עריכת הדף "שדי חמד - פאת השדה/כללים/ד/ט" (פסקה)

==ז==

זיין) '''דבר שיש לו מתירין.''' חדש הגאון צל"ח בפסחים בסוגיא שב[[צל"ח/פסחים/ט/ב|דף ט' ע"ב]] תשע ציבורים וכו' דהא דלא בטיל היינו לענין איסור אכילה דשייך בה עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר שאי אפשר לו לאכול הדבר היום ומחר שאם יאכל אותו היום אין לו עוד למחר ועל כל פנים לא יאכל אותו כי אם פעם אחת ולכך לא יפסיד במה שאינו אוכלו היום שאם יאכל היום יאכל למחר אבל בטילטול שיוכל לטלטל היום וגם למחר לא שייך דבר שיש לו מתירין דעל כל פנים מפסיד הטילטול של היום וכן בהנאה כיון דאיכא הנאה שאינה של כילו שיכול ליהנות היום וגם למחר ולא שייך דבר שיש לו מתירין לכך לא גזרו בכל הנאות שלא לחלק בין הנאה להנאה ואף דבטבל מחלקינן בין הנאה של כילוי להנאה שאינה של כילוי שאני טבל שהוא מדאורייתא אבל בדבר שיש לו מתירין דרבנן לא מפליגינן וכל הנאות שרו אלו תורף דברי הצל"ח והביאותים בנדפס במערכה זו אות פ"ו ושדינא נרגא ממה שכתב מרן השפתי כהן ביו"ד סי' ק"ב סק"ח ותמהתי על הרב פתחי תשובה שכנראה בא לדחות דברי השפתי כהן על פי סברת הצל"ח וכתבתי דאיפכא מסתברא לדחות חידוש הצל"ח מפני דברי השפתי כהן ועוד הארכתי קצת בסיעתא דשמיא ועתה ראיתי לידידי הרה"ג אבד"ק טעלפין יצ"ו בספרו הבהיר מגדים חדשים סימן ק"ב אות ד' שהאריך להשיג על הרב פתחי תשובה הנ"ל ושבתשובה האריך והעלה דגם לסברת הצל"ח היכא דאין צריך רק שהייה מועטת או רק הוצאה מועטת או קצת טרחא אף שיכול לעשות בשעה זו וגם לאחר זמן הוי יש לו מתירין דאם לא כן תקשה עליו מכלים לדעת החולקים על הרשב"א וסברי דגם בכלים הוי יש לו מתירין אף שיכול להשתמש גם עתה קודם הגעלה ואף לסברת הרשב"א הוא רק משום דצריך הוצאות להגעילו הא לאו הכי הוי יש לו מתירין אף שיכול להשתמש בכלי גם קודם הגעלה אלא ודאי דוקא כשצריך לשהות זמן רב בזה שייך סברת הצל"ח ולא בשהייה מועטת כבכלים שצריך לשהות רק שעה אחת או שתים כדי להגעילם ובזה יתיישבו דברי הנודע ביהודה קמא חלק יו"ד סי' נ"ג הובא גם כן בפתחי תשובה סי' קצ"ט סק"ב דלכאורה קשה על דבריו ממה שכתב בעצמו בצל"ח אך להנ"ל ניחא ומה שכתב הרב פתחי תשובה דלהצל"ח משום הכי לא הוי יש לו מתירין תמוה דהא גם מדעת הרשב"א מוכח דכלים הוי יש לו מתירין לולא דצריך הוצאות או לטעם מוהרש"ל דאינו תלוי בזמן הא לאו הכי הוי יש לו מתירין וכן לדעת מוהרי"ל הוי יש לו מתירין אלא ודאי כדכתיבנא וזה דמי למה שכתב מוהרי"ל דבהוצאה מועטת חשיב יש לו מתירין והכי נמי בשהייה מועטת ומצא בס' עמודי אש דף נ"ו ע"א אות ה' שהביא בשם ספר יהושע וס' ברית אברהם שהקשו על הנודע ביהודה ממה שכתב הרשב"א גבי כלים דהוי יש לו מתירין לולא דצריך הוצאות להגעילו אף דיכול להשתמש היום וגם לאחר זמן ולהנ"ל לא קשיא מידי ולא ראו שהנודע ביהודה בעצמו בסי' ג"ן מיירי מכלים דהוי יש לו מתירין לסברת החולקים על הרשב"א ולא הרגיש דלכאורה יש סתירה לדבריו שבצל"ח והדבר ברור כנז"ל ותמיהה גדולה על הפתחי תשובה שכתב בפשיטות דלהצל"ח בכלים לא הוי יש לו מתירין וכו' אלו תורף דב"ק:

'''וכתב''' אלי הרב הגדול מוהר"ר אליעזר כהנא שפירא מעיר קאליש יצ"ו וז"ל:

א. במערכת הדל"ת (אות פ"ו) שדא כ"ק נרגא בדברי הצל"ח שחידש בחידושיו לפסחים (דף ט') דהא דדבר שיש לו מתירין לא בטיל הוא רק בדבר אכילה אבל דבר דתליא לענין הנאה או טילטול לא שייך דבר שיש לו מתירין והקשה כבוד גאון קדשו הלא מבואר בש"ך (סי' ק"ב סק"ח) גבי תערובות כלי איסור דבטל דכל דצריך להוציא הוצאות לא מהני דבר שיש לו מתירין מכל מקום צריך להשהות הכלים עד אחר מעת לעת והרי בשיהוי זו מפסיד מלהשתמש בהם תוך מעת לעת והפסידא דא אין לו תשלומין כמו דבר אכילה שאין לו הפסד ואף דהצל"ח לא כתב רק לשיטת רש"י אבל לדברי הר"ן לא שייך סברת הצל"ח מכל מקום הא רוב פוסקים סברי כדעת רש"י בטעמא דדבר שיש לו מתירין אלו תורף דב"ק לפע"ד נראה להצדיק את הצדיק דמעיקרא על פי דברי הישועות יעקב שם (בסק"ד) שכתב דהדין של הרשב"א דאם צריך הוצאות להגעיל לא מהני דבר שיש לו מתירין הוא רק לטעמא של הר"ן דחשיב כעת כמו היתר לפי שיהי' לו מתירין והר"ן כתב בפסחים דגבי מחוסר ממון לא חשיב הואיל וכיון דבעי מעשה וממון להביאו לידי היתר אינו נקרא היתר אבל לפי טעם של רש"י דלמה נסמוך על הביטול יותר טוב להגעילו בזה לא שייך לומר דצריך להוציא הוצאות כיון שהמה דבר מועט והמה מלתא בטעמא ולפי זה שפיר מיושב קושית כ"ק על הצל"ח מדברי הש"ך (ס"ק ח') דהלא כבר כיילו לן דהצל"ח לא כתב רק לשיטת רש"י ולא לשיטת הר"ן כאשר הביא כ"ק בעצמו והש"ך קאי התם על דברי רשב"א והרשב"א ע"כ ס"ל כטעמו של הר"ן כמו שכתב היש"י ולדעת הר"ן גם הצל"ח מודה דמקרי דבר שיש לו מתירין ושפיר כתב השפתי כהן דצריך שימתין מעת לעת כמובן:

ב. אך אי קשיא הא קשיא דהנה הישועות יעקב סיים שם דמשום הכי חולקין על הרשב"א וסוברים דמיקרי דבר שיש לו מתירין אף דצריך להוציא הוצאות כיון דסבירא להו כדעת רש"י יע"ש הלא מכל מקום לא היה לו להיות דבר שיש לו מתירין מצד דאסור ליהנות קודם שיגעיל והפסד זה אין לו תשלומין וזה שפיר שייך לדעת רש"י ודוחק הוא אך באמת צריך עיון ממה שכתב שם הישועות יעקב סעיף קטן ו' דהדין של השפתי כהן הוא רק לשיטת רש"י אבל לשיטת הר"ן לא מהני דבר שיש לו מתירין רק אם יהיה לו אחר כך היתר גמור ואם כן שפיר שייך טעמו של הצל"ח לשיטת רש"י ואמאי מיקרי דבר שיש לו מתירין וצריך עיון בכל זה עכ"ד יצ"ו.

ובמכתב אחר כתב מילואים לדבריו וז"ל:

הנה במכתבי הקודם יצאתי להצדיק דברי הגאון הצל"ח במה שתמה עליהם כ"ק מדברי הש"ך (סי' ק"ב סק"ח) על פי דברי הישועות יעקב ופקפקתי על סברתי ממה שכתב שם הישועות יעקב סק"ו דהדין של הש"ך הוא רק לשיטת רש"י אבל לשיטת הר"ן בעי להיות אח"כ היתר גמור וזולת זה לא מיקרי דבר שיש לו מתירין הנה לא כביר אחרי שלחי מכתבי ראיתי בספרו הקדוש (מערכת ד' אות ע"ז) שהביא בשם ישועות יעקב א"ח סי' תמ"ז שיצא לחדש דלשיטת הר"ן לא מיקרי חמץ דבר שיש לו מתירין במה שמותר אחה"פ ע"י תערובות ורק לשיטת רש"י שייך גבי חמץ הדין דדבר שיש לו מתירין וכ"ק יצא לחלוק עליו והביא דברי הר"ן ע"ז דס"ל דחמץ מקרי דבר שיש לו מתירין ועל פי זה ממילא קשה להולמם מה שכתב ביו"ד דלשיטת הר"ן לא הוי דבר שיש לו מתירין רק אם אחר כך יהיה בהיתר גמור יצא בחמץ דלא הלא לפי שהביא כ"ק מתניתי' בידי' דמפורש להדיא דגם הר"ן מכת הסוברים דחמץ מקרי דבר שיש לו מתירין מבואר להדיא שלא כדבריו הקדושים ואם כן אולי יש לקיים מה שהעליתי ליישב כי הש"ך קאי תמן בשיטת הרשב"א ודעת הרשב"א כדעת הר"ן בטעמא דדבר יש לו מתירין ושפיר לא שייך דברי הצל"ח דבמידי דלאו אכילה לא שייך דבר יש לו מתירין דהא שיטה זו רק לדעת רש"י אמורה ואף שכתב הישועות יעקב דרק שיטה זו לדעת רש"י הוא לענין הגעלת כלים דלהשהותן מעת לעת ולא לדעת הר"ן כי כבר העלינו דגם לדעת הר"ן משמע דאף דאח"כ לא יהיה היתר גמור מקרי דבר שיש לו מתירין אך באמת יש מקום לפקפק דאף דהש"ך קאי לשיטת הרשב"א בכל זה האיך סתים דיש להשהות מעת לעת הלא הש"ך בודאי קאי כשיטת הפוסקים דקיימי בטעם רש"י כי רב הוא כמו שתמה כג"ק שליט"א גם קשה לפי מה שכתב הישועות יעקב לדרוש טעם החולקים על הרשב"א מצד דקאי בשיטת רש"י הלא עדיין יקשה לפי דברי הצל"ח היה להם לומר דמשום הכי ל"מ יש לו מתירין משום דאסור ליהנות קודם שיגעיל והפסד זה אין לו תשלומין כמו שתמה עוד במ"ק וצ"ע בכ"ז עכ"ד יצ"ו:

'''ומדברי''' הגאון חקרי לב בארח חיים סי' ק"ה דף רכ"ה ע"ד הבאתי דב"ק לעיל באות זו סק"ב מתבאר דלית ליה סברת הרב צל"ח הנ"ל שהרי כתב שם דצריך להמתין חדש אחד ולא שרינן לינשא מספק משום דהוי יש לו מתירין שהרי יכולה לינשא אחר חדש אחד וכו' ולסברת הצל"ח הרי אין שייך בזה דבר שיש לו מתירין שהרי יכולה לשמש את ביתה עתה וגם אחר כך אלא מוכח דלא סבירא ליה לחלק בהכי: