממ|קא.}} ד"ה או דילמא. דלתי' א' משמע שמשלם רק דמי נבילה. ולפי הש"ך חו"מ {{ממ|סי' שצא סק"ב}} נקטינן כתי' ב' של התוס', ועכ"פ הוי ספיקא דדינא. ע"ש. וכן עיקר שאין להוציא ממון בלי ראיה ברורה. וישלם רק דמי נבלה. ומכ"ש בהגלות נגלות ד' האו"ז הנ"ל שכן מוכח מדבריו. [שו"ר שכן פסק בכה"ח לעיל סי' קט ס"ק יח. ע"ש.]