עריכת הדף "שדי חמד - פאת השדה/כללים/ד/ט" (פסקה)

==ו==

וי"ו) '''חמץ. אי חשיב יש לו מתירין.''' כתבתי בנדפס ב[[שדי חמד/כללים/ד/עז|אות ע"ז]] שהוא מחלוקת הקדמונים ובדף צ"ד ע"ג כתבתי בשם מרן מוהריצ"א בספר עין יצחק שדחה מה שכתבו איזה רבנים בטעם הרמ"א שכתב דלא מהני ספק ספיקא לענין אכילת חמץ משום דחמץ הוי יש לו מתירין דלא מהני ביה ספק ספיקא דזה אינו שהרי קיימא לן דחמץ בערב פסח בטל בששים אלמא קיימא לן דחמץ לא הוי יש לו מתירין וכו' ורב גדול בדורנו יצ"ו במכתבו אלי בענין זה כתב ואני שמעתי ולא אבין הלא דין דבר שיש לו מתירין אינו אלא במינו כמבואר בכל הראשונים וביו"ד סי' ק"ב אבל בסימן תמ"ז (דחמץ בערב פסח בטל בששים) שנתערב חמץ עם מצה דהוי מין בשאינו מינו לא אמרינן בזה יש לו מתירין וזה אמת ברור אלו תורף דב"ק (ועיין בשדי חמד מערכת חמץ ומצה סי' ב' אות א' בד"ה עתה קבלתי) ועם שלא הביא שום ראיה וסעד לדבריו הנה אנכי ההדיוט אביא תנא דמסייע ליה מר ניהו מרן השפתי כהן ביו"ד סי' ק"ב ס"ק י"ג דאחר שכתב דאנן קיימא לן דלא הוי יש לו מתירין מדפסקינן בסי' תמ"ז סעיף ב' דחמץ בערב פסח בטל בששים סיים דיש לומר דבטל שלא במינו וכו' עי"ש והיינו כדדחי הרב הנ"ל יצ"ו אלא שבמחילת כבוד תורתו אין לשונו מדוקדק במה שכתב אבל בסי' תמ"ז שנתערב חמץ עם מצה וכו' דמשמע שכן מפורש בלשון הזה בשלחן ערוך וסובר הרב יצ"ו דחמץ עם מצה הוי מין בשאינו מינו והנה מלבד שאינו פשוט דהוי אינו מינו ויתבאר במקום אחר איה"ש ועוד הרואה יראה שאין ק לשון מרן בסי' תמ"ז רק כתב חמץ שנתערב משש שעות עד הלילה אינו אוסר במשהו וכו' ולא הזכיר שנתערב עם מצה לכן נראה שכונת הרב יצ"ו לאוקמי אוקמתא דכונת מרן היא שנתבטל באינו מינו וזה ברור בכונתו ומשה שפיר קאמר דאפשר לדחות כן וכדדחי הגאון שפתי כהן:

'''אמנם''' מה שכתב שדבר זה אמת וברור אנא דאמרי לישרי לן מר דאדרבא איפכא מסתברא שהרי הרב מגן אברהם בסי' תמ"ז סק"מ (בד"ה ומצה) כתב וז"ל ובת"ח פסק דחמץ לא מיקרי יש לו מתירין וכן כתבו הטור ובית יוסף בשם הפוסקים וכן נוהגין דאם לא כן אף בערב פסח לא יתבטל עיין סעיף ב' עכ"ל והרי הוא כמבואר שמכריח מדבטל בערב פסח דחמץ לא מיקרי יש לו מתירין והיינו משום דמשמע ליה מדכתבו הפוסקים חמץ שנתערב משש שעות עד הלילה אינו אוסר במשהו אלא דינו כשאר איסורין ע"כ מוכח מסתמא דבין במינו בין באינו מינו קאמרי כמו בשאר איסורין ולא הוצרכו לכתוב כן בפירוש לפי שסמכו על המובן כן ממה שכתבו בסעיף א' דחמץ בפסח אוסר במשהו בין במינו בין באינו מינו ואם כן כשכתבו דבערב פסח אינו אוסר במשהו היינו כל החמץ המוזכר בסעיף א' ואחרי שהרב מגן אברהם כבר ראה דברי השפתי כהן הנ"ל (שהזכירו שם בתחלת הסק"מ כיע"ש) ובכל זאת כתב להכריח מסעיף ב' דלדידן לא הוי חמץ יש לו מתירין אות היא דלא ניחא ליה במה שדחה השפתי כהן ואוקימי מוקים לההיא דסעיף ב' בנתערב באינו מינו דבאמת זה דוחק עצום ותמיה לי על הרב פרי מגדים באשל אברהם שם שכתב וז"ל ומ"ש חמץ לא הוי יש לו מתירין דאם לא כן בערב פסח נמי לא ליבטיל יש לומר באינו מינו בטל ובמינו לא בטיל ובפסח החמירו אף באינו מינו עכ"ל הנה דוחה ראית המגן אברהם דשם מיירי באינו מינו אבל לא זכר שר שכבר קדם בדחיה זו הרב שפתי כהן ולא נראית בעיני הרב מגן אברהם כמו שכתבתי שזה דוחק גדול ואין כן משמעות לשון הפוסקים וכן מצאתי להרב נודע ביהודה במהדורא קמא חלק יו"ד סי' ל' שכתב דקיימא לן דחמץ אינו יש לו מתירין שהרי חמץ בערב פסח בטל בששים ומה שכתב השפתי כהן בסי' ק"ב ס"ק י"ג דהיינו שלא במינו אינו נראה שהרי בסי' תמ"ז סעיף ב' כתב שדינו כשאר איסורין ואם כן משמע שבין במינו ובין שלא במינו בטל כמו שאר איסורין וכן כתב המגן אברהם בסק"מ דהכי קיימא לן דחמץ לא הוי יש לו מתירין עכ"ל הנך רואה שגם הוא דחה דחיית השפתי כהן והסכים למה שהבין המגן אברהם מההיא דסעיף ב' דנקטינן דחמץ לא הוי יש לו מתירין וכן כתב הגאון פרי מגדים באשל אברהם ריש סי' תמ"ו שדעת המגן אברהם שאף במינו עד הלילה יש להקל דלא הוי יש לו מתירין וציין לס"ק מ' וכן הגאון מחצית השקל בסי' תרע"ז ס"ק י"ב כתב שחמץ לא הוי יש לו מתירין וציין לדברי המגן אברהם בס"ק מ' הנ"ל וכן כתב הגאון מוהרז"ש בש"ע שלו סי' תמ"ז סעיף ח"י דחמץ לא הוי יש לו מתירין ומובן שגם הוא הבין מדברי מרן בסעיף ב' דחמץ בטל בערב פסח בין במינו בין באינו מינו וכן כתב הגאון מגן האלף בסי' תמ"ז אות ד' על דברי מרן שבסעיף ב' וז"ל משש שעות ולמעלה זו שלא כדעת הרמב"ם שסובר שחמץ דבר שיש לו מתירין הוא וכתבו הטעם שהתערובת מותר אחר הפסח וכו' והרב מטה יהודה שם כתב דלענין הלכה נקטינן בפסק מרן בשלחן ערוך דבערב פסח אינו אסור במשהו אלא בנותן טעם כשאר איסורין וכו' וכדינו לאחר הפסח וכו' עי"ש ומשמע דבין במינו בין בשאינו מינו הדין כן:

'''הרי''' מתבאר מכל האמור שרבני האחרונים הבינו בדעת הפוסקים בדין חמץ בערב פסח דבטל בששים דלא שאני לדעתם בין בשאינו מינו למינו ואף במינו דינא הוא דבטל בששים ואי הכי שפיר קאמר מרן מוהריצ"א דמוכח מזה דנקטינן כדעת הסוברים דחמץ לא מקרי יש לו מתירין ואף שיש מרבני האחרונים שכתבו דיש להחמיר בערב פסח במינו היינו סברא דנפשייהו לחוש לדעת הסוברים דחמץ הוי יש לו מתירין עיין להרב ערוך השלחן בסי' תמ"ז אות ח' אבל דעת מרן והרמ"א דשתיק ליה בסי' תמ"ז סעיף ב' ודאי היא דחמץ לא מיקרי יש לו מתירין ולכן סתמו וכתבו דבטל בערב פסח דמשמע אף במינו:

'''אך''' מה שיש להעיר על דברי מרן מוהריצ"א במה שכתב בעין יצחק שהבאתי בנדפס הוא זה דהנה מר קעסיק לדחות מה שכתבו הגאון מקור חיים וביאורי הגר"א בטעם חומרת הרמ"א דלא מהני ספק ספיקא לאכילה בחמץ משום דהוי יש לו מתירין ובדבר שיש לו מתירין לא מהני ספק ספיקא ולזה דחה דאנן נקטינן דחמץ לא חשיב יש לו מתירין ומוכיח הכי מדבטל בערב פסח וכו' אמנם אנכי הרואה להרב מקור חיים בסי' תמ"ז בביאורים סק"ה דאחר דשקיל וטרי בדין חמץ אי הוי יש לו מתירין סיים וז"ל ולפי זה נראה דאחר שש לכולי עלמא לא הוי דבר שיש לו מתירין לא מיבעיא לדעת התוספות שכתבו בפסחים דף כ"ח דהאיסור אחר שש הוא רק משום קרא דתשביתו ואם כן לא שייך כלל לומר דבר שיש לו מתירין שימתין עד אחר הפסח ולא יעבור אתשביתו אף בלא ביטול דהא משום קרא דתשביתו בעמוד והשבת קאי מיד ואם כן איסורא דתשביתו אין לו מתירין ואפילו לדעת הפוסקים דסברי דאיסור חמץ אחר שש מלא יאכל נפקא ומעשה דתשביתו לא נפקא ליה איסור אכילה דבאכילה הוא משביתו כדכתב הרא"ש בפרק כל שעה אפילו הכי לא הוי יש לו מתירין כיון דנתערב אחר שש דליכא עדיין לאו דבל יראה רק איסור אכילה ליכא למימר עד שתאכלנו על ידי ביטול ימתין לאחר פסח ולא יצטרך לבא לידי ביטול הא ליתא דאף אם ירצה להמתין יצטרך לבא לידי ביטול איסור דבל יראה דבלא ביטול אסור להשהותו מה שאין כן כשיאכלנו קודם פסח ליכא עבירת בל יראה כלל וכיון דבין כך ובין כך צריך לביטול איסור לא הוי יש מתירין ועיין מגן אברהם סק"ו שצריך לאוכלו קודם פסח עכ"ל הרי דהגאון מקור חיים סובר דבערב פסח כולי עלמא מודו דחמץ לא חשיב יש לו מתירין ולפי שיטתו זאת אין לנו הכרח מדין זה דנקטינן כהפוסקים דחמץ בפסח לא חשיב יש לו מתירין ואפשר דקיימא לן דהוי יש לו מתירין ומשום הכי לא מהני ביה ספק ספיקא ואולי גם הגר"א סובר כן ושפיר קאמר דלא מהני ביה ספק ספיקא משום דחמץ בפסח חשיב יש לו מתירין ויש לתמוה על מרן מוהריצ"א הנ"ל אם לא ראה דברי המקור חיים הנ"ל (ספר עין יצחק אינו עתה אצלי כי השאלתיו לרב אחד מידידי בעיר אחרת יצ"ו ועוד לא השיבו אלי לעיין בו):

'''והנה''' בשדי חמד מערכת חמץ סי' ב' אות א' (ד"ה ועל דברי) כתבתי שדעת הרמ"א דחמץ לא הוי יש לו מתירין כמו שכתב מפורש בתורת חטאת ואף שבהגהותיו ביו"ד סוף סי' ק"ב הביא מחלוקת זו ולא גילה דעתו בפירוש מכל מקום מלבד שמסתמא דעתו כסברא שהביא בסתם דלא חשיב יש לו מתירין ועוד ילמד סתום מהמפורש בספרו תורת חטאת וכו' ועל זה כתב לי רב גדול ידיד נפשי יצ"ו שהרב בית הלל בסי' ק"ב כתב מפורש דאף שהרמ"א כתב בתורת חטאת דחמץ לא הוי יש לו מתירין אבל בשלחן ערוך הביא סברת הרמב"ם ולא הכריע וכתב לי שבזה יתיישבו דברי הרבנים שתמהתי עליהם בשדי חמד שם וספר בית הלל אינו מצוי אצלי והוה תמיה לי על דבריו דאיך יתכן דהרמ"א לא הכריע בדין זה והלא ממקומו הוא מוכרע מהדין שבסי' תמ"ז סעיף ב' דשתיק הרמ"א למה שפסק מרן דבערב פסח בטל בששים ומשמע אף אם נתערב במינו דמוכח מזה דחמץ לא הוי יש לו מתירין כמו שכתבו הרבנים הנ"ל אך לפי דברי הרב מקור חיים הנ"ל ניחא ויש לומר שגם הרב בית הלל סובר כן דלגבי ערב פסח כולי עלמא מודו דלא הוי יש לו מתירין אבל חמץ בפסח נוכל לומר דלא ברירא ליה להרמ"א אי חשיב יש לו מתירין ומכל מקום לי הדל נראה שדעת הרמ"א מסכמת לדעת המרדכי ודעמיה דחמץ לא הוי יש לו מתירין מדכתב סברא זו בסתם וכמו שכתבתי בשדי חמד בכללי הפוסקים סי' י"ד אות י"ב שדעת הרמ"א כסברא שמביא בסתם ועתה ראיתי שכן כתב הרב פתחי תשובה בחושן משפט סי' י"ב סק"ו בשם הרב שב יעקב באהע"ז סוף סי' כ"ט דכשמביא הרמ"א איזו סברא בסתם היא עיקר לדעתו עי"ש ואם כן מדהביא סברת המרדכי דלא הוי יש לו מתירין בסתם כן היא דעתו להלכה בפרט שכן מפורש בתורת חטאת ומה גם לדעת הסוברים שספר תורת חטאת חברו אחר שחבר ההגהות על הש"ע כמו שרשמתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' י"ד אות ו' ואף להחולקים וכן נראה עיקר כמו שהבאתי שם בשם מרן חיד"א מכל מקום כשאין סתירה מפורשת נכון להשוות דבריו ולומר ילמד סתום מן המפורש:

'''ובמה''' שהבאתי בנדפס בשם הגאון ישועות יעקב בחמץ אם יש לו דין דבר שיש לו מתירין דמשתנה לפי הטעמים שנאמרו בחומרת יש לה מתירין דלטעם רש"י גם חמץ הוי יש לו מתירין (גם הגאון צל"ח לפסחים דף ז' בד"ה ועוד לדעת הפוסקים ייחס לרש"י דסובר דחמץ הוי יש לו מתירין ושאולי גם דעת התוספות כן היא עו"ש גם בסוגיא דתשע צבורין בדף יו"ד ע"ב כתב כן שדעת רש"י דהוי יש לו מתירין עי"ש) ולטעם הר"ן דהוא משום דדבר שיש לו מתירין הוי היתר בהיתר הנה חמץ שחוזר לאיסורו יש לומר דלא חשיב היתר בהיתר ולא הוי יש לו מתירין ותמהתי על זה מדברי הר"ן בסוף מסכת עבודה זרה וכו' הנה עתה ראיתי להגאון טעם המלך אשר בשער המלך בפרק א' מהלכות חמץ דין ה' שכתב גם כן כהישועות יעקב וגם עליו יש להעיר מדברי הר"ן דשילהי עבודה זרה הנ"ל:

'''ובענין''' זה כתב לי הרב צבי יהודה מאמעלאק הנ"ל בסק"ה יצ"ו וז"ל הביא מעכתה"ק דברי הישועות יעקב סי' תמ"ז שכתב דפלוגתת הפוסקים אי חמץ בפסח חשיב דבר שיש לו מתירין תליא בטעם דבר שיש לו מתירין לא בטל לטעם רש"י דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר הה"ד חמץ הוי דבר שיש לו מתירין ולטעם הר"ן מטעם מין במינו חמץ לא מיקרי דבר שיש לו מתירין כיון דבעינן דבשעת התערובות יהיה להם שם היתר בהיתר שיהיה כמין במינו ממש אבל מה שנחשב היתר אחר שכבר נתערב לא חשיב דבר שיש לו מתירין כיון שכבר נתבטל אינו חוזר וניעור כ' מעכת"ק וז"ל ותמיה לי שהרי מדברי הר"ן שלהי מ' ע"ז מתבאר יפה דס"ל דחמץ הוי דשיל"מ וכן יוסף בד' ט"ל דשקו"ט בזה וכתב שדעת הר"ן שם דחמץ הוי. דבר שיש לו מתירין וזה היפך יסוד ישועות יעקב הנ"ל עכ"ד מר נר"ו ותמהני לכאורה לפי מה שכתב מעכת"ה דדעת הר"ן בעבודה זרה הוא דחמץ הוי יש לו מתירין ומכח זה השיג על הרב ישועות יעקב יותר הוה ליה למני"ר שיחל"א לתמוה על סתירת הר"ן בעצמו שכבר נודע דדעת הר"ן בפסחים (פרק כל שעה) דחמץ לא הוי יש לו מתירין ומעכת"ה בעצמו הביא דברי הר"ן הנ"ל בספר דברי חכמים סי' צ"ט ובשילהי ע"ז דעת הר"ן דחמץ הוי דשיל"מ והספר שם יוסף שהביא מר לא זכיתי לראותו מעולם:

'''הנה''' לכאורה רציתי לומר דברי הר"ן בע"ז שייכים לנמ"י אלא שהמדפיסים טעו וכתבו עליהם שם הר"ן והרבה מס' הם כך ועי' בשם הגדולים והבאתי ראיה לזה ממ"ש החכם צבי סי' בן דהר"ן לא הביא מעולם דברי הרא"ש והנה יעיין בשם הגדולים ח"א מערכה יו"ד אות קכ"ח שכתב וז"ל ועיין מה שכ' הר"ן פ"ק דע"ז וכתבו משם הר"ר אשר ועיין בב"ח יו"ד סי קמ"ט עכ"ל ועיינתי בב"ח שם וראיתי שהביא שהן דברי הרא"ש בתשו' יעו"ש וא"כ יש הוכחה גדולה מזה דהפי' לע"ז הוא להנמוק"י וא"כ הוא ליכא כאן שום סתירה וממילא ותרד פלאים מעל הגאון ישועות יעקב ואחר כתבי ראיתי דז"א שהחיד"א ז"ל בשה"ג ח"ב מערכה נו"ן אות ל"א כ' וז"ל נ"י למס' ע"ז הזכיר הרב מהר"ש חיון בתשובותיו סי' כ"ז שהיה בידו בכ"י עכ"ל יע"ש א"כ מפורש דהאמת הוא דהר"ן לע"ז שבידינו הוא לרבינו נסים והדרא הקושיא לדוכתא:

'''ואחר''' העיון קצת נחמתי שמעכת"ה במחכת"ה קיצר בלשון דבאמת הר"ן בע"ז לא כ' כן בפירוש הש"ס אלא ליישב דברי הרי"ף שכתב וליתיה להאי כללא דקיימא לן דחמץ בפסח אסור ואוסר בכל שהו ולזה כתב הר"ן דכוונתו היא משום דקי"ל כר"ש א"כ הוי חמץ בפסח יש לו מתירין ומעתה לק"מ ממ"ש בפסחים דחמץ לא הוי יש לו מתירין דבאמת הכא גם כן סבר הכי אלא שמפרש כוונת הרי"ף משום דבר שיל"מ ואל תתמה אם הוא אינו סובר כן האיך יפרש שהרי"ף יסבור להאי סברא זה ליתא דבפסחים שם באמת הביא שהרמב"ם והרמב"ן סוברים דחב"פ הוי דבר שיש לו מתירין אם כן אין רחוק דהרי"ף ג"כ יסבור כדבריהם אבל קושית מני"ר שיחל"א עדיין יקשה מהא שהר"ן בנדרים דף נ"ב כתב האי סברא בכוונת דברי הרי"ף עצמו יעי' שם ואעפ"כ כתב בע"ז דהרי"ף סובר דחמץ הוי דבר שיש לו מתירין:

'''מיהו''' אחר הישוב לא ידעתי האי מאי קושיא כלל הלא הגאון בעל ישועות יעקב לא אתי עלי' רק משום שכבר נתבטל ואינו חוזר וניעור ואם כן י"ל דהר"ן יסבור חוזר וניעור כדעת הרבה גאונים שהביא הרב המגיד הובא בב"י סי' תמ"ז ולכן שפיר כתב הר"ן דהוי דבר שיש לו מתירין אף לסברתו מטעם מין במינו וישועות יעקב כתב דבריו להלכה דנוהגין כהפוסקים דאינו חוזר ונעור כדכתב הרמ"א שם וז"פ:

'''איברא''' ראיתי להני תרי גאונים הרב מהר"ש בצל"ח לביצה דף ד' ולהרב בעל טעם המלך בפרק א' מהלכות חמץ שכתב גם כן כדברי הישועות יעקב אלא שכתב דלדעת הר"ן משום מין במינו משום הכי לא חשיב יש לו מתירין כיון דחוזר ונאסר לשנה הבאה ולא הוי היתר גמור עי"ש ולדבריהם הקושיא חזקה מהר"ן בעבודה זרה הנ"ל וצ"ע עכ"ד יצ"ו:

'''ודע''' דבשו"ת בנין שלמה לידידי הגאון מוהרש"ל יצ"ו בסי' כ"ד (בד"ה אמנם אפשר) יצא לידון בדבר חדש דלפי מה שכתב הרמב"ן במלחמות בפרק כל שעה (בדין חמץ בין במינו בין שלא במינו וכו' שבדף כ"ט ע"ב) וליכא למימר בעינו כיון דחייב לבערו אין לו מתירין דכל דממילא מישתרי ואין היתרו מחוסר מעשה ודאי יש לו מתירין הוא וכל שכן בחמץ של עכומ"ז שנפל לקדרה של ישראל שאפילו בעינו דבר שיש לו מתירין עכ"ל הרמב"ן וכתב הרב יצ"ו דתירוץ הראשון דחוק וכו' ואולי גם הרמב"ן אשינויא בתרא סמיך ואם כן אם נסבור כתירוץ השני של הרמב"ן דהא דהוי דבר שיש לו מתירין היינו בחמץ של עכומ"ז משום דמותר להשהותו אבל בחמץ של ישראל לא שפיר יש מקום לומר דמה שכתב הרמב"ם דחמץ בפסח במשהו מטעם יש לו מתירין הוא בחמץ של עכומ"ז דוקא אבל בחמץ של ישראל מודה הרמב"ם דלא הוי יש לו מתירין ומה שאסור במשהו הוא משום חומרא דחמץ כמו שכתבו שאר פוסקים וסובר דעיקר חומרא דחמץ היינו דאיכא כרת ובל יראה לא כן בשאר איסורים דליכא בהו בל יראה ואם כן בחמץ של נכרי דליכא לאו דבל יראה לא חמיר משאר איסורים דאית בהו כרת כחלב ודם וכיוצא ואפילו הכי בטלים בששים לכך איצטריך לטעם יש לו מתירין ובחמץ של ישראל דליכא טעמא דיש לו מתירין צריכים לטעם דחומרא דחמץ ותרוויהו איצטריכו דבכל אחד איכא טעמא דליתא באידך והאריך עוד בדברים חדים כדרכו בקדש ליישב בזה איזו קושיות שבדברי רבותינו האחרונים יעיין שם דב"ק ואין דעתי העניה נוחה להסכים לחידוש זה שאם להך נתכוון הרמב"ם על מי סמך ויבן זאת שלא אמר טעם זה (דיש לו מתירין) אלא לחמץ של עכומ"ז ואין דרך הרמב"ם בכך ובכל זאת כתבתי תורף דב"ק להראות חזותו וחריפותו ברוך שחלק מחכמתו ועוד תשוב ותראה שם בסי' כ"ג כמה חריפא שמעתתיה דפו"ס בדת"א רמי ומקשי ומסיק שמעתתא והלכתא רברבתא:

'''וחדש''' אי הוי יש לו מתירין הנה המרדכי ריש פרק קמא דביצה ובגליון שם כתב בשם ר"ח כהן דחדש לא מקרי יש לו מתירין הואיל וחוזר ונאסר לשנה הבאה ותמה עליו פרי חדש סי' ק"ב הא אותו החדש בעצמו לא יאסר לעולם ועוד הא הש"ס בנדרים אומר להדיא דדבר שיש לו מתירין הוא וראיתי בפליתי שכתב דאם יבנה המקדש יחזור כל התבואה אפילו חטים שבעליה חדש למאן דאמר חדש אינו נוהג בזמן הזה וסהדי בשחק כי קיימתיו מסברא אמנם לא כמו שהוא סובר כי לא ידעתי מני ומנו דסובר חדש אינו נוהג בזמן הזה ועתיד לנהוג בביאת משיח וכה אמרתי דסבירא ליה כמאן דאמר לא קידשה לעתיד לבא וקדושת הארץ בטלה לגמרי וחדש בחוצה לארץ לאו דאורייתא וארץ ישראל בזמן הזה כחוצה לארץ דמיא ולכשיבנה המקדש יחזור כל החטים שבעליה חדש כדכתבו התוספות בראש השנה י"ג ע"א בשם הירושלמי והשתא לפי זה שפיר אכלו רבנן דבי רב אשי באורתא דשיתסר דמה תאמר יש לו מתירין למחר שמא יבנה המקדש ויהא הכל אסור מה שאין כן בנדרים דמיירי מתערובות חדש ואסור משום דהוה ליה מין במינו על כל פנים דהא על כל פנים עתיד להיות מותר מה שאין כן ספיקא דלא שייך משום מין במינו רק משום עד שתאכלנו וכו' כה דבר האיש אדוני האר"ש הגאון חתם סופר בספרו תורת משה פרשת וישב דף ל"ה ע"א (ד"ה המרדכי):

'''ולענין''' חדש והוא דבר של חמץ אי חשיב יש לו מתירין ולא בטיל עיין בקונטריס שדי חמד מערכת חדש בזמן הזה אות י"ד: