עריכת הדף "
תולדות יצחק/ויקרא/יח
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== כט == '''ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם. ''' מצינו בכריתות ג' לשונות האחד ונכרת האיש ההוא השני ונכרתה הנפש ההיא. השלישית הכרת תכרת הנפש ההיא. והכוונה שיש כרת לגוף ולא לנפש ובזה נאמר ונכרת האיש ההוא. ויש כרת לנפש ולא לגוף ובזה נאמר ונכרתה הנפש ההיא. ויש כרת לגוף ולנפש ובזה נאמר הכרת תכרת הנפש ההיא. וביאורו שהאוכל חלב או דם והוא צדיק ורובו זכיות ויצרו הרע הלהיבו לעבור ימות בנעורים קודם שיגיע לס' שנה ואין נפשו בהכרת אבל יהיה לו חלק בעולם הנשמות וגם יהיה לו חלק לעולם שאחר התחיה ועל זה נאמר ונכרת האיש ההוא ואם עם החטא החמור ההוא יהיו עונותיו מרובין מזכיותיו נפשו נכרתת מחיי עולם הנשמות ועל זה אמר ונכרתה הנפש ההיא ואלו אין להם כרת בגופן ויחיו ימים רבים וגם עד זקנה ושיבה ועל זה אז"ל מי שעונותיו מרובין מזכיותיו יורדין לגיהנם ונדונין שם י"ב חדש לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרף ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים. ויש כרת חמור שנכרת גופו ונפשו והוא שנאמר בו כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת ודרז"ל הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא לומר שימות בנוער ולא תחיה נפשו בעולם הנשמות ואין הכרת הזה נאמר בתורה אלא בענין ע"ז ומגדף: <br>''' בפרשה ''' הזאת ספקות: <br>''' הספק הא' ''' מה קשור יש לאלו המצות זו אצל זו שהתחיל בקדושת ישראל שאמר קדושים תהיו וסמך לזה איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו ואח"כ אמר אל תפנו אל האלילים ואחר כך אמר דיני קרבנות שאמר וכי תזבחו זבח שלמים לה' לרצונכם תזבחוהו ואחכ"א ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצור ואחכ"א לא תגנובו ואחכ"א לא תקלל חרש ואחז"א לא תעשו עול במשפט ואחכ"א לא תלך רכיל ואחז"א את חוקותי תשמורו בהמתך לא תרביע כלאים ואחז"א דין שפחה נחרפת לאיש ואחז"א דין ערלה וערלתם ערלתו את פריו ואחז"א לא תאכלו על הדם ואח"ז לא תקיפו פאת ראשכם ושרט לנפש ואח"ז אל תחלל את בתך להזנותה ואח"ז את שבתותי תשמורו ואח"ז אל תפנו אל האובות מפני שיבה תקום ואחכ"א ואיש אשר ינאף. ויש לשאול שאלו המצוות רחוקות זו מזו בענייניהם וכל התורה כולה יש לה סדר נאות וחשוב ומה קישור יש לאלו המצות אלו עם אלו ואפילו אדם בעל שכל מסדר דבריו זו עם זו בסדור היותר נכון בעיניו זהו הספק הא': <br>''' הספק הב' ''' לא לבד אין להם קישור אבל סמוכות זו לזו הפך הראוי שכשאמר איש אמו ואביו תיראו היה ראוי שיסמוך אליו מפני שיבה תקום והדרת פני זקן שהוא מעניינו וכשאמר אל תחלל את בתך להזנותה היה ראוי שיסמוך אליו ואיש אשר ינאף את אשת איש שהוא מעניינו ולא עשה כן וכן שפחה נחרפת שהוא מעניינו: <br>''' הספק הג' ''' לחז"ל שאמרו שבכאן הזהיר על י' דברות כיצד אני ה' כנגד אנכי ה' אלהיך איש אמו ואביו תיראו כנגד כבד את אביך. ואת שבתותי תשמורו כנגד זכור את יום השבת אל תפנו אל האלילים כנגד לא יהיה לך לא תגנובו כנגד לא תגנוב. ולא תשקרו ולא תלך רכיל כנגד לא תענה ברעך. ולא תשבעו בשמי לשקר כנגד לא תשא לא תעשוק את רעך כנגד לא תחמוד אל תחלל את בתך להזנותה ואיש אשר ינאף כנגד לא תנאף לא תעמוד על דם רעך כנגד לא תרצח. ויש להקשות על זה ג' ספקות: <br>''' הספק הא' ''' למה חזר בפרשה הזאת י' דברים אחר שהזכירם במתן תורה: <br>''' הספק הב' ''' למה לא סדרם כסדר שכתובים שם במתן תורה: <br>''' הספק הג' ''' למה שינה בכולן שכנגד לא יהיה לך אמר אל תפנו וכנגד זכור את יום השבת אמר את שבתותי תשמורו לא תשבעו בשמי לשקר כנגד לא תשא וכן בכולן שינה ומה תועלת בשינוי: <br>''' הספק הד' ''' ג"כ לחז"ל שאמרו סמך שמירת שבת למורא אב ואם שאמר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו לומר אע"פ שהזהרתיך על מורא אב ואם אם יאמר לך לחלל שבת אל תשמע להם ויש להקשות א"כ למה אמר זה במצות שבת ולא בכל המצות שהיה ראוי שידבר דרך כלל בכל המצות איש אמו ואביו תיראו ואת כל מצותי תשמורו. ונשיב בראשונה לספק סידור אלו המצוות וקישורן שהיא הספק הא' וגם קצת מהספקות הנזכרות והוא בשנקדים הקדמה והיא שמה שצוה קדושים תהיו אינה מצוה פרטית על העריות אלא על כל התורה כולה וזה לפי שהתורה אסרה קצת מאכלים והם המאכלות האסורות והתירה האחרים וכן אסר יין נסך והתיר שאר יינות ולזה יאכל אדם הרבה מאד וימלא גופו מבשר ויין ויהיה זולל וסובא וכן אסר העריות והתיר אשתו ויהיה מצוי אצל אשתו כתרנגול ויהיה נבל ברשות התורה ולזה צוה בכל התורה בענין האכילות והביאות המותרות וכיוצא בהן קדושים תהיו כאז"ל קדש עצמך במותר לך וכן כתב הרמב"ן ועל זאת ההקדמה אומר לפי שיש אדם שצריך המשל לאכול כ' דרהמין של בשר וזה יספיק לו ואם יאכל יותר יחלה ויש מי שצריך מ' דרהמין ואם יאכל פחות יחלש וכן כל האנשים והבחורים והנערים לזה צריך הרבה ולזה יספיק מעט וזה כפי רוב החום הטבעי ומיעוטו וזה מי יתן קצבה א"א שאלו הם פרטים והפרטים הם בלתי בעל תכלית ולא תקיף בהם הידיעה כמו ברפואה שאין אומרים ברפואה אלא מי שיש לו קדחת דמיית יוקז ואין אומר שם כמה אוקיות יוציאו מדם של ראובן צריך ה' ולשמעון ד' וללוי ג' וזה נשאר לאומד הרופא וא"כ מי ידע לתת קצבה לזה סמך לקדושים תהיו איש אמו ואביו תיראו שאביו ואמו ידעו הקצבה ויצוו עליו כמה יאכל וישתה שאם יתנו לו שתי אוקיות לחם ויקיאנו או יוזק בו ידעו שיספיק לו אוקיא ואם יתנו לו אוקיא ויחלש ידעו שצריך יותר וכן בשתיה ובכל הדברים וסמך לאיש אמו ואביו תיראו שמירת השבת לומר שאע"פ שאביו ואמו יזהירו לבן שיאכל מעט וכמו שכתב בן סינה בראשון באופן ג' שצריך שיהיה באצטומ' שארית תאוה לאכול ולא יאכל כדי שביעה וחז"ל גם כן הזהירו בזה לזה סמך לזה ואת שבתותי תשמורו לומר שאע"פ שגם בשבת לא יאכל הרבה מאד שלא יחלה אפ"ה יאכל וישתה יותר בשבת משאר ימות החול כדי לענג השבת וג"כ הוא סמוך לקדושים תהיו לומר אע"פ שצויתי קדש עצמך במותר לך עכ"ז תענג השבת באופן שלא יזיק לך וסמך אל תפנו אל האלילים לשבת לומר שאע"פ שהאיצטגנינים אומרים שמי שרוצה להביא עליו שפע שבתאי שהוא כוכב שבת צריך שלא יאכל בשר ולא ישתה יין בשבת וילבש שחורים אני מצוה אל תפנו אל האלילים אלא את שבתותי תשמורו וקראת לשבת עונג וסמך לזה זבח שלמים לומר לפעמים צריך שיאכל כדי שביעה או יותר כדי שלא יבוא לידי נותר או ירצה אל תפנו אל האלילים שהם ע"ז ולפי שהע"ז צריך שיזבחו עובדיה זבחים בעת א' ולא באחרת וכן האכילה בשעה ידועה לפי שאין לע"ז מעלה בכל השעות אלא להקב"ה לכן וכי תזבחו זבח שלמים בשעה שתרצו תזבחוהו פירוש באותו הזמן שצוה הקב"ה וכן האכילה לשני ימים ולילה א' ביום זבחכם יאכל וממחרת ובזה מתוקן מלת לרצונכם שנדחקו בו כל המפרשים ובעבור שיש דברים שצריך להניח בהם פאה אבל בשלמים א"א להניח פאה או דבר שדומה לפאה שיהיה נותר לזה סמך לשלמים ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך כלומר בשלמים לא תניח כלום אבל בקוצרכם לא תכלה פאת שדך ולפי שמי שאינו מניח פאה בשדה הוא כמו גוזל לעני כאז"ל אל תגזול דל כי דל הוא וכי מה יגזלו מן העני שאין לו והשיבו מתנות עניים מי שלא נתנם להם גוזל אותם לכן סמך לזה לא תגנובו ואחשוב עוד שמה שסמך לא תגנובו ללא תכלה לפי שמי שאינו נותן צדקה לעני הוא סבה שיגנוב וז"ש יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע פירוש במה שיחוס מלך המשיח על דל ואביון מושיע נפשיהם שאם לא יחוס עליהם יבואו לגזול ולגנוב ולעשות אונאה לאחרים וז"ש מתוך ומחמס יגאל נפשם פירוש משלא יעשו דל ואביון תוך וחמס יגאל נפשם ובעבור שהגנב מכחש ומשקר ונשבע לשקר ואומר לא גנבתי לכן סמך לזה ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו ולא תשבעו בשמי לשקר וסמך לזה לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר שגם זה גוזל לעני היום שלא פרע לו בלילה דמיירי בשכיר יום שחייב לפרוע לו בלילה ששכיר יום זמנו כל הלילה ולזה לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר שהלילה שעברה היא זמנו ולפי שכשבא השכיר לתבוע ממנו שכר פעולתו הרבה פעמים מקלל לו בעל הבית לכן סמך לזה לא תקלל חרש ולפי שכשאינו פורע בעל הבית לשכיר וגם מקללו הוא סבה שהשכיר יכה אותו לכך סמך לזה ולפני עור לא תתן מכשול ולפי שהדיין שמטה הדין גוזל לבעל דין לזה סמך עם הגזל לא תעשו עול במשפט או לפי שלפעמים הבעל דין הוא כחרש ועור שאינו יודע אם אמת מה שהדיין דן כשחייב אותו לזה סמך לחרש ועור לא תעשו עול ולפי שמי שמטה הדין הוא לא' מד' סבות או בטבע ומערכה כמי שרואה שנים שוחקים בקוביא וחפץ שירויח א' מהם ואף אם אין מכיר להם כן בטבע חפץ הדיין שיהיה זכאי פלוני לז"א לא תעשו עול. הב' מפני רחמנות מן העני אמר לא תשא פני דל. הג' מפני חנופה לעשיר אמר ולא תהדר פני גדול. הד' מפני שהוא רעהו וחבירו לז"א בצדק תשפוט עמיתך ולפי שכשהדיין פסק הדין אומרי' הרכילים למי שחייב הדיין עול עשה לך הדיין לכן סמך לזה לא תלך רכיל שהרכילות דומה ללשון הרע ולפי שהרכילות אמרו חז"ל שהורג לאומרו ולמקבלו ולמי שנאמר עליו לזה סמך לו ולא תעמוד על דם רעך או הכוונה לא תלך רכיל אבל לפעמים צריך שתהיה רכיל שאם שמעת מראובן שרוצה לילך להרוג לשמעון לך ותאמר לשמעון לפי שישמר ממנו והרכילות בזה טוב ומצוה שתלך רכיל ולפי שמהרכילות נמשך שנאה לכן סמך לזה לא תשנא את אחיך ואמר בלבבך כלומר באומד דעתך לומר זה ההיזק שבא אלי ודאי פלו' עשה לפי שהוא שונא לי הוכח תוכיח את עמיתך ואולי יתן לך תשובה באופן שלא תשא עליו חטא פירוש לא תשא עליו משא חטא ואמר לא תשנא לו אם חטא לך במרד ובפשע לא תשנא את אחיך ואם חטא לך במזיד לא תקום ולא תטור ואם חטא לך בשוגג ואהבת לרעך כמוך ואמר על כולם אני ה' פי' אם מחלת לרעך אלו הג' מיני עונות אני אמחול לך אלו הג' מיני עונות ואם לא תמחול גם אני לא אמחול לך כאמרם ז"ל נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע ולפי שהרכיל מערבב ערבוביא לכן סמך לזה את חוקותי תשמורו בהמתך לא תרביע כלאים עוד לפי שהרכיל אתה חושב שהוא אוהב שלך והוא אויב שג"כ הולך לומר רכילות ממך לאחר והוא כחמור שהרכיבוהו על סוסיא שהולד לא תדע מהו אם הוא סוס או חמור וגם הרכיל לא תדע אם הוא אוהב או שונא ולפי שגם שפחה חרופה שהיא חציה שפחה וחציה בת חורין היא עצמה כלאים שהיא חציה שפחה וחציה בת חורין וגם לפי שהנותן לה קידושיה אם המקדש ישראל הוא כלאים עמה שהיא חציה שפחה והוא אינו עבד כלל ואם המקדש עבד הוא כלאים עמה שהוא עבד כולו והיא חציה בת חורין ולכן אינה יכולה להנשא לשום אחד מאלו וא"כ היא נושאת חרפה מכל האנשים בין מעבד בין מבן חורין שאין מי שירצה לישא אותה שקודם לכן שהיתה שפחה היתה מותרת לעבד ועתה שהיא חציה שפחה וחציה בת חורין היא אסורה לכל ובזה יתיישב מלת נחרפת שרש"י פי' מיועדת ואין לו חבר במקרא אבל לפי דעתי יש לו חברים רבי' במקרא כי נחרפת מלשון חרפה כמשל הדיוט פלוניתא כעורה לא נשואה ולא אלמנה וסמך ללא תשנא לא תקום שמן השנאה בא נקימה ונטירה וסמך ללא תקום ענין ערלת האילן לפי שהיהודי מיד רוצה להנקם במהירו' לכן סמך לזה ג' שנים יהיה לכם ערלים ולא תאכל הפרי מיד עד ג' שנים לומר שצריך מתון בדברים ולפי שעובדי ע"ז עושים הקטורת כשנוטעים האילנות לשימהר לתת פריו וזה דרך טבע מזיק לאילן לפי שכשממהרים קודם זמנו להוציא פריו מתכחש האילן כמו שאומר בספר ראשון לנ' סינא אופן ג' שהיונק אם מהרוהו לשילך קודם זמנו יחלשו אבריו ונ"ל שלז"א להוסיף לכם תבואתה הכוונה אפילו דרך טבע יוסיף התבואה אם לא תעשה כמו שעושין עובדי ע"ז שכשיהיו ג' שנים ערלים יתוסף התבואה באילן ואמר אני ה' לומר גם דרך השגחה אני ה' אוסיף התבואה וגם בלשון להוסיף לכם תבואתה נדחקו המפרשים ובזה שפירשתי מיושב כהוגן ולפי שזה מנהג עובדי ע"ז סמך לזה לא תאכלו על הדם שגם זה מנהג עובדי ע"ז כמו שכתב הרמב"ם במורה ולפי שיש עובדים למזלות לזה סמך לזה אל תחלל את בתך להזנותה לפי שאומרות הזונות המופקרות כדי לכסות בושתן זה היה מזל ומערכת שלי שאהיה זונה וגם בעבור זה סמך לזה אל תפנו אל האובות שגם היא ע"ז וזה הוא קישור כל אלו המצות שהיו נראים בלתי מקושרות ונפרדות אלו מאלו ומרוחקות כרחוק מזרח ממערב ובזה הותרו הב' ספקות הראשונות. ונשיב לספק הג' לחז"ל שנחלק לג' ספקות עם הספק הב' מהג' ספקות והוא שלא סדרם כאן כסדר שכתובים שם במתן תורה בהיתר השתי ספקות שהותרו הותר ג"כ זאת והוא שלסבת הקישור שנתתי הוצרך שלא לסדרם כסדר הכתובים במתן תורה אבל לספק הא' מאלו הד' שהוא למה חזר י' דברות בזאת הפרשה שנראה כפל וכן הספק הג' למה שינה בכולן נ"ל החידוש שחידש הוא אם אנכי דעשרת הדברות לא אמר בו שנדמה אליו ברוך הוא ובכאן חידש שנדמה לשי"ת קדושים תהיו כי קדוש אני ה' ולפי שאמ' שם כבד את אביך ואת אמך הייתי אומר דוקא אם הבן קטן או אינו חשוב אבל אם הבן גדול או נכבד וחשוב מאביו לא לז"א איש אביו ואמו תיראו אפילו שהוא גדול וחשוב תירא ממנו ותכבדנו ולא עוד אלא אפי' שבית אביו אינה מסודרת כראוי שאמו יותר חשובה מאביו עכ"ז איש אמו ואביו תיראו שבעבור זה הקדים אמו לאביו ולפי שאמר שם זכור את יום השבת אמר בכאן ואת שבתותי תשמורו לא שבת אחד בלבד אלא כל השבתות ולפי שאמר שם לא יהיה לך חידש כאן אל תפנו אל האלילים פירוש אפילו לאמצעיים והוא נגזר מן רופאי אליל פירוש אמר איוב לחביריו כמו שהעושה הצלם אינו עושה כלום מן האיברים הפנימיים אלא חיצוני הגוף כן אתם אינכם יודעים דברים פנימיים אלא החיצוני והשטחי או ירצה שהרופא שאינו בקי עושה חקירה מהחולה מה צוה רופא פלו' ולומד וגם ירצה שעושה חקירה קודם שילך לבית החולה כשהוא מסוכן אם מת שאין חכמתו מגעת לזה וז"ש רופאי אליל מלשון אלילים שהוא תרגום מרגלים וכן האמצעיים עושים חקירה מהש"י ומשפיעים לעובדיהם ולז"א אל תפנו אל האלילים ולפי שאמר בי' הדברות לא תגנוב והוא בגונב נפשות דבר הלמד מעניינו שהוא סמוך ללא תרצח לא תנאף אמר כאן לא תגנובו שהכונה בממון ולזה דיבר בלשון רבים בכאן ושם לשון יחיד שיותר רבים הם גונבי ממון מגונבי נפשות ולפי שאמר שם לא תענה ברעך עד שקר שהוא בפני הדיין אמר כאן לא תשקרו איש בעמיתו לומר אפי' עם חבירך לא תשקר ולפי שאמר לא תשא את שם ה' הייתי סבור דוקא שם ה' לזה אמר בשמי כגון אהיה שדי צבאות וכל השמות שאינם נמחקים ולפי שאמר שם לא תרצח אמר כאן לא די זה אלא שימחה ביד הרוצח ולז"א ולא תעמוד על דם רעך וכן לא די שלא תנאף אבל ג"כ צריך שלא תהיה סבה שבתך תהיה זונה וגם תמחה בידה ולפי שאמר שם לא תחמוד מה שיש בבית רעך אמר כאן גם מה שיש בביתך מאחרים לא תחמוד וז"ש לא תעשוק את רעך. ולספק הד' שעשיתי לחז"ל למה אמר את שבתותי תשמורו שהיה ראוי לומר ואת כל מצותי תשמורו אחר שאמרו שסמך שמירת שבת למורא אב ואם לומר אע"פ שהזהרתיך על מורא אב ואם אם יאמרו לך לחלל שבת אל תשמע להם ומאחר שזה הדין הוא כן בכל המצות למה פרט כאן שבת. התשובה לפי שהשבת מורה חידוש העולם והוא חידוש כולל לכל העולם ומה שהוליד האב לבן הוא חידוש פרטי שזה האב חידש לזה הבן והמציאו והוציאו לעולם והייתי אומר אם יאמר אבי שאחלל שבת אשמע לו שיותר חשוב החידוש הפרטי מהחידוש הכולל ולא נחוש לסבות כוללות לזה הוצרך לומר ואת שבתותי תשמורו אבל בכל שאר המצות פשוט הוא שנחוש לאבינו שבשמים יותר מלאב הגשמי: {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף