עריכת הדף "שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/ז" (פסקה)

==ז==

{{ממ|ז}} ובשואל ומשיב מהדורא קמא ח"א סי' צ"ג קרוב לנדון הנ"ל שמכר לעכומ"ז ופרט איזה דברים ושכח מקצתם אבל בערב פסח אמר לו שמוכר לו גם אותם הדברים שלא נכתבו ולא פסק דמים לאותם הדברים והוא הפסד מרובה האריך הרב בזה ובסוף דבריו כתב ובלאו הכי הרי נסתפקו הפוסקים אי שכחה מיקרי אונס ואף דקי"ל דאפילו באונס אסור היינו דוקא בשאר אונס אבל כאן דהוי אונס גמור שהרי כתב על הספר כל הדברים שצריך למכור ברשימה אחת למען ידע הדברים שמוכר אלא דבשטר המכירה שכח לכתוב הכל בכי האי גוונא הוי אונסא דלא שכיחא ולא קנסו בכי האי גוונא ודוקא כשנזכר אחר הפסח אבל אם נזכר קודם הפסח לא מועיל זאת והיה צריך לבערם כיון דאסור מן התורה אמנם נראה כיון שהקונה יוכל לומר שהיה בדעתו לקנות הכל בקנין אגב קרקע לא יוכל להוציא ממנו מספק ואף במקבל אחריות חמץ של עכומ"ז בבית עכומ"ז אינו עובר כמבואר בחק יעקב סי' ת"מ וכאן עדיף דבאמת מן התורה בביטול בעלמא סגי וגם מכר לו רק שכח לכתוב בשטר בזה ודאי אינו עובר עכ"ל ושם בח"ב סי' מ"א במי שמכר וכתב שטר מכירה ויש בו טעיות והוא חספא בעלמא כתב דיש לומר דבזה שמכר וחשב שהיא מכירה כי הוא עם הארץ ולא הרגיש בהטעיות אין שייך חשש הערמה אלא דחלילה לסמוך על זה אם לא היכא דאיכא עוד סניף וכו' עי"ש ושם במהדורא תניינא ח"ד סי' יו"ד {{ממ|בסוף והנה בכ"ב למב"י}} כתב בשכח לכתוב מין אחד וטוען שמחמת שכחה הוא לא שייך הערמה בכאן שהרי חזינן שכ המינים זכר ומכר בשטר כדינו מהיכא תיתי לומר שהערים על המין ששכח ואף דקיימא לן דגם אונס אסור כאן לא שייך זאת גם כל שיש ספק אזלינן לקולא בדרבנן כמ"ש הש"ך סי' ט"ל וכי' והוא הדין כאן נהי דגזרו היינו כשלא מכר כלל אבל כאן הרי חזינן דמכר ולא הערים ואף אי נחשבהו לספק דאולי לא שכח אזלינן לקולא וזה ברור כשמש ושם בסי' י"א באחד שהיה לו מאל"ץ ואמר לו למדן אחד שאין צריך למוכרו לעכומ"ז וכן עשה אך ביטל והפקיר חמצו בפירוש לא כההמון שאומרים כל חמירא ורצה הרב השואל לסמוך על סברת הר"ב העיטור להתירו בהנאה כיון שכבר ביטלו ודחה דבריו דאין כאן ביטול כיון שאמר לו הלמדן שאין צריך מכירה לא היה דעתו על זה וכל שהוא משום קנס אסור אפי' אנוס וכו' ואף שעשה על פי הוראת חכם מכל מקום לא עדיף משוגג כמו שכתב מג"א סי' שי"ח סק"ג ומכל מקום כיון שהפסד מרובה הוא יש להתיר לעשות מהמאלץ יי"ש ולערב אחר כך היי"ש ברוב כמו שכתב הפני יאושע ולסמוך על הפוסקים דאחר הפסח מותר ברוב ואין צריך ששים ואף לכתחלה מותר לערב ואף דחמץ אחר הפסח אסור אפילו אנוס כאן לא שייך זאת דאנוס גמור הוא ושם שייך הערמה ויערים מתחלה להשהותו ולערבו אחר כך וכאן לא שייך זאת עכ"ל ועי"ש בסי' פ' לשכח לחתום בשטר המכירה. ובמהדורא תליתאה ח"ב סי' ס' באחד שמכר כדין למי שהיה סבור שהוא עכומ"ז ובחול המועד נודע כי הוא מומר לעכומ"ז ולדעת הט"ז אף על פי שחטא ישראל הוא ואף שבמקום שמואל חולק על הט"ז במח"כ וכו' וסיים כיון דמן התורה בביטול סגי אף דחז"ל תקנו בדיקה ואם לא בדק אפילו באונס אסור היינו כל שלא מכר כלל אבל כאן מכר וקיים תקנת חז"ל אף שנתגלה אחר כך שהמכירה היה בטעות סגי בביטול עכ"ל ועיין עוד בכמה תשובות ממנו בענין מי ששכח לחתום בשטר המכירה {{ממ|ורשמתים לקמן באות י"ג אות קטן ג'}} שנשתמש בסברא זו דלא אסרו אלא כשלא מכר כלל וכו' וכן במי ששכח לקבל אדרו"ף מהעכומ"ז וכתב בשטר שקבל אדרו"ף וכו' ורשמתי באות י"ד ועיין בס' זכרון כהונה ד' ה' ע"ד הובא לקמן בסי' זה אות ח' ועיין לקמן באות ע"ד למי שכתב שטר ופרט כל המינים והמקח של כל מין ורק משני מינים לא היה ידוע לו מקחם והניח מקום פנוי לכתוב מקחם אחר החקירה ושכח ולא כתב מקחם והרגיש מזה אחר הפסח: