עריכת הדף "עבודת המלך/תלמוד תורה/א" (פסקה)

== ז ==

'''היה מנהג המדינה ליקח מלמד התינוקות שכר נותן לו שכרו, וחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה.''' כבר עמדו על דברי רבנו כל המבארים ועי' ב"ח ופרישה דר"ל גם נביאים וכתובים, והוא דלא כפרש"י ז"ל שפי' רק תורה לבד, ועי' ברכות ה' א' לוחות אלו עשרת הדברות, תורה זה מקרא אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים, הרי להדיא דרק תורה נקרא מקרא, ועי' רש"י ז"ל שם זה מקרא חומש שמצוה לקרות בתורה ועי' לרבנו בהקדמתו שגרסתו היתה זו תורה שבכתב, וחסר שם דרשא דאשר כתבתי אלו נביאים וכתובים ועי' היטב בדקדוקי סופרים ברכות שם נוסחאות שונות בדברי הגמ' ואשר על כן נראה דרש"י לטעמיה וגירסתו היא כאן דרק חמשה חומשי תורה בכלל החיוב, ולרבנו גם נביאים וכתובים בכלל ולדעת רבנו צ"ל דהא דאמר שם על הך בריתא למדו מקרא אינו מלמדו משנה ואמר רבא מקרא זו תורה ר"ל דלא תימא מדרש תורה וכמ"ש לקמן מ"ט ב' מאי תורה מדרש תורה כ"כ מרן הגר"א ז"ל ועי' ב"ח ז"ל שכתב לא אתא רבא אלא לפרש דלא תימא האי מקרא פירושו כמו ויבינו במקרא אלו פסקי טעמים וכו' ומצאתי בשו"ע הרב להגאון החסיד ז"ל שעמד ג"כ ע"ז וכתב שדברי הב"ח דחוקים, אבל כתב דאישתמיטתיה לשון הסמ"ג דפי' בהדיא דבגמ' מיירי לענין שילמדנו בעצמו קודם שיהיה בן שש או בן שבע שאז יוליכנו אצל מלמדי תינוקות עי"ש ור"ל דבודאי מחויב ללמדו כל התורה ואף נביאים וכתובים, אלא מה שמלמדו פסוקים פסוקים כמ"ש לעיל זה מלמדו רק מקרא בלבד.

''' וצע"ג ''' אצלי דא"כ לפי"ז צ"ל דזבולן בן דן שלמדו אבי אביו מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות הוא ג"כ מה שלמדו עד בן שש או שבע דאי לאו הכי לא מקשי שם מידי והוא פלא, וראיתי דמסיק לבסוף ועד היכן דקאמר שמואל היינו על החיוב שמוטל על אבי אביו ללמדו כזבולן בן דן ולא כזבולן שלמדו בעצמו כל התורה דמדינא א"צ ללמדו בעצמו אלא תורה קודם שיוכל לילך לבית הספר עי"ש. ולדעתי העניה הדברים בלתי ברורים והנה הגאון ז"ל הביא שכן מבואר להדיא בהסמ"ג, והנה ז"ל הסמ"ג קטן משיודע לדבר אביו מלמדו תורה צוה לנו משה וק"ש פסוק ראשון כדאיתא בפ' לולב הגזול ואח"כ מלמדו מקרא מעט כדאיתא בקידושין ומפרש שם מקרא זו תורה, מלמדו עד שיהא בן שש או בן שבע לפי בוריו מוליכו אצל מלמדי תינוקות ע"כ, והנה מלשון זה דייק הגאון ז"ל דהא דאמרו מלמדו מקרא זו תורה קאי על הנך פסוקי שמלמדו אביו, אבל אח"כ בבית הספר מלמדו גם נביאים וכתובים, והנה אם נימא כן בדעת הסמ"ג מלבד דקשה מה שהקשיתי מזבולן בן דן שם עוד לפי"ז מאין מצא הסמ"ג החיוב ללמד נביאים וכתובים כלל בבית הספר, והרי תורה כבר למדו אביו בביתו ולמדו מקרא אינו מלמדו משנה, ועוד איך יאמר הסמ"ג ואח"כ מלמדו מקרא מעט, ותהיה כוונתו לתורה, וכי מקרא מעט הוא, אבל הברור שהסמ"ג מעתיק דברי רבנו, ובמקום שכתב רבנו מלמדו מעט מעט פסוקים פסוקים כתב הסמ"ג מלמדו מקרא מעט שהוא ממש מה שהבאתי לעיל בשם הירושלמי דסוכה ואביו מלמדו לשון תורה, וכמ"ש שהם פסוקים מן התורה וכמו שהבאנו לעיל ג"כ מן התוספתא דחגיגה וציין הסמ"ג להא דקדושין דמפרש שם מקרא זו תורה, ר"ל כמ"ש דבן חמש למקרא הרי קאי על הלימוד בבית אביו ומקרא זו תורה, וא"כ הנך פסוקי שמלמדו הם פסוקי תורה וכמדומה שאין זה דוחק כלל וכלל, ואפילו היה לנו לדחוק בדברי הסמ"ג היה כדאי בכדי לישבו.

''' ולדעתי ''' העניה כוונה אחרת בדבר, דהנה הכ"מ כתב ומשמע לי דמכאן ואילך אינו חייב ללמדו ואפילו בחנם והכי משמע מפרש"י ז"ל שם שכתב בד"ה אינו מלמדו משנה אין חובת האב עליו אלא במקרא מכאן ואילך ילמד הוא בעצמו ולא נקיט דמכאן ואילך מלמדו בחנם, אולם אינו מוכרח כ"כ, והרב לח"מ חולק ע"ז וס"ל דבחנם בודאי חייב ללמדו גם משנה ולא עוד אלא אם ידו משגת חייב ללמדו בשכר לדעת הרמ"ה (הובא בהגהות מיימוני שם) ועי' בטור שם שכתב וחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה ואינו חייב ללמדו בשכר משנה ותלמוד וכ"כ בשו"ע שם ועי' בחינוך שכתב דאם מלמדו יותר תבא עליו ברכה עי"ש ומשמע ג"כ דחיובא ליכא ויש לי מבוכה רבה בכל זה אשיחה וירוח לי.

''' דהנה ''' לעיל בה"ג כתב רבנו וחייב לשכור מלמד לבנו ללמדו, ולא הזכיר רבנו דדוקא לתורה שבכתב מחויב לשכור, וצ"ל דרבנו סמך על מה שכתב כאן והוא פלא, אבל יפלא עוד יותר שהרי לבן חבירו בודאי מחויב ללמד גם משנה הלכה וכו' בחנם וכמו שהבאתי מכל המקומות שציינתי בה"א ואיך אפשר לומר דבנו גרע ואינו מחויב ללמדו אפילו בחנם, ועוד תימה גדולה אפילו אם נימא דבשכר אינו מחויב ללמד לבנו רק תורה ולא משנה והלכה א"כ תמוה בעובדא דרב אחא בר יעקב שם דשדריה לבריה לקמיה דאביי ושם הרי היה בשכר כלומר ברבוי הוצאה שלא היה מספיק לשניהם והקדים לבנו ולא למד בעצמו משום דלשניהם לא הספיק ועד דחזיה דלא הוו מחדדן שמעתתיה היה סבור דבנו זריז וממולח ממנו, ותמוה דהרי לא חייב ללמד את בנו משנה והלכה בשכר, ולעצמו הרי בודאי מחויב אפילו בשכר וכמו דדרשו בבכורות כ"ט שאם לא מצא בחנם שילמוד בשכר, ואיך שדריה לבריה ובטל מת"ת שהוא מחויב בה מדאורייתא, ומצאתי למהרש"ל ז"ל בים של שלמה קדושין שעמד ע"ז והוא פלא והביאו גם בשו"ע הרב ז"ל שם, ועוד הרי רבנו העתיק לקמן הך דינא דבכורות שהבאנו דאם לא מצא מי שילמדנו בחנם ילמדנו בשכר בתורה שבע"פ האם נימא דקאי רק על ללמד את עצמו ולא על בנו, ומסדור לשון רבנו משמע דקאי גם על בנו והרי באמת אם בנו זריז וממולח בנו קודם וא"כ אם הוא מחויב לשכור לעצמו ללמדו מי שילמדו גם בבנו הדין כן.

''' ובשו"ע ''' של הרב ז"ל מצאתי שהביא עוד ראיה מהא דאמרינן בברכות י"ג התם נמי כתיב על לבבכם לדבר בם ההוא בדברי תורה כתיב והכי קאמר רחמנא אגמירו בנייכו תורה כי היכי דליגרסו בהו דהיינו תורה שבעל פה שיכול לגרוס בהם גם כשהולך בדרך משא"כ תורה שבכתב שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה ועוד איך יסתום התלמוד נגד הספרי דושננתם לבניך אלו התלמידים וכו' עי"ש ודבר זה אפשר לדחות דבחנם שפיר בודאי חייב ללמד גם לאחרים ומכ"ש לבניו וכמו שהבאתי לעיל והעיקר מה שאנו צריכים לעמוד עליו הוא על החיוב בשכר דמשמע לכאורה מכולהו דאינו חייב ללמד לבניו בשכר תורה שבע"פ והוא פלא זולת הרמ"ה ז"ל שכתב דאם לא דחיקא ליה שעתיה מחויב לאגמורי משנה וגמרא הלכות ואגדות, והנני לבאר בזה דעת רבנו לפי דעתי העניה.

''' ונ"ל ''' פשוט דבודאי איכא מצוה וחיוב ללמד את בניו גם משנה גמרא הלכות ואגדות בשכר וכמו שסתם רבנו בהל' ג' וכתב וחייב לשכור מלמד לבנו ללמדו ולא חילק כלל בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה וכבר הראיתי שם מקור הדברים שהוא מחויב בזה מדאורייתא, וכשם שהוא מחויב ללמד את בן חבירו גם תורה שבע"פ בחנם וכדרשת רז"ל מושננתם לבניך דקאי גם על תורה שבע"פ כן הוא מחויב ללמד את בניו בשכר. אולם אם כופין ע"ז, הנה על תורה שבע"פ בודאי אף דאיכא מצוה וחובה א"א לכוף ע"ז בשכר שהרי אסור ללמדם בשכר אולם אפילו תורה שבכתב אפשר דלא שייך כאן כפיה והנה בהגהות מיימוני הביא בשם מהר"מ מרוטנבורג ז"ל דכופין ע"ז דלא גרע משאר מצות עשה דכופין והעתיקו הרמ"א ז"ל בשו"ע וראיתי מקשין ע"ז דהא הוי מצות עשה שמתן שכרה בצדה לחד מאן דאמר בשבת ל"ב דבעון ביטול תורה וכו' ומקרא נדרש לפניו ולפני פניו.

''' אבל ''' גם מלבד זה קשה והרי על ללמד לעצמו ג"כ אין כופין והרי גם זה הוא מצות עשה ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, (הגה"ה אמרו לי בשם חכם אחד דהרי אמרו שם דבעון ביטול תורה וכו' א"כ המ"ע שמתן שכרה בצדה, הוי רק ללמד לעצמו, אבל לא לבניו ומטעם זה ניחא להא דאין כופין על מ"ע דללמוד בעצמו, אבל כופין על ללמד לבניו ובאמת המעיין בספרי בפסוק ולמדתם אותם את בניכם אם למדתם אותם את בניכם למען ירבו ימיכם ואם לאו וכו' שכך דברי תורה נדרשין מכלל לאו הן הרי להדיא דהוי מ"ע שמתן שכרה בצדה על לימוד הבנים, ולא רציתי להאריך עוד בזה].

''' ובאמת ''' יפלא לפי"ז, דהרי מצות עשה דושננתם דהיינו ללמד לאחרים הרי היא בודאי מ"ע שאין מתן שכרה בצדה ולמה לא יכפו עליה, ושיהא מחויב גם לשכור, וראיתי להמבי"ט ז"ל בספרו קרית ספר הל' ת"ת שכתב וחייב לשכור מלמד לבנו ונראה דה"ה לבן בנו אבל אינו חייב לשכור מלמד לבן אחרים כי חיוב לשכור מלמד לבנו הוא מלמדתם אותם את בניכם ומהודעתם לבניך ולבני בניך והוא עשה וכפינן עליה כמו דכפינן לעשות סוכה או מצוה אחרת אבל חיוב לימוד בן חבירו הוא מפסוק ושננתם לבניך ומשמע שיהיו מחודדין בתוך פיך כשאדם שואל דבר אל תגמגם בו אלא אמור לו מיד וזהו ללמד הוא עצמו לא לשכור לו מלמד עכ"ל, והדברים מופלאים ששתי דרשות מיוחדות המה בספרי, מושננתם ילפינן שיהו מחודדין, ומלבניך דרשינן אלו תלמידיך וחייב לשכור לבנו מלמד ופטור בלימוד אחרים, זהו מהא דאצטריך ג' פסוקים ללימוד עצמו ובנו ובן בנו וללמד אחרים וכמו שהביא רבנו, ובדין הכפיה יתבאר לקמן אבל יהיה איך שיהיה הרי א"א לכפות לשכור מלמד לבנו שהרי אפשר לו שילמדהו בעצמו, או להשיג מי שילמוד עם בנו בחנם, אבל לא ארד בזה, כי יהיה איך שיהיה הנה מתקנת ר' יהושע בן גמלא ואילך הרי בודאי כופין ע"ז דזה היה התקנה להושיב מלמדים ולהוציא ע"ז כל ההוצאות ובמקום שיש מנהג שהמלמד לוקח שכר לשלם לו ג"כ ויכולין לכוף את בני העיר שיוליכו את בניהם למלמדי תינוקות וכמ"ש התוס' בהא דלא ממטינן ינוקא ממתא למתא משום דבני העיר יכולים לכוף זה את זה על זה והחיוב הזה למסור בנו למלמד תינוקות ולשלם שכרו אינה אלא עד שיקרא תורה שבכתב כולה.

''' וזהו ''' כוונת רבנו וסדור דבריו שבה"ו כתב מאימתי אביו חייב ללמדו תורה וכו' ואח"כ מלמדו מעט מעט פסוקים ר"ל בביתו עד שיהיה בן שש או בן שבע וכו' וכתב ומוליכו אצל מלמד התינוקות ר"ל שזה הוא עצם התקנה, למסור את בנו למלמד תינוקות ולא שילמוד בביתו משום דבלא"ה אי אפשר להושיב מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר (והיותר פשוט הוא דהנה בירושלמי פ"ח דכתובות הי"א איתא דג' תקנות התקין שמעון בן שטח שיהא אדם נושא ונותן בכתובת אשתו ושיהיו התינוקות הולכין לבית הספר והוא התקין טומאה לכלי זכוכית, והנה על טומאת כלי זכוכית פריך שם בירושלמי דהא הוי מתקנת יוסי בן יועזר איש צרידה וכו' ותמוה דלמה לא פריך גם אתקנת התינוקות שיהיו הולכין לבית הספר והא תקנת יהושע בן גמלא היא, והברור דזוהי תקנה אחרת דיהושע בן גמלא התקין שיושיבו מלמדי תינוקות ושמעון בן שטח תיקן שיהיו התינוקות הולכין לבית הספר ולא ילמד כל אחד את בנו בביתו ואפילו אם נימא דתקנת יהושע בן גמלא היתה מאוחרת מזמן שמעון בן שטח וא"כ לא קשה דלמה לא פריך והא תקנת יהושע בן גמלא היא, מ"מ זה נראה ברור דתקנת שמעון בן שטח היתה שיהו התינוקות הולכין לבית הספר והם המה דברי רבנו) וכתב אח"ז הדין דאם היה המנהג ליקח מלמד התינוקות שכר נותן לו שכרו וחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה, ר"ל שעד שילמדו כל התורה שבכתב מחויב ללמדו אצל מלמד התינוקות ותקנת שמעון בן שטח שיהיו התינוקות הולכין לבית הספר נוגעת עד הזמן שילמוד התינוק תורה ונביאים וכתובים, וכופין אותו לשלם שכרו במקום שיש מנהג לשלם שכר, ואח"כ שוב אינו מחויב ללכת לבית הספר ויכול ללמדו בביתו אבל בודאי מצוה וחובה שילמדנו גם להבא משנה וגמרא וכמו ללמוד בעצמו כן מחויב ללמד את בניו וגם לשלם שכר אם לא ימצא מי שילמדנו בחנם, אבל אין כופין ע"ז, וזהו שיעור דברי רבנו וסידורם.

''' ומאי ''' דאמרו בקידושין שם עד היכן חייב אדם ללמד לבנו תורה, ג"כ היתה השאלה רק על הכפיה עד היכן רשאים בי"ד לכוף את האב שמצוה בודאי איכא על כל תורה שבעל פה כולה ולא ע"ז שאל עד היכן ואמר השיעור כזבולן בן דן [שלמדו] אבי אביו מקרא משנה גמרא וכו' ואף שהוא למד לבר בריה בלא כפיה, אבל היה סבור שזהו השיעור גם לבית הספר ולכפיה ופריך ע"ז מבריתא למדו מקרא אינו מלמדו משנה ואמר רבא מקרא זו תורה, אלמא דאינו יכול לכופו על יותר מתורה שבכתב ומסיק דבאמת רק על מקרא יכול לכופו, ושאלת עד היכן היתה על שיעור הדורות ר"ל דיש חיוב על אבי האב כמו על אביו ויכולים לכוף גם את אבי האב ע"ז עי' בכל זה היטב כי לפי"ז מיושבים דברים הרבה.

''' אבל תורה שבעל פה אסור ללמדה בשכר שנאמר וכו' מה אני בחנם למדתי אף אתם למדתם בחנם ממני וכן כשתלמדו לדורות למדו בחנם.''' נטה רבנו מפירושם של רבותינו הראשונים ז"ל דר"ל כשם שלימדתי אתכם בחנם כאשר צוני ה' כן תלמדו גם אתם לאחרים בחנם שהוא פשוט בביאור הדרשה עי' בר"ן ורא"ש שם ולדעת רבנו הרי העיקר וכן תעשו חסר מן הספר וכבר עמד ע"ז הלח"מ ועי' סדר משנה האריך והפשוט דקשיתיה לרבנו לפי פירוש הראשונים ז"ל הא דקאמר שם בבכורות כ"ט ומנין שלא יאמר כשם שלמדתיה בשכר כך אלמדנה בשכר דאיך יאמר כן והרי צוה משה מה אני לימדתי לאחרים בחנם אף אתם תלמדו בחנם ומה בכך שאחד עבר ע"ז ונטל שכר וכי בכך הותר הדבר ויעבור גם הוא על מצוה זו, אשר על כן פירש דמשה רבנו ע"ה צוה מה אני למדתי מפי הקב"ה בחנם אף אתם למדתם ממני בחנם וכן תעשו לדורות, ואמר שפיר דלפי"ז אם אחד למד בשכר יאמר דרק אם למד בחנם נצטוה על זה ללמד בחנם אבל לא כשלומד בשכר, דזה הוא בכלל וכן תעשו לדורות כשם שלמדתם תלמדו וע"ז באה הדרשה דאמת קנה ואל תמכור הא למדת וכו' והנה לקמן [נדרים] בדף ל"ח דדריש התם ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי אותי צוה ואני לכם שנהג בהן טובת עין וא"כ הרי א"א לפרש כפירוש הראשונים ז"ל לפי"ז הקב"ה לא צוה כלל למשה שילמד להם ורק משה נהג בהם טובת עין ועל כרחך לפרש כרבנו, ופשוט.