עריכת הדף "תורה תמימה/ויקרא/כה" (פסקה)

== ו ==

'''והיתה שבת הארץ. ''' מן השבות אתה אוכל ואי אתה אוכל מן המשומר {{תוספת|יז|הנה פשט הכתוב דתבואה המוכנת בשנה השביעית יהיה לכם לאכלה וכו', אבל לפי"ז הול"ל והיתה תבואת הארץ לכם לאכלה, ולכן ממה שאמר שבת הארץ בא להורות שרק אם שבתה הארץ בשנה השביעית אז מותר לאכול פירותיה, אבל אם נשמרה היינו שנעבדה [מלשון לעבדה ולשמרה] כגון שנחרשה או שנעשית דיר לבהמות אסור לאכול פירותיה.}}. (שם).

'''לכם. ''' כל שהוא צורך לכם, לאכילה ולשתיה, לסיכה ולצביעה {{תוספת|יח|ר"ל לא רק לאכלה לבד אלא כל שהוא צורך לכם, וכדמפרש. והרבותא בזה דלא נימא כמשמעות הלשון רק לאכלה, אלא שדבר הכתוב בהוה שסתם תבואה לאכילה היא, ובא למעט דברים שהם לרפואה כפי שיתבאר בסמוך אות כ"ג.}}. (ירושלמי שביעית פ"ז ה"א).

'''לכם. ''' לכם ולא לאחרים {{תוספת|יט|יתכן דרומז למ"ש בתוספתא פ"ה דשביעית דפירות שביעית אסור להאכילם לעובד כוכבים ואפי' לשכירו, ועיין בסמוך אות כ"ט. או דהכונה שבא למעט עובד כוכבים שקנה קרקע בא"י וזרעה בשביעית מותר לאכול פירותיה בשביעית, ומבואר דין זה ברמב"ם פ"ד הכ"ט משמיטה.}}. (תו"כ).

'''לכם לאכלה. ''' לכם דומיא דלאכלה, שהנאתו וביעורו שוה, יצאו עצים שהנאתן אחר ביעורן, יצאו משרה וכבוסה שהנאתן אחר בעורן {{תוספת|כ|בדרשה דלעיל מבואר דפירות שביעית ניתנו ליהנות מהן בכל דבר, וכאן מבואר דקדושת שביעית לענין שאסור לאבדה ולעשות בה סחורה חלה רק על דברים כאלה שהנאתן ובעורן שוה, ור"ל שההנאה והביעור באין כאחד, כגון סיכה ושתיה והדלקת הנר, אבל על עצי ההסקה שהנאתן אחר ביעורן דנהנין בהן לאחר שנעשה גחלים דאז אופין בהן, לא חל קדושת שביעית עלייהו. וכן ביין הנעשה לתכלית שריית פשתן וכביסת בגדים שהנאתן באה אחר ביעורן, דכששורה הפשתן או הבגד ביין שעה אחת נתבער ואבד לו והנאתו באה רק אז כשלובש הבגדים, ג"כ אין חלה עליהן קדושת שביעית. כך נראה לי פירוש הסוגיא לאחר העיון, ואין זה ענין לדרשה שבסמוך לאכלה ולא למשרה ולא לכביסה, דהתם הפי' שאסור לשרות ולכבס ביין הראויה לשתיה, וכאן הפי' שיין כזה הראוי רק לשריה ולכיבוס אינו חלה עליו קדושת שביעית, כמבואר, ומפרש לפי"ז המשך הכתוב והיתה שבת הארץ [נוהגת] במה שלכם לאכלה, שהנאתו דומה לאכילה, ודו"ק.}}. (סוכה מ' א').

'''לאכלה. ''' לאכלה ולא להפסד {{תוספת|כא|שאסור להפסיד פירות הראוי לאכילה, וזהו כעין הדרשה ביומא פ' ב' ואיש כי יאכל קודש, פרט למזיק, כמובא לפנינו בפ' אמור. –

ועיין במשנה סוכה ל"ט א' הלוקח לולב מחבירו בשביעית נותן לו אתרוג במתנה, עיי"ש הבאור. והנה בסוכה ל"ה ב' איתא בטעם האיסור ליקח אתרוג של תרומה, חד אמר מפני שמכשירה לקבל טומאה וחד אמר מפני שמפסידה, ופירש"י קליפתה החיצונה נמאסת במשמוש הידים ואסור להפסיד תרומה, יעו"ש, ולפי הדרשה שלפנינו לאכלה ולא להפסד קשה אוך יוצאין באתרוג של שביעית אחרי שמפסידו וכמו באתרוג של תרומה, וצע"ג.

וי"ל לחומר הענין דשאני תרומה דאיסור הפסדה ילפינן מדכתיב בה משמרת תרומתי וכפירש"י שם, ובעלמא פי' הלשון משמרת הוא כעין סייג וגדר, ולכן אסור בה גם הפסד כזה מן הקליפה החיצונה של האתרוג, דאולי יבא עי"ז להפסד ממש, משא"כ בשביעית דילפינן מן לאכלה ולא להפסד, לכן גם אם קליפה החיצונה נמאסת בכ"ז ראייה הפרי לאכלה, ואין זה בכלל איסור ולא להפסד, ודו"ק.}}. (פסחים נ"ב ב').

'''לאכלה. ''' לאכלה ולא למשרה ולא לכביסה {{תוספת|כב|לשרות פשתן ולכבס בגדים ביין של שביעית הראוי לשתיה, ועיין מש"כ לעיל אות כ' השייך לענין זה.}} ולא למלוגמא ולא לזילוף ולא לעשות ממנה אפקטוזין {{תוספת|כג|מלוגמא הוא מין רטיה ותחבושת שעושה מן חטים או תאנים ונותנים ע"ג המכה. והרמב"ם פ"ה הי"א משמיטין כתב דדרשינן לאכלה ולא לרפואה, ועיין מש"כ בזה לעיל בפ' קדושים בפסוק ונטעתם כל עץ מאכל. וזילוף הוא שמזלפין יין בבית לריח טוב. ואפקטוזין הוא שלוקחין להקיא המאכל, והוא נוטריקון אפיק זן. וטעם איסור דבר זה דמשמעו לכם לאכלה, דמשמע כל המיוחד לכם יהיה לאכלה ולא לרפואה, ואע"פ שבכלל הנאה מפירות שביעית מותר, אך כאן איירי בדבר המיוחד למאכל אדם וכמש"כ, אבל המיוחד למאכל בהמה מותר לדברים אלו משום דאין זה בכלל לאכלה המיוחד לאדם.}}. (סוכה מ' א' – ב').

'''לאכלה. ''' תניא, בהמת שביעית אין פודין בה פטר חמור ודאי, מאי טעמא, לאכלה אמר רחמנא ולא לסחורה {{תוספת|כד|ר"ל בהמה שקנה מפירות שביעית אין פודין בה, משום דבכהאי גונא הרי זה קונה חמור בפירות שביעית שאינו ראוי לאכילה, אבל פטר חמור ספק, כגון שילדה אמו זכר ונקבה פודין בה, משום דכהאי גונא הוי הדין דמפריש טלה והוא לעצמו קרינן ביה לאכלה.

ועיין ברמב"ן בסה"מ במצות שמיטה דאיסור סחורה בפירות שביעית הוי איסור עשה משום דהדרשה לאכלה ולא לסחורה הוי לאו הבא מכלל עשה, יעו"ש. ולא ידעתי לפי"ז למה כתב כן רק באיסור סחורה ולא גם בשארי איסורים דדרשינן כהאי גונא מן לאכלה, לאכלה ולא להפסד ולא למשרה וכבוסה ומלוגמא, ולא לשריפה ולא להביא ממנה מנחות ונסכים, כמו שהובא לפנינו, וצ"ע.}}. (בכורות י"ב ב').

'''לאכלה. ''' אמר רב חסדא – בהמת שביעית פטורה מן הבכורה וחייבת במתנות כהונה, פטורה מן הבכורה, לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה, וחייבת במתנות דלאכלה קרינן ביה {{תוספת|כה|ר"ל אי מחייב בבכור הרי סלקי אימורים לגבוה, אבל מתנות כהונה הכהן אוכל אותם, ועיין ברמב"ם פ"ה הי"ט מבכורות וז"ל, הלוקח בהמה מפירות שביעית הרי זו פטורה מן הבכורה לפי שאינו רשאי לעשות סחורה בפירות שביעית שהרי נאמר בה לאכלה ולא לסחורה, ואם תהיה חייבת בבכורה הרי זה משתכר בבכור שהרי יצא מתורת פירות שביעית וכו', עכ"ל. וענין הריוח הוא שאינו חייב לבערו בזמן הביעור ונותנו לכהן ויש לו טובת הנאה, וכנראה היה לפניו כך הגירסא בגמרא במקום לאכלה ולא לשריפה.}}. (שם שם).

'''לאכלה. ''' לאכלה ולא להביא ממנה מנחות ונסכים {{תוספת|כו|דליכא למימר שבא למעט הנאות ושאר תשמישים, דהא זה ילפינן מן לכם דגם שארי תשמישים מותרין, ולכן דריש לכם לאכלה ולא לגבוה לאכלה דהיינו מנחות ונסכים. ולפי זה ניחא מה שהעיר בס' התוה"מ בתו"כ סוף פסוק ז' דאיך דריש כאן מן לאכלה ולא למנחות אחרי דכבר דרשינן לאכלה ולא למלוגמא וכו', ולפי מש"כ הנה כאן הדרשה לא מן לאכלה לבד אלא מן לכם לאכלה ולא לגבוה לאכלה, ודרשות כאלה הרבה בגמרא.}}. (תו"כ).

'''ולעבדך ולאמתך. ''' מה ת"ל {{תוספת|כז|נראה דר"ל איך נאמר לך ולעבדך וכו' הגרים עמך, דמשמע רק לאלה השייכים ומסורים אצלך ולא לכלל עניים, והלא בס"פ משפטים בענין שמיטה כתיב ואכלו אביוני עמך, דמשמע דעניים דעלמא יאכלו.}}, לפי שנאמר (פ' משפטים) והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך, אין לי אלא עניים, מניין אף לעשירים, ת"ל לך ולעבדך ולאמתך {{תוספת|כח|י"ל הכונה דמדמותרים לך ולעבדך ולאמתך, הרי אע"פ דכשיש לך עבדים ושפחות הנך עשיר ובכ"ז מותר לך, ממילא מוכח דאף לעשירים הותרו פירות שביעית. וע"ע מענין זה לפנינו בפ' משפטים בפ' הנזכר.}}. (תו"כ).

'''ולתושבך הגרים עמך. ''' ולתושבך – מן העובדי כוכבים {{תוספת|כט|עיין מש"כ לעיל אות י"ט בשם התוספתא דפירות שביעית אסור להאכילם לעובדי כוכבים, והנה הרמב"ם לא הביא אותו הדין בחבורו, וי"ל בטעמו משום דכאן מפורש היתר דבר זה, ומפרש הדרשה דלעיל לכם ולא לאחרים לענין אחר כמש"כ באות הנזכר. ולהשוות דין התוספתא ודין התו"כ כאן י"ל דבתו"כ איירי בשכיר עובד כוכבים שקצב לו מזונות דדמי לבני ביתו שמזונותן עליו, והתוספתא איירי בסתם שכיר שאין מזונותיו עליו, ובדבר השמטת הרמב"ם כל דין זה עדיין צ"ע.}}, הגרים עמך – לרבות את האכסניא {{תוספת|ל|הרבותא בזה דאפילו עובדי כוכבים, כ"מ בירושלמי פ"ג ה"א מדמאי. והנה א"א לפרש כאן ולשכירך ולתושבך כמו שדריש בעלמא תושב ושכיר, תושב זה קנוי קנין עולם, שכיר זה קנוי קנין שנים והכל מישראל, יען דזה כבר כתיב מפורש ולעבדך ולאמתך שהם עברים.}}. (שם).