עריכת הדף "ערך/פירות שביעית" (פסקה)

=== חובת גברא או אפקעתא דמלכא ===
כתב המנחת חינוך {{ממ|[[מנחת חינוך/פד|מצוה פד]]}}: ואני מסופק אי המצווה אקרקפתא דגברא הוא דרחמנא ציווהו להפקיר פירותיו בשביעית ומחויב לקיים להפקיר כו' או דילמא הפקר זה אין צריכים הבעלים להפקיר, רק הוא אפקעתא דמלכא שהוא ממילא הפקר. ובדין זה (לדעת המנח"ח) נחלקו הבית יוסף והמבי"ט, לדעת הבית יוסף (כפי שהבינו המנח"ח) צריך להפקיר פירותיו ואם לא הפקירם אינם מופקרים ואילו לדעת המבי"ט הפירות מופקרים מאליהם.

הרמב"ם {{ממ|[[ספר המצוות לרמב"ם/עשה/קלד|ספה"מ עשה קלד]]}} כתב: שצוונו להפקיר כל מה שתצמיח הארץ בשנת השמיטה, והפקיר צמחי אדמתנו כולם לכל אדם. בשו"ת אגרות משה {{ממ|יו"ד ח"ג סימן צ ד"ה והטעם}} למד בדעת הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/שמיטה ויובל/ד#כד|שמו"י פ"ד הכ"ד]]}} שלכתחילה צריך להפקיר בפה{{הערה|שכתב הרמב"ם שם: מצות עשה להשמיט כל מה שתוציא הארץ בשביעית שנאמר והשביעית תשמטנה ונטשתה, ע"כ. והלשון "מצות עשה להשמיט" משמע שהוא חיוב על בעל הבית להפקיר. והוסיף שם שמה שכתב הרמב"ם אחר כך וכל הנועל כרמו כו' בשביעית ביטל מצות עשה אין כוונתו שדוקא בכה"ג עובר על העשה אלא שכוונתו שבכה"ג שנועל בפועל עובר על העשה גם אם הפקיר.}}  וכן מובא בשם הגרש"ז אויערבאך{{הערה|דיני שביעית בהוצאת דגל ירושלים {{ממ|פי"ד ס"ג}}.}}

ועיין חזו"א סימן י"ט ס"ק כ"ד (כולל הנדפס בחזו"א מעשרות סימן כ"א סק"א) שהוכיח שהוא אפקעתא דמלכא{{הערה|וכ"מ בסוגיא דנדרים דף מ"ב.}}, ואפילו בעל השדה מחזיק בהם כשלו ומונע אחרים מליטלם הרי הם הפקר ופטורים מתרומות ומעשרות, אלא שעבר על המצות עשה להפקיר. ועל מה שכתב המנח"ח שיש שסוברין שאין שביעית הפקר עד שיפקיר, כתב החזו"א שהוא נגד רהיטת הסוגיות, [ושאף הבית יוסף אפשר שלא אמרה אלא כשהבעלים עכו"ם שאינו במצות שביעית].