עריכת הדף "פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/א" (פסקה)

== ו ==

'''עיין''' ט"ז והנה היה להקשות בקיצור דבסי' ח"י פסקינן אם לא שיבר בו עצמות לא מהני אף דאיכא ס"ס אלמא דס"ס במקום חזקה לא מהני כמ"ש הוא עצמו בסי' ק"י באות ט"ו כיון שהוא תופס במושלם בדין סכין הוה ס"ס גמור דלא כמ"ש הש"ך בסי' ק"י ובנה"ך כאן דלא הוה ס"ס שדרך להוליך הסכין על כולה וכעין ס"ס הוא ע"ש. א"כ תקשי ליה אמאי בשוחט שרי גם מה שהביא ראיה מהא דגבינות צ"ע הא לקמן סי' פ"א ס"ב פסקינן דהגבינות מותרין המה והוא לא ערער שם כלום. שוב ראיתי להתב"ש אות כ' העיר קצת בזה ע"ש. והנה נראה דודאי חזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא כמאן דליתא דמי ועיין ריש נידה בתוס' שם ד"ה אלא ב"ב דהא דמטמאין אדם שנכנס לבית אף דחסר הנגע בסוף השבוע ואיכא חזקה דאדם וחזקה דהשתא אם לא דמקוה שאני דחסר ואתאי באופן דחזקה דהשתא כמאן דליתא נגד חזקה דמעיקרא אם לא בחסר ואתאי אפ"ה חזקה דמעיקרא עדיף אלא בהצטרפות עם עוד חזקה הוה תרתי במקום חדא וא"כ ע"כ טעמא דסכין לקמן משום דדרך הסכין להתקלקל ע"י חתיכת דבר מה והוא חזקה העשויה להשתנות אף דמ"מ חזקה טובה היא ועדיפא מחזקה דהשתא מ"מ בהצטרף עוד חזקה דבהמה בחייה אסור וא"כ אין ראיה לשוחט זה דאימא דחוזר תמיד על ה"ש וחזקה טובה היא לכן אמר דאדרבה דמיא למקוה דחסר ואתאי וה"נ בשכחה ואדרבה גרע מחזקה דסכין וכאמור. ומה שהביא ראיה מגבינות ה"ק דרצה להטריף שם בהוגלד פי המכה דיצא זמן מה מחזקה ג"י ואף דהתם כשר היינו דאיכא רובא וחזקה מחמת רובא ואף דחזינן בהמה זו לאו מרוב דהא השתא טריפה היא מ"מ אמרינן קודם לכן היתה בריאה מרוב בהמות הבריאות ועתה נתחדש בה חולי משא"כ בשוחט דרוב הוא דלא חציף אינש להיות שוחט אם לא יודע על בוריי' ה"ש והא איתרע דחזינן דהאי לאו מרוב הוא דאינו יודע עתה ושוחט ודמיא לסימן נ' במים בראש דאסרו חכמי קראקא והרמ"א ז"ל דאנו דנין על המקרה אם הקיף המוח המים אין לומר מרוב דרוב בהמות אין להם מים בראש וכמ"ש התב"ש בסי' כ"ט באורך ושם יבואר וה"נ כאן ושפיר מייתי ראיה כן היה נראה לכאורה. אמנם עכשיו ראיתי כי דבריו מים חיים הם דזה לשון המרדכי {{ממ|פרק אלו טריפות סי' תרל"ה}} וכן אמר מהר"מ להתיר בשם רבו השר רבי משה יוסף קולצין ז"ל משום דלא שייך גבי בהמה לומר טריף ואתאי כמו גבי מקוה חסר ואתאי עכ"ל הרי דאי היה שייך בבהמה טריף ואתאי היה אוסר הגבינות למפרע אלא כיון דאיכא למימר טריף ברגע אחת אף שיצא זמן מה מחזקה ג"י אפ"ה הוה חזקה וכמו שאבאר בסי' פ"א אי"ה הרי אף דאיכא רובה וה"נ האי שוחט אף דאיכא רובא מ"מ כיון דחסר ואתאי כמו במקוה ודאי למקוה דמיא ויש להטריף למפרע וכ"ת דאיכא ס"ס הא בסכין איכא ס"ס ואפ"ה לא מהני במקום חזקה. ותמהני על הרב הגאון האמיתי התב"ש שכתב במרדכי שלפנינו ליתא כן ואדרבא ראייתו ממה שכתוב לפנינו. והנה אם הט"ז אוסר הבשר למפרע ודאי אי מטעם ספק תורה או אפשר דאף ספק תורה ליתא כ"א דרבנן דס"ס הוה כמו רובא אלא דסמוך מיעוטא לחזקה וה"ל פלגא מדרבנן הנך רואה דאוסר אף הכלים שאין ב"י ואלו הוה רק דרבנן לא היו אוסרין מספק גם בספק איסור תורה אין ראיה ממקוה לכלים דהתם ודאי הוה אלא דהכא כמו ודאי משוה ליה דסובר ס"ס במקום חזקה לאו כלום הוא: וכתב עוד הט"ז אפי' בעוף ונגע במפרקת אסור דל"ת בהמה יש סברא דעור פוגם יותר מבשר לכך הביא מעוף ולענין מ"ש מההיא דקדושין היינו דאמרינן מקוה שנמדד ונמצא חסר ר"ע מטמא דיליף מב"מ שפסולו ביחיד וא"כ כאן אין פסולו ביחיד כמבואר ס"ד ז"ל דע"א בהכחשה לאו כלום וכתב ז"א דהא כאן נמי אפשר לברר בוא ואראך שאינך יודע ועוד דהתו' כתבו התם דבתרתי פליגי והיינו כהן שטבל במקוה ועבד ואהא מייתי ראיה ר"ע הא בשאר איסורין ודאי בלא"ה אוקמי אחזקה דהשתא. ויתר דברי הט"ז מבוארין דמתשובת רשב"א רי"ח שכתב שוחט זה אין לו חזקה דמעיקרא דמשמע הא היה לו כשנטל קבלה היה כשר זה לרב חסדא דמכשיר אף בלא שיבר התם איכא חזקה דמעיקרא משא"כ בלא נטל קבלה וזה שכתב רשב"א ואפ"ה פליגי בהו כו' משא"כ לדינא קי"ל בלא שיבר אסור וכדרבנן במקוה א"כ ה"ה כאן והביא ראיה עוד ממרדכי במלמד עיין בתב"ש. אמנם מ"ש הט"ז דמה ראיה כו' ותו אי מכח ס"ס הא גם התם יש ס"ס גם מ"ש במקוה איכא חזקה כו' והתם ליכא ס"ס ומלא נטל קבלה אין ראיה דליכא ס"ס דחזקה דמעיקרא שנולד לא ידע וחזקה דהשתא דא"י מרע לס"ס משא"כ נטל קבלה. ויש ליישב מ"ש מקוה ה"ק דמה מייתי הרשב"א ראיה ממקוה והתם אדרבה אוסרין וכן לסכין והא התם אוסרין וכ"ת בשיבר מתירין מטעם ס"ס וה"ה נטל קבלה הוה ס"ס וא"כ בלא נטל נמי הוה ס"ס אלא ע"כ דה"ק ואפ"ה פליגי בהו הא לענין דינא אף בנטל מודה הרשב"א לאסור. ולעניין דינא גם בפשיעה מה דינא גם בבודק מה דינו אבאר הכל בשפתי דעת:

'''עוד''' כתב התב"ש אות כ' דכלים שאב"י יש להתיר וראייה מפרק יו"ד מהלכות מקוואות בטומאה דרבנן מקילין יע"ש ולא זכיתי להבין דבריו דכאן הוה לכתחלה מן התורה הבשר אסור דכבר דחה התב"ש באות ל"ב סימן ב' ובבכור שור בגמ' ותוס' דף יו"ד ד"ה אלה דברי המהר"ם לובלין שרוצה לומר ההיא דמקוה מדרבנן הוא כיון שכן לו יהיה רק הבשר ספק איסור תורה אין לעשות אח"כ ספק איסור דרבנן כמבואר בסימן ק"י גם התם בהלכות מקוואות באב הטומאה דרבנן החמירו ומשנה פרק רביעי דטהרות אלו ספיקות שטיהרו חז"ל ותיפוק ליה דכל ספק דרבנן להקל אלא דאיתחזק לא אמרינן ספק לקולא ומשו"ה אמרו באוכלין הקילו דלא לאפושי טומאה ויש ראיה דספק דרבנן היכא דאיתחזק איסור דלא כפר"ח סימן ק"י ושם אבאר:

'''ודע''' דלענין דינא אני מסתפק אם נאסר איזה דבר מספק מחמת חזקה אם נגרר מזה עוד איסור ושם יש חזקה להיפך מאי ובאם הספק ע"ד הקרי וההזדמן ודאי הב' כראשון מהא דשו"ת מהר"י בן לב בח"ג שאלה ק"א בשור ספק טריפה ובשלו בכלים אף שאב"י אסר להו אף דהי' חזקה טובה לכלים עיין סי' ק"י כי מבעי לי אם הראשון מחמת חזקה נאסר מספק נאמר בשני חזקה להיפך וראיה ממ"ש התו' נדה כ"ב ד"ה אלא שרצו לטהר אדם הנכנס לבית ע"ש ועוד ראיה מתוספתא הביא הר"מ בפ"י ממקוואות שני מקוואות וטבל וא"י הטהרות תלויות יע"ש וכבר הארכנו בספר גינת וורדים כלל חזקה כלל ס"ב בדברי הט"ז דכאן ואף אם נאמר דהיכא דראשון ודאי טמא השני נגרר בתריה דהוה תרתי דסתרין מ"מ אם הראשון מחמת ספק אפשר דהב' יש חזקה להיפך כשר והשוחט שבדקוהו יראה לכאורה דהוה ספק כדמוכח סח"י כמ"ש הש"ך שם אות א'. ואולי הט"ז סובר דהוה ודאי מדכתב הטור הרי זה נבילה וכמ"ש הכה"ג בסי' ח"י וכ"ה יעויין שם וצ"ע: