עריכת הדף "אלשיך/במדבר/כ" (פסקה)

== כב ==

'''ויסעו מקדש כו'.''' (א) הנה אומרו על גבול הוא מיותר והנה במז"ל כי בהתחברם לעשו הוא אדום חסרו הצדיק ההוא ולפ"ז יהיה אומר לאמר שלהיות על גבול ארץ האדום נמשך לאמר יאסף כו' שאל"כ לא היתה האסיפה ההיא ועוד נשיב לפי הפשט. (ב) אם דבר עם אהרן גם היא איך יאמר יאסף אהרן שלא לנוכח וכמ"ש אומר קח את אהרן כו' ואפילו למ"ד שבכל מקום שאומר אל משה ואל אהרן הוא אל משה שיאמר לאהרן עדיין כמו זר נחשב בענין זה ומה גם לאומר שאמר הקב"ה למש' בוש אני מלאמר לאהרן שימו' ואיך קראו להודיע. (ג) אתא לנחומיה צעורי קא מצער ליה בהזכיר לו שנית כי לא תבא אל הארץ. (ד) למעלה אמר לא תביאו ופה אמר לא יבוא שהוא אפילו כיתר העם. (ה) אומרו מריתם ולמעלה אמר האמנתם. (ו) שמדבר על אהרן ומשתף את משה עמו בזה. (ז) אומרו למי מריבה והראוי יאמר במי מריבה: 

'''אמנם ''' הנה ידוע מחלוקת רז"ל אם מתו קודם זמן על אותו עון והיותר צודק הוא כי לא היה העונש רק הביאה אל הארץ אך בזמנם מתו ונבא אל הענין. והוא במה שידענו מרז"ל כי בכל מקום שנאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן הוא אל משה שיאמר לאהרן: 

'''עוד ''' ידענו מרז"ל כי אמר הקב"ה למשה אני בוש לומר לאהרן שימות אמור אתה מה עשה משה השכים בבקר כו'. ויהיה ענין על כי אהרן במחתה החיה ממות את כל ישראל. ומצרף לזה כי הלא אין ספק כי לא יחדל אהרן מהתחמץ לבבו בראותו כי סמוך אל עון מי מריבה בזמן ובמקום יתבשר במות ויאמר בלבו האם גדול עוני בשב ואל תעשה מאשמת משה שהוא הכה את הסלע ואני קדמתי למות תחלה. ומה גם כי יעלה על רוחו כי הוא קודם זמנו. ע"כ רצה הוא ית' להפיס דעתו בג' דברים. (א) לבלתי אמור לו בעצמו הדבר כ"א ע"י משה. (ב) לאמר לו דברים שיבין מתוכן שלא מת קודם זמנו בעונו ולא עוד אלא כאלו מת בבחירתו. (ג) שאין במיתתו ולא אחר מותו צער להתכפר בו אשמתו. וזה מאמר הכתוב על הא' ויאמר ה' אל משה כדי שאל אהרן לאמר שיאמר לו משה ולא הוא ית' כהקדמ' רז"ל שכל מקום שנא' אל משה ואל אהרן שהוא אל משה שיאמר לאהרן. והב' והג' אמר במה שיאמר לו ויאסף כלו' שלא היה קודם זמנו מחמת עונש כ"א נאסף שהוא לשון הצודק על אשר השלים זמנו ונאסף. ולא עוד אלא שאדרבא הוא כאלו בבחירתו הוא נאסף וזהו אומרו יאסף אהרן יורה כאלו הוא יאסף בבחירתו. וגם השלישית רמז בלשון זה והוא בשום לב אל משמעות אסיפה אל עמיו מה המה העמים האלה אך הוא בלי ספק מה שכתוב אצלנו למעלה והוא ענין מאמר ספר הזוהר פרשת ויחי על עובדא דר' יצחק כשהגיע זמנו ליפטר שאמרו ז"ל כי מאתו ית' נעשה התעוררת למעלה וכל קרוביו בני גילו ומשפחתו ומחיצתו ביקר שגיא לאיש כמעשהו יוצאים ובאים להקביל פניו וכאשר אין לאיש משפט תוכחות על עון להתעכב עיכוב מה להגיע עד מחוז מחיצתו מיד הוא הולך עמם עד מקום כבודו וששים ושמחים עמו לפני האלהים וע"ז נאמר נאסף אל עמיו כי נאסף אל הבאים להקביל פניו הנקרא עמיו מפאת יחס קרבת ייחסו אליהם וזה יתכן צוה ית' לאמר לו יאסף אהרן אל עמיו כלומר כי לא ירגיש צער כסילו' וגם לא יהיה לו עיכוב מהיות אתם במחיצתם עד ימרק אשמת דבר כי איננו רק אין דבר כ"א כבא ונאסף אל הבאים להקביל פניו בלי יגיע' ובלי איחור ועיכוב נאסף אליהם להיות אתם. ובזה יצדק אומרו לאמר בדרך שני. בשום לב אל אומרו על גבול ארץ אדום שהוא מיותר. אך הוא לאמר מה היה שהוצרך הוא ית' לומר לאהרן כל לשון הפיוס הזה לאמר יאסף כו'. אך אמנם הוא מה שכתבנו שיתחמץ לב אהרן כי יראה סילוקו קרוב בזמן ובמקום אל עון מי מריבה כמו שכתבנו ובזה יאמר היות גבול ארץ אדום שהוא בקדש עיר קצה גבולו זה היה סיבה לאמר יאסף אהרן וכו' שהוא שהוצרך לפייסו כמדובר. הנה כלל הדברים שרצה הקב"ה להורות לאהרן כי לא בעונו מת קודם זמנו וגם במותו בזמנו לא הוצרך להצטער על אותו עון ושמא תאמר אם כן איפה יכופר החטא ההוא לז"א כי לא יבא אל הארץ וכו' לומר מה שלא יבא אל הארץ כ"א שימות בח"ל זה הוא על אשר מריתם וכו'. ולא שיחשב אהרן כנאשם יותר ממשה על קדימת מיתתו כי הלא שניכם שוים בזה וזהו אומרו לשון רבים לכלול את שניהם כאחת. ושמא תאמר הלא אמרת יען לא האמנתם בי על כן לא תביאו שהוא שלא נהיה אנחנו המביאים ראשים על העם אך לפחות נבא כיחידים. לז"א כי לא יבאו כו' הוא על בחינה אחרת שהוא על אשר מריתם את פי וכו' והוא כי הנה על השרשים פירש אומרו מריתם פי ודומה לו מלשון חילוף ושינוי. ובזה יאמר על אשר החלפתם את פי תמורת מי מריבה וזהו הלמ"ד שהחלפתם פי בשביל מי מריבה והוא כ"א היו מדברים אל הסלע ונותן מימיו לא היו מי הבאר נקראים מי מריבה כ"א פי ה'. כי אלו הייתם שונים פרק א' או הלכה א' והיתה שכינה שרויה ביניכם והיתה היא המוציא המים כי גם הבאר הוא ידוע כי השכינה היא הנקראת פי ה' היו מימי הבאר הנפתחים ויוצאים נקראים פי ה' הנפתח. ונמשך עתה אומר ליקרא מי מריבה נמצאו מחליפים פי ה' בשביל מי מריבה שיקרא כן עתה. ומה גם על דרך חכמי האמת האומרים כי אלו לא היו מכים את הסלע היו כל הדורות יודעים כל הלכות התורה בלי מחלוקת ובלי ספק ועתה כלם במחלוקת ומריבות ואין הלכה פסוקה. והיא כי הבאר היא תורה שבע"פ היא שכינה הנקראת פי ה' והחליפו הדבר מבוא הלכותיה ביושר המתייחס אל פי ה' בעד מי מריבה ומחלוקת. ועל כן אמר אלהים שעל כן אפילו בלי שררה לא יבא אל הארץ שגם היא מתייחסת אל הבאר היא שכינה כנודע. שגם ה' החליפה ומנעה מהם בל יבואו שמה ובזה בא על נכון אומר למעלה לא האמנתם וכו' ואז לא תביאו ופה נאמר מריתם ונאמר לא יבא: