עריכת הדף "שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/יג" (פסקה)

==ז==

{{ממ|ז}} ושם {{ממ|בשואל ומשיב מהדורא תניינא}} ח"ד סי' פ' במי שמכר חמצו והבית שבו החמץ בכסף וכתב שטר ונזכר בחול המועד שלא חתם ואמר לו המורה שיחתום בחול המועד כיון שהשטר הוא לראיה מועיל אף שחותם בו אחר כך ונקנה למפרע והוא לא חתם ועבר הפסח והשיב דאם נאמר דאינו מועיל כסף בעכומ"ז כמחלוקת הפוסקים מה יועיל שיחתום אחר כך מי יודע אם היה בדעתו למפרע להקנותו וגם אם היה בדעת המוכר להקנות סוף סוף העכומ"ז לא סמך על זה עד שיהיה לו שטר כתוב ומה שאמר המורה כיון שהיה גם סטומתא בודאי מועיל אדרבא גרע דגלי דעתיה וכו' עיין מחלוקת הפוסקים בסי' רס"ח אמנם לדינא וכו' {{ממ|כתב שם ההיתר מצד דשכחה הוי אונס וכו' וגם כ' דדברי המק"ח דאינו מועיל הוא כשלא הזכיר גם שם הקונה וכו' ומסיק וז"ל}} אמנם ליתר שאת יוכל לערב ברוב וכו' ואף דזה נזכר בפסח והוי מזיד וכל הטעמים הנ"ל אינם אלא לנזכר אחר הפסח מכל מקום יש לומר כיון שאמר לו המורה שיש להתיר החמץ על ידי שיחתום שמו הוי כשוגג בהוראה וסמך עליו עיין מג"א סי' שי"ח סק"ג ועוד נראה להוסיף דאף אם נאמר דכתיבה בלא חתימה אינו מועיל היינו דוקא בשאר דברים כיון דיכול להכחיש ולומר דאינו שלו ונדמה לשלו אבל בחמץ דאנן סהדי דלא ישקר ואדרבא ניחא ליה דימכור חמצו בודאי סגי בדיעבד אף כשלא חתם וגם כשהוא כתיבת יד אחר והוא צוה לו לכתוב גם כן מועיל בזה לכן ודאי מותר בדיעבד ועל כל פנים בעירוב ברוב היתר ודאי מועיל עכ"ל:

'''והנה''' מה שכתב משום דגלי דעתיה וכו' כבר כתבתי למעלה בזה ומה שכתב על דברי הרב השואל דמה מהני לחתום שיקנה למפרע וכו' הנה לפי הנראה כונת הרב השואל היא לפי מה שכתב מרן בב"י ח"מ סי' ק"ץ על הדין שבסעיף ז' דבאתרא דכתבי שטרא אינו קונה עד שיכתוב השטר שהביא שם דברי הר"ן לחלק בין שטרי קנין לשטרי ראיה דבשטר קנין אינו קונה למפרע אבל בשטר שהוא לראיה אם נתן כסף ואחר כך כתב השטר נקנה הדבר משעה שנתן את הכסף למפרע עי"ש והכא נמי לפי מה שהניח הרב השואל דשטר זה הוא לראיה וגם הרב המחבר לא חלק עליו בזה אם כן נראה דשפיר קאמר דמהני בזה דלא בעינן דעתו אלא ממילא הרי הוא קנוי לו למפרע שאין הקנין על ידי השטר אלא על ידי הכסף שנתן מעיקרא והשטר לראיה בעלמא {{ממ|ועיין בשו"ת אגודות אזוב מדברי בסי' י"ג ד' ה' ע"ב שנסתפק בזה אי מהני למפרע אם יחתום אחר כך כיון שהוא שטר ראיה שהרי כתוב חתימת ידי תעיד וכו' ומסיים ולראיה ביד הקונה חתמתי וכו' ושם בע"ד אות ד' כתב גם כן ספק זה עי"ש והרב יפה ענף ד' ס"ה ע"ד אות יו"ד כתב וז"ל באתרא דכתבי שטרא דלא קנה בכסף לבד מכל מקום היכא שנכתב קונה למפרע משעת נתינת הכסף כן כתבו הרמב"ן והריטב"א והרשב"א בגיטין ד' יו"ד ע"ב ועיין הר"ן שם ובפרק קמא דקידושין ושמחת יום טוב סי' כ"א ומטה שמעון סי' ק"ץ הגב"י אות ד'}}:

'''ומה''' שכתב הרב שואל ומשיב דאף שנזכר בפסח הוי כשוגג בהוראה וכו' הנה אמת שכן כתב הרב מגן אברהם בשם הרב מוהרד"ך ושלמים וכן רבים נקטי הכי כמו שמתבאר ממה שרשמתי בקונטריס הכללים מערכת הטי"ת אות ז"ך ובקונטריס זה בסימן זה אות ז' ס"ק י"א בשם הרב שערי תשובה מכל מקום נראה דיש לפקפק בזה דהניחא אם היה עושה כפי מה שהורה לו המורה והיה חותם השטר אף אם נאמר דמה שחותם אחר כך אינו מועיל לפום דינא מכל מקום יש לומר דזה הוי שוגג בטעות דהוראה כי סמך על דברי המורה אבל בנדון זה שצוה לו המורה לחתום והוא לא חתם {{ממ|ולא נזכר שם שמפני שום אונס לא חתם}} מוכח דלא סמכא דעתיה על המורה ואדעתא דנפשיה הוא דעביד וכיון שלא נאמרו טעמי ההיתר אלא לנזכר אחר הפסח וזה נזכר בפסח והיה לו לבער ולא ביער היה לנו לאוסרו דאין שום אונס מחמת הוראה בטעות כאמור ועיין עוד בשואל ומשיב הנ"ל סי' י"א הבאתיו בסי' זה באות הנ"ל ושם בסי' ק"ב השיב גם כן להתיר במי ששכח לחתום ולא ידע עד אחר הפסח וכתב כבר התרתי כמה פעמים וכו' {{ממ|הזכיר קצת מטעמים הנ"ל}} ונדון זה עדיף שהיה כתיבת יד המוכר עצמו וכו' עי"ש: