הצגת המקור של הדף "מנחת חינוך/קומץ המנחה"

== שמז ==
'''ב[[מנחת חינוך/שמז|מצוה שמ"ז]]''' כתבתי דמשכחת שיהיה איש א' חצי ישראל וחצי עכו"ם כגון ששני שותפים היה להם עבד עכו"ם שיש להם בו קטן הגוף דאינו יכול להחזיר כ"ז שהוא משועבד לרבו שיש לו בו קנין הגוף ושיחרר א' חציו ונתנייר והו"ל חצי עבד עכו"ם וחצי ישראל ואח"כ שיחררו רבו השני והו"ל חצי ישראל וחצי עכו"ם וצריך לחקור איך יעשה בשבת דהא עכו"ם ששבת חייב מיתה והחצי ישראל מחויב לשבות וא"כ אם לא יעשה שום מלאכה יתחייב מיתה מצד עכו"ם ואם יעשה מלאכה יתחייב מצד הישראלית וצ"ע איך יעשה. וגם אני מסתפק אם צריך לעשות קרבן פסח דהא מצד ישראל חייב לעשות קרבן פסח ומצד עכו"ם לא יוכל לאכול הפסח דכתיב כל ב"נ לא יאכל בו. וא"ל דיאכל הפסח ואי משום דיעבור על לא תעשה של כל ב"נ לא יאכל בו נימא דעשה דפסח דוחה את לא תעשה דכל ב"נ לא יאכל בו. אך אפשר לומר דהעשה דישראל לא דחי הל"ת דצד עכו"ם. ועי' בטורי אבן במס' חגיגה דמסופק בזה דאפשר דכיון שהוא בגוף אחד דוחה. אך בכאן אפשר לומר דאפ"ה לא דחי דהא עשה לא דחי לא תעשה שיש בו כרת וכ"ש לא תעשה שיש בו מיתה ואצל ב"נ אזהרתן זו הוא מיתתן. והנה אם עובר על לאו חייב מיתה ולא דחי העשה הל"ת שיש בו מיתה. ואפ"ל דאם המיתה הוא רק בשביל חלק העכו"ם דחי העשה הל"ת [דאם לא כן לא משכחת אצל עכו"ם שיהי' עשה דותה לא תעשה] וצ"ע וגם י"ל לפי דעת הר"כ דאיסור נבילה חמור מאיסור שבת מחמת איסור נבילה חייב על כל כזית וכזית ואיסורים הרבה חמור מאיסור א' חמור. וא"כ הרי שיעורין לישראל נאמרו ולא לב"נ וא"כ חלק העכו"ם עובר על לאו דכב"נ לא יאכל בו על כל משהו ומשהו והעשה לא קיים אלא בכזית מהפסח ואו חלק העכו"ם עושה כמה איסורים ולא דחי. יהוא דבר חדש ואכ"מ להאריך. וגם יש להסחפק אם ישראל מקדש אשה חצי' גויה וחציה ישראלית אם הקידושין חלין ואפי' למ"ד בגיטין ד' מ"ג דהמקדש חצי' שפחה וחצי' בת חורין מקודשת וזה שפחה חרופה דלא שייר בקנינו מ"מ שם אפשר דגזה"כ הוא דאינו במיתה רק באשם אבל הכא הא לא שייר בקנינו אפשר דהוה מקודשת גמורה והבא עליה חייב מיתה וצ"ע. וגם זה פשוט דאם עשה עבירה שישראל חייב עליה מיתה דהורגין אותו אע"ג דחלק העכו"ם אינו חייב מיתה כיון דחלק הישראל חייב מיתה הורגין גם חלק העכו"ם. אבל להיפוך אם עשה עבירה שחלק העכו"ם חייב מיתה ולא הישראל אזי בודאי אין הורגין אותו דאין הורגין חלק הישראל בשביל חלק העכו"ם ודו"ק:

'''עוד''' שם הבאתי בדיני עבד כנעני דגט שיחרור צריך כמה פרטים כמו בגט אשה. ומהני ג"כ בע"כ דעבד משום דילפינן לה לה מאשה. והנה נסתפקתי בהא אם זרק בעבד את הגט לחצירו ובגוונא שהי' לו חצר כגון שניתן לו ע"מ שאין לרבו רשות בו. או בהפקיר עבדו דקנה את עצמו ורק לענין איסור צריך גט שיחרור ונתן לו רבו הג"ש לחצירו בע"כ כגון שעומד וצווח שאינו רוצה בהג"ש דבכה"ג מבואר בסי' רס"ז דלא מהני הג"ש בזיכה לו ע"י אחר ודלא כשיטת הרשב"א שהבאתי בפנים דבעבד אפי' עומד וצווח לא מהני משום דהוי זכות גמור ע"ש. וא"כ יש לספק בכה"ג בזרק לו גיטו לחצירו והעבד עומד בצידו אי מהני אפי' בע"כ. ומקום הספק הוא דבגט אשה מבואר באה"ע בסי' קל"ט דמהני בזרק לה לחצירה ועומדת בצידה אף דגט הוי חוב מ"מ מהני משום דחצר דאשה משום יד איתרבאי ולכן מהני כשעומדת בצידו מטעם יד ולפ"ז בעבד דהא גברא דחצר דידי' רק משום שליחות איתרבאי כמבואר בב"מ ד' י"א ושליחות ל"ש בע"כ וא"כ ממילא דבכה"ג לא מהני כלל הגט שיחרור בע"כ דעבד היכי דעומד וצווח. וא"כ יהיה נצמח לנו חילוק חדש מזה בין עבד לשפחה. דבשפחה כה"ג מהני דחצר דידה משום יד אתרבאי ומהני בעומדת בצידה משום ידה כמו בגט אשה ובעבד לא מהני כה"ג. ועוד יהי' נצמח לנו חילוק בין עבד קטן לשפחה קטנה. ועי' בחו"מ סי' רמ"ג סעיף כ"ג. ואמנם יש מקום לומר דאפי' בעבד מהני כה"ג כיון דעיקר ילפותא דעבד הוא רק מלה לה מאשה וא"כ ניהו דעבד הוא גברא כיון דעיקר זכי' חצרו דידי' הוי רק בכל מילי דילפינן מאשה וכיון דחצר דאיתתא משום יד הוי ה"ה חצר דעבד מהני משום יד כמו גבי אשה. וא"כ מהני ממילא גם בכה"ג היכי דהעבד עומד בצד חצירו וזרק לו האדון גט שיחרור והעבד עומד וצווח מ"מ מהני מטעם יד כמו גבי גט אשה דמהני בכה"ג אף דהוי חוב לה. והי' נראה לי ראיה ברורה דבאמת מהני בכה"ג קנין החצר אפי' בעבד מדברי רש"י גיטין דף י"ג ע"ב ד"ה אי בעי מרי' זרק לי' גיטא פירש"י שיזרוק לו גט שיחרור בר"ה לתוך ד' אמותיו. (ומה שפירש"י בר"ה אף דבחו"מ סי' רמ"ג מבואר דבר"ה לא מהני ד' אמות. אפשר דרש"י ז"ל סובר כהסוברים דגם בר"ה מהני ד"א ועי' באהע"ז סי' קל"ט סעיף י"ג ובב"ש שם). והרי שם אזיל הש"ס אליבא דר"מ דסובר דגם ג"ש הוי חוב וא"כ איך מהני קנין ד' אמות כלל בעבד לענין הג"ש בכה"ג דהוי חוב דהא קנין ד' אמות הוא משום חצר כמבואר בחו"מ סי' רמ"ג שם דמשו"ה לא מהני בקטן קנין ד' אמות רק בקטנה משום דד"א הוא משום חצר ודגברא הוי בתורת חצר לכן בקטן דלא מהני שליחות לא מהני חצר ובקטנה דהוא משום יד מהני גם כן ד' אמות דקטנה אית לה יד ע"ש. וכיון שכן למה יועיל בג"ש ד"א אליבא דר"מ דסובר דגט שיחרור הוי חוב להעבד וע"כ דבאמת גם חצר דעבד משום יד איתרבאי כיון דמשום לה לה מאשה קאתינן לכל מילי דעבד וכיון דחצר דאשה משום יד הוי הוא הדין דעבד גם כן משום יד ואם כן בכהאי גוונא שזרק הג"ש לחצירו ועומד בצידו מהני מתורת יד אפי' בעומד וצווח כמו גבי גט אשה. ונשמע נמי דאין חילוק בין קטן לקטנה בעבד ושפחה דבשניהם הוי מתורת יד ומהני חצר וד"א. וממילא בהפקיר עבדו ושפחתו בין גדולים בין קטנים קונה להם חצירם מציאה מתורת יד כנלע"ד כעת: