עריכת הדף "שיחה:תנ"ך/במדבר/ה" (פסקה)

== פסוק ז ==
=== ונתן לאשר אשם לו. ואם אין לאיש גואל וגו' ===
וברש"י: לאשר אשם לו – למי שנתחייב לו. 

וביאר השפ"ח הקצר בשם הרא"ם: מדלא כתב רש"י למי שגזלה ממנו, בא ללמד שאם ראובן הנגזל לוה מאחד, חייב הגזלן להשיב הגזילה להמלוה לראובן, מדין שיעבודא דרבי נתן (כתובות יט.), ולמי שנתחייב לו, פירושו למי שנתחייב ראובן הנגזל לו. 

הסתפקתי במקרה זה של שיעבודא דרבי נתן, מה יהיה הדין כשהאמצעי מת, האם נשאר השעבוד של השלישי לראשון. והדבר הינו נפק"מ בביאור כוונת פסוק ח - "ואם אין לאיש גואל", ופירש"י: שמת התובע שהשביעו ואין לו יורשים. והשאלה היא אם עוסקים כאן באותו מקרה של הפסוק הקודם, בשיעבודא דרבי נתן, למי כוונת התוה"ק שאם מת ללא יורשים, זוכה בזה הכהן שבאותו המשמר, האם לנגזל עצמו, והיינו שבכה"ג שמת מתפרקת החבילה ונפקע השיעבודא דר"נ; או שגם כאן הכוונה היא "שמת התובע" – היינו התובע הראשון, שהוא זה שהלוה לראובן והחוב מגיע לו מחמת השיעבודא דר"נ, והדבר מחודש לפי"ז שנחשב שאין לו יורשים ולכן הולך לכהן, ולא אמרינן שכעת יישאר החוב לראובן הנגזל משום שנפקע השיעבודא דר"נ. ודו"ק בזה. 

שוב אמרו לי שאכן פשיטא שהכוונה היא שמת הנגזל, אך אם מת המלוה לנגזל, ודאי שיישאר החוב לנגזל, משום שזהו רק שעבוד כאשר יש חוב, אך כשפקע החוב מכיון שמת ללא יורשים, ודאי חוזר עיקר החוב של הגזלן לנגזל. ואכן מבואר כאן שכשמת הנגזל ללא יורשים, איננו אומרים שיישאר השעבוד למלוה הראשון, וזאת משום שהמדובר כאן במטלטלין, אך באמת בשעבוד קרקעות, אף אם האמצעי מת, נשאר השעבוד לראשון. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 08:46, 1 בפברואר 2021 (IST)