עריכת הדף "מעשי למלך/מעשה הקרבנות/טו" (פסקה)

== ו ==

'''אמר ''' 

''' על בהמה טמאה וכו' מאסורי קרבן שאין קדושה חלה עליהן וכו' כמו שבארנו בהל' אימ"ז.'''  הנה במשנה איתא על בעלת מום ורבינו שינה וכתב איסורי קרבן ונראה משום דקשיא לי' לרבינו דקתני דלא עשה כלום והא קייל"ן מקדיש בע"מ מה שעשה עשוי כמוש"כ בפ"א מאימ"ז על כן ליישב זה כ' רבינו איסורי קרבן לרמז דהכא איירא בבע"ח קבוע שמילתא דפסיקתא דהוא איסורי מזבח משא"כ במקדיש מום עובר ל"ש איסורי מזבח דהא יש לו היתר למזבח אחר שיעבור המום ע"כ חל ההקדש אח"ז ראיתי שבמרכבת המשנה עמד ע"ז שכתב ג"כ דאתי למיעוט בע"מ עובר ורובע ונרבע וכדומה אולם מדבריו נראה שבהא לא ניחא לי' ליישב הך דפ"א מאימ"ז דמה שעשוי עשוי רק כ' לחלק דשם איירא רק באומר לעולה דקדשי לדמים עכ"פ והכא איירא באמר הר"ז עולה דלא קדשי אפי' לדמים עיי"ש:

''' אמר ''' 

''' על בהמה טמאה ועל בעלת מום הרי זה עולה לא אמר כלום.'''  הנה זהו משנה בבכורות ומבואר בסוגיא דזהו דלא כר"מ דס"ל דאין אדם מוציא דבריו לבטלה דלר"מ הו' מפרשינן הרי זו לעולה דאינו אלא תיקון מלה ולא בא להוסיף כלל דיבור ואמנם קשה הא רבינו בפ"ו מה' ערכין ה"כ כ' המקדיש את עצמו לא הקדיש אלא דמיו ובגיטין דף ל"ט מוקי לה כר"מ דס"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה וכונתו הי' לדמים והיינו דאף דלא קיימל"ן כר"מ דא"א מוציא דבריו לבטלה כבר כתב בצאן קדשים בערכין דף ה' היכא דאין אנו מוסיפין על דבריו רק אמרינן דכונתו לדמיו ואין אנו אלא מפרשין דבריו בזה קייל"ן שפיר דאין אדם מוצא דבריו לבטלה דגם לרבנן כהא"ג מתקנין דבריו אכתי קשה מדברי רבינו כיון דאין אנו באים להוסיף אלא לתקן דבריו שכונתו הי' לעולה אפ"ה ס"ל לרבינו דלא אמר כלום.<br>'''  הנה '''  בסברת רש"י יבמות מ"ט כי היכי דלא פקעי קידושין תפסה קידושין יש להשיב ממש"כ רבינו פ"ו מגזילה ה"ח וז"ל הואיל וחצירו של אדם קונה לו מדעתו אמאי לא זכה את המטלטלין מפני שאינו ידוע לו ולאחרים והרי זה המטלטלין אבוד ממנו ומכל אדם אמרה תורה אשר תאבד ממנו ומצאתה מי שאבודה ממנו ומכל אדם קו"ח למטלטלין זה שלא הי' שלו מעולם והוא אבוד ממנו ומכל אדם לפיכך הרי הוא של מוצאו עכ"ל ושפתיו ברור מללו דאיזה כח מרובה אם בדבר שכבר הי' שלו או בדבר שלא הי' מעולם שלו והוא רוצה לזכות בו וכן אמרו בקידושין מכירה כבר יצאה שאינו מכירה אין דין שלא תמכור וא"כ יש מזה תשובה לפירש"י דשפיר יש לומר דלא פקעו קידושין אפ"ה לקדשה בתחילה לא תפסי קידושין.<br>'''  ובבכורות '''  דף ד' איתא דס"ל לר"י דאס"ד דפסק קדושתייהו הך דמעיקרה נמי פקעו להו קדושתייהו וקשה לי טובא הא קדושה לא פקעה בכדי אעכ"ח לומר כסברת רש"י דאפי' קידושין דמעיקרא היכא דלא תפסו קידושין ושפיר גם בהקדש פקעו הקדושה ולא דמי לשאר קדושה דלא פקעו בכדי.<br>'''  הנה '''  רבינו פסק דלא כבר פדא דס"ל קדושת דמים לא פקע בכדי אלא כאביי ורבא דס"ל קדושת דמים פקעה בכדי עפי"ז העלה בשו"ת שומ"ת ח"ג סי' קמ"ו ליישב הא דכתב רבינו בפ"ד מתרומות באומר לשליחו צא ותרום והביא האוקימתא דירושלמי כגון שאמר צאו תרום מן הדרום והוא תרם מן הצפון והראב"ד תמה דזה לר"ל אבל לר"מ דאתי דיבור ומבטל דיבור אין צריך לזה האוקימתא והעלה הא באמת קשה גם לרי"ו דמצד אמירה לגבוה כמסירה להדיוט הו' לן למימר דלא מצי הדר ולמה יכול לבטל השליחות והא האומר לשליחו צא ותרום עדיף מאמר מעכשיו ושייך אמירה לגבוה ותקשי גם לרי"ו אעכ"ח דיש לומר דגמרא קאי דחייל בעולה לאחר שלשים וא"כ ס"ל אמירה לגבוה אף בלאחר שלשים ה"ה באומר לשליחו צא ותרום וע"כ דס"ל לש"ס לחלק בין עושה שליח לתרום לאומר לשליחו צא ותרום לאחר שלושים יום כמוש"כ הפנ"י שם ולכן פריך רי"ו לר"ל דלדידי' דבכ"מ לא אתי דיבור ומבטל דיבור מכש"כ בתרומה וא"כ ניחא דבאמת הא יש לחלק בין תרומה דשייך אמירה לגבוה לקידושין רק דבש"ס דילן לא אזלינן כן אבל רבינו דפסק דקדושה פקע בכדי א"כ באמת אין קו' הש"ס לר"ל דגם לרי"ו קשה ולכן הביא האוקימתא דירושלמי דגם לרי"ו צריך לאוקמא כן דבמשנה בשליחות איירא עייש"ה שתי' בזה למה נקט כתירוצו של הירושלמי ולא כתב כמסקנת הגמרא דידן בקדם ותרם.<br>'''  בענין '''  חוזרת וקדושת לכאו' כהא"ג איתא בערכין דף ל' המוכר שדהו בשנת היובל עצמה רב אמר מכירה ויוצאת ושמואל אמר אינה מכירה ופירש"י כגון שמכר עמה מטלטלין והחזיק לוקח בקרקעות ולא משך המטלטלין דקייל"ן נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה ואין צריך משיכה לרב דאמר מכירה ויצאה שדה הדרא ומטלטלין מיקנו ושמואל דאמר אינה מכירה ומעות מתנה לא מיקנו מטלטלי דחזקה דקרקע לא הו' חזקה עיי"ש ה"נ דפדאה חוזרת וקדושה נראה דתליא בפלוגתא זו דעכ"פ הפדיון חלה אלא דחוזרת וקדושה ולשמואל לא חלה הפדיון כלל כיון דחוזרת וקדושת.