עריכת הדף "פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/סט" (פסקה)

== ס ==

'''בשר.''' עש"ך האריך. ויש לראות המחבר דפוסק בס"ב במולח בלא הדחה א' יש תקנה לחזור להדיח ולמולחו אלמא סובר הטעם לרכך או כמרדכי ולא הוה דם בעין א"כ מה קשיא ליה דמש"ה כתב רבותא אפילו מלוכלך יוצא ע"י צליה ואולי קשיא ליה דשאני נמלח בלא הדחה לכבוש והמחבר לא מצא מי שיאמר דע"י צליה מותר אפילו לא הודח דלמא הוה דם בעין לענין כבוש ואסור:

'''ודע''' כבד שנכבש במים אסור ג"כ עי' צ"צ סי' קכ"א ומ"י כלל כ"ד אות ב' ואף דפולטת ואין בולעת מ"מ כבוש אפשר דעדיף משלוק. ובכבוש כשיעור על האש כו' נמי החמיר שם ועמ"ש בסי' ע' בט"ז. ומ"ש ע"ש בדין כבוש אם שפכו המים תוך מעל"ע ונתנו מים אחר אף שע"י צירוף שהה מעל"ע כל שלא שהה ביחד מעל"ע הביא בשם ח"ז הגאון מהר"ש שפירא להתיר. ועמ"ש בסי' ק"ה באורך. ע"ש כבד שנמלח בכשא"מ אסור והוא פשוט דאסור אף לצלי כמו בשר בכשא"מ:

'''כתב''' המ"י בסוף הספר בשו"ת סי' י"ד בשר שהדיחו במים ונקרש והיה מונח נ"י ממ"נ אסור אי הקרישה הוה כבוש אסור ואי לא הוה כבוש הוה שהה ג"י בלי מליחה ולבסוף העלה דכבוש לא שייך אלא בדבר צלול וא"כ לא הוה רק שהה ג"י בלי מליחה ולפי דבריו מהני לצלי כמו כל בשר ששהה ודיעבד אם בשלו שרי יע"ש. והבל"י אות י"ב כתב דנעלם ממנו מ"ש באלי' זוטא בא"ח סי' ש"ך דבשר שנקרש הוה כבוש יע"ש ובשו"ת בל"י כ"כ דל"ד לשומן נקרש דמבואר סי' ק"ד דמים קרושים יש בהם לחלוחית. ועכשיו נדפס ס' אליהו רבא בא"ח סי' ש"ך כתב באות י"ב דצ"ע דרמ"א מדמה שומן לקרח הרי דלא ברירא ליה ומה שמביא ראיה דלכל דבר הוה כמים דטובלין בקרח ואם חישב הוה משקה לטומאה ולא שייך ביה נולד ולא משקין שזבו י"ל כיון דשם משקין עליהם משא"כ לענין כבוש כל שאין צלול לא הוה כבוש וא"כ אם נקרש ג"י וודאי אין להתירו לבישול ואם מעל"ע יש להתירו לבישול ומ"מ למעשה אין להתירו כ"א לצלי יש להתיר דבלא"ה יש מתירין כבוש לצלי וכאן יש ג"כ דעות לומר דכבוש לא הוה כנקרש ומש"ה שרי לצלי עכ"פ {{אצבע מורה}} :

'''ודע''' דמכאן אין ראיה דדם בעין לא הוה איסור דבוק דשאני הכא כיון שנשרה מעל"ע במים קודם שבלע נימוח. ולא כמ"י כלל ב' שדימה לא הודח ונתבשל לכאן ומ"מ כבד כתבנו דה"ה לא הודח ונתבשל אי יש ס' בה"מ להתיר יע"ש: