עריכת הדף "אבן האזל/מכירה/יג" (פסקה)

== יח ==

'''נראה לי שהקבלן יש לו הונייה כיצד כגון שקבל עליו לארוג בגד זה בי' זוזים או לתפור חלוק זה בב' זוזים ה"ז יש לו הונייה וכל א' משניהם בין קבלן בין בעל הבגד חוזר לעולם כמוכר. ''' 

''' כתב ''' המ"מ וצריך לי עיון דהא קיי"ל דאין אומן קונה בשבח כלי וקבלנות הרי הוא כשכירות לענין בל תלין עכ"ל, וכתב ע"ז המל"מ בשם מהרי"א משום דקיי"ל בפ' האומנין דפועל יכול לחזור בו מטעם כי לי בני ישראל עבדים ולא קבלן ומאי דאמעיט מאונאה הוא עבדים שהוקשו לקרקעות וקבלן לאו עבד מיקרי עכ"ל והנה מה שכתב דקיי"ל בפ' האומנין דפועל יכול לחזור בו ולא קבלן אף דלא הוזכר שם דקבלן אינו יכול לחזור בו ורק דידו על התחתונה, אך כונתו דשם לא מיירי היכי דנעשה איזה קנין בהקבלן שלא יוכל לחזור בו, אבל לענין זה מחלק שם הגמ' בין פועל לקבלן דבפועל לא הוי ידו על התחתונה ומשלם לו בעה"ב בעד חצי היום משום דבפועל איכא קרא דלי בני ישראל עבדים ולא לקבלן, כן מבואר שם בסוגיא לפי פירש"י ומטעם זה כתב ר"ת בפ' הזהב דף מ"ח דאומן שמשכו ממנו כלי אומנתו אינו יכול לחזור וטעמא משום דבקבלן ליכא קרא דלי בני ישראל עבדים, איברא דהראשונים חלקו שם על ר"ת, אבל מטעמים אחרים או מטעמו של הר"י דלא גרע מעבד עברי דמגרע מפדיונו ויוצא או מטעמו של הרשב"א ועוד ראשונים דמשיכת כלי אומנות לא מהני לקנות האומן, אבל עכ"פ זה מבואר שם בדברי הראשונים דבקבלן ליכא קרא דכי לי בני ישראל עבדים שלא יוכל להתחייב בפעולתו שלא יוכל לחזור בו.

''' אכן ''' מדברי הרמב"ם בפ"ט מהל' שכירות מוכח דאינו סובר כן ואינו מחלק בין פועל לקבלן לענין עיקר דין חזרה, ומה דפועל חלוק מקבלן לענין דין ידו על התחתונה נראה דהוא מטעמא אחרינא דבפ"ט מה' שכירות הל' ד' כתב וז"ל בד"א שלא התחילו במלאכה אבל אם התחיל הפועל במלאכה וחזר בו בחצי היום חוזר שנאמר כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים, כיצד דין הפועל שחזר בו אחר שהתחיל שמין לו כל מה שעשה ונוטל ואם קבלן הוא שמין לו מה שעתיד לעשות וכו' ומדכתב בלשונו ואם קבלן הוא מוכח דקבלן הוא ג"כ פרט מפרטי פועל. וקאי על מה שכתב למעלה דעיקר דין חזרה הוא בין בשכיר יום בין בקבלן משום קרא דכי לי בני ישראל עבדים דאם קבלן הוא מילתא אחריתא לא היה לו לכתוב ואם קבלן הוא אלא וקבלן. וע"כ דסובר דלענין חזרה פועל וקבלן חדא הוא, ומה דצריך טעמא דחזרה משום קרא דכי לי בני ישראל עבדים אף דלא עשה השוכר קנין בהפועל צ"ל כמש"כ המל"מ דהתחילו במלאכה הוא קנין גם לגבי הפועל שכתב שם וז"ל נראה דאפי' הקדים לו שכרו והתחיל במלאכת בעה"ב חוזר בו ומחזיר לו שכרו. וכן בדין שהרי מכיון שהתחיל במלאכתו אין בעה"ב יכול לחזור. וה"ה הפועל אלא מגזה"כ כי לי בני ישראל עבדים. א"כ נתינת השכר לא תוסיף כח השוכר עכ"ל.

''' איברא ''' שאני תמה על המל"מ שכתב כן לדבר פשוט ולא הרגיש שזהו נגד פירש"י ורוב הראשונים דסוברים דבקבלן לא נתמעט מהא דכי לי בני ישראל עבדים, ולשיטתם ע"כ צריך לומר דהתחילו במלאכה לא הוי קנין לגבי הפועל אפי' אם הוא קבלן וביחוד שסתר דברי עצמו שכתב כאן גם לדעת הרמב"ם דבקבלן לא נתמעט ואינו יכול לחזור בו וא"כ ע"כ דהתחילו במלאכה לא הוי קנין אבל בדעת הרמב"ם נראה שנכונים דבריו שם דהתוס' בדף י' בהא דאמר רב פועל יכול לחזור בו אפי' בחצי היום הקשו דמאי קמ"ל רב והלא בפ' האומנין לא פליגי ר' דוסא ורבנן אלא דר' דוסא סבר דיד פועל על התחתונה ורבנן סברי דידו על העליונה, אבל הרמב"ם הביא קרא דכי לי בני ישראל עבדים על עיקר דין חזרה וממילא ע"כ דהך קרא הוא נמי ממעט קבלנות, ובקושיית התוס' צריך לומר דרב קמ"ל אפי' היכי דהיה קנין כגון שהקדים לו שכרו. ומצאתי שכתב כן הגרעק"א בחידושיו אלא דבמה דתלי הגמ' הא דרב בהא דפליגי ת"ק ור' דוסא כתב ובסוגיא דפ' האומנין מקשה הש"ס כיון דאפי' קנין לא מהני והתורה הקפידה שאינו יכול לשעבד עצמו ממילא אם חוזר אין ראוי לקנסו לומר דידו על התחתונה. ומלבד דדברי הגרעק"א עוד אינם מבוררים הנה לדברינו דלשיטת הרמב"ם בין בפועל בין בקבלן נתמעט מכי לי בני ישראל עבדים שלא יוכל להשתעבד באופן שלא יוכל לחזור א"כ צריך ביאור במה חלוק דין פועל מקבלן דקיי"ל דידו על התחתונה.

''' ונראה ''' דבאור דברי הגמ' הוא דבעיקר מילתא לחלק בין פועל לקבלן הוא משום דבקבלן יש סברא דאף דאינו יכול להשתעבד באופן שלא יוכל לחזור מ"מ צריך להיות ידו על התחתונה כיון דקבל עליו לקצור הקמה בשני סלעים א"כ השני סלעים הוא תשלומין בעד קצירת כל הקמה, וכשלא קצר אלא חציה ונתייקרו פועלים וצריך הבעה"ב לשלם סלע וחצי אינו חייב לשלם כל הסלע דלא נתחייב מעיקרא לשלם אלא שני סלעים בעד כל הקמה דאם הוא צריך קצירת כל הקמה אינו מרוצה שיקצור חציה ויניח חציה, אבל בפועל שקבל עליו עבודת יום הא אין התשלומין בעד פעולתו והתועלת שתצא מעבודתו אלא בעד עיקר עבודתו ואין נ"מ בין עבודת יום או חצי יום דאם בעד עבודת יום התחייב סלע ע"כ נחשב בעד חצי יום חצי סלע, והגמ' דפריך ארב דאמר הלכה כר' דוסא מהא דאמר פועל יכול לחזור בו זהו לפי"מ דסבר דר' דוסא פליג נמי בשכירות וכמו דמסיק ולפי"ז ע"כ מה דסבר ר' דוסא דידו על התחתונה הוא מטעמא דנשתעבד להבעלים לעבודת כל היום, ואף דאנו צריכין לומר ע"כ דהתחלת מלאכה לא הוי קנין לגבי הפועל דהא בין ר' דוסא בין רבנן סברי דיכול לחזור מ"מ סבר הגמ' דע"ז עכ"פ נשתעבד שלא יטול שכרו כ"ז שלא יעבוד לו כל היום אם לא היכי דיכול לשכור פועל אחר, בעד חצי השכר וע"ז פריך דכיון דילפינן מכי לי בני ישראל עבדים דאינו יכול להשתעבד א"כ אינו משועבד כלל, וגם בשכרו לא השתעבד שלא יקבל שכרו כ"ז שלא יעבוד לו כל היום, דלא דמי לקבלנות דשם איכא טעם אחר שהשני סלעים הוא בעד קצירת כל הקמה. אבל השכירות ע"כ מטעם שעבוד אתאן עלה ואינו יכול להשתעבד, וכדמסיק דר' דוסא נמי לא פליג אלא בקבלנות א"כ נוכל לומר דהוא מטעמא שכתבנו, אבל לעולם דהתחלת מלאכה הוי קנין בין בשכירות בין בקבלנות ומשום דהכי מסתבר דכיון דהבעלים אינם יכולים לחזור היה מן הדין שגם הפועל לא יוכל לחזור, ורק משום דאיכא קרא דכי לי בני ישראל עבדים, לכן בין פועל בין קבלן יכולים לחזור אלא דבקבלן ידו על התחתונה, ולכן כתב הרמב"ם דרשא דכי לי בני ישראל עבדים על עיקר דין החזרה בין לפועל בין לקבלן וכנ"ל, ואף דלפי מה דמשני דר' דוסא תרתי קאמר ורב סבר כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא ר' דוסא לא סבר דפועל יכול לחזור בו ולכן ידו על התחתונה גם בשכירות ומ"מ קבלן יכול עכ"פ לחזור כיון שלא עשה קנין א"כ מוכח דהתחלת מלאכה לא הוי קנין, מ"מ כיון דאח"כ אמר ואבע"א כל החוזר וכו', ולשינוייא בתרא ר' דוסא מחלק בין שכירות לקבלנות והפוסקים דרכם לפסוק כשינוייא בתרא לכן נקט הרמב"ם להלכה כמו שבארנו, ומצאתי בדברי הרמב"ן בב"ב דף ט' שכתב גבי הנהו תרי טבחי שכתב וז"ל שאילו במתנין באומנתן לאמצע י"ל נעשו שכירין זל"ז והוא שנתקבלו שכר זה מזה או התחילו במלאכה ויכולין לחזור בהן עכ"ל ומוכח דהתחלת מלאכה הוי קנין לגבי האומן אלא שיכולים לחזור וע"כ דהוא מדין חזרת פועל וכמש"כ.

''' עתה ''' נבוא לקושיית המ"מ כיון שנתבאר דתירוצו של המל"מ משום דקבלן אינו יכול לחזור ולא הוי בגדר עבדות אינו עולה לשיטת הרמב"ם. ונראה דאף דנקטינן דגם בקבלן איכא טעמא דכי לי בני ישראל עבדים זהו לענין דלא יהיה הקבלן משועבד לגמור קבלנותו דכיון שיהיה משועבד לגמור הרי זהו עבדות אבל עכשיו דאמרינן דבין פועל בין קבלן יכולים לחזור בהם איכא נ"מ בין פועל לקבלן דפועל השכיר עצמו לעבודה. ולכן אף דיכול לחזור בו אבל עכ"פ כ"ז שהוא עובד זהו גדר עבדות ואין אונאה אבל קבלן השכיר עצמו לפעולה היינו שיעשה דבר מסויים לארוג הבגד וכדומה וכיון ששעבוד אין לו ועיקר התשלומין אינו בעד עבודתו אלא בעד תכלית פעולתו אינו גדר עבדות ויש לו אונאה, ומה שהקשה המ"מ מהא דעובר משום בל תלין זה אינו אלא דאין אומן קונה בשבח כלי והוי שכירות, אבל בל תלין אינו תלוי בדין עבדות אלא בדין שכירות דהא שכר בהמה וכלים נמי עובר משום בל תלין, ולכן קבלנות אף דיש לזה דין שכירות אין לזה דין עבדות ויש לו אונאה.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}