עריכת הדף "קונטרס הספיקות/ו" (פסקה)

== ו ==
וכיון דא"ה במא"ה שמעינן דה"ה בפ"ד בענין ממון נמי לא אזלינן בתר רוב הפוסקים המחייבים וז"ש כל התופסים דגל קי"ל דלעולם מצי אמר קי"ל אפי' כמיעוט הפוסקי' נגד הרוב ואעפ"י שהרב מוהרא"ש ז"ל בסי' ר"ז פקפק על האי כללא מדיבור התו' דהמניח שהבאתי לעיל שכתבו דגבי דיינים חשיב מיעוט דידהו כמי שאינו אבל אין הנדון דומה לראי' דלא מיבעיא לפי מה שפירש מוהרמ"ח ז"ל בכוונתם דמש"ה חשיב התם מיעוט דידהו כמי שאינו לפי שהמיעוט מבטלין דעתן וסברתן ואינם יכולין להורות אלא כסברת הרבים וזה לא שייך אלא כשמתווכחים ביחד מפיהם ולא מפי כתבם במה שנחלקו בספריהם שזה כותב כך וזה כך ולא שמע א' מהן סברת חבירו אלא אפי' לפירושא דידי שפרשתי בטעמייהו משום דגבי דיינים ליכא כי אם מיעוטא לבד ולא שייך גבה חזקה להצטרף בהדה משום דכח ב"ד מפקי מחזקה זה נמי לא שייך אלא בדיינים שהם דנין בדבר הנידון דאלימי ספקייהו טובא להפקיע מחזקה אבל בפ"ד שאין הדבר הזה נידון לפניהם לא אלימי כולי האי ושפיר שייך לוקמה בס' דידהו על חזקה קמייתא תדע שהרי דעת התוספות בחזקת הבתים {{ממ|ל"ב}} דפ"ד דין תרי ותרי להם וס' דרבנן הוא ועל פירשב"ם כתבו שם שהוא דחוק ע"ש:

ודע שהסכימו כל גדולי וחכמי ספרד דאין לומר קי"ל כחד פוסק אפי' היכי שהחולקין עליו אינם אלא שנים אבל כל ששנים מסייעין המוחזק אפי' כל חכמי ישראל בכף שני' שפיר מצי אמר קי"ל כנגדן והרב ז"ל בסי' קכ"ד מביא דבריהם ומהסס בהו דכיון דא"ה במא"ה ה"ה בחד גבי תרי מצי אמר קי"ל ולפיכך העלה דהכל לפי ראות עיני הדיין שאם הפוסקים החולקים הרבה מאוד יכול להיות שאפי' הרבה שיהיו נקראים יחידים ולא מצי טעין קי"ל כמותם ואם אינן הרבה כ"כ יכול להיות שאפי' אחד נקרא מועט בכה"ג ומצי אמר קי"ל כוותי' אמנם חזינן לרבותינו האחרונים שתפסו כולם כך לחלק בין יחיד לשנים וכמ"ש בשמם ועיין בכנה"ג בכללי קי"ל שהאריך בהאי מילתא. אבל ראוי לשום עיון בקושיתו של הרב ז"ל כיון דא"ה במא"ה מה לי א מה לי שנים וראיתי להרב מוהרמ"ח ז"ל שכתב בטעמא דהאי מילתא משום דאחד אפילו נגד שנים הויא מיעוטא דמיעוטא ובכה"ג גם בממון אזלינן בתר הרוב אבל שנים אפי' נגד כל העולם הוי מיעוטא מעליא וסמוך מיעוטא לחזק' ממון והמוציא מחבירו עליו הראיה וע"ש שהאריך והביא סמך נאה לדבריו ממה שנתבאר בש"ע א"ח סי' תרי"ח לענין חולה בי"ה ע"ש אבל לענ"ד יש לפקפק בזה דלדבריו דחד נגד שנים הוי מיעוטא דמיעוטא ואפי' בממונא הולכין בכה"ג אחר הרוב א"כ מאי דוחקייהו דהתו' בהמניח ליישב הא דגבי דיינים הולכין אחר הרוב בממון וכמה נתחבטנו ונתלבטנו בזה כמ"ש לעיל הא בב"ד של שלש' לא משכחת רובא אלא כששנים אומרים חייב ואחד אומר זכאי ואז הוי האחד מיעוטא דמיעוטא ובכה"ג מהני רובא גם בממון ותו שהסכימו כל האחרונים דא"מ ממון בס"ס וטעמייהו משום דא"ה במא"ה והרי בכל ס"ס דאיכ' תלתא צדדי ספק וב' צדדים לחובתו וצד אחד לזכותו הוי כחד נגד שנים. ול"נ בטעמ' דהאי מילתא ע"פ מ"ש הרדב"ז דלא מהני קי"ל אלא היכי שלא קבלו עליהם לדון כפי פוסק ההוא אבל במקומות שנהגו לפסוק כהרמב"ם או הרא"ש אין לומר קי"ל כנגדם ולפי"ז אפשר דבחד אפי' נגד שנים נהגו שלא לפסוק כוותי' מש"ה המוחזק א"י לומר קי"ל כוותי'. והכי משמע מלשון מוהרי"ק בשרש קמ"ט שכתב וז"ל ופשיטא דבכה"ג אפי' בממון לא הוי מצי למימר קי"ל כדברי היחיד ודלא ככל חכמי ישראל ואפי' תפס הוי מפקינן מיני' וזה פשוט לכל מאן דנחית לעומקא דדינא דלא גרע מהיכי דסוגיא דעלמא כחד דאזלינן בתרי' ע"כ:

ודע שהרב האורו"ת צווח ככרוכיא על האי כללא דכיילי דמצי אמר קי"ל כמיעוט נגד רבים ואמר אם הדבר כן בואו ונצווח על מרן הב"י שפסק ברוב ש"ע ח"מ ע"פ הרוב ונשען ע"פ מה שכתב בהקדמתו ואיך לא חש לזה שהמוחזק יכול לומר קי"ל כמיעוט. ותו א"כ לחנם טרחו הפוסקים המחזקים דעותיהם בראיות שונות ולשוא עמלו בהם ולעולם יאמר המוחזק קי"ל דלא כוותיהו ובפרט שאין להפוסקים שהמציאו האי כללא מקום לסמוך אלו דבריו ואין בהן כדי לחלוק על האי כללא שהסכימו בו פמליא של רבותינו האחרונים נ"נ ומ"ש ממרן הב"י לק"מ לפי שבנה ספרו ע"פ שלשה עמודי הוראה אלו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכשנחלקו בדבר לא ימלט שלא יהא א' נגד שנים. ובכה"ג לא מצי אמר קי"ל וכמ"ש בסמוך ואם לפעמים ימצא להצטרף עוד איזה פוסק אפשר דבהני מקומות הכריע הב"י מסברתו למה שפסק במחלוקת ההיא. גם מ"ש דא"כ לחנם טרחו ועמלו הפוסקים המחזקים דעותיהם שהמוחזק יאמר קי"ל נגדם ח"ו לא לחנם הוא שבודאי האי כללא דקי"ל לא נאמר אלא כשהדיין אשר הדין ההוא בא לפניו אינו מכריע מסברתו לחד מנהון אבל כשהוא מכריע מסברתו יכול להכריע אפי' כיחיד נגד רבים ואפי' להוציא מהמוחזק וכדתנן בריש עדיות למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין כו' שאם יראה ב"ד דברי היחיד יסמוך עליו ופירש הראב"ד ז"ל שאם יראה לב"ד שהלכה כדברי היחיד יקבע הלכה כמותו והלכך כ"א מחויב להרחיב דעתו ולחזק בראיות שהראיות יתנו עדיהן ויצדקו ואם נכוחות וישרות הן יעוררו לב הדיין המשכיל ע"ד אמת להכריע כמותו. גם מ"ש בפרט שאין להם מקום לסמוך תמהני הלא קבעו יתד במקום נאמן דא"ה במא"ה. ואיהו ז"ל לשיטתו שפירש בטעמא דגבי דיינים שנים אומרים חייב וא' אומר זכאי חייב והולכין א"ה משום דבשאר רובא ומיעוטא שניהם אמת כמו מוכר שור לחבירו ונמצא נגחן שניהן אמת הרוב קונים לרדיא והמיעוט לנכסתא אבל גבי' סברת הדייני' אחת מהצדדי' שקר דאם הוא חייב אינו זכאי וכן להיפוך ויותר מסתבר לתלות הטעות במיעוט מלתלות ברוב ולפי"ז גם בפ"ד בענין ממון הולכין ג"כ אחר הרוב מה"ט אבל טעמא קלישא הוא תדע שבפ"ק דחולין ילפינן רובא דאיתא קמן מאחרי רבים להטות דכתיב גבי סנהדרין ולדבריו היכי יליף לימא דהתם טעמא משום שיותר יש לתלות הטעות במיעוט מברוב משא"כ בט' חניות דרובא ומיעוטא שניהם אמיתיים אבל מ"ש האורו"ת דקבלה בידו שאין לומר קי"ל כאותו פוסק אשר הרב המחב' והרמ"א לא הזכירו דעתו בש"ע יפה אמר וכן שמעתי שאין לומר קי"ל נגד הכרעת רמ"א וכל זה לדעתי מטעם קבלה נהגו בי' לפי שאנחנו נגררין אחר הכרעת רמ"א וע"ד שהבאתי בסמוך בשם הרדב"ז ודלא כאורו"ת שכתב בזה טעם רחוק ע"ש: