עריכת הדף "שו"ת בית הלוי/א/ג" (פסקה)

== ז ==
ולפי שהבאנו קצת סמוכין מדברי התוספתא דיש חילוק בין כה"ג לכהן הדיוט משום ריצוי ציץ אמרתי לכתוב עוד טעם אחר במה שיש לומר החילוק ביניהם ואע"ג דאין טעם זה עולה לדעת הרמב"ם שאנחנו עוסקין כעת בדעתו מ"מ לא מנעתי מלכותבו כאן ועכ"פ דברי התוספתא יתיישב בם דהנה ביומא דף ס"ט איתא האי נמטא גמדא דנרש שרי' פי' דקשין ואין בהם משום כלאים וכתב שם רש"י וז"ל שרי' אין בו משום כלאים דהעלאה דומי' דלבישה דאית בו הנאת חימום הוא דמיתסר והקשו עליו התוס' מהא דאמרינן בערכין כהנים איצטריכא לי' סד"א הואיל ואשתרי כלאים לגבייהו והרי בגדי כהונה קשים הם ומש"ה כתבו דרק בהצעה דהוי רק דרבנן לא גזרו בקשין אבל בלבישה והעלאה דהוי דאורייתא גם קשין אסור מה"ת ובביצה דף ט"ז כתב רש"י וז"ל בגדים קשין שאינם מחממין מותר לישב עליהם וכ"כ שם נמטא גמדא דנרש שרי' לישיבה דאינו מחמם הרי דקדק רש"י וכתב דרק לישיבה מותר וזהו כשיטת התוס' ונמצאו דברי רש"י סותרים זה את זה והנראה לישב דלא יהיה סתירה בדבריו בסברא חדשה והגם דלא מצאתי לה שום סמך בדברי הראשונים ז"ל עם כל זה לא מנעתי מלכותבו ופיטפוטי דאורייתא טבין והמעיין יבחר אם לקבל או לא והוא דסבירא ליה לרש"י דכלאים הא כתיב לא תלבש ואסרה התורה כל מה דהוי לבישה וכיון דסתם לבישה לא הוי רק בהנאת חימום וכמו דאיתא ביבמות דף ד' כתב רחמנא לא תלבש דומיא דלבישה דאית בו הנאה ומש"ה כלאים קשין לא מקרי לבישה ולא הוי בכלל האיסור. ומ"מ מודה רש"י דמה"ת אסור ללבוש גם קשין דמיד שלובש ומתקשט בו שוב אחשבי' איהו ונקרא אצלו לבישה שפיר דהא גם בשלובש בגד לא משום חימום רק להתקשט בו הא מקרי ג"כ לבישה וכדאיתא בשבת דף ע"ז לבישה לא בושה והא דאמרי' ביבמות דהיכא דליכא הנאה מותר הא שם קאי על מוכרי כסות דהם אינם לובשים אותו משום לבישה רק להראותו להקונים איהו ולא אחשביה אבל בלובשו למלבוש אע"ג דליכא חימום אחשביה ואסור והרי זה דומה להא דאמר בחולין דף ק"כ הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב וקאמר הגמרא בשלמא הקפה את הדם כיון דאקפי' אחשובי אחשבי' וכתב שם בחידושי הרשב"א דאי לאו הך סברא דאחשביה הוי ס"ד דפטור דלא חייבה תורה בדם אלא כדרכו דרך ברייתו דהיינו מחוי הרי דאפ"ה כיון דאחשבי' חייב וכן מצינו בפסחים דף כ"א דקאמר רבא חרכו קודם זמנו מותר בהנאה לאחר זמנו וכתב שם הרא"ש דיש רוצים לומר דלאו דוקא קאמר דבהנאה מותר רק ה"ה באכילה מותר דעפרא בעלמא הוא ולא מסתבר דאע"ג דבטל דעת האוכל אצל כל אדם מ"מ כיון דאיהו אכל ליה אסור וכ"כ הרב הברצילוני ועי' באו"ח סי' תמ"ב בט"ז ס"ק ח' שכתב דסברתו של הרא"ש הוי משום דאיהו אחשביה וכ"כ הב"ח באו"ח סי' תרי"ב דאם שתה הרבה חומץ ביוה"כ מש"ה חייב דאע"ג דלא הוי אוכל מ"מ הא אחשבי' וכן מצאתי סברא זו בריטב"א בחידושיו למס' מכות דף י"ז על הא דאמר ר"ש דכל שהוא למכות וכתב דאע"ג דסתם אכילה הוי בכזית מ"מ כיון דאכלו ואחשביה ס"ל לר"ש דלוקה עליו בכל שהוא: