עריכת הדף "מעשה רקח/גזלה ואבדה/א" (פסקה)

== ט ==

'''אע"פ שנתן לו דמים רבים וכו'.''' הראב"ד ז"ל השיג על דברי רבינו, דהיינו דווקא באינו אומר רוצה אני, וביאר כוונתו הרב המגיד זלה"ה דאם אמר רוצה אני מקחו קיים ולא גרע מתליוהו וזבין, וכיון שכן אין בו לאו, ורבינו סבירא ליה, דמקחו קיים אע"פ שעבר, ואע"ג דאמר רבא כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכו', הרי הוא כעין גוזל צמר ועשה ממנו בגד שאינו משלם אלא כשעת הגזילה, וקנה הדבר בשינוי, אף כאן קנה בדמים עיין עליו, כמה דייות נשתפכו בלשון זה ורובן הניחוהו בצ"ע. ולענ"ד מקום יש בראש לתקן ולהסביר דבריו, כי לא נתכוון אלא להליץ בעד רבינו, ותחילה נקדים הסוגיות שהוא אמר עליהן כדי שיבואר הענין היטב, בפרק קמא דתמורה דף ד' ע"ב, אהא דפליגו אביי ורבא בכל מלתא דאמר רחמנא [לא תעביד] אי עביד מהני או לא מהני, פריך מכמה מקומות ומתרץ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, ופריך תו, והרי גזל דרחמנא אמר לא תגזול ותנן הגוזל עצים ועשאן כלים, צמר ועשאן בגדים משלם כשעת הגזילה, תיובתא דרבא, אמר לך רבא שאני הכא דאמר קרא אשר גזל כמה שגזל ע"כ, ומהך סוגיא הקשה מהר"י כהן ז"ל בספר בתי כהונה, (דהכא) [דהתם] משמע דקנהו בשינוי, וכיון שכן הכא בנדון הרה"מ דליכא שינוי אלא דמים הוא שנתן וקעבר אלאו אע"ג דנתן דמים הוי ליה אי עביד לא מהני ואין מקחו קיים ע"כ.

'''עוד ''' נקדים ההיא דחזקת הבתים דף מ"ז [ע"ב], אמר רב הונא תליוה וזבין זביניה זביני, ומסיק סברא הוא אגב אונסיה גמר ומקנה, ופירש רש"י זלה"ה הואיל ואיכא תרתי יסורין ומתן מעות ע"כ, והמתבאר מזה מהך סוגיא דאין חילוק בין אמר רוצה אני ללא אמר, דהא תלי טעמא דאגב אונסיה וכו', אכן בבבא קמא דף ס"ב [ע"א], אמר ליה רב אדא בריה דרב אויא לרב אשי מה בין גזלן לחמסן, א"ל חסמן יהיב דמי, גזלן לא יהיב דמי, א"ל אי יהיב דמי חמסן קרית ליה, והאמר רב הונא תליוה וזבין זביניה זביני, לא קשיא הא דאמר רוצה הא דלא אמר רוצה אני ע"כ, הרי מוכרח מהאי סוגיא דההיא דתליוה וזבין היא דווקא באומר רוצה אני, ונראה דפליגא אההיא דחזקת הבתים, אכן יש לומר בחדא מתרתי, או דגם ההיא דחזקת הבתים באומר רוצה אני דוקא היא, ומשו"ה אהני לן סברא דאגב אונסיה וכו', וזו היא דעת הראב"ד וכדלקמן בע"ה, [או] שנאמר דאף תירוצא לא קאי אלא [א]חמסן דכלפי שהוקשה לו אי יהיב דמי חמסן קרית ליה וכו', ותריץ לו דאין הכי נמי דאף דיהיב דמי מקרי חמסן, מפני שלא אמר רוצה אני, דאי אמר רוצה אני תו לא מקרי חמסן לענין לאו, נמצא דבההיא דתליוה וזבין לפי האמת אין חילוק בין אמר רוצה אני ללא אמר, וזו היא דעת רבינו זלה"ה כדלקמן בע"ה, והשתא הרב המגיד מפרש דלדעת רבינו דההיא דשינוי קונה היינו ע"י נתינת הדמים, דאז האמת קנה הגזילה לגמרי, וזה הוא מה שסיים אף כאן קנה בדמים, כלומר כי התם ממש, אי נמי יש לומר כפשוטו דכי היכי דשינוי קונה, אף נתינת הדמים דסבר וקיבל קונה ג"כ, וכל זה נראה מוכרח שהרי הרב המגיד ז"ל סיים, כדאיתא התם דהיינו היא גופא מוכרח שהבין כן בדעת רבינו, וכיון שאין דבר מנגדינו אלא פשטן של דברים, אינו פלא אם רבינו מפרש כן, ותתרוץ קושית מהר"י הכהן ז"ל.

'''גם ''' מה שהקשה הרב לח"מ ז"ל בפרק י' דמכירה, אהא דכתב הרב המגיד ז"ל בדעת רבינו, דאע"פ שעבר הלאו דלא תחמוד המקח קיים דא"כ, מה הקשו בגמרא אי יהיב דמי חמסן קרית ליה, והא אמר רב הונא, ומאי קושיא הא אע"פ שהוא חמסן ועבר על(יו) לאו דלא תחמוד מקחו קיים וכו' ע"כ, והניחו בצ"ע. וכן הקשה הרב מהרש"ך ז"ל ח"א דף ל"ו, ואחר המחילה הראויה אין כל תמיהה ולא קושיא, דאף דחמסן הוא ג"כ חמדן, ועובר אתרי לאווי כמו שכתבו התוס' שם, לא מפני זה נאמר דחמדן שכתב רבינו הוי חמסן, דזה אינו באמת, תדע דחמדן בתחלת השתדלותו עובר הלאו אף שאינו גומר עד שעת לקיחה, וכמו שכתב הרב המגיד בביאור דברי רבינו, משא"כ החמסן כמבואר, ומעין זה השיג הרב בתי כהונה ז"ל שם, והרב עצמות יוסף דף י"ג כתב והוא פשוט הרבה.

'''עוד ''' תמהתי על הרב מהרש"ך ז"ל שם, שהרבה להקשות על דברי הרב המגיד הנזכרים והניחם בצ"ע, והדברים נראים פשוטים, תחלה הקשה על מה שכתב רבינו ריש פרק ד' דאישות דהאיש שאנסוהו לקדש עד שיקדש בעל כרחו מקודשת, והשיג עליו הראב"ד ז"ל והוא שיאמר רוצה אני וכתב עליו הרב המגיד זלה"ה שהרי זה דומה למי שמכר באונס שהמקח קיים, כמו שכתב פרק י' דהלכות מכירה, ולא ראיתי שהצריך שם הראב"ד שיאמר רוצה אני, אלא כל זמן שהוא [עושה] הדבר קיים ע"כ, והקשה עליו [מהרש"ך] ממה שאיתא בפרקין [וזה לשונו], דהמעיין בלשונו [של הרה"מ] יראה בבירור שכתב [ש]הראב"ד ז"ל סובר שלהיות המקח קיים על כן צריך שיאמר רוצה אני, וגם הרמב"ם ז"ל לדעתו שכתב שם סובר כן, וא"כ יש לדקדק במה שכתב (בפרק א' ובמי) [בהלכות אישות במי] שתליוהו למכור דלא בעינן שיאמר רוצה אני להיות המקח קיים, בין להרמב"ם בין להראב"ד ע"כ [דברי מהרש"ך], תחלה מה שיחס להרמב"ם בדעת הרב המגיד שלהיות המקח קיים צריך שיאמר רוצה אני, זה אינו דדבר [זה] לא ימצא ברמב"ם בשום מקום, וגם בדברי הרב המגיד אין מקום להבין כן, לא בפרקין ולא בהלכות אישות, ואדרבה מדהשיג הראב"ד ש"מ דרבינו אינו מחלק, וגם בעיקר קושיתו יש לומר, דלעולם אימא לך דבתליוה וזבין לא בעינן שיאמר רוצה אני, וכוונת הרב המגיד דכאן בחומד דאין כאן אונס גמור, פשיטא ודאי דבאמרו רוצה אני לא גרע מתליוה וזבין סתמא דהמקח קיים, הכי נמי אף דאין שם אונס ודאי דברוצה אני הוי המקח מקח לדעת הראב"ד ז"ל.

'''אכן ''' האמת יורה דרכו דדברי הרב המגיד שם קשים מצד אחר, דהא על כרחך הראב"ד ז"ל דסבירא ליה שם וכאן, דבעינן שיאמר רוצה אני, לא הוציאו מכלל, אלא מהסוגיא דבבא קמא דף ס"ב כנזכר, דמתרץ הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני, ומפרש הדברים כפשטן דקאי גם לתליוה וזבין, א"כ מוכרח דגם בהלכות מכירה סבירא ליה הכי, אלא ומה שלא השיג שם מוכרח דסמך על מה שהשיג כאן, ובהלכות אישות, (ובמכ"ש) [ובמ"ש] הסוגיות כאמור לעיל, וכיון שכן מאי האי דקאמר הרב המגיד ז"ל דלא מצינו בהלכות מכירה שהשיג הראב"ד ז"ל, הלא אם איתא מנא ליה להראב"ד (דברייתא) [דבורא] דרוצה אני כלל, עוד הקשה ז"ל הרש"ך להרב המגיד ז"ל, מההיא דחמסן דלעיל שהיא קושית הרב לחם משנה ז"ל, וכבר כתבנו שאין כאן קושיא כלל, עוד הקשה ז"ל, (דע"כ) [דע"פ] דברי הרב המגיד ז"ל דאף כאן קנה הדבר בדמים, מעתה מה הוצרך הרמב"ם פרק י' דהלכות מכירה לתת טעם למי שאנסוהו שהיה המקח קיים שמפני אנסו גמר ומקנה, בלאו הכי הוי המקח קיים ואפילו שלא גמר והקנה כיון שקנהו בדמים, דהוי כמו שגוזל את חבירו וקנה בשינוי ע"כ, וגם מזה אין כאן קושיא, חדא, דרבינו לישנא דגמרא נקט, ועוד דעד כאן לא כתב הרב המגיד ז"ל דקניה בדמים מהני אלא לגבי לוקח דהיינו החמדן דגזירת הכתוב היא דליקני, משא"כ המוכר דאף שמקבל הדמים אימא דלא גמר ומקנה, ולכך בעינן ע"י האונס.:

'''עוד ''' הקשה ז"ל במה שכתב פרק י' דהלכות מכירה על מ"ש (ד)הרמב"ם ז"ל, במה דברים אמורים באונס שהרי הוא חמסן וכו', זה לשונו שם, הלוקח באונס נקרא חמסן כל זמן שלא נתרצה המוכר אע"פ שנתן דמים, משמע דאם נתרצה לא הוי חמסן, וממה שכתב בהלכות אישות יראה שאע"פ שנתרצה נקרא חמסן ע"כ, זה גרם להרב ז"ל, מפני שנמשך אחר קושיתו הראשונה להשוות חמדן לחמסן, וכבר הוכחנו באמיתיות דלא ראי זה כראי זה, דאף [ד]חמסן הוא חמדן ג"כ, מכל מקום אינו מוכרח שהחמדן יהיה חמסן כמבואר בדברי רבינו כאן, דאינו עושה אלא ע"י השתדלות והפצרת דמים, ופשיטא שזה אינו חמסן, דחמסן הוי גזלן בפרהסיא ובזרוע, עוד הקשה הרב זלה"ה מההיא דבבבא קמא דגם בתליוה וזבין בעינן שיאמר רוצה אני, וכבר כתבנו דהרב המגיד ז"ל בעד רבינו מפרשה חמסן קרית ליה לגבי תליוה וזבין וכו', (שם) [עם] כי עדיין קשה מה שהקשינו להרה"מ ז"ל בדעת הראב"ד ז"ל, וכבר פסק רבינו כתרוצה דבבא קמא דגבי חמסן יש לחלק בין אמר רוצה אני ללא אמר, כמו שנראה ממה שכתב פרק י' דהלכות עדות [הל' ד'], דדברי הרב המגיד פרק י' דהלכות מכירה, [קשים] ועיין להרב לח"מ ז"ל פרק ד' דהלכות אישות [דג"כ הקשה כן], דבמה שכתבנו יתיישבו הקושיות שהקשה ז"ל.