עריכת הדף "
מעשי למלך/כלי המקדש/ג
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ו == <small>א')</small> ''' וחליל ''' ''' זה דוחה שבת מפני שהיא חליל של קרבן עבודה הוא דוחה שבת.''' <small> והנה במשל"מ פ"ח מסוכה הקשה הא רבינו פסק שירה בפה א"כ אמאי דחי שבת ותי' בלח"מ דאין שבות במקדש וקשה לי א"כ למה בי"ב ימים אלו דוקא ועוד דרבינו כ' שיר של קרבן ועבודה הוא משמע דוקא יען דעבודה הוא לכן דחי לא משום דא"ש במקדש לכן נראה שרק בי"ב ימים אלו סובר שיר מה"ת אבל שיר של שבת בעלמא א"ד ול"א א"ש במקדש גבי שירה ומטעם דאפשר וכבר שביארתי לעיל אולם אני תמה דרבינו פסק דקושרין קשר של קיימא בשבת בכלי שיר והקשה בתויו"ט סוף עירובין למה דוקא קשר שאין של קיימא ותי' יען דרבינו סובר בפה ומעתה קשה לי ממנ"פ אי עיקר שירה בפה ואפ"ה דוחה שבת דא"ש במקדש וכתי' הלח"מ הנ"ל א"כ למה דוקא אלו וע"כ דרק י"ב ימים אלו דוקא דוחה דאלו מה"ת הן בכלי דוקא וא"כ יקשה ממנ"פ אי בשאר שביו"ט האין שיר דוחה ואי בי"ב ימים קאי א"כ למה כתב דוקא באין של קיימא כיון דבי"ב ימים אלו עיקר שירה בכלי וצע"ג ויותר יקשה דלכאורה יש להקשות דבגמ' מקשה הא דמתיר במשנה קשירה ובברייתא לא התיר אלא עניבה ויקשה מ"פ לוקי הא למ"ד שירה בכלי שפיר דוחה אף דמלאכה הוה כמש"כ תויו"ט וברייתא כמ"ד שירה בפה ולכן אין מתיר אלא עניבה ונראה דגמ' משני ברייתא כר"ש דאין מתיר אלא עניבה והנה ר"ש פליג בסוף עירובין וקאמר דלא התירו אלא משום שבות ופירש"י ותוס' דקאי אקשירה דכלי שיר דלא שרי בלא עניבה ונדחקו רש"י ותוס' ובמהרש"א שהקשה מאי קאמר לא התירו אלא משום שבות הא עניבה אפי' שבות ל"ה כמש"כ תוס' ולפמש"כ ניחא דקאי אעיקר שירה שהוא משום שבות ולכן לא התירו אלא עניבה אבל לא קשירה אולם נראה דהכי קאמר דסובר שירה בפה והא דשיר דוחה שבת רק משום דא"ש במקדש א"כ כיון דשירה עצמו לא התירו אלא משום א"ש א"כ בקשירה לא נתיר אם נעקר הנימין והבן א"כ מיושב קו' הנ"ל כיון דמוקי כר"ש באמת מוקי מטעם דשירה בפה לכן לא שרו אלא עניבה אך יקשה דמוכח מכאן כדברי לח"מ דא"ש במקדש לכן דחי וא"כ שוב קשה למה כתב רבינו דוקא י"ב ימים אלו דוחה:</small><br>''' ולכן ''' אומר לישב דעת רבינו דהרי לכאורה קשה נהי דשיר י"ב ימים בכלי וכן למ"ד דשיר דכל השנה בכלי שיר עכ"פ כיון דשיר אין מעכב אמאי ידחה שבת דל"ה דומיא דתמיד כמו בעומר דאי נקצר ביום כשר א"ד שבת כדאיתא במנחות דף ע"ב אך לכאורה הרי רבינו פסק באמת בפ"ז מתומ"ס דנקצר ביום כשר ודוחה שבת א"כ לכן אף דאין מעכב דוחה ז"א דטעמו של רבינו בעומר יען דכתיב קרא תקריב וכמש"כ הקדוש הביאו הבה"ז דרבינו סובר קרבן שאי אפשר מע"ש דוחה אף דליכא קרא וקרא רק לומר דדוחה היכא דאפשר {{ממ|אולם באמת קשה לי על דבריו דרבינו בפ"א מק"פ כתב דמועדו אתי לומר דדוחה היכיא דאי אפשר מע"ש ובאפשר לא ילפינן ממועדו דלידחי}} וא"כ לכן עומר דוחה שבת אבל כאן כיון דאין מעכב וליכא קרא דלידחי שבת מנ"ל דדחי אך י"ל דבוודאי מלאכה גמורה א"ד כיון דלא מעכב אבל כיון דאין אלא שבות שפיר דחי בי"ב ימים אלו שמצותו בכלי שיר וכך למ"ד עיקר שירה בכלי דחי שבות אף דאין מעכב אבל אי שירה בפה אז אפי' שבות א"ד ולפי"ז א"ש דכ' רבינו דוקא קשר שאין של קיימא כיון דאין מעכב לכן קשר של קיימא דהוה מלאכה גמורה א"ד אבל אין של קיימא דרבנן דוחה דא"ש במקדש כיון דמה"ת עכ"פ לכתחילה בעי כלי שיר אבל ר"ש סובר רק עניבה שרי דלא התירו רק משום שבות דהוא סובר שירה בפה או בי"ב ימים לכ"ע מה"ת אלא דאפ"ה לא התירו אף שהוא מה"ת אלא משום שבות וזה דקאמר דלא התירו אלא משום שבות הכונה עיקר שירה לא התירו אלא משום שבות לכן עניבה דוקא וא"ש ג"כ הא דבשאר שביו"ט אין שירה דוחה אף דל"ה רק שבות ולענין קשירה מתיר רבינו קשר שאין של קיימא מטעם דא"ש במקדש ולפמש"כ ניחא כיון דאין מעכב ושירה בפה לכן ל"א א"ש במקדש ורק בי"ב ימים דבעי שירה בכלי בחליל {{ממ|ולאו דוקא בחליל לבד אלא בכל כלי שיר דבחליל ל"ש שנפסקו הנימין דבחליל ליכא נימין}} וא"כ אף דאין מעכב כיון דרק שבות שפיר דוחה ולכן גם בנפסק שרי לקשור קשר שאין של קיימא דא"ש במקדש כיון דהשיר בי"ב ימים אלו לכתחילה מצותו בכלי שיר ודו"ק:<br>''' אח"ז ''' ראיתי בשו"ת פנים מאירים ח"ב שכ' לישב קו' מהרש"א הא בעניבה אין אפי' שבות ודבר המותר הוא ותי' דעכ"פ יש קצת שבות שמתקן הכלי במקצת:<br>''' והנה ''' ביומא דף כ"ט ומעסקין אותו וכו' ואין מעסקין אותו בנבל וכינור ויקשה הא א"ש במקדש וצ"ל ע"כ דבכלי זמר יש שבות אי משום דאפשר במילתא אחריתא או כמש"כ תוס' בסוכה דשאני כ"ש דיש הרבה כ"ש דצריך תיקון תמיד גזרו אף במקדש והוא כענין סברת ירושלמי בעירובין גבי ציר העליון דיש שבותים דלא התירו במקדש וכמש"כ התוס' גם בעירובין:<br><small> ב') </small> ''' ונראה ''' <small> לפרש עוד כיון דנפקא דדוחה שבת מקרא ע"כ לא גזרו שמא יעבירנו כמש"כ הטו"ז על מצות מילה דדחי שבת יען דמפורש בקרא ביום השמיני וה"נ הא כתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ותקעתם ודרשו בספרי ביום שמחתכם אלו שבתות וכ' בס' זרע אברהם לפרש דשמחתכם דריש דאית להו לישראל שמחה ותענוג לכן תוקעין על הקרבנות ובשם ס' זית רענן כ' לפרש דדריש מביום דשבת לא איקרי שמחה רק עונג וקראת לשבת ובפירוש על הילקוט כ' לפרש דיש לישראל שמחה שתוקעין בחצוצרת על קרבנן א"כ מפורש בקרא ואין חכמים גוזרין לבטל המפורש בתורה:</small><br>''' והנה ''' דברי ספרי אלו הובאה ביתה יוסף סי' רפ"א בשם שיבולי לקט וכן הביאו האבודרהם בסדר תפלת שבת דלכן אומרים ישמחו במלכותך שהתפלה במקום קרבן תיקנו וניחא בזה דלא יקשה ממה שכ' הרמב"ן במלחמות מס' מועד קטן אהא דתנן דשבת עולה ואינה מפסקת דבשבת לא כתיב שמחה רק עונג דלהנ"ל ניחא בתפלה שנגד קרבנות תיקנו שפיר מזכירין שמחה דבזמן עבודה הוה שבת יום שמחה וכן משמע מתוס' מוע"ק דף כ"ט יעיי"ש:<br>''' אולם ''' תוס' ביצה דף ב' הביאו מכילתא שבת לא יהי' בו שבת לרבות יוהכ"פ לא יהי' בו לרבות יו"ט משמע דיו"ט לא איקרי שבת ונראה דהא"ט דשבת היינו שביתה ממלאכה ויום מנוחה ואינה יום שמחה אבל יו"ט יום שמחה ואין בו שביתה ממלאכה רק במקצת ואמנם רש"י שם כ' דיו"ט נמי איקרי שבת וכ"כ בשבועות דף י"ד וקשה מהאי דמכילתא דמשמע דיו"ט לא איקרי שבת ועמש"כ בפ"א מביהב"ח:<br>''' וכן ''' קשה לי אמש"כ הראשונים שהבאתי לעיל לחלק דשבת עונג מקרי לא יום שמחה מהא דאיתא בפסחים דף ס"ח אמר ר"א הכל מודים בעצרת דבעינן לכם אמר רבה הכל מודים בשבת דבעינן לכם דכ' וקראת לשבת עונג אמר רב יוסף הכל מודים בפורים דבעינן נמי לכם מ"ט ימי משתה ושמחה כתיב ופירש"י שישמח בו במאכל ומשתה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה משמע דכולהו מחד טעמא דהוה יום שמחה משום דבעינן לכם {{ממ|ובבית אפרים סי' תקנ"ג השיג על הטו"ז לענין לאסור ללמוד בעט"ב שחל בשבת דאין מצוה בשמחה רק בעונג והביא שכ"כ הבכ"ש סוף תענית}}:<br><small> ג') </small> ''' והנה ''' <small> בפ"ב משופר כ' רבינו כשגזרו שלא לתקוע לא גזרו אלא במקום שאין בי"ד וכו' ובזה"ז אין תוקעין אלא בבי"ד סמוך ולמה תוקעין בפני בי"ד מפני שבי"ד זריזין הן ולא יבואו התוקעין להעביר השופר בפניהם ברה"ר שבי"ד מזהירין אותן והנה דבר זה תמוה דאי משום שמירה בעלמא סמוכין למה ונ' לבאר דתוס' הקשו מ"ש שופר מלולב שהי' ניטל אף בגבולין בזמן שביהמ"ק קיים ותי' דשאני לולב דל"ה אלא טילטול בעלמא אבל תק"ש מעשה חכמה ושוב הק' א"כ אמאי אחר החורבן הקילו טפי בשופר מבלולב ותי' דשופר שהוא להעלות זכרוניהן לא רצו לבטל לגמרי וכיון שתיקן בחד בי"ד תוקעין בכ"מ שיש בי"ד אעפ"י שבזמן ביהמ"ק לא הי' אלא במקדש לבד ול"נ לתרץ ב' הקו' בחדא מחתא דהנה בסוג' דרפ"ד דר"ה יש לתמוה מה הוסיף לן רבא על רבה אמר טעמי' דשי"ע על שופר ולולב א"כ הכי הול"ל אלא כדרבה או אלא אמר רבה ונ' לפרש דהנה באמת הקשה הטו"א א"כ לב"ש דסובר הוצאה שלא לצורך אסור ביו"ט א"כ גם ביו"ט שייך שמא יעבירנו ונ' דהענין כך הנה שופר הוא מצות היום דהיינו דיום ר"ה חייב בתק"ש אבל כשחל בשבת הנה לגבי שבת ל"ה מצות היום אלא הא דחייב בשבת בתק"ש הוא רק שבשבת זה צריך לתקוע למען נזכר בזה שהוא גם רה"ש ולפי"ז י"ל דמשום י"ט ל"ש גזירה שמא יעבירנו דכיון דהוה מצות היום דהא משום שהוא יו"ט של רה"ש חייב במצוה זו אבל בחל בשבת דאין מצות התקיעה משום שבת ולגבי שבת ל"ה מצות היום שפיר שייך גזירת ש"י וי"ל שזה מרומז בכתוב זכרון תרועה דהיינו לרמז דבשבת שאין התקיעה משום חובת היום אפ"ה חייב בתקיעה משום דהא עכ"פ הוא י"ט של רה"ש והיינו זכרון תרועה שצריך לתקוע משום זכרון רה"ש ולפי"ז יפורש כן דהנה רבה אמר הטעם שמא יעבירנו וע"ז קשה לב"ש דביו"ט ג"כ אסור נגזור ש"י ולתרץ זה סובר רבה דהא"ט דרק בשבת גזרינן שי"ע דפעם אחת כתיב זכרון תרועה לומר דבשבת דל"ה התקיעה משום מצות היום רק משום יו"ט וא"כ מאחר דגלי קרא גופא דהתקיעה שבשבת ל"ה אלא זכרון תרועה שהוא גם רה"ש לכן שפיר שייך למיגזר שי"ע אבל ביו"ט ל"ש גזירה שי"ע דהא משום יו"ט הוא דחייב במצות שופר ולפי"ז אתי רבה לפרושי דלעולם כדאמר ר' לוי דזכרון תרועה בשבת אייריא אבל לא מטעם דסבר ר"ל דא"ת בשבת אלא דזכרון תרועה מקרי יען דבשבת אין מצות שופר מצות היום דוקא דהא רוב פעמים לא חל בשבת רק מאחר דעכ"פ כבר נלמד מקרא דבחל בשבת מיקרי זכרון תרועה שפיר מצי חכמים לגזור ש"י דישכח שהוא שבת דהא התקיעה אין מזכירו שהוא שבת ולכן אין תוקעין באמת כלל ולא הוי אלא זכרון תרועה דהיינו דמזכירין רק התרועה וזה רק מדרבנן:</small><br>''' אמנם ''' יש לפרש עוד בטעם אחר למה בשחל בשבת מיקרי זכרון תרועה מה"ת אף דמה"ת דחי שבת דהנה בשמעתין מתיב ר"ש שוה היובל לר"ה לתקיעה ולברכות אלא שביובל תוקעין בין בבי"ד וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע ובר"ה לא היו תוקעין אלא בבי"ד מאי אין כל יחיד ויחיד חייב לתקוע אי לימא דביובל תוקעין יחידין וברה"ש אין תוקעין ויש להבין מה עלה על דעת ר"ש דרק בי"ד תוקעין ולא יחידין הא אינו מצוה שמוטלת על הבי"ד אך י"ל דהנה רבינו פ"י משמיטה כ' מ"ע לתקוע בשופר בעשירי לתשרי בשנת היובל ומצוה זו מסורה לבי"ד שנאמר והעברת שופר וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע שנאמר תעבירו שופר שופר של יובל ושל ר"ה אחד הוא לכל דבר אלא שביובל תוקעין בין בבי"ד שקדשו את החודש בין בבי"ד שלא קדשו את החודש וכל יחיד חייב לתקוע כל זמן שבי"ד יושבין ושלא בפני בי"ד וברה"ש שחל בשבת לא היו תוקעין אלא בבי"ד שקדשו בו את החודש ואין כל יחיד ויחיד תוקע בפני בי"ד עכ"ד הנה נשמע דבתקיעות דיובל נכלל ב' מצות דהיינו מצוה בבי"ד כדאיתא בר"ה דף ט' דתקיעות מסורה לב"ד אבל גם כל יחיד ויחיד מחוייב בה לפי"ז כיון שכ' דגם רה"ש דומה ליובל בוודאי גם שם שייכי הסברא דמצוה לבי"ד לתקוע ומעתה ניחא דס"ד דר"ש דהא דקתני תוקעין בבי"ד דליכא מצוה איחיד ושוב גזרו חכמים דלא יתקעו יחידים כלל וכמו שיבואר דילפינן כך מקרא דכ' זכרון תרועה וכ' יום תרועה יהי' לכם הכונה הוא כך דהנה שופר מ"ע ככל מ"ע אבל יש בה עוד טעם להביא זכרוניהם לפני ד' וכמש"כ תוס' וכדכתיב והי' לכם לזכרון לפני ד' אלקיכם וכדאיתא ברה"ש דף ל"ב ובוודאי על הבי"ד מוטל לתקוע כדי להביא זכרוניהם שהם שלוחי כל ישראל ולפי"ז קרא דזכרון תרועה קאי על בי"ד וקרא דיום תרועה יהי' לכם קאי אכל יחיד דלכם משמע לכל יחיד כדילפינן מוספרתם לכם שתהי' ספירה לכל אחד ואחד כדאיתא במנחות דף ס"ד וא"כ כיון דנשמע מקרא דזכרון תרועה דקאי על בי"ד דהם מחוייבין לתקוע כדי להעלות זכרון ישראל לפני ד' א"כ בעינן שקידשו בי"ד סמוכין ולפי"ז י"ל דהא דגזרו ש"י וביטלו מ"ע דשופר היינו מצוה דאיתא ביחיד אבל המצוה שעל הבי"ד שתוקעין להעלות זכרוניהם של ישראל לא רצו לבטל ולפי"ז י"ל דשפיר נרמז בקרא דזכרון תרועה קאי בשבת דהיינו דקרא אשמעינן דתק"ש דב"ד הוא לזכרון תרועה משום כדי להעלותן זכרון לכן מיקרי זכרון תרועה ולכן בחל בשבת אין תוקעין רק בבי"ד משא"כ בחול דתוקעין אף ביחיד ככל מ"ע דיחיד חייב בו ולא דרשינן טעמא דקרא לכן כתיב יום תרועה ושפיר נשמע מקרא דביחיד אין תוקעין בשבת ע"ד אסמכתא דביחיד רק זכרון דברים יש ובב"ד הוא זכרון תרועה ממש כדי להעלות זכרון ומעתה ניחא קו' התוס' דלכן בזמן מקדש החמירו שלא לתקוע רק במקדש יען דתק"ש בב"ד הוא לזכרון ובזמן מקדש הב"ד ישבו בלשכת הגזית סמוך לעזרה ע"כ תוקעין רק שם בשבת להעלות זכרון ובגבולין דהתקיעה ככל מ"ע שפיר בטלו אותה לגמרי משום שי"ע משא"כ בלולב ל"ש לחלק בין מקדש לגבולין ע"כ ביום ראשון דהוי דאורייתא אין לחלק בין מקדש לגבולין ומהא"ט גופא לאחר החורבן הקלו בשופר יותר לתקוע בבי"ד כיון דהתקיעה בבי"ד להעלות זכרון לא רצו לבטל מ"ע זו דב"ד רק בטלו מ"ע דיחיד דזו ל"ה אלא כשאר מ"ע ואולי גם התוס' שכ' משום כדי להעלות זכרון לא ביטלו כונתם כן לתרץ בזה גם קו' ראשונה דמהא"ט בטלו בזמן מקדש בגבולין דיש סברא לחלק דבתקיעה במקדש בב"ד להעלות זכרון לא בטלו ובתקיעה דיחיד ככל מ"ע שפיר העמידו דבריהם במקום מ"ע משום שי"ע ואח"כ כתבו ועוד דבר"ה אין בקיאין בקביעי דירחי והקשה מהרש"א דאיך מיושב בזה קו' השני' ולפמש"כ דהתי' קמא קאי גם לישב קו' ראשונה שפיר כ' ועוד לתרץ קו' ראשונה:<br>''' מעתה ''' ניחא דעת רבינו שכ' דבעינן בי"ד סמוך כיון דתקיעה דב"ד היא להעלות זכרון של ישראל בעינן בי"ד סמוך דרק בי"ד סמוך דהוה שלוחי דכל ישראל אז שייך אותה מצוה וא"כ לא היתה בכלל הגזירה שגזרו על תקיעה דיחיד אלא דאכתי קשה למה מותר ליחיד לתקוע בפני בי"ד ע"ז כ' יען דבי"ד זריזין ומזהירין שלא יוציא וא"כ הא דהתירו בב"ד סמוך אין משום שמירה אלא עיקר הטעם דבב"ד הסמוך איכא מצוה בפ"ע ולא הוה בכלל גזירה דשי"ע:<br><small> ד') </small> ''' איברא ''' <small> נראה לבאר עוד טעמא דמילתא דעתה שאין לנו סמוכין אין תקיעה בשבת דהנה רבינו כ' דאין תוקעין בשבת ואע"ג דהתקיעה שבות ויבוא עשה וידחה שבות דדבריהם רק גזרו שי"ע ובלח"מ תמה הא לעיל כ' דאין עולין באילן משום דהוה עול"ת דדבריהם ולמה יהי' נדחה ועוד אמאי עשה דשופר ידחה שבות דגזירת שמא יתקן כ"ש ולא ידחה שבות דש"י ונ' דעפ"י האמור יש לישב לנכון דהנה גזירה דשמא יתקן כ"ש הוא בכל כ"ש גזירה ישינה מעתה אם באו חכמים לאסור תק"ש בשבת משום אותה גזירה ע"כ הוה גזרינן אף במקום בי"ד וגם בביהמ"ק דהא זהו שבות דגבולין דגזרינן אף במקדש כדאיתא בעירובין ק"א {{ממ|וכמש"כ בטו"א רק דהוא כ' כן אגזירה דשי"ע ובאמת לענין גזירה דשי"ע ל"ש סברא זו דגזרה שי"ע רק אמצוה נגזרה כדרבה דהכל חייבין ובהיל ולא גזרו במידי דרשות וכה"ג ל"ה שבות דגבולין דהא שבות דמצוה הוה כמו שבות דמקדש כדמוכח שם בעירובין לענין ס"ת דגוללו אצלו אף דבט"כ ג"כ אמר רבה טעמא דשי"ע הנה הוא ג"כ משום דט"כ מצוה לטהר ברגל וגזרו על שבת אטו שבת שחל סמוך לרגל ועיין ש"א ובטו"א במגילה אבל גזירה דשמא יתקן כ"ש דלא נתקנה עיקר במצוה א"כ הוה שבות דגבולין במקדש שפיר גזרינן}} וא"כ הוה עוקרין כל המצוה בשנה שחל בשבת וזה לא רצו חכמים כמש"כ תוס' כדי להעלות זכרון ישראל ולכן גזרו משום שי"ע דבזה שפיר א"צ לעקור המצוה לגמרי בשחל בשבת משום דבמקום ב"ד הא ליכא גזירה דשי"ע דמזהירין שלא להעביר וע"כ הניחו המצוה לתקוע במקום בי"ד סמוכין כדי להעלות זכרון ישראל דהם שלוחי כל ישראל ובמקדש בוודאי ל"ש גזירה דשי"ע דזה ל"ה שבות דגבולין במקדש כנ"ל דל"ש במידי דרשות {{ממ|והא דבלולב גזרו היינו משום דביום ראשון עכ"פ לא מתעקרי המצוה}} וע"כ שפיר גזרו במקום דליכא בי"ד דהא כמו דמתקיים הקרא דזכרון תרועה במקום בי"ד סמוכין דתוקעין להעלות זכרון ישראל וכמש"כ הרמב"ן פ' אמור כן מתקיים המצוה זו דזכרון תרועה בכל ישראל בדברים בלבד מעתה בזה"ז דליכא ב"ד סמוכין דל"ש לומר דיתקעו כדי להעלות זכרון ישראל דרק כיחידים דמיא א"כ אף דליכא גזירת שי"ע משום דב"ד מזהירין אפ"ה כיון דל"ש בהו כדי להעלות זכרון ישראל לא מתקיים קרא דזכרון תרועה רק בזכירת דברים פסוקי שופרות שיעלו זכרון דברים אלו לפני ד' א"כ ליכא אלא מ"ע דתק"ש דיום תרועה יהי' לכם לבד מ"ע זו לא אלים לדחות לשבות דתקיעה עצמה א"כ שוב אסור לתקוע משום שבות דכלי שרת אף דמתעקרה העשה לגמרי כשחל בשבת כמו בלולב בזה"ז דאין נוטלין אף בב"ד ומתעקרה העשה לגמרי דהא כל הטעם כ' תוס' הוא משום דעשה דשופר עדיף מלולב שהוא להעלות זכרון וכיון דזה ל"ש בב"ד סתם א"כ שוב דמי ללולב ולכן אף דל"ש בב"ד סתם גזירה דשי"ע דמזהירין אבל הא שייך משום תיקון כ"ש וא"ל הא ל"ג לבטל משום שמא יתקן כ"ש כבר כתבתי דביו"ט דהוא מצות היום ל"ג אבל בשבת דאין התקיעה באה מכחו רק מחמת קדושת יו"ט וע"כ רק זכרון תרועה מיקרי שהתרועה בש"ק באה לזכרון שגם היום יש עוד קדושה יו"ט שיש בו חיוב לתקוע ע"כ שפיר גזרינן ועוד דגוף הסברא שכ' הרמ"פ שהביא המג"א דלכן ל"ג משום תיקון כ"ש דא"כ בחל בחול נמי וא"א לעקור לגמרי ולכן גם בשבת ל"ג לדעתי יש לשדות בה נרגא דבפ' כה"ד מייתיא הא דכוי וכו' א"ל תק"ש בגבולין תוכחי שאין וודאה דוחה שבת וספיקא דוחה יו"ט והקשה בישועת יעקב הא לא דמי דגזירת בשבת הוא אינו בעידנא אבל הא דספקא דוחה יו"ט היא משום שבות דתקיעה עצמה כמש"כ התוס' וזה הא הוה בעידנא ונ' לישב דהנה עוד הקשה בישועת יעקב הא לפמש"כ הראשונים הא דגזרו בשופר שי"ע הוא משום דלא בקיאי בקביעי דירחא א"כ איך קאמר דאין וודאה דוחה שבת הא לא הוה וודאה דאין בקיאין בקביעי דירחא וע"כ הכונה דבאמת ברוב שנים אין אלול מעובר ואף דרוב ג"כ וודאי ל"ה אפ"ה שייך לומר דאין ודאה דוחה אותה משום דחכמים דגזרו שי"ע ידעו טעמם ונימוקם דלא מהא"ט גזרו יען דלא בקיעי בקביעי דירחא כיון דרוב שנים אין מעובר הוה לדינא כודאה משום דאף אי הוה ודאה ממש כגון אם הי' מקדשין ע"פ חשבון ג"כ היו גוזרין ושפיר קאמר דודאה א"ד שבת דהא עכ"פ אמת דאיכא שבות זה בשופר בשבת גזירה דתיקון כ"ש אלא דלא רצו לבטל כדי להעלות זכרון ישראל דהי' הכרח לגזור אף בב"ד כנ"ל ולכן רק משום דאיכא דשי"ע גזרו דזה ל"ש בב"ד אבל כיון דבאמת איכא שבות זה דתיקון כ"ש אין וודאה דוחה אותה ושפיר עביד מזה קו"ח דודאה א"ד שבת משום גזירה דשי"ע ותיקון כ"ש {{ממ|אף דמשום זה הגזירה דכ"ש לא רצו לגזור כדי שלא יצטרכו לגזור אף בב"ד ולעקור המצוה ורצו להניח המצוה דיתקעו בב"ד להעלות זכרון אבל איה"נ אי מקלעי דלא יהא ב"ד סמוכין דעקרינן המצוה לגמרי משום תיקון כ"ש}} ואפ"ה ספקא דוחה יו"ט דיו"ט ל"ה אלא לאו לא גזרו א"כ חזינן אף דבאמת ביו"ט ג"כ איכא גזירה דהיינו שמא יתקן כ"ש אפ"ה ל"ג בספקא וא"כ אין מטעם שכ' הרמ"פ דלכן ל"ג יען דא"א לעקור התקיעה דהא בספק עכ"פ הוי מצינן לאסור משום גזירה דתיקון כ"ש ואפ"ה ל"ג וע"כ עביד מזה גופי' קו"ח דודאה א"ד משום כ"ש ושי"ע וספקא דוחה יו"ט ול"ח לגזירה דתיקון כ"ש והוה שפיר הנושאים שווין ומיושב קו' הישוי"ע על נכון:</small><br>''' וא"כ ''' נסתר מזה סברת הרמ"פ שכ' דלכן א"א לאסור משום תיקון כ"ש דא"כ יו"ט נמי דהא חזינן דגמ' עביד מזה גופא קו"ח דשבת חמור דאין ודאה מצוה דוחה שבת ואפ"ה ספקא דוחה יו"ט ול"ג משום דל"ה אלא איסור לאו {{ממ|והא דהעמידו דבריהם בהא דאין עולין באילן ליקח שופר היינו משום דלא מבטל מצוה אלא בשנה זו אבל בספיקא דטומטם דבאנו לבטלו ממצוה זו לעולם לכן לא גזרו במקום לאו}} א"כ מהא"ט הוה מצי לגזור משום כ"ש בשבת ואין דא"כ ביו"ט נמי ז"א דנדע דזה חומרא דשבת כמו דודאה אין דוחה שבת וספיקא דחי יו"ט אע"כ דבאמת לא מהא"ט ל"ג בשבת אלא משום דלא רצו לעקור מצוה זו אף במקום בי"ד לכן גזרו משום שי"ע אבל עכ"פ אמת דאיכא גזירה דתיקון כ"ש ג"כ ושפיר עביד קו"ח דאפ"ה א"ד יו"ט:<br>''' מעתה ''' מיושב קו' הלח"מ דל"ד להא דאין עולין באילן דשם ביחידים דל"ש דתוקע להעלות זכרון ישראל דלא מתבטל בזה המצוה מכל ישראל ובזה ניחא נמי דלא יקשה למה אלים לדחות שבות דתיקון כ"ש ולא דחי שבות דשי"ע משום דשבות דתיקון כ"ש אי באנו לאסור מה"ט ע"כ שיבטלו ג"כ במקום בי"ד לכן אלים לדחות השבות דתיקון כ"ש אבל בגזרה דש"י א"צ לבטל במקום ב"ד דבי"ד מזהירין את העם כמש"כ רבינו שם:<br>''' עכ"פ ''' נשמע מדקאמר שאין וודאה דוחה אותה דלא משום הא"ט גזרו שי"ע יען שאין בקיאין בקד"י דבאמת לא מישב להו לספק דהא רוב שנים אין אלול מעובר ולכן אף אי הי' מקדשין עפ"י חשבון ג"כ הי' גוזרין גזרה זו דשי"ע א"כ מינה בזמנינו דבאמת מקדשין עפ"י חשבון והוה ודאי מצוה אפ"ה שייך אותה גזירה דהא מעיקרא לא משום ספיקא דלא בקיאין בקב"ד גזרו דאם הי' לנו בי"ד סמוכין עכ"פ במקום ב"ד הוה מצינן לתקוע להעלות זכרון ישראל כמו מעיקרא דלא רצו לעקור משום גזירה דש"י במקום בי"ד סמוך אלא כיון דליכא ב"ד סמוך ול"ש לתקוע כדי להעלות זכרון ישראל אף דיש ב"ד סתם ליכא אלא מצוה דשופר בעלמא כמ"ע דלולב שאין בו להעלות זכרון ועקרו אף במקום ב"ד א"כ לא אלים לדחות שבות דתיקון כ"ש דשייך אף במקום בי"ד:<br>''' עוד ''' יש ראי' דאף בזה"ז דבקיאין בקבד"י אין תוקעין במקום ב"ד אף דמתעקרא העשה מיבמות דף צ' דקחשיב שופר בהדי הני דב"ד עוקרין מ"ע בשוא"ת והקשה בישוע"י הא רק משום דלא בקיאין בקבד"י עקרו אבל לפמש"כ ניחא דידע דגזרת חכמים דש"י לא היתה מהא"ט דאין בקיאין בקד"י דהחכמים דגזרו אותה גזירה גזרו אותה אפי' אי הוה וודאי ממש דהא רוב פעמים לא מצינו אלול מעובר הוה כוודאי שפיר נשמע דחכמים יכולין לעקור בשב וא"ת אך אכתי קשה הא בשופר לא עקרו דהא במקום בי"ד תוקעין עכצ"ל כנ"ל דחכמים דגזרו אשופר איה"נ אי הוה מיקרי דלא יהי' ב"ד סמוכים ויקדשו החודש ע"פ חשבון דאז אין תוקעין אפי' בב"ד ואפ"ה גזרו גזרתם דלא יתקעו בשופר {{ממ|וגזרתם הי' ע"ד שאף אם באורך הגלות יתבטל הסמיכה}} א"כ שפיר נשמע דחכמים עוקרין בשבת וא"כ מהא דאמרו דבטלו מצות שופר בשב וא"ת ראי' נכונה לדברינו:<br><small> ה') </small> ''' ובזה ''' <small> נ"ל לפרש הת"כ שהביא רש"י בפ' בהר והעברת שופר תרועה ממשמע שנאמר ביום הכפורים איני יודע שהוא בעשור לחודש אלא לומר לך תקיעה בעשור לחודש דוחה שבת בכל ארצכם ואין תקיעת רה"ש דוחה שבת בכל ארצכם אלא בב"ד ותמוה הא תקיעה לאו עבודה היא אבל לפי האמור הכונה כך דהנה דרשא דקרא אתי לומר דליכא מצוה לתקוע ביחיד כשחל בשבת ורק בב"ד מצוה לתקוע אף בחל בשבת מדכ' זכרון תרועה שצריך לתקוע כדי להעלות זכרון ישראל אבל ביחיד ליכא מצוה והיינו דצריך קרא בעשור לחודש דבעשור לחודש יש מצוה בין ביחיד בין בב"ד כמש"כ לעיל אבל ברה"ש שחל בשבת אין מצוה לתקוע רק בב"ד זהו דרשא דקרא רק מאחר שחכמים תקנו דלא לבד דליכא מצוה אלא דאסור לתקוע דאיכא שבות דרבנן כללו הת"כ הדרשה כאלו בא הקרא ללמד דבעשור לחודש דוחה שבת בכל ארצם ואין תקיעה דרה"ש דוחה שבת בכל ארצכם דמדרבנן אסור ותקיעה שבות הוא גם בלא טעם דשי"ע כמש"כ רבינו בפ"ב משופר כנ"ל:</small><br>''' ובהא ''' ניחא לפרש גם ד' הירושלמי בשמעתין דפריך אי ד"ת הוא אף בגבולין ידחה ואי לית ליה דהיא ד"ת אף במקדש לא ידחה ומשני דזכרון תרועה כ' וקאי כשחל בשבת דמזכירין אבל לא תוקעין ולבסוף מייתיא מדרשא דוהעברת שופר בחודש השביעי זו את מעביר בארצכם הא אחרת לא והיא ג"כ תמוה דמה מלאכה יש בתקיעה כדפריך בבבלי ולהנ"ל י"ל דירושלמי סובר ג"כ דרק משום שבות דרבנן אין תוקעין בחל בשבת {{ממ|דבכל תקיעה איכא שבות}} רק דס"ל דחכמים ל"ה עוקרין משום שבות זה מצות תקיעה של רה"ש כמו דלא עקרו וגזרו בלולב בגבולין בזמן המקדש או מטעם דאי משום שבות דתקיעה גם ביו"ט איכא שבות זה כבמג"א סי' תקפ"ח ורק סובר ירושלמי דבחל בשבת ליכא מ"ע כלל ליחיד לתקוע רק לב"ד וחכמים תקנו שלא לתקוע כלל משום שבות מעתה תקשה לכאורה מ"ט אי הוה מצוה ד"ת לתקוע ביחיד אפי' בשבת א"כ אף בגבולין ידחה דאיך מעקרו חכמים מ"ע משום שבות מ"ש מלולב כק"ו התוס' ועוד בכל יו"ט נמי איכא זה השבות ואי לא הוה ד"ת מצוה ביחיד אמאי תוקעין ולא גזרו גם שם ולא ידחו שבות כיון דליתא מצוה ביחיד וע"ז משני דכ' זכרון תרועה דהיינו דנשמע דבאמת ליכא מצוה ביחיד דרק במקדש תוקעין כדי להעלות זכרון וביחיד ליכא מצוה רק בזכירה וכדכ' זכרון תרועה וע"ז פריך מעתה אף במקדש לא יתקע ביחיד דהא עכ"פ איסור שבות איכא וכיון דליכא מצוה ביחיד אמאי תוקעין ומשני והקרבתם במקום הקרבנות ואח"ז מייתיא דרשה מקרא אחרינא מוהעברת שופר תרועה והיינו דרשת הת"כ שהבאתי לעיל דמשם נשמע דליכא מצוה ביחיד רק בב"ד ולכן רק במקדש תוקעין דשם ב"ד הגדול אבל ביחיד ליכא מ"ע לתקוע ושפיר גזרו שלא לתקוע משום איסור שבות בהא סלקינן ובהא נחתינן דאין לתקוע בזה"ז בירושלים אף דאיכא ב"ד קבוע דבעינן ב"ד סמוך דהם שלוחי כל ישראל ואיכא בהו מצוה משום להעלות זכרון ישראל אבל ב"ד בזה"ז רק כיחידים דמי וליכא בהו מצוה להעלות זכרון של ישראל שאינן שלוחי של כל ישראל ול"ש דבתקיעתם לבד מעלין זכרון ישראל לפני אבינו שבשמים כיון שאין כל ישראל תוקעין ורק סמיכתינו מאחר שתורה פטרה אותנו זכרון הדברים שכל ישראל מזכירין בתפלתינו היא המעלה זכרון של ישראל ויתר הדברים כתבתי ב"ה חגיגה בעזהשי"ת:<br>''' על ''' קו' הטו"א לב"ש ל"ש שמא יעבירנו דא"כ ביו"ט נמי הנה בשו"ת תשב"ץ ח"ב ס"ז רי"ב הקשה למה לא גזרו ביו"ט משום גזירה שיוציאן חוץ לתחום ותי' דהוה רק ל"ת דאפי' אי יצא חוץ לתחום הא עשה דחל"ת א"כ לב"ש ביו"ט ג"כ כיון דל"ה רק ל"ת הא בדיעבד נדחה היו"ט מפני הל"ת הא יו"ט עשה ול"ת די"ל לענין דיעבד הא גם עשה ול"ת נדחה דאמרינן מאי אולמי האי עשה מהאי עשה כמש"כ הנוב"י לכן ל"ש גזירה לב"ש רק בשבת דהוה איסור כרת:<br><small> ו') </small> ''' בימי ''' ''' המועדות כולם ובר"ח היו הכהנים תוקעים בחצוצרות שנאמר וביום שמחתכם.''' <small> ואמנם בריש ההלכות כשמנה המ"ע שיש בהלכות אלו לא מנה עשה זו כשם שמנאו בסמ"ג אך בריש ה' תענית כתב שנצטונו לתקוע בחצוצרות בעתות הצורך והצרות כשנזעק לפני ד' יתעלה והוא אמרו וכי תבואו למלחמה והרעותם בחצוצרות וכלל עם עשה זו מה שנצטוינו לתקוע בחצוצרות במקדש עם הקרבת הקרבן מקרבני מועדות וכן אנחנו מצוים לתקוע בחצוצרות בעתות הצורך ע"כ ובפד"ר דרך מצותיך ח"א כתב וז"ל הן אמת שהדברים תמוהים שכלל הכל בעשה אחד דמאחר שזמנו של זה אינו זמנו של זה למה אינן נמנים לשתי מצות ואף שהפעולות שוות דבשניהם נצטונו לתקוע בחצוצרות מ"מ אין זה טעם למנותם מצוה עשה אחת שהרי מצות השביתה באה בתורה בימי המועדות וכל מועד ומועד נמנה למצוה אחת מאחר שזמנו של זה אינו כזמן של זה ובכל אחד ואחד באה מצוה מיוחדת וכן בתקיעה נצטונו לתקוע בשופר וביובל ומנאם לשתי מצות אף שהפעולות שוות וכבר תמהו חכמי הדורות ליישב דברי הרמב"ם הללו וכעת לא ראיתי וכעת צ"ע ועיין שו"ת מהרי"א או"ח מש"כ בזה:</small>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף