עריכת הדף "מעשה רקח/זכיה ומתנה/א" (פסקה)

== ז ==

'''ב' שדות בנכסי הגר ומצר אחד ביניהן וכו'.''' בבא בתרא דף נ"ג [ע"א], וכתב הרב המגיד ז"ל דבנכסי הגר הוא דלא קנה לפי שאין שם דעת אחרת מקנה, הא במתנה ובאחים שחלקו כשהחזיק באחת מהם על דעת לקנות אותה ואת חברתה קנה שתיהם, שהרי זה כמכר לו עשר שדות בעשר מדינות שאם החזיק באחת מהם קנה כולן, והוא שנתן דמיהם כמו שנתבאר פ"א מהלכות מכירה, וכן הדין בכל מקום שיש דעת אחרת מקנה וכן כתבו ז"ל ע"כ. ולא ידעתי מי הכריחו לפרש דברי רבינו דבנכסי הגר לא קנה מפני שאין שם דעת אחרת מקנה אותו, משא"כ במתנה וכו', הלא רבינו ז"ל [סבירא ליה] דהפקר ומתנה שוין בנכסי הגר, שהרי בדין הקודם כתב דאין בעל המצר יכול לסלקו שזו כמתנה היא ע"כ, ותו דזה הוי היפך דברי התוספות שם בבבא בתרא דף נ"ג [ע"ב] ד"ה אותה קנה וכו' וז"ל: והא דאמרינן בקידושין גבי עשר שדות בעשר מדינות החזיק באחת מהם קנה כולן, התם בנותן לו דמי כולן והכא בנכסי הגר או במתנה, ואע"ג דאין מחוסרין דמים מכל מקום לא הוו כמכר שנתן לו דמי כולן ע"כ, וכיון שכן מי הכריחו להרב המגיד ז"ל לשים מחלוקת זה בין רבינו להתוספות ז"ל, ויש לומר דרבינו סוף פ"א דהלכות מכירה כשכתב הדין של עשר שדות בעשר מדינות חילק בין נתן דמי כולן ללא, וסיים לפיכך אם היו הכל במתנה קנה כולן וכו', ע"כ. משמע דסבירא ליה דמכר בנתן דמי כולן ומתנה שוין, ודעת הרא"ש ז"ל נראית כדעת התוספות שהרי כתב שם וז"ל: ודוקא בנכסי הגר אבל במכר אם נתן דמי כולן אפילו בעשר מדינות קנה כולן, ובמתנה יראה דהוי כמו מכר ולא נתן דמי כולן וכו', ע"כ.

'''ושם ''' כתב וז"ל: ויראה הואיל דסלקו הנך בעיות בתיקו, אם בא אחר והחזיק קנה כיון דמספקא לן אי קנה קמא אי לא נשאר הקרקע כמו שהיה ולא מחזיקינן ליה ברשות קמא מספק, ואחר שקנאו בחזקה בריאה מוקמינן ליה בידיה ע"כ, וזה מכוון לדברי רבינו שכתב,

'''ואם בא אחר והחזיק בה כדי לקנות זכה האחרון''' ע"כ, גם הרב המגיד כתב כטעמו של הרא"ש ז"ל. אכן תמיהא לי מלתא טובא, דבפ"ק דבבא מציעא דף ט' [ע"ב] איבעיא לר' אלעזר באומר לחבירו משוך בהמה זו וקני כלים שעליה מי מהניא משיכה דבהמה לאקנויי כלים או לא, משום דבהמה חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא קני ולא איפשיטא, וכתב שם הרא"ש וז"ל: אבל במציאה והפקר אי אמר אני מושך בהמה זו לקנותה ואת הכלים שעליה, (נראה דט"ס וצריך לומר לקנות הכלים שעליה) כיון דמספקא לן הרי הוא מוחזק מספק, ואם תפסה אחר מוקמינן לה בחזקת מרא קמא שהוא מוחזק בה מספק, ותפיסת ספק מקריא תפיסה כנגד אחר שאין לו בה שום טענה, דעד כאן לא קאמר תפסו כהן מספק מוציאין אותו מידו אלא היכא דאיכא לאוקמי בחזקת מרא קמא, אבל הפקר שיצא מחזקת מרא קמא תפיסת ספק מיקריא תפיסה ואין מוציא אחר מידו ע"כ. וכל זה הוא (מה) [היפך ממה] שאיתא בהך דבבא בתרא כמבואר, תו קשה מההיא דבבא מציעא דף י"ב [ע"א], בעי רבא זרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח אחר מהו, אויר שאין סופו לנוח כמינח דמי או לא וכו', וסלקא בתיקו. וכתב שם הרא"ש ז"ל וזה לשונו: הלכך המתנה יכול לחזור בו דאוקי בחזקת מרא קמא, אבל בהפקר הואיל ונסתלקו הבעלים אם החזיק בה אחר מוציאין מידו דבעל הבית מוחזק מספק תחילה ע"כ, הרי דגם כאן פסק דחזקה מספק הויא חזקה ואפילו בא אחר והחזיק בה חזקה ברורה אפילו הכי אין מוציאין מן הראשון, וקושיא זו האחרונה מצאתיה בהרב כנסת הגדולה חו"מ סי' רע"ה בהגהת הטור אות י"ד בשם רבו ז"ל עיי"ש, ולא ידעתי למה לא נתקשה לו מההיא דמשוך בהמה זו וכו', שהוא יותר מבואר, ועם כי יש מקום לחלק קצת מכל מקום יהיה בדוחק וצ"ע.

'''עוד ''' יש לתמוה על הרב כנסת הגדולה שם סוף אות י"ג, [שתמה] למה שהשמיטו הרי"ף והרא"ש ז"ל בעיא דמחזיק בשטרותיו של גר, כתב ז"ל, ואם נאמר שדעתם כדעת הטור דכל ספיקא דדינא אפילו תפס מוציאין מידו, היה אפשר וכו' ע"כ, דהן אמת שכן כתב הטור בשם הרא"ש שם סוף סי' שפ"ח, אמנם ממה שכתב גבי משוך פרה וקני כלים שעליה נראה מבואר דבהפקר לא אמרינן הכי כמו שכתבנו לשונו, והרב כנסת הגדולה גבי הפקר קאי בשטרותיו של גר וכו', דהוו הפקר ואף שהטור שם כתב לישנא דכל לאו דוקא הוא כמבואר.