עריכת הדף "שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/פתיחה" (פסקה)

==ז==

זי"ן) '''בענין''' הנ"ל וכיוצא בו:

'''ואם''' העכומ"ז מעמיד היי"ש בביתו של ישראל בעל כרחו של ישראל יראה הישראל לחזור אחר עכומ"ז אחר שיעמידנו אצלו על אחריותו ואף שיבטיח דבר קצוב להעכומ"ז הנפקד בשביל זה לית לן בה ויפרט לו שהחמץ אינו שלו רק של העכומ"ז שהעמידו אצלו שלא מדעתו ועיין לעיל סי' ת"מ סעיף קטן ב' בשם השאגת אריה בקיבל עליו אחריות של חמץ עכומ"ז והפקידו אצל עכומ"ז אחר אף שהשני לא קיבל עליו אחריות שרי בהנאה אחר הפסח עי"ש ועיין בשו"ת כתר כהונה סי' ח' באחד שעשה מעמד עם אדון אחד לקבל ממנו עבור חוב חמשה חביתין יי"ש ועשו {{ממ|קאנטראקט}} שהאדון יעמיד היי"ש לעיר שהישראל דר שם ואחר המדידה יוחשב כו"כ {{ממ|כך וכך}} בעד כל מדה וחתמו שניהם על זה ובגמר המקח צוה האדון להישראל לחתום החביתין בחותמו ונשארו כך עד אחר הפסח והישראל שכח למכור העלה להתיר על פי מה שכתב המ"י סי' ל"ה דאף להרמב"ם דבמלוה קנה דוקא בישראל מישראל ואף שהיה בחתימת הישראל על חביתין דלכאורה לא גרע מרושם {{ממ|אפשר לומר דאין זה דומה לרושם שנוהגין לקנות על ידו מה שאין כן זה אינו נעשה לקנין רק מחשש אחלופי}} יש לומר דאינו רק דרבנן ובהא לא קניס ר' שמעון ואף להר"ן יש לומר דדוקא אם החמץ שלו אלא שלא עבר בל יראה מדאורייתא סבירא ליה דקנים מה שאין כן היכא שאין החמץ שלו מדאורייתא וגם לא אזלינן בהא בתר דיניהם ואף להמשאת בנימן לא אזלינן לחומרא וגם השאגת אריה סי' ע"ט כתב דלא אזלינן בהא בתר דיניהם וגם יש לומר דלמא הלכה כמאן דאמר דבעי משיכה וחמץ שעבר עליו הפסח דרבנן יש להקל וגם דמסתמא היה מבטל ואף להמשאת בנימן דביטול לא מהני היינו כשהוא בביתו אבל כאן שהוא בבית האדון מהני מכל שכן בזה שיש לומר דחשש הערמה היינו שבידו לבער מה שאין כן בזה שהיי"ש רחוק ממנו כמה פרסאות וכו' {{ממ|ולפענ"ד אין מחוור שאף על פי כן היה יכול למוכרו ולהקנותו בכל מקום שהוא וזה ביעורו}} וגם כיון שהיה מחוייב להעמידו ליד הישראל נמצא שהיה באחריות של האדון ויש לצרף דעת המקילין בכי האי גוונא כשעבר עליו הפסח ובצירוף היתר בעל שו"ת פ"י {{ממ|פני יהושע}} דיי"ש חמץ דרבנן ולכן יש להתיר היי"ש אף בשתיה עיי"ש {{ממ|אמר המחבר במה שהשיג הרב על דברי הרב כתר כהונה עיין במה שכתבתי בסי' ח' אות ז' סק"ד}}: