עריכת הדף "פרי הארץ/מכתבים" (פסקה)

==ו==

'''אור''' זרוע לצדיק הולך ואור טל אורות טלו. לישראל. יפרח כששונה ושרשיו כלבנון ממנו פרי נמצא כל מוצאו מצא חיים ושלום ה"ה כבוד אהובינו ידי ה' וידיד נפשי רחימא דלבא הרב המאור אור מופלא ואוצר נחמד בנוה חכם בעיר לאלקים זה סיני כק"ש מהור"ר '''שניאור זלמן''' ני' ושלום ביתו ובניו הנעימים המלאך הגואל הוא יברך אותם.

'''אד"ש''' רב ברכות לראש צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון בצל שדי יתלונן לתתו עליון אך שמח וטוב יפק רצון מה'. הנני מזכירו בכל עת מצוא חפץ ודבר דבר אלקים חיים ושלום ומודיעני בעז"ה מרב שלומי ושלום ביתי ובני בני רחימי ה' עליהם יחיו ושלום כל אנשי שלומינו בעז"ה ושלום ביאת שד"ר והעולים אתו וצרור הכסף והמכתבים הכל שלום באו בחצי מרחשון ומאתו בשורה תוצאת מרב שלום בעז"ה. ותהי בעיניו כמוצאת שלום ושמחה. וכבר כתבתי אליו באריכות עם א' מהיוצאים לקרית חוצות. ולא באתי כ"א בתוספת אהבתו במכתב יד עצמ להעיר צדקו ותורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו. למה תאמר נסתרה דרכי מה' לפרנס את ישראל לאביהם שבשמים להורו' הדרך ומי כמוהו מורה בכל מדינתם כי נר מצו' ותורה אור הולך ואור עד נכון. ואינם צריכין לנביא וחוזה כי לא נביא וחוזה אנכי וה' אור לו רק חזק ואמץ בטח בה' ורעה אמונה כי רועה נתנו ה' מה ה' שואל מעמו כ"א ליראה למדה את בני ישראל היטיב להכניסם בעול מלכות שמים ותור' ועבודה תכבד העבודה עליה' ואל ישעו בדברי שקר והבאי פרנסת' מובטחני בו יתב' שיגביה כנשר קנם יבא הטוב מכל מקום ואנחנו לא נדע מה נעשה כ"א אל ה' עינינו והיא נתנ' לנו כמאמ' הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים בידינו היא לעזור את ישראל עפ"י תורת ה' משיבת נפש משא"כ עזרת הגופי' אין בידינו לא משלות רשעים ואף לא וכו' אבל כבר הובטחנו כי אין מחסור ליריאיו וכן ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב ולך בכוחך זה והושעת את ישראל להכביד עליהם עול תורה ומצו' וממיל' יקויים בהם כל המקבל עליו עול תור' פרק ממנו עול מלכות ועול ד"א וכו'. הנה יש לאל ידו לעשות חסד עם ישראל הואיל ועליך מצוה לך פרוק והעיקר להרחיק' מנמוסי הגוי' ומחקותיה' הרחק מאוד ובל יטמאו בכל אלה קרינן ביה שהוא עיקר התחלת הטומאה והמשכת הקליפה כמבואר בכתבי הארוך אורח חיים למעלה למשכיל ולא היתה כוונתי שילכו בגדולו' ונפלאות מאתם כ"א להלהיב את לב הקורא להתרחק מאוד מטומאת הגוים. אהו' ידידי חזק והתחזק לעצור בעם כי עשה תעשה ויכול תוכל להרחיקם מכל אלה ולהדביקם בו יתברך  ע"כ.


'''והנה''' כימות עניתנו כן שמחנו ה' אלקינו בהראינו בנחמות ציוני מכתבם אשר הגיעני אג"ש ואשר היה בכתובים תוך הפנקס מרב שלמותם ושלום אהלם איש איש כדרכיו הרביתי והגדלתי והשמחה כיום מועד, הנה הרבה קריתי במתכבם וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב למען דעת את כל חפצם אשר שאלו ונתתי את לבי לדרוש ולתור במכתבם עשרת מונים הסבי עיני ולבי עליהם לדרוש את ה' יתן להם את שאלתם ימלא ה' כל משאלותם די מחסורם להריק עליהם ברכה עד בלי די '''שהוא''' ענין הברכה משורש המשכות חיות רוחני כאשר פירשתי לכם אשתקד איך כל מלות לה"ק הם דרך המשכות חיות רוחני משרש התחלתם וזהו ענין מלת די שהברכה מצויה כ"כ שהכלי כבר מלא וגדוש ואינו מחזיק יותר שהם אותיות דל"ת יו"ד שהכלי הוא בדלית נגד הברכ' שהוא יו"ד חכמה חיות והשפעה כמאמר כולם בחכמה עשית וזהו פי' להריק לכם ברכה כמו להריק ברכה מן הכלים המגבילים אותם לומר די כמדתם אבל הברכה תהיה הורק מכלי בהתפשטות הגשמי' בלי גבול וזהו בלי די וארז"ל לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שמו של הקב"ה אחדות גמור החיות עם הכלי שהוא שם שמי' כידוע וכשהוא אחדות הוא בלי גבול כי האחדות אין סוף ועד"ז אפשר לפרש מאמר רז"ל שפי' עד בלי די שיבלו שפתותיהם מלומר די שהמפרשים מקשים הלא אין מלת די ממוצא השפתי' כלל אבל בהקדים מאמר חז"ל ע"פ מה יתן וכ' לשון רמי' ארז"ל שהלשון מוקף שני חומות של עצם ובשר שהם השיניי' והשפתיים וכ' שהחומות מגבילים את הלשון ובהסיר הגבול התפשט מלח הלשון וכל מוצאים הפנימים לכן כשהוא אומר להריק לכם ברכה שתהי' הברכה בהריקה מן הכלים בלי גבול ובלי די פי' רז"ל שיבלו שפתותיהם ולא יגבילו המוצאי' הפנימים מלומר די וזהו לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעה"ב שהוא נחלה בלי גבול ובלי מצרים וודאי לא דיין וזהו אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין כמאמר עין לא ראתה אלקים זולתך וכ' כי ראות העין הוא מגביל כידוע ואפי' עיני השכל כל מה שמשיג באלקות הוא מגביל ועל פסו' וידעת את ה' אמר החכם תכלית הידיעה שלא לידע כ"א באמונה שהיא גבוה מהשגת השכל בלי גבול כמאמר צדיק באמונתו יחי' כי האמונה עיקר חיות החכמה כמאמר רז"ל כי חכמה הוא מה ששומע מפי הרב ובינה הוא מה שמבין דבר מתוך דבר שהחכמה גדול אצלו כ"כ עד שהחכמה מתגלה בבינה להיות שכל המוליד דבר מתוך דבר ובוודאי שהמוליד גדול מהנולד שהוא זעיר והוא נכנס ע"ג ענק אבל עיקר הגדלות היא החכמה הראשונה האמונה שמקבל מפי הרב וזהו שהתורה נקנית באמונת חכמים כמאמר הילל לאותו שבא להתגייר ע"מ ללמוד תורה שבכתב ולא שבע"פ גיירי' ואגמרי א"ב כסדר למחר אפיך לי' ואמר כ' סמוך אדידי וכן ארז"ל במס' ע"ז ה"מ סברא אבל גמרא מרב אחד עדיף והענין הוא בהתפשטות מדרך אמת כי הגמרא נקרא ראשית חכמה מה ששומע מפי הרב באמונת חכמים כנז' והאמונה עיקר האחדות לכן מרב א' דווקא והסברא נקרא בינה להבין דבר מתוך דבר שהו' שכל המולמד והריבוי להבין בד"ת הנגלית וחובת האיברים בזה טובים השנים ללמוד מרבים וכן שלמים משא"כ חובת הלבבות שעיקרה האמונה לא נתנה אלא מיחיד ויבין מדעתו כמאמר הן יראת ה' היא חכמה שכן קורין לאחת הן והנה ארז"ל אלמלא זכו ישראל לא נתנה להם כ"א ספר התורה ויהושע ודברי הימים ומפני שלא זכו נתרבו הנביאים שהרי אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה היה די לו במצוה א' לדבקה בו י"ת וכן אברהם אבינו ע"ה במדה א' שהיא האהבה קיים כל התורה ואפי' ערובי תבשילין וזהו שמתפללין ותן בלבינו לקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהב' שכל מצות התורה והסייגים וגדרים המה צרופי'. מדות ועצות לדביקותו י"ת כמאמר הזהר שקורא לכל המצות עיטין נרות המשכות המדות ומפני מיעוט שכל האנושי צריך לכולם וזהו מאמר הכתוב אשר עשה את האד' ישר והמה ביקשו חשבונות רבי' אבל כללא דמילתא אחת היא האמונה ראשית חכמה שהיא גדול מהשכל הנולד כי הוא המשכיל והמשפיע והדביקות האמתי ובאמונה זו היינו לאחדים הרב והתלמיד עושה שניהם ה' ובאותו האחדות שבינינו יכולה היא שתרחם בהעתירי אל ה' על מי שצריך רחמים להמשיך עליו ממקור הברכה אחת היא האמונה ולקרב לבו לשמי' לדבקה בו יתברך לכן אין דעתי נוחה באנשי שלומינו ההולכי' לבקש להם רב ממקום אחר להבין בדברי' המסורי' ללב שהוא ענין החכמה והאמנה שלא נתנה אלא מרוע' א' ללמוד וגם מי יודע מי הוא זה הרב וכו'.


'''הנה אהובי ידידי''' נפשי כי יפלא מהם דבר שאל ישאלו וכן התמהו דבריה' להציע לפני גדוליהם המלאים זיו ומפיקי' רצון להשיב אמרי' אמת ה' לעול' גם איש את אחיו יעזורו להיות נשאל לפני מי שגדול ממנו שכולם מתאימים מרועה א' קיימו וקבלו תורת האמת ויראת הרוממות ומובטחני מה שיעשה מרזין זרזין דאחרים עטרה לראשם תעשה עקב לסנדל' מיראה הפשוטה מהם וכהם מפני גדוליה' שיראת' קדמה לחכמות אחרי' וקטנ' עבה ממתנם כפולה הנני מזהיר שלא להטות אחרי רבי' האחרי' העידותי בכ' היום השומע ישמע והחדול יחדל.