עריכת הדף "אבני נזר/אבן העזר/קכא" (פסקה)

==ז==

ז) והנה אם נאמר דס"ל להרא"ש ג"כ דביאת הפנוי' בזנות הוא רק מדרבנן, דב"ד של דוד אסרוה שגזרו אפי' על יחוד של פנוי' פשיטא דאם שחררה מקודם הקיל באיסור, דאף את"ל שסובר הרא"ש דביאת השפחה הוא ג"כ רק מדרבנן כשיטת הרמב"ם, מ"מ הרי יש הפסד בשפחה שאין בכל עריות כמותו שבנו משפחה הוא עבד כדברי הרמב"ם הנ"ל, וכיון דשניהם מדרבנן, שוב מכריע ההפסד הנ"ל ובוודאי שיחררה, אף שלא קידשה שאינו רוצה בקידושי' כלל, אך אף אם נאמר דהרא"ש סובר כהרמב"ם דהבא על הפנוי' בזנות לוקה, ודווקא פילגש שמיוחדת לו התיר, הלא ע"כ יחלוק על הרמב"ם בשפחה, דהנה זה לשון הרמב"ם פי"ב והבא על השפחה מכין אותו מכות מרדות מד"ס שהרי מפורש בתורה שהאדון נותן שפחה לעבדו העברי והיא מותרת לו שנאמר אם אדוניו יתן לו אשה עכ"ל. ולדעת הרא"ש דפילגש מותרת, אין ראי' כלל דביאת השפחה באקראי יהי' איסורה קל מאיסור פנוי' בת ישראל, ונהי דמוכח מעבד עברי (לדעת הרמב"ם) שמחמת שהיא שפחה לא ניתוסף בה איסור כלל, מ"מ אין ראי' כלל שלא תהי' אסורה בלא תהי' קדשה כמו פנוי' בת ישראל, דלעולם ביאת השפחה באקראי בזנות אסורה בלא תהי' קדשה, דלא עדיפא מבת ישראל, ואף דכתיב לא תהי' קדשה מבנות ישראל, הלא עבד ושפחה מחוייבין במצוות כאשה, אף דבכל התורה כתיב בני ישראל, ואדון הנותן שפחה לעבדו העברי הלא היא מיוחדת לו ופלגש היא ואינה קדשה, אבל הבא על השפחה באקראי נוכל לומר וודאי שהיא בלאו כמו הפנוי' בת ישראל, וא"כ מאחר שבשניהם הלאו שוה, שוב הועיל במה ששחררה שלא יהי' ההפסד כנ"ל, וא"כ לדעתו אצ"ל בבנו משפחה בחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות שקידשה רק ששיחררה, ובזה הסכים הרא"ש דמה בכך שמעולם לא היתה אשתו, ואין לנו לומר שירצה לקדשה מכל מקום אמרינן ששיחררה {{הערה|'''*) הגהה''' ואל תתמה במ"ש לדעת הרא"ש ילפינן ביאת השפחה באקראי מביאת בת ישראל פנוי' באקראי, ותתמה דא"כ יקשה על הרמב"ן עה"ת בפ' כי תצא בפסוק לא תהי' קדשה שכתב שהוא אזהרה לב"ד שלא יניחו אתת מבנות ישראל להיות יושבת בפרשת דרכים בעינים על הדרך לזמה, וכן יזהיר לב"ד על הקדש, ועל דרך הפשט שישכב עם הנשים בקובה אשר יעשה לו מזומנת לזימה, ויראה לי שכן דעת אונקלוס, אבל צירוף לזה העבד והשפחה הבאים בישראל דרך נשואים מפני שהכל יודעין בעבד הזה שנשא בת ישראל שאין לו בה קידושין, והיא עמו כאשה עם בעלה, א"כ היא קדשה לעיר השמש, וצריך להבין, דא"כ פילגש בת ישראל המיוחדת לישראל ומפורסם שאיננה אשתו רק בלא קידושין נאמר ג"כ שהיא קדשה לעיני השמש, והא הרמב"ן בעצמו בתשו' בסוף דבריו שם התיר הפילגש כמבואר בתשו' שהשיב לרבינו יונה והובאה בפוסקים, וצ"ל כמו שסיים הרמב"ן בפירוש התורה וז"ל שם אבל נראה הצעת הברייתא הזו בענין שהזכרנו יזהיר הב"ד שלא תעמוד האשה על אם הדרך לזנות והוא קדשה כי שם תנאפנה מאיסורי הביאות קרובים ורחוקים עד כאן לשונו, ואם כן במיוחדת לאיש שאיננה מאיסורי הביאות ותופסין בו קידושין אינו כלל בלאו הזה, רק בעבד הנושא בת ישראל שביאתו זנות ועשאה זונה והרי מיוחדת לזנות והיא קדשה, ולפמ"ש דילפינן איסור ביאת השפחה בזנות מביאת בת ישראל בינות א"כ למה לי קרא דלא יהי' קדש לאסור ישראל שנשא שפחה תיפוק לה שהשפחה היא קדשה לעיני השמש ונילף מבת ישראל:{{ש}}

'''אך''' באמת לק"מ דשיטת הרמב"ן קדשה רק מזומנת למי שאין בה קידושין כנ"ל, והתינח בת ישראל דשייך בה קידושין, הזהירה התורה שלא תהי' מיוחדת לביאה שאין בה קידושין, אבל שפחה שאינה בא קידושין כלל אפי' לעבר, וכל ביאותי' אינם למי שיש לו בה קידושין, וע"כ אין ללמדה מבת ישראל כלל והוצרך לאו בפני עצמו לא יהי' קדש שהזכר בן ישראל דשייך בי' קידושין לא יהי' מזומן לשפחה שאין בה קידושין, וכל זה לפירוש רמב"ן קדשה דווקא מי שאין בה קידושין דווקא, שהרי פילגש מותר להרמב"ן וכן ביאת פנוי' באקראי, אך להרא"ש אם נאמר שסובר כהרמב"ם ביאת פנוי' אסור בלא תהי' קדשה, ולא משום שאין לו בה קידושין, שהרי פילגש מותרת אלא משום שהיא באקראי ואינה מיוחדת, א"כ גם בשפחה שייך איסור זה שלא תבעל באקראי רק שתהא מיוחדת, ושפיר ילפינן שפחה מבת ישראל, שהרי מחוייבת במטות כאשה ודו"ק:}}: