עריכת הדף "
העמק שאלה/קלה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ז == {{העמקש|ז}} '''ואע"ג דס"ל בעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי' וכו'. הכא משום איבה כו'.''' למדנו דהא דאמרינן בעל בנכסי אשתו כלוקח דמי. לאו כלוקח הגוף דמי. אלא אלמוה לקנין פירות דידי' שיהא כקה"ג ובק"פ דבעל כ"ע מודו דכקה"ג דמי מצד התקנה. והכי אי' בב"ק דף צ' דאפי' לאחר התקנה אפשר דעבד נ"מ יוצא בשן ועין לאשה משום דרבא דשחרור מפקיע מידי שעבוד. הרי שאינו אלא שעבוד. וא"כ אם נתאלמנה או נתגרשה המקח קיים כמו לר"י דס"ל בכותב שדהו לבנו ומכר הבן בחיי האב כשמת האב המקח קיים כדתנן מכר הבן בחיי האב אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב. הא כשמת שייך השדה ללוקח אפי' לר"י דס"ל קנין פירות דאב כקה"ג דמי. והטעם כ' התוס' יבמות ד' נ"ו ד"ה ורי"א. דלגבי הכי לא אלים קנין פירות לבטל לגמרי קה"ג כו' וה"נ בקה"פ דבעל לא בטל קנין הגוף דידה לגמרי. וכ"כ הרמ"א סי' צ' ובחנם נדחק הב"ש ס"ק ל"ט ע"ז הדין דאם נתאלמנה המכר קיים. [וע"ע בחי' רמב"ן ב"ב דקל"ו סד"ה ורי"א]. והכי מוכח דעת התו' בכ"מ שהקשו לר"י למ"ל תקנת אושא אלמא דס"ל כמש"כ רבינו דאפי' אחר תק"א לא הוי אלא ק"פ לבעל דאי לא תימ' הכי הא הרבה הועילו בתקנתם דלהוי הגוף דבעל דאפי' אי מכרה ומת הוא אינה מכורה. והכי מוכח מדתנן ר"פ אלמנה לכה"ג עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה. ואי איתא דלאחר תק"א הוי הגוף דבעל אמאי לא יאכלו מחמת קה"ג דידי' ואע"ג שא"ח באחריותם והרי בע"ג דט"ו הוכיח הש"ס דשכירות לא קני' מדתני' כהן ששכר פרה מישראל ה"ז לא יאכילנה כרשיני תרומה. ואי שכירות קני' אמאי. אלמא דאע"ג שא"ח באחריות אונסין מכ"מ אי יש לו קה"ג אוכל בתרומה. וא"כ אמאי לא יאכלו עבדי מלוג בתרומ'. אלא ע"כ אין לבעל קה"ג [מיהו מהא דתני' בפ' החובל דע"מ אין יוצאין בשו"ע לאיש. אין ראי' לדבר דאפי' יש לו קה"ג כ"ז שהיא תחתיו. מכ"מ כיון דכשתצא ממנו יש לה קה"ג ג"כ אין בכחו להוציאם לחרות עולם מידה. וממילא אין יוצאים כלל לחירות ולא דמי קה"ג דידה לשעבוד בעלמא דנימא דשיחרור מפקיע משעבודא דידה אלא שלה הוא ממש ולא כמש"כ התוס' ר"פ אלמנה הנ"ל דאכילת תרומה תלי' בשו"ע. ועפ"ז נתקשו הרבה בסוגי' דהמכנסת שום לבעלה וקאמר ת"כ דר"א עבדי צ"ב יוצאין בשו"ע לאיש. והקשו בתו' מאי ראי' מהברייתא יותר ממשנתנו דעבדי צ"ב אוכלין תרומה ע"ש. עוד הקשו בשם הרמ"ך מאי ראי' מהא דשו"ע דילמא משום דשיחרור מפקיע מ"ש. ויישבו על שני הקושיות דהראי' הוא מהא דאין יוצאין לאשה. אבל בפ' החובל דפ"ט ב' ד"ה מ"ט כדרבא הביאו סוגיא זו והקשו קו' הרמ"ך דיבמו' דמאי ראי' לר"א דילמא משום דשחרור מפקיע מ"ש ויישבו בפשיטות דהסוגי' ס"ל ?כננאה ברי' דרבא כו'. ויש להסביר יותר דס"ד דגמ' דר"י דקאמר משום שבח ב"א הדין עמה היינו דידה ממש. וא"כ לא מהני הפקרו ושחרורו דבעל להוציא מידה. ושפיר מייתי ראי' מהא דיוצא בשו"ע לאיש. ומסיק דאע"ג דת"כ דר"א ודאי דידי' הוא לגמרי ולא שלה כלל. מכ"מ יכולה לומר כליי אני נוטל והווין כמשועבדים לה לגבות דוקא מהם. ובאמת משום זה שחרורו מוציא מ"ש. עכ"פ לא יישבו אלא קושית הרמ"ך וקו' הראשונה של תוס' יבמות לא הזכירו כלל דאמאי לא הביא מהא דאוכלין בתרומה. אלא ע"כ הוא משום דס"ל שאין דמיון אכילת תרומה דסגי בקנין דהאי יומא. משא"כ בשחרור לא מהני אלא אי אין לה קה"ג כלל. וא"כ אין ראי' לדברינו מהא דאין עבד יוצא בשו"ע] ודוחק לדחות דמתני' דוקא קידם תקנת אושא. דבכ"מ בעי לאוקמי משנתנו לפי תק"א ע' פ' האשה שנפלו ופ' החובל. אלא כמש"כ רבינו. ולכאורה הי' נראה דפליגי בזה הרמב"ם והרא"ש. דהרמב"ם פ' כ"ב מה"א כ' שאין הבעל מוציא מיד הלקוחות כ"ז שהיא בחיים. והרא"ש כתובות פ"ד כ' שכמ"כ מוציא מידם והובא מחלוקת באה"ע שם. והיינו דהרמב"ם ס"ל כמש"כ. והרא"ש ס"ל שיש לו קה"ג ממש. אלא שאינו יכול לחפור בשו"מ משום קנין דידה לאח"כ. וזהו כוונת הב"ש שם. אבל אין נראה לומר דהרא"ש פליג בפשיטות על התו' דס"ל שאין לו אלא קה"פ כמש"כ. איברא בל"ז יש לבאר מחלוקתם של הרמב"ם והרא"ש מאי נ"מ לדינא הלא הבעל אוכל הפירות וכבר עמדו האחרונים. והב"ש סקל"ו כ' דפליגי אי הלוקח יכול לתבוע מעות מהבעל וזה לא נכלל במשמעות דבריהם שלא דיברו אלא ביפוי כחו של הבעל. ולהב"ש אלים כחו דבעל להרמב"ם יותר מלהרא"ש. והגאון בני אהובה שם כת' הנ"מ או מצי הבעל למכור פירו' שלא באו לעולם ע"י מכירת השדה לפירות. ולא נראה כלל דכיון דעד שלא מכרה השדה הי' יכול הבעל למכור שדה לפירות כדמוכח בכתובו' ד"פ בעל שמכר קרקע לפירו' כו'. והאיך אפשר שתפקיע זכותו במה שמכרה. ואי נדחה הא דכתובות ולומר דלא מיירי ביפוי הקנין ובאמת יכול לחזור בו א"כ ממילא כשמכרה ג"כ אין הבעל יכול למכור קרקע לפירותיו. אלא נרא' דהרמב"ם והרא"ש אזלי לשיטתייהו ונ"מ לענין מציאה והפקר דלהרמב"ם שייך ללוקח לטעמי' דכ' בה' שכירות פ"ו ה"ה דהשוכר חצר הזבל של הפק' שייך להמשכיר דגוף הקרקע שלו וה"נ בכותב שדהו לבנו מהיום ולא"מ מציאה והפקר שייך להבן וה"ה בחצר של נ"מ שייך המציאה להאשה אלא דמציאת האשה לבעלה. אבל כשמכרה שייך המציאה ללוקח. ולא שייך כאן מה מכר ראשון לשני כל זכות שבידו ולא יותר וליתא דהרי הבעל שזוכה במציאה מיד האשה הוא שזוכה. ואי אמרה א"נ וא"ע למ"ד דמהני למציאה ג"כ כמש"כ הטור סי' פ"ד בשם הרמ"ה באמת הזבל לאשה. וה"נ כשמכרה הזבל ללוקח. והרא"ש לטעמי' דהשוכר חצר מציאה והפקר של השוכר כמש"כ הסמ"ע סי' שי"ג סק"ה א"כ המציאה לבעל ואין ללוקח במקח כלום כ"ז שהיא בחיים. אבל כ"ע מודו שאין לבעל אלא קנין הפירות לבד וכמש"כ רבינו:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף