עריכת הדף "מעשי למלך/מעשה הקרבנות/ז" (פסקה)

== ז ==

'''ומצוי ''' 

''' דם חטאת עוף מעכב וכו'.'''  עיי' לח"מ שהקשה א"כ למה מועלין בלא מיצה ונראה ליישב דרק אי שיריים מעכבין אזי אמרינן במעילה דיצא מידי מעילה אבל רבינו פסק דשיריים אין מעכבין ואפ"ה מיצוי מעכב וכפירש"י לחד תנא כדאיתא בזבחים דף נ"ב א"כ לכן אף דמעכב אפ"ה כבר יצא מידי מעילה והסברא כך דהנה אי שיריים מעכבין א"כ הא דכ' עיכוב במיצוי חטאת עוף היינו ע"כ שלא נגמר כפרה ולא יצא מידי מעילה ולא נקבע בפיגול דהנה הא דשיריים מעכבין כ' בפמ"א שהכונה כמו אימורים אי איתנהו מעכבו אכילת בשר ואי ליתנהו אין מעכבין אבל מידי מעילה יצא כמו קודם הקטרת אימורים ומ"ד שיריים אין מעכבין האימורים אין מעכבין רק באיתנהו אבל ממעילה יצא כן למ"ד שיריים מעכבין כן הם שיריים וא"כ הא דכתיב חטאת הוא לעיכוב בחטאת עוף ע"כ מעכב לגמרי ואפי' מידי מעילה לא יצאו אבל כיון דשיריים אין מעכבין אפי' באיתנהו מותר בשר באכילה א"כ י"ל הא דכתיב עיכובא בחטאת עוף לעיכוב היינו באיתנהו וזה שכ' רבינו דמעכב היינו באיתנהו ולכן יצא מידי מעילה.<br>'''  אלא '''  דלכאו' יקשה א"כ הא דפריך בגמרא ר"ש אדר"ש דדריש הנשאר ימצה או לא הנשאר לא ימצה מאי קו' דילמא הא דר"ש סובר מיצוי מעכב היינו מעכב אי איתנהו אבל אי ליתנהו אין מעכב ולכן דריש הנשאר ימצה אי לא נשאר לא ימצה וכבר הקשה כן בפמ"א וע"כ לתרץ כמוש"כ בטה"ק אי דריש והנשאר ימצא אי לא נשאר לא ימצה א"כ סובר הא דכתיב הוא לא קאי אוהנשאר א"כ שוב אין לנו קרא לעיכוב כלל אף באיתנהו ושפיר קשה מרי"ש ארי"ש וא"כ נסתר דברינו ג"כ כיון דאי ליתנהו אין מעכב ומהא"ט יצא מידי מעילה א"כ לא דריש דעיכובא דהוא קאי אוהנשאר א"כ אף באיתנהו למה מעכב ושוב קשה אמאי פסק רבינו דמעכב באיתנהו.<br>'''  אך '''  י"ל דהדבר ניחא דרק מדרי"ש דדריש הנשאר ימצה אי לא נשאר לא ימצה הוא דפריך שפיר כאשר אבאר דהנה תוס' זבחים דנ"ג הביא דעת הר"ש מפינטבא דבשיריים דעולה א"צ כלל להקפיד שישאר שיריים רק בחטאת יש ע"כ שיריים יען שאין בזריקה אלא באצבע ומעתה אומר סברת רי"ש דדריש והנשאר ימצה אי לא נשאר לא ימצה משמעותי' כך דא"צ להזות בכהא"ג שישאר דם למיצוי וא"כ עכ"ח סובר רי"ש דאין מצוה כלל וא"כ שפיר פריך דהנה למ"ד שיריים מעכבין כל זמן דאיתנהו א"כ סובר דצריך שיקפיד הזורק שישאר דם אשיריים ומ"ד אין מעכבין סובר כסברת הר"ש דאין צריך להקפיד שישאר דם לשיריים אף בחטאת נהי דעכ"פ נשאר אפ"ה כיון דדריש מקרא ישפך ולא וישפך ושני בדיבורי' מוכח שאין קפידא גם הי' אפשר שלא ישאר לשיריים דאף אי יש שיריים אין מעכב האכילה אפי' בדאיתנהו ואפ"ה סובר מיצוי מעכב וע"ז שפיר הקשה מדרי"ש דדריש והנשאר ימצא משמע שא"צ להקפיד שישאר דם לשיריים וא"כ עכ"ח סובר דאין מעכב אפי' האכילה אפי' בדאיתנהו דאי איתנהו מעכב ומצוה למצות אמאי א"צ הכהן להקפיד שישאר דם למיצוי ואמנם רבינו לא פסק כרי"ש דדריש והנשאר ימצה אי לא נשאר לא ימצה וסובר דהוא קאי אוהנשאר ג"כ דצריך שיקפיד שישאר דם להזות וממילא אי איתנהו מעכב אכילה אבל ליתנהו אין מעכב אף דכתיב הוא ורק במעילה קאמר יען דהוא קאי אוהנשאר מעכב לגמרי משום דהי' סובר אף בשיריים מעכב עכ"פ אכילה בדאיתנהו ולכן עכ"ח הוא דח"ע לרבות דמעכב אף בדליתנהו אבל לרבינו בשיריים אין מעכב י"ל שפיר כמש"כ ודו"ק.<br>'''  [אולם '''  קשה לי דע"כ א"א לפרש כפמ"א מעכב רק אכילה דהא מבואר בגמ' פלוגתא דרי"ש הוא דאין מכפרין אבל באין לכפר ולר"ע אין באין לכפר הרי הא דמעכבין היינו דבאין לכפר רק שאין מעכב כפרה ולכן נראה כמש"כ לעיל דכיפר ולא כיפר קמי' שמיא ועוד דמוכח כן לעיל דף ל"ט הא שיריים חציין למטה ותי' לא מעכבין ויקשה אפי' אי מעכבין אכילה כיון שכיפר כבר לכן כשר חציין למטה אבל בדבר שלא נגמר כפרה ל"מ למטה אך הא י"ל לפמש"כ במק"א דכפרה ידע דמכפר מדשמואל לכפרה נתתיו ולא פריך אימא נתן למטה אלא להתיר אכילה ודחי ל"מ חציין למטה ושפיר פריך בשיריים מצינו חציין למטה להתיר באכילה אבל קמייתא קשיא אך רש"י פירש בדף ל"ט אין מעכבין כפרה משמע כמש"כ דפליגי אי מעכב כפרה ועוד ק"ל לפמ"א מד' כ"ו מי איכא זריקה דלא מכפרה ושריא בשר באכילה וזה שייך אשיריים איך אמרינן דבשר כיפר איך אפשר שיתיר באכילה ודו"ק].<br>'''  ולכן '''  י"ל בדרך אחר דהנה לעיל בדף ז' דריש בסמיכה כיפר גברא ולא כיפר קמא שמיא וכן במתנות הראש כתיב ונתן ג"כ כיפר גברא ולא כיפר קמי' שמיא ודחי בגמ' דכיפר לגמרי וכתב שם בטה"ק יען דכתיב והנותר משמע שא"צ לכפר אף קמי' שמיא עיי"ש א"כ י"ל למ"ד שיריים מעכב אין הכונה מעכב אכילה אלא דנהי דכיפר גברא לא כיפר קמי' שמיא כפרה גמורה אבל למ"ד אין מעכב הכונה אף כיפר קמי' שמיא וכן משמע בד' ל"ט דריש מקרא אחד ואם עשה לסמיכה ושיריים שירי מצוה עייש"ה והיינו דאפי' קמי' שמיא ואפ"ה סובר במיצוי מעכב הכונה קמי' שמיא וע"ז הקשה הא דריש והנשאר שא"צ להקפיד שישאר ע"כ כיפר אפי' קמי' שמיא וקשיא דרי"ש אדרי"ש אבל רבינו פסק מעכב הכונה לא כיפר קמי' שמיא ולא דריש והנשאר אי נשאר ימצה לומר דכיפר אפי' קמי' שמיא אבל עיכוב ג"כ ל"ל ולכן יצא מידי מעילה ודו"ק.<br>'''  עוד '''  י"ל הנה בהאי מיצוי מעכב י"ל הסברא כך דשיריים מעכבין היינו דמעכב האכילה אפי' בדליתנהו אבל כיפר ולמ"ד אין מעכב אף אכילה אין מעכב אבל מיצוי מעכב אכילה [וראי' ברורה בפסחים דע"ז טרח וכתב לה קרא ויקשה אמאי לא משני דשיריים מעכבין רק בדאיתנהו אבל ליתנהו אין מעכבין א"כ ליכא בדם קו"ח ולכן כתיב והבשר תאכל ועכ"ח אי מעכבי מעכב לגמרי ודו"ק] אפי' בדליתנהו רק כפרה אין מעכב וממילא גם מעילה ליכא כמו דדריש שמואל לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר וכתבו תוס' דלקמן דרשינן ולא למעילה הכונה דלכך אמרו בגמ' ולא לדבר אחר ולא אמרו ולא לאכילה משום דאי דרשינן ולא לד"א יש למעט תרתי מעילה והיתר אכילה דבאכילה אסור אבל בהנאה שרי מה"ת כן י"ל במיצוי מעכב האכילה אבל מעילה ליכא דאה"נ פקע כיון דכבר נתכפר ושפיר פריך מדרי"ש דדרי"ש והנשאר ימצה דמשמע אי לא נשאר אין מעכב אפי' האכילה כמו באימורים ובאמת מיצוי עדיף מאימורים דמעכב אכילה אפי' בדליתנהו והא דבמעילה אמרינן דמועלין היינו למ"ד שיריים מעכבין א"כ העיכוב דכתיב בח"ע לגמרי אף לכפרה מעכב ואפי' מעילה אה"נ ג"כ לא פקע אבל רבינו דפסק דאין מועלין יען דפסק שיריים אין מעכבין כלל א"כ מיעוט דח"ע לומר דמעכב אכילה אבל לא לכפרה ולכן ליכא מעילה: