עריכת הדף "מעשי למלך/ביאת מקדש/ו" (פסקה)

== ט ==

'''מדירין ''' 

''' אותו על דעת רבים.'''  הנה בפט"ז מאישות כ' רבינו דבלא ניסת דוקא ולא כתב דמדירין על דעת רבים משום דסובר דצריך לפרט את הנדר לכן לא הצריך להדירה עד"ר וא"כ קשה למה צריך כאן עד"ר כיון דקיימ"ל צריך לפרט את הנדר וכבר הקשה כך במהרי"ט ובבה"ז ותי' דנהי דצריך לפרט את הנדר היינו אם לא נטלה הכתובה אבל א"צ לפרט הסיבה כדי לגרש אשתו הפסולה וע"כ חכם מתיר לכן צריך להדיר עד"ר והא דאיתא בשמעתין דלמ"ד צריך לפרט הנדר ניחא היינו לס"ד הוה ס"ל דצריך לפרט גם הסיבה אבל כיון דמסיק בעד"ר א"כ א"צ לומר עוד דלמ"ד צריך לפרט היינו אף הסיבה וכן כתב המג"א סי' קכ"ח וכבר תמהו דבהא לא מיתרצתא עדיין דהא עכ"פ משמע בגמ' למ"ד צריך לפרט א"צ לאוקמא בעד"ר והא רבינו אין דרכו להביא רק מה שמתבאר בגמ' ועוד דאכתי קשה מדברי רבינו בה' ערכין שג"כ לא כתב דצריך עד"ר כמו שהקשה בשעה"מ לכן נראה ליישב ברווחא דהנה הקשה המהרי"ט לדרכו דתוס' ערכין כ' דגם בנודר ועובד אין מפרט הסיבה רק שהסיבה בכלל לשון הנדר שאסר הנאה מאשתו פסולה וא"כ ע"כ מפרט הסיבה כיון שבכלל לשון הנדר הוא ותי' מהרי"ט דרבינו מפרש כרש"י שידור הנאה ממנה לגרשה ואין בזה משמעות מחמת שהיא פסולה אבל בנדר ליתומים זה מעיקר תנאי הנדר של נודרת אם קיבלה כתובתה א"כ זה מלשון הנדר ממש צריך לפרט וגם זה דוחק דמגמ' עכ"פ לא משמע דיש לחלק ונראה דהנה בסי' רכ"ח סעי' ט"ו הביא המחבר ב' דיעות בנדר שלא יעשה איסור אי מהני התרה והקשה הש"ך אי ס"ד דבמילתא דאיסורא אין לו התרה כלל מאי קאמר ר"פ משום מילתא דאיסורא כיון דבדיעבד ג"כ אין לו התרה למה ילך כלל אצל חכם אע"כ דבדיעבד מותר ועוד מ"פ מעומד ומגרש הא לכו"ע אין לו התרה במילתא דאיסורא ותי' הש"ך דכאן איירי בתולה בדבר איסור כגון פירות אלו אם יעשה איסורא שקיבלה כתובתה אבל היכי דהנדר על האיסור י"ל דלא מהני התרה ונדחו בזה דברי הב"ח שהוכיח מכאן דבדיעבד מהני התרה דאל"כ מ"ט דר"פ דסבירא לי' דא"צ לפרט הנדר ולא חייש למילתא דאיסורא אע"כ באשה במילתא דאיסורא בדיעבד מותר לא חיישינן למילתא דאיסורא ע"כ אך יקשה לש"ך [מה] יענה לקו' הב"ח דמ"ט דר"נ דלא חייש למילתא דאיסורא דהא בכהא"ג במילתא דאיסורא לש"ך ל"מ הותר וכן יקשה מ"פ ילך אצל חכם דילמא באמת אייריא בכהא"ג בנדר ממנה דהוה מילתא דאיסורא דל"מ התרה כלל א"כ לא ילך אצל חכם כלל אך י"ל דהנה קשה בפלוגתת ר"נ ור"פ דר"נ קאמר א"כ מיגז גייז לי והכי הוה לי' להשיב דל"ח למילתא דאיסורא ועוד מה סברא איכא לומר דאתי למיגזיא הרי עתה אמרת דא"צ כלל לפרט הנדר א"כ מאי מכשול איכא אי נאמר דצריך ואי יגוז יגוז {{ממ|וכבר הרגיש בזה ברשב"א הביאו בשעה"מ פ"ו משבועות ומכח זה הוכיח דלמ"ד דצריך לפרט אם לא פרט בדיעבד ג"כ ל"מ התרה ואיכא גזירא דאתי למגזיא והקשה מכאן לשיטת ריטב"א דס"ל אם לא פרט מותר}} ועוד דתחילה הול"ל דר"פ אמר צריך לפרט משום מילתא דאיסורא ואח"כ טעמא דר"נ דא"כ אתי למגזי' אע"כ דאצ"ל לפרט אך י"ל דהכי קאמר דהנה הא דצריך לפרט הוא רק דרבנן וכן לפוסקים דס"ל דמילתא דאיסורא אין לו התרה היינו רק מדרבנן רק כיון שיש לחוש למילתא דאיסורא סובר ר"פ דצריך לפרט הנדר וממילא חכם לא יתיר וכמו שפסק בסי' הנ"ל דלכו"ע אין להתיר לכתחלה אבל בדיעבד מותר ואי ה"נ בנדר ממילתא דאיסורא ממש ג"כ יש לו התרה בדיעבד אבל א"כ סובר דא"צ לפרט דסובר דעשו תקנה דמשתא דאיסורא ממש אין לו התרה והיכי דתלשה במילתא דאיסורא ל"ח כלל במילתא דאיסורא ורק דזה אי אפשר לתקן כיון דבדיעבד מותר לא נוכל לתקן זאת דאכתי אתי למיגזי' ומאי הועילו חכמים בתקנתן ע"כ עדיף יותר לתקן דבמילתא דאיסורא ל"מ התרה כלל משנאמר דבכל נדר צריך לפרט כדי שלא יבוא להתיר מילתא דאיסורא דאכתי אתי למיגזי' {{ממ|וכמעשה בירושלמי דאמר נדרנא דלא מרווחנא כדי שנתיר לו נדרו ושחק בקוביא}} לכך עדיף יותר דל"מ כלל התרה ובשאר נדרים לא נעשה תקנה כלל דיפרט הנדר וא"כ יפורש הכי ר"נ סובר דעשו תקנה דמילתא דאיסורא ל"מ התרה אף בדיעבד א"כ אף אי ילך אצל חכם ולא יגלה שזה נדר במילתא דאיסורא בדיעבד כדי ג"כ לא הותר וא"כ מוטב לעשות תקנה שבדיעבד ג"כ לא מהני התרה משנאמר דצריך לפרט הנדר דזימנא דלא יפרט דאתי למיגזי' דאפי' במילתא דלאו איסורא חיישינן שישכח לפרט וחכם מאי דשמע מיפר ור"פ ס"ל דלא עשו תקנה דלא יהא מהני התרה כיון דבזה איקרי' דבר תורה דמצוה להתיר א"כ עשו תקנה דיהא צריך לפרט משום מילתא דאיסורא אולם קשה לי לדעת הש"ך מתוס' ערכין הנ"ל שכ' הא דנודר ועובד דהסיבה מלשון נדר שאומר שלא יהנה מאשתו פסולה א"כ איירי בנדרא דאיסורא ממש ואפ"ה פריך בגמ' מזה למ"ד א"צ לפרט הנדר ומוכח דתוס' סברי במילתא דאיסורא ממש מהני התרה דאל"כ מ"פ מנודר ועובד כיון דאין לו התרה לא ילך אצל חכם כלל כקושית הש"ך:<br>'''  אך '''  לפמש"כ דבאמת בהא פליגי ר"נ ור"פ יש לומר דהכי פריך דהנה הר"ן הביא שראב"ד ס"ד לומר הא דע"ד ר' אין לו התרה היינו בנדר ע"ד מצוה שלא לעשות איסור ורק הדר בי' מגמ' דמכות דף ט"ו דמוכח אף שנדר על דבר רשות אין להתיר והנה לפי"ז י"ל בוודאי לס"ד ידע ג"כ מעד"ר רק הוה ס"ל כראב"ד רק לדבר איסור והנה למ"ד צריך לפרט א"כ שפיר י"ל דהוה מילתא דאיסורא בעד"ר אין לו התרה אף היכא דאין הנדר בגוף מילתא דאיסורא אלא שתלה בדבר איסור כהך דנודר ועובד דהא באמת הוק' תוס' אמאי לא פריך ממשנה דבכורות ותי' דשם הוא אחר שגירש ל"ח שילך אצל חכם ועח"ס שתמה למה לא ניחוש דאחר שגירש ילך אצל חכם כיון שבקל יכול להתיר וליישב נאמר דממשנה באמת ל"ה קשיא לי' די"ל שנדר שלא יהנה ממנה א"כ לא מהני התרה דהוה מילתא דאיסורא רק מברייתא קשיא לי' די"ל שנדר שלא יהנה ממנה א"כ לא מהני התרה דמילתא דאיסורא משא"כ מברייתא דנודר ועובד ע"כ דברייתא אתי לפרש ולהוסיף דא"צ לדור ממנה רק בנדר מפירות אי לא יגרשנה דל"ה מילתא דאיסורא אפ"ה מהני ע"כ קשיא ילך אצל חכם ויתיר לו ואף בעד"ר דהא הוה דבר הרשות כיון שנדר רק מפירות אף שתלה בדבר איסור דא"ל דזה הוה ג"כ כמילתא דאיסורא ואין לו היתר בעד"ר א"כ למה מהני התרה הא לדידי' במילתא דאיסורא אין לו התרה כלל בשלמא אי צריך לפרט הנדר לא יתירנו החכם ואף דבדיעבד א"צ לפרט משכחת בנדר עד"ר דאין לו התרה דל"ה דבר רשות כיון שעכ"פ תלוי במילתא דאיסורא אם לא יגרש אותה דא"ל א"כ אין לו התרה כלל דהא אף במילתא דאיסורא ממש ס"ל דג"כ יש לו התרה כמו שבארנו למ"ד צריך לפרט הנדר:<br>'''  ולפי"ז '''  י"ל ק"ו המקשן היתה באמת כך למ"ד צריך לפרט א"כ אף היכא שאין מלשון הנדר א"צ לפרט עכ"פ משכחת בעד"ר דל"מ התרה דל"ה דבר רשות היכא שתלה במילתא דאיסורא וא"כ ל"מ התרה בעד"ר לכן שפיר תני נודר ועובד אבל אי א"צ לפרט הנדר א"כ בנדר ותלה בדבר איסור הא עכ"פ עיקר הנדר הוה דבר רשות דלפי הק"ו דידי' הוה ס"ל דא"צ לפרט דאין זה מעיקר הנדר א"כ ל"ח מילתא דאיסור א"כ שוב גם לענין עד"ר ל"ה אלא מילתא דרשות ויש לו התרה שפיר ככל נדר עד"ר בדבר רשות וע"ז משני בעד"ר דהיינו דעתה מחדש לו דאף בדבר רשות ממש אין לו התרה בעד"ר דהא למ"ד ברבים יש לו התרה היינו בדבר רשות וע"ז קאמר אבל בעד"ר אין לו התרה ע"כ היינו כמו בדבר רשות א"כ אף למ"ד א"צ לפרט הנדר וס"ל דבתלה בדבר איסורא ל"ה כנדר במילתא דאיסורא אפ"ה בנדר עד"ר אין לו התרה דאף בדבר רשות ממש אין לו התרה בעד"ר א"כ א"ש דרבינו כתב גם כנודר ועובד בעד"ר כמסקנת הגמ' דלא סגי בטעם דצריך לפרט הנדר הא אף למ"ד צריך לפרט א"צ לפרט הסיבה והא דהוה ניחא לי' בגמ' למ"ד צריך לפרט היינו משום דגם בס"ד ידע דל"מ התרה בעד"ר רק דס"ל דזה רק במידי דאיסורא ולמסקנא אף בדבר רשות עכ"פ מוכח דלטעם דנודר ועובד משום דאיירי בעד"ר לא משום דצריך לפרט דזה הטעם באמת לא סגי כיון דא"צ לפרט הסיבה וא"ש דברי רבינו:<br>'''  והנה '''  עד"ז י"ל עוד בפשיטות דבוודאי בס"ד הי' סבור דע"כ איירי בנדר הנאה ממנה שפסולה ע"כ הוא מלשון הנדר ולא יתיר חכם ולכן עובד אבל אי א"צ לפרט יקשה דילך אצל חכם דהי' סבור עתה בס"ד דמהני התרה אף בנדר מאיסורא וע"ז משני בעד"ר א"כ אחר דמשני בעד"ר י"ל דלא איירי מנדר ממנה {{ממ|דבנדר ממנה לכו"ע צריך לפרט הנדר שזה מגוף הנדר הוא וגם מטעם אחרינא לא מצי איירי בנדר מאיסורא משום דאין לו התרה כלל}} אלא בנדר מדברים אחרים איירי ותלה בדבר איסור כהא"ג מהני התרה דא"צ לפרט כיון שזה רק סיבה והא דנודר ועובד משום דנדר עד"ר ולכן א"ש דנקט רבינו הטעם דעד"ר דל"ש משום דצריך לפרט דזה רק סיבה כיון דאיירי בנדר מדברים אחרים כנ"ל {{ממ|והנה לפי הבנת הב"ח דלמ"ד א"צ לפרט ס"ל בדיעבד מותר א"כ לכאורה י"ל בהיפוך למ"ד א"צ לפרט רק בדיעבד מותר וא"כ הכי פריך בשלמא אי צריך לפרט א"כ סובר בדיעבד אין להתיר א"כ מצי איירי בנדר ממנה וצריך לפרט דהוה מלשון הנדר אבל אי א"צ לפרט אף בנדר ממנה שהוא מלשון הנדר בדיעבד מותר א"כ ילך אצל חכם ויתיר לו ואמאי עובד ומשני בעד"ר א"כ למסקנא שוב י"ל אף למ"ד צריך לפרט מצי איירי בנדר מדברים אחרים ותלה בדבר האיסור אם לא יגרש אשתו פסולה רק דהכא איירי בעד"ר לכן נודר ועובד וא"כ ניחא שכ' רבינו ג"כ בעד"ר כמסקנת הגמ'}} ודו"ק:<br>'''  אמנם '''  הרע"ב במס' בכורות כתב דנודר בעד"ר וא"ל דיאמר לדבר מצוה כיון דצריך לפרט הנדר ישאל אותו החכם ויצטרך לפרט לו מאשתו פסולה ובבה"ז עמד עליו א"כ לר"נ דא"צ לפרט מאי מהני בעד"ר אכתי יאמר לדבר מצוה ואמנם כדבריו נראה גם מפי' המשנה לרבינו וכבר תמה עליו במהרי"ט והעלה דהא דצריך לפרט לאיזה דבר נדור אי אין בו דבר עבירה לא תליא בפלוגתא דצריך לפרט הנדר דבוודאי לכו"ע צריך לפרט שלא יהא מתנגד לדבר עבירה כיון שאין לו היתר אלא לדבר מצוה אך זה דחוק דלישנא דרבינו משמע דתליא בפלוגתא דגמ' אי צריך לפרט הנדר ול"נ לפרש כן דכוונת פי' המשניות והרע"ב כשיטת הראב"ד דבדיעבד עד"ר מהני התרה וא"כ לפ"ד הכי פריך למ"ד צריך לפרט ניחא דמסתמא איירי בנדר עד"ר דהא ב"ד מדירין אותו ויצטרך לפרט הנדר שהוא עד"ר ואם יאמר לדבר מצוה ישאלוהו החכם מה דבר מצוה אבל למ"ד א"צ לפרט א"כ לא יפרט שנדר עד"ר ויתירהו החכם דבדיעבד עד"ר גם כן מותר וע"ז משני כמ"ד עד"ר אין לו התרה אף בדיעבד {{ממ|א"כ אי יאמר שהוא לדבר מצוה לא מהני התרה כיון שבאמת אינו דמ"צ ורק לס"ד צריך לפרט לכן לא לס"ד ס"ל דבדיעבד עד"ר יש לו התרה דמה יש לחוש שיאמר שהוא דמ"צ כיון דחכם ישאלוהו יצטרך לפרט לו וממילא לא יתיר לו}} וא"כ הכי קאמר רבינו בפי' המשנה דקיימ"ל צריך לפרט היכא דנדר עד"ר ושוב ישאלוהו החכם למה נדר ובהא לכו"ע צריך לפרט ואם לאו לא יתיר לו וזה כוונת הרע"ב ג"כ ודו"ק:<br><small> ג') </small>

''' עוד ''' 

<small> נראה לי לישב ע"ד פילפולא דאורייתא בהקדם מה שהקשה בספר קדושת ישראל לדעת רבינו בפי"ב מאישות דאין גובים מיתומים קטנים רק קודם שנשאת משום חינא אבל משניסת לא א"כ מ"פ מר"ה דקאמר בניסת לא מ"ט משום דמפיר בעל כי לא ניסת נמי דילמא לאו משום דמפיר אלא דוקא קודם שניסת תיקן ר"ג שתידור משום חינא אבל לא אחר שניסת והנה לכאורה יש לומר בפשיטות דנהי דאין ראי' מהא דניסת לא דיכולה להתיר נדרה אבל הא קו' הגמ' שפיר תיקשה דעכ"פ כי לא ניסת אמאי גובית כתובתה תלך אצל חכם ויתיר לה אך אי קשיא הא קשיא דהנה תוס' הקשו מ"ט דר"ה דניסת לא תדיר הנאה מככר זה ותאכל בפנינו ועוד מ"פ כי לא ניסת נמי אכתי תידור הנאה על ככר זה ותאכל בפנינו ובשלמא לר"א דמפיר בקודמין א"ש אבל לרבנן קשה ותי' דחשודה על פ"א והנה דברי תוס' צריכין ביאור דמאי הקשו מלא ניסת נמי הא כיון דסובר ר"ה דלא מהני בככר זה יהא מאיזה טעם שיהא א"כ שפיר פריך א"כ כי לא ניסת נמי דהרי לדידי' ל"מ בככר זה {{ממ|עמהר"ם שיף}} אך כונתו כך דלר"א דס"ל דיכול להפר נדרים שתידור א"כ בניסת אין גובית ול"ק קו' ראשונה רק שתקשה קו' שני' מ"פ כי לא ניסת נמי הא אפשר בככר זה ולרבנן דס"ל דאין מיפר נדרים שתידור נהי דקו' שני' לא תקשה משום דמצי לומר דעכ"פ פריך שפיר לר"ה דס"ל בניסת לא ע"כ דס"ל דלא מהני בככר זה א"כ כי לא ניסת נמי אבל עכ"פ קושית המקשה דהא גופי' קשיא בניסת אמאי לא מ"ט לית לי' שתידור בככר זה וע"ז תי' תוס' דפשיטא לי' מסברא דחשודה לעבור בפעם אחת אמנם הנה פירש"י לעיל דגריס בברייתא שתידור על כל פירות שבעולם מוכח דסובר דבפ"א ג"כ לא חשודה שתעבור א"כ ע"כ צריך לפרש דבאמת קו' הגמ' הי' כך כיון דניסת אמרת לא ע"כ דסבירא לך האי סברא דבפ"א חשידה שתעבור {{ממ|ולית לי' כברייתא דלעיל}} א"כ כי לא ניסת נמי דא"ל בככר זה ובפ"א ג"כ אין חשודה דהא עכ"פ לר"ה דס"ל דחשודה בפ"א לדידי' לשיטתו יקשה כי לא ניסת נמי מעתה יקשה כך דילמא גם ר"ה ס"ל באמת דבפ"א ג"כ אין חשודה שתעבור כברייתא דלעיל והא דקאמר בניסת לא אין משום חשש שיפר לה אלא משום דל"ש חינא {{ממ|אבל משום הפרה ל"ח דהא משכחת בככר זה ותאכל לפנינו}} אבל בלא ניסת דשייך חינא תיקנו שתידור וא"ל דתלך אצל חכם דהא תידור ככר זה ותאכל לפנינו דלא חשודה אף בפעם אחת:</small><br><small> ד') </small>

''' אמנם ''' 

<small> נראה לישב דדעת רבינו בפט"ז מאישות ובפי' המשנה דהא דתיקן ר"ג נדר היינו אם ירצו יתומים להעדיף כחם אם ירצו בשבועה ואם ירצו ידורו אותה ובניסת סובר דלא מהני שתידור גובית בשבועה {{ממ|דלא כשיטת הראשונים בניסת אף בשבועה לא תגבה}} א"כ ניחא דל"ש לומר בניסת ליכא חינא לא תיקנו שתידור דהרי אדרבא בניסת גרע דכיון דנדר לא מהני משום דחיישינן שיכולה להפר לכן ע"כ תגבה בשבועה א"כ כי לא ניסת נמי דא"ל בככר זה דא"כ כי ניסת נמי דהא אי הוה משכחת נדר בככר זה גם בניסת הי' יכולין היתומים לבחור בנדר ולא תיטול בשבועה אלא דאכתי קשיא מ"פ כי לא ניסת נמי הא י"ל אף אי נאמר דטעמא דר"ה דלכן לא גביא בניסת יען דיש לה הפרה אפ"ה לא תיקשה כי לא ניסת נמי די"ל דוקא בניסת לא תגבה משום דמפר לה בעל וא"ל תידור בככר זה ותאכל לפנינו די"ל דחשודה שתעבור פ"א {{ממ|דהא מסברא לא חשודה אפעם אחת כמש"כ התוס' לקמן דאי לאו דר"פ ל"ה קשיא ממשנה די"ל בנדרה מככר זה ואכלה בפנינו}} אלא הכונה דהיתומים יכולין לטעון כן דאין סומכין אנדר של ככר זה דחשודה להם שתעבור פעם אחת והנה זה שייך אקו' ראשונה דניסת לא מהני שתידור אככר זה דבניסת מסברא שלא תגבה דל"ש חינא ע"כ יכולין לטעון דאין רוצים בנדר כזה וא"ל דא"כ תגבה בשבועה עכ"פ ז"א דהא באמת לפי אותה סברא דבניסת ליכא חינא גם בשבועה לא תגבה אלא תפסיד {{ממ|והא דפסק רבינו כשנשאת גובה בשבועה היינו לפי מסקנא דלא ניסת אין מפסדת דאפשר שתידור דצריך לפרט הנדר}} אבל בלא ניסת ל"ש להקשות כי לא ניסת נמי דהא שפיר משכחת בככר זה ותאכל לפנינו כיון דאיכא משום חינא מסברא שתיטול בלא שבועה א"כ אין יכולין יתומים לומר דלא תגבה בנדר משום דיכולה לשאול דאכתי תידור בככר זה ותאכל לפנינו ואין יתומים יכולין לומר דאין מאמינים וחשודה להם שתעבור פעם אחת כיון דמסברא שתיטול בלא שבועה וא"כ תקשה טובא מ"פ כי לא ניסת נמי ותפסיד כתובה הא עכ"פ אפשר שתידור בככר זה ואין יתומים יכולין לומר שחשודה שפ"א תעבור על נדרה להפסיד כתובתה אך י"ל דהנה רמב"ן כ' לישב קו' תוס' מככר זה דגם זה יכולה לישאל לאמימר דסובר בשבועות אכלה כולה נשאלין עלי' א"כ י"ל דשפיר ניסת מ"ט לא משום דיכול להפר דא"ל בניסת אין משום דיכול להפר רק משום דליכא חינא דהא עכ"פ באמת שיכולה להתיר אף דנדרה מככר זה דהא ס"ל כאמימר אכלה כולה נשאלין עלי' ותלך אצל חכם לשאול {{ממ|וא"כ ל"ש לחלק בין אית לה חינא דמה מהני נדרה כלל כיון שבוודאי תשאול ואף דליכא רק חרטה דהשתא ס"ל ג"כ דיכולה לשאול באכלה כולה או דס"ל דזה מה דמשני גמ' צריך לפרט הנדר לפמש"כ שהכונה אף בדיעבד ל"מ יען דליכא חרטה דמעיקרא א"כ כיון שבלא"ה צריך לטעם זה דליכא חרטה דמעיקרא נקט הא"ט דצריך לפרט הנדר אף בדיעבד מיפר אין יען דליכא חרטה דמעיקרא}}:</small><br>''' אלא '''  דיקשה א"כ הא דפריך מברייתא דניסת נודרת וגבית כתובתה ואמאי לא משני דזה למ"ד משום חינא וברייתא ס"ל משום מזוני וזה שייך גם בניסת די"ל דעכ"פ הא מיפר לה בעל ומה מהני נדרה אף דמשכחת דמדירין אותה ככר זה ותאכל {{ממ|כיון דבניסת ליכא חינא אף דאיכא משום מזוני יכולין היתומים לטעון שחשודה להם שתעבור פ"א}} ועל זה משני צריך לפרט את הנדר והכונה כך דהנה דעת הריטב"א דהא דצריך לפרט הנדר רק לכתחלה והקשו הראשונים א"כ מה משני צריך לפרט כיון דבדיעבד א"צ לפרט לא תגלה מפני מה נדרה ובשעה"מ הקשה עוד דקאמר דאתי למיגז לדיבורא מוכח אי לא פרט בדיעבד אין מיפר ול"נ לישב דהנה רשב"א בתשובה המיוחסת לרמב"ן הביאו בשעה"מ ה' שבועות הקשה מאי חרטה דמעיקרא שייך כאן הרי אי לא נדרה לא היתה גובית ואי נדרה אדעתה שתשאל א"כ ליכא חרטה דמעיקרא ותי' דנדר כזה שתלוי בתנאי דלא אעשה דבר פלוני לא בעי חרטה דמעיקרא וסגי בחרטה דהשתא ולכאורה קשה לדבריו א"כ הא ע"כ צריכה לומר לחכם הסיבה דהיינו התנאי למה נדרה דאי לא תאמר הסיבה רק נדר נדרתי שלא תאכל מין זה א"כ צריכה לומר שיש לה חרטה דמעיקרא {{ממ|דזה בוודאי צריכה לומר לחכם אי יש לה פתח או חרטה דמעיקרא}} דלא יתיר בחרטה דהשתא ואף למ"ד א"צ לפרט כהא"ג שאין לה חרטה דמעיקרא צריכה להגיד שנדרה משום סיבה פלונית וא"כ צריכה ע"כ לפרט הסיבה {{ממ|ועוד יקשה דהא ר"פ קאמר דלכן צריך לפרט משום מילתא דאיסורא דהיינו דתליא במילתא דאיסורא כמש"כ הש"ך סי' רכ"ח כמש"כ לעיל א"כ איך קאמר ר"נ דא"צ לפרט דל"ח למילתא דאיסורא הא כהא"ג במילתא דאיסורא הוא דרך קנס ליכא חרטה דמעיקרא כמש"כ הראשונים הנ"ל א"כ ע"כ צריכה לפרט הנדר רק לפמש"כ להלן ניחא דיכולה ליתן סיבה שאינה אמיתית ויתיר החכם}} אך י"ל דלמ"ד א"צ לפרט יכול לומר לחכם סיבה שאינה אמיתית כגון שלא אוכל ככר זה קונם עלי אם אלך למקום פלוני והלך דליכא מילתא דאיסורא ויתיר לו החכם דגם זה דרך קנס הוא אף שבאמת נדר משום מילתא דאיסורא אבל למ"ד צריך לפרט צריכה להגיד הסיבה האמיתית וא"כ אי תגלה שנדרה משום שרצתה ליגבות הכתובה לא יתיר לה {{ממ|אך לכאורה לפמש"כ המהי"ט סי' א' לישב קו' רשב"א דשייך כאן חרטה דמעיקרא דסבורה שיכולה לקבל לחיות בלא אכילת מיני פירות שנדרה ועכשיו שאינה יכולה לסבול מתחרטת על שנדרתה ואלו הייתי יודע לא הייתי נודרת אלא הייתי מודה בנכסים שבידי ונודרת על האמת א"כ משכחת חרטה דמעיקרא אך י"ל אכתי משכחת שידירו אותה בכל פירות אם גבתה ועתה חוזרת לגבות שינית דחל כשיטת סמ"ג שבסי' רכ"ח וא"כ ליכא חזרה דמעיקרא שסבורה שיכולה לקבל דאטו לא ידעה שא"א לחיות בלי שתהנה מן העולם א"כ רק שייך חרטה דהשתא (וכ"כ באמרי בינה}} וא"כ שוב ע"כ צריך לפרט הסיבה וכן בנדרה מככר זה רק חרטה דהשתא איכא דל"ש דסבורה שיכולה לקבל ועתה אין יכולה לקבל דבככר אחד הא יכולה לקבל ורק שייך חרטה דהשתא וע"כ צריך לפרט הנדר) וא"כ בזה מיושב קו' הנ"ל על הריטב"א די"ל סברת ריטב"א כך בוודאי אם לא פרט כלל מהני בדיעבד דדעת החכם למה שנדרה סתם היכי דיש חרטה דמעיקרא אבל כאן שע"כ תאמר סיבה אחרת כדי שידע חכם שנדרה רק דרך קנס וא"צ חרטה דמעיקרא רק מה יש לחוש שתאמר סיבה שאינה אמיתית כגון שנדרה יען שהלכה למקום אחד שאין מילתא דאיסורא א"כ אין דעת החכם רק למה ששמע כהא"ג גם בדיעבד אין מופר לדעת הריטב"א והיינו דמשני צריך לפרט הנדר א"כ ע"כ תגלה טעם האמיתי שנדרה משום כתובה ולא יתירו לה לכן בלא ניסת גובית אבל בניסת לא משום דיכול להפר לה בעלה והנה כן צריכין לומר ג"כ אהא דפריך מנודר ועובד למ"ד א"צ לפרט הא כיון דליכא חרטה דמעיקרא א"כ ע"כ צריכין לפרט שתלה בתנאי ואף לדעת מהרי"ט הא משכחת שידור מכל פירות שבעולם אם לא יגרש דאז חל על כל פירות וליכא חרטה דמעיקרא או בככר זה דג"כ ליכא חרטה דמעיקרא וע"כ צריך לפרט הסיבה וצריכין לתרץ ג"כ כנ"ל דעכ"פ יכול הוא להטעות החכם שיתלה בתנאי דלית בי' מילתא דאיסורא והחכם יתירהו משא"כ אי צריך לפרט הנדר צריך לפרט האמת דאל"ה אף דיעבד אינו מופר ושפיר פריך ומיושב דלא יקשה לריטב"א מאי פריך הא בדיעבד גם למ"ד צריך לפרט ג"כ מיפר לפמש"כ ניחא כיון דע"כ יפרט סיבה שאין אמיתית אז בדיעבד ג"כ אין מופר {{ממ|כמש"כ בטו"ז סי' רכ"ח דקפידא שלא יקצר בלשונו רק יפרט כל לשונו ממש}} אך אכתי תיקשי בניסת ג"כ נדרה עכ"פ מככר זה ותאכל דהיינו דבעל א"י להפר דמיגז גייז ואי דחכם יתיר הא צריך לפרט הנדר א"כ ע"כ תגלה שנדרה משום כתובה ולא יתיר לה בשלמא לתוס' דלית לה התרה באכלה כבר רק דל"מ משום שחשודה לעבור פ"א ניחא אבל לרמב"ן דסובר דמהני גם באכלה כבר דלית לי' לסברת תוס' שחשודה לעבור פ"א קשה ולישב ע"כ נאמר גם לרמב"ן כיון דניסת דליכא חינא ומסברא שלא תגבה יכולין עכ"פ יתומים לטעון שפיר שחשודה להם שתעבור פ"א {{ממ|דרמב"ן דכ' לתרץ קו' תוס' דאתיא כאמימר אכלה כולה נשאלין עלי' ולא ניחא לי' לתרץ כתי' תוס' דפ"א חשודה היינו בלא ניסת דמסברא שתגבה משום חינא אין יכולין היתומים לטעון שחשודה להם שתעבור פ"א כדי להפסיד כתובתה אבל בניסת דליכא חינא גם רמב"ן מודה דל"מ בככר זה ותאכל לפנינו דעכ"פ יתומים יכולין לטעון שחשודה שתעבור פ"א}} ובזה ניחא הא דהקשינו לעיל דר"נ דקאמר א"צ לפרט דאתי למגזיי אטו עדיף מאם לא תפרט כלל להנ"ל ניחא דהכי קאמר דל"ש משום מילתא דאיסורא ע"כ צריכה לפרט לכתחלה דהרי צריכה לפרט הסיבה כיון דליכא אלא חרטה דהשתא רק דאי א"צ לפרט יכולה לשקר ולומר סיבה שאין אמיתית ואז בדיעבד ג"כ אין מופר דדעתו להתיר רק מה ששמע א"כ הכי קאמר א"צ לפרט לכן דעתו להתיר סתם כל מה שנדרה וליכא למיחש שתאמר סיבה שאינה אמיתית אבל אי צריך לפרט משום מילתא דאיסורא ע"כ תפרט הסיבה ואתיא למיגזיי לומר סיבה שאין אמיתית וזה בוודאי אף דיעבד אינו מיפר:<br>'''  אמנם '''  הנה זה כבר הקשה במהר"ם שיף אמאי לא מוקי הא דנודר ועובד בככר זה דבוודאי כהן אין חשוד לעבור פ"א ולכאורה הא לק"מ דהרי אמרינן בנדרים דף י"ד קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר דלא ישן היום שמא ישן למחר דבתנאי לא מזדהרא אינשי א"כ איך יסמוך בי"ד שיעבוד היום ע"י שידור על ככר בתנאי שיגרש את אשתו ויאכלנו הא בתנאה לא מיזדהר בפרט דיצרו תוקפו אף שנמצא שעבר פ"א על נדרו הא כיון דעתה אין עובר על גוף הנדר רק על התנאי לא מיזדהר אך באמת שפיר הקשה דקו' הגמ' הא קאי לר"נ דא"צ לפרט הנדר והא ר"נ סובר שם בנדרים דגם בתנאי מזדהר אינשי א"כ יקשה דידור בככר זה ויאכלנו ומותר לעבוד דבוודאי גם בתנאי מיזדהר אינשי שלא יעבור התנאי דנמצא עבר אנדרו למפרע {{ממ|ואפשר דאפ"ה בתנאי כזה שאין עובר למפרע אלא פעם אחת לא מיזדהר דיצרו תוקפו}} וצריכין לומר כרמב"ן דגם באכלו כבר יש לו ג"כ התרה אולם אכתי קשה אכתי ידור מכל פירות שבעולם אם לא אגרש אשתי דחל על כל פירות וליכא חרטה דמעיקרא א"כ א"י להתיר וע"כ לומר כרשב"א בתנאי סגי בחרטה דהשתא א"כ צריך לפרט וא"ל דמפרט בשקר א"כ אף בדיעבד אין מופר {{ממ|והנה כן צריכין לומר ג"כ אהא דפריך מנודר ועובד למ"ד א"צ לפרט הא כיון דליכא חרטה דמעיקרא לשיטת רשב"א א"כ ע"כ צריך לפרט שתלה בתנאי ואף לדעת מהרי"ט הא משכחת שתידור מכל פירות שבעולם אם לא יגרש דאז חל על כל פירות וליכא חרטה דמעיקרא או בככר זה דג"כ ליכא חרטה דמעיקרא וע"כ צריך לפרט הסיבה וצריכין לתרץ ג"כ כנ"ל דעכ"פ יכולה להטעות החכם שתלה התנאי במילתא דלית בי' איסורא ויתירהו משא"כ אי צריך לפרט הנדר צריכה לפרט האמת דאל"ה אף דיעבד אינו מיפר ושפיר פריך וא"כ ניחא דברי הריטב"א דלא יקשה מ"פ הא בדיעבד גם למ"ד לפרט הנדר מותר אם לא פירט הנדר ולפמש"כ ניחא כיון דע"כ יפרט סיבה שאין אמיתית אז בדיעבד ג"כ אין מותר (כמש"כ טו"ז סי' רכ"ח דקפידא שלא יקצר בלשונו רק יגלה כלשונו ממש}} ודו"ק:<br>'''  ולפי"ז '''  נתישבו דברי רבינו כיון דלהלכה קיימ"ל בתנאי לא מיזדהר אינשי א"א לאוקמא הא דנודר ועובד בככר זה אם לא יגרשנו {{ממ|או בנודר מכל פירות דחל בתלה בתנאי שיגרשנה כיון דבתנאי לא מיזדהר אינשי א"כ אסור בכל פירות שבעולם מחשש שיעבור על התנאי א"כ לא חל אף בתלה בתנאי כשיטת הרא"ש פ' המדיר דלא כסמ"ג שבסי' רל"ב ולכן אמרינן דיהנה מיד ולקי משום שבועת שוא}} דכהא"ג בוודאי חיישינן שלא יזהר בתנאי כיון דלא יעבור מעיקרא רק פ"א אאיסור נדר ולא משכחת בנודר ועובד רק בנדר ממין אחד אם לא יגרשנה דכהא"ג מזדהר בתנאי כדי שלא יאסר במין זה כל ימי חייו א"כ לשיטת מהרי"ט שייך שפיר חרטה דמעיקרא וא"צ לפרט הסיבה א"כ אף למ"ד צריך לפרט הנדר הא בדיעבד עכ"פ מופר ולא יפרט שנדר לגרש משום שאשתו פסולה א"כ ע"כ צריך לאוקמא רק בנדר עד"ר דבשמעתין ניחא לי' למ"ד צריך לפרט הנדר היינו לר"נ דבתנאי מזדהר אינשי א"כ מצי לאוקמא בנדר מככר זה {{ממ|או מכל פירות שבעולם וחל שפיר כיון דתלה בתנאי שבוודאי מזדהר בו}} א"כ ליכא רק חרטה דהשתא א"כ ע"כ צריך לפרט שתלה בתנאי א"כ שוב צריך לפרט שנדר משום אשתו פסולה דאי לא יפרט התנאי והסיבה האמיתית אף בדיעבד אין מיפר א"כ א"צ לאוקמא בעד"ר ושפיר פריך למ"ד א"צ לפרט הנדר אבל להלכה דלא מזדהר בתנאי לא מצי איירי ובנדר ממין אחד ובזה שייך חרטה מעיקרא כמש"כ מהרי"ט א"כ א"צ לפרט הנדר מעיקר הדין רק משום מילתא דאיסורא ובכהא"ג בדיעבד אם לא פרט כלל שום סיבה ג"כ מופר ולכן צריך לאוקמא דהך דנודר ועובד רק בעד"ר וכמש"כ רבינו בה' אלו משא"כ בה' אישות דשם שפיר מצי איירי בנדר מככר זה ואכלה דשם הנדר על הככר אם לא קיבלה כבר ול"ש דלא מזדהרה בתנאי וא"כ גם אפ"א אינה חשודה {{ממ|דיתומים לא מצי לטעון דחשודה להם כיון דאיכא משום חינא לא אלימא טענתם למדחי תקנת חכמים אשר חשו משום חינא וא"ל דתלך אצל חכם הא צריך חרטה דמעיקרא ובנדר כזה ליכא רק חרטה דהשתא וצריכה לפרט תנאי הנדר מצד עיקר הדין ואם לא תפרט כל לשון הנדר רק תתלה בתנאי אחר הא באמת גם בדיעבד אין מופר ע"כ א"ל לאוקמא בנדר עד"ר דשפיר סגי בסתם נדר ג"כ דחכם לא יתיר וכל זה בלא ניסת אבל בניסת הא יפר לה בעל וא"ל דיאכילנה ככר זה ובעל הא רק מיגז גייז ואין עוקר הנדר באכלה כולה דאכתי תלך אצל חכם וא"ל דצריך לפרט הנדר דהא א"כ אכתי עכ"פ לא תעבור רק פ"א ויכולין היתומים לטעון שחשודה להם שתעבור פ"א (דהא בניסת דליכא משום חינא הנה מצד הדין שלא תגבה כמש"כ רבינו בפי"ב}} וא"ש דברי רבינו באורחא חריפתא:<br>'''  והנה '''  בפנ"י הקשה אתוס' דכ' הניחא קאי גם לר"נ ומוקי משנה בעד"ר וקשה לתי' זה שכ' תוס' בעד"ר יש לה הפרה ונראה לישב דכ"כ לעיל דרבינו בפי"ב כתב בנשאת ליכא חינא לכן ל"מ בנשאת בנדרה מככר זה אמנם ר"נ י"ל דמוקי משנה בככר זה וסובר דלא חשודה אפ"א דהיתומים אין יכולין לטעון כן דס"ל דמסברא גביא בלא שבועה והיינו כשמואל דלעיל דסובר דנשבעת חוץ לבי"ד דמסברא שתיטול בלא שבועה לכן גם משנשאת גובית ותידור בככר זה וא"צ לאוקמא בעד"ר:<br><small> ה') </small>

''' אמנם ''' 

<small> עוד אמרתי בישוב קו' הרשב"א הא לא משכחת חרטה דמעיקרא ונראה דשפיר משכחת דהנה תוס' כ' דפ"א חשודה שתעבור ובארנו דכונתם דיתומים יכולין לטעון שחשודה להם אפ"א {{ממ|וכן הוא בריטב"א ובזה א"ש מה שהקשה הפנ"י על תוס' דנדרה על ככר זה א"כ איך קתני במשנה שידירוהו מה שירצו יתומים כיון דנדרה מככר זה ואוכלת מיד אין נפ"מ ליתומים איזה מין שתידור להנ"ל א"ש דזה באמת כונת תוס' דפ"א חשודה דהיינו שיתומים יכולין לטעון שחשודה להם והיינו מדקתני ידירו אותם מה שירצו משמע דבהם תלוי הדבר והנה לפי"ז דיתומים יכולין לטעון שאין נאמנת להם אלא בנדר שעומדת באיסור כל ימי' א"כ לפי"ז נוכל לפרש דמה שטוענים שרק נאמנת באיסור שכל ימי חיי' אין הכונה במה שתקבל על עצמה בעת נדרה באיסור התלוי בכל ימי' דגם בזה באמת אין יכולין לסמוך אולי דעתה מחמת חמדת ממון לעבור על נדרה כל ימי חיי' (או להיפוך דסבורה שיכולה לקבל לחיות בלא הנאה זו כל ימי חיי' רק דעיקר סמיכת היתומים הוא דחושבין כיון שבכל ימי' תעשה איסור בוודאי שימים ידברו וסופה להודות שלא להיות באיסור כל ימי' (או למנוע הנאתה כל ימי'}} וכאשר תתחרט בוודאי תחזור כל מה שגבתה שלא כדין ואף דאיסורא דעברה עבירות כמש"כ הראשונים אפ"ה אפשר שתשאל אצל חכם דהא אם תחזיר להם הכתובה יכול החכם להתיר לה נדרה אח"כ ובזה נח דעת היתומים אבל בניסת לא מפני שבעלה יתיר לה אף שלא תחזיר להם עולמית מה שנטלה מהם וע"ז פריך כי לא ניסת נמי דהא באמת כי לא ניסת נמי יכולה לילך אצל חכם ותתיר דהיינו שנחוש שלא תגלה לחכם למה נדרה רק תאמר שיש לה חרטה דמעיקרא על שנדרה לאסור עלי' הנאת מין זה {{ממ|ויש לה באמת שפיר חרטה דמעיקרא דהא בשעה שנדרה חשבה אם לא תוכל לעמוד תעבור על נדרה או שחשבה שתוכל לעמוד ולא תהנה כל ימי' ועתה מפני שאינה יכולה לעמוד שלא ליהנות ולעמוד באיסור כל ימי' גם אין ברצונה ע"כ מתחרטת מעיקרא שקבלה נדר זה עלי'}} וע"ז משני שפיר צריכה לפרט את הנדר ולכן רק יכולה להתיר אם תתחרט ותחזיר להיתומים מה שגבתה שלא כדין אז יכולה שפיר לשאול אצל חכם דשפיר יתיר לה כיון שהחזירה להיתומים הכתובה וא"ש קו' רשב"א ובזה נראה לי לישב קו' תוס' דנדרה עד"ר {{ממ|והנה בת"ג כ' לישב קו' תוס' כיון דבפ"א חשודה שתעבור ממילא יש לה היתר גם בעד"ר וא"כ חיישינן שתעבור פ"א כדי שתהא יכול לשאול גם בעד"ר וז"א דכהא"ג אין לה התרה דהטעם דאם עבר יכול לשאול גם בעד"ר יען דגם הרבים מסכימים כדי לעקור הנדר מעיקרא כדי שלא יהא עבירה בידו א"כ היכא דעובר כדי שיהא לו התרה שוב בוודאי אין הרבים מסכימים להתרה דהוה כאומר אחטא ואשוב דל"ה כפרה}} ולפמש"כ ניחא כיון שפ"א חשודה שתעבור רק דעיקר סמיכת יתומים שעכ"פ לבסוף תתחרט ותשוב להם כדי שתוכל לשאול ולא תעבור כל ימי' באיסור רק דאנו חוששים שלא תחזיר להם ובכ"ז תלך לחכם לשאול ולא תגלה לו שנדרה משום כתובתה לזה ל"מ עד"ר דהא היכא שכבר עברה דעת הרשב"א הובא במשל"מ דעד"ר ג"כ יש לו הפרה כדי שינצל מאיסור וחכם עוקר הנדר מעיקרא א"כ מה מהני עד"ר דכיון דמתחילה לא הי' דעתה לשאול רק לעמוד באיסור ורק אח"כ תתחרט ותלך לשאול שאין רשות להיות באיסור כל ימי' א"כ בעד"ר נמי יש לה התרה:</small><br>''' וכן '''  ניחא מה דקשה לר"ה הא גם למ"ד א"צ לפרט צריך ליישב המשנה וע"כ בעד"ר א"כ למה לא מוקי ר"ה ג"כ בעד"ר להנ"ל ניחא דלמ"ד א"צ לפרט הנדר י"ל דלדידי' ל"מ באם עבר פ"א שיהא לו היתר עד"ר דכיון דא"צ לפרט ע"כ ס"ל עיקר היתר הוא ע"י עצמו שמתחרט ועוקר אותו ומשוה לנדרו נדר בטעות לכן ל"ש לומר יען שעבר פ"א הוה נדר בטעות דלא הוה לי' לעבור אבל למ"ד צריך לפרט הנדר א"כ ע"י החכם נעקר הנדר לכן בעבר פ"א יכול החכם לעקור אותו כדי שלא יהא עבירה בידו:<br><small> ו') </small>

''' והנה ''' 

<small> איתא במשנה דגיטין אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה נמנעו מלהשביעה ופירש"י והיתה מפסדת כתובתה התקין ר"ג הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצה וגובה כתובתה והנה על מה שפירש"י דהיתה מפסדת הכתובה כבר עמד בפנ"י אמנם רבינו בפי' המשנה כ' שכל מה שירצו יתומים שתאמר כל פירות שבעולם אסורים עלי או שתעלה ממונך כולו קרבן דהיינו אם קבלה שום דבר ובח"ס הקשה כיון שכתב רבינו דמה שירצו היינו שתאסור עלי' כל פירות שבעולם א"כ ס"ל כפירש"י דלאיסור טעה נמי חוששת א"כ מה הי' לו לר"ג לתקוני שתהא נודרת ליתומים מה שירצו הך תקנה דמה שירצו למה תעשה הכתובה קרבן דהא קיימ"ל קונם יחידי אין לו פדיון והנה עוד נראה מפי' המשנה דמעיקר הדין נמי נהי דאם ניסת אין מדירין מ"מ גובה כתובתה בשבועה חוץ לבי"ד ע"כ של יתומים וכן פסק בפט"ז מאישות והקשה מנ"ל זאת:</small><br>''' ונראה '''  ליישב דהנה תוס' לקמן הקשו מ"פ כי לא ניסת נמי הא משכחת בתידור בככר זה ותאכל בפנינו ואין לו שאלה והקשה בפנ"י הא במשנה קתני שתיקנו שתהא נודרת כל מה שירצו יתומים ובככר זה מאי נפ"מ במה שירצו יתומים בשלמא בנודרת על מין אחד יבחרו היתומים מה שקשה לה לפרוש אבל בככר אחד ואוכלת לפנינו אין נפ"מ בכל זה ונראה ליישב דהנה לכאורה קשה לפי מה שנראה מתוס' לעיל בתלוי בתנאי מהני בנדר על כל פירות שבעולם וא"כ מאי אהני אם תאסרה בככר זה הא קודם שתלך לבי"ד תוכל לידור בכל מינים אם תלך למקום פלוני ותלך וא"כ חל ואסורה בכל המינים ואח"כ תידור בבי"ד על ככר זה דלא חל הנדר ואח"כ יפר הבעל נדר הראשון ובעל הא מיגז גייז ולא חל נדר השני ומה שאסורה משום נדר הראשון דבעל רק מיגז גייז הנה הא לא עברה רק פ"א ובזה הא כבר כ' תוס' דחשודה לעבור א"כ מה מהני אם תידור ממין ידעו דאכתי לא תעבור רק פ"א דמכאן ולהבא לא תעבור דבעל מיפר לה ועוד יקשה דהנה בשער אפרים הקשה אף כשאכלה כבר הא חכם עוקר נדר מעיקרא כדאמר אמימר בשבועות דף כ"ו ותי' דכאן דליכא רק חרטה דהשתא כמש"כ הרשב"א בתשובה הנ"ל לכן א"י להתיר מה שכבר אכלה וא"כ לפי"ז תידור בכל פירות שבעולם כנ"ל ואח"כ תידור בפני יתומיה על ככר זה ותלך אצל חכם לשאול על נדרה קמא בחרטה דהשתא ולא נעקר לגמרי א"כ לא מצי חייל האיסור שאסרה על עצמה בככר זה וא"ל אכתי הא עברה פ"א מכח נדר הראשון וע"כ דבפ"א חשודה לעבור אכתי קשה מאי קאמר הניחא אי צריך לפרט הנדר הא אכתי תידור בכל מינים שבעולם כנ"ל ולא חל נדר השני שידרוהו היתומים ותלך אצל חכם ותפרט הנדר הראשון ויתיר לה בחרטה דהשתא ולא נעקר הראשון ולא חל השני ועל נדר הראשון לא תחוש דחשודה לעבור פ"א {{ממ|והנה לכאורה יקשה כהא"ג אהא דפריך הגמ' מהא דנודר ועובר יורד ומגרש למ"ד א"צ לפרט הנדר דלמ"ד צריך לפרט הנדר מי ניחא דילמא נדר על כל פירות ואח"כ נדר בפני בי"ד וילך לחכם ויתיר נדר הראשון דמפרט לי' שפיר כל הנדר וכיון דאין לו חרטה דמעיקרא לא חל נדר השני ולא עבר רק פ"א הנדר הראשון אך הא לק"מ דמבואר בחכ"צ סי' ל"א דאייריא בעושה תשובה א"כ ליכא רק חששא שיצרו יתקפנו וירצה לשאול על נדרו אך באשה שפיר יקשה מה משני דצריך לפרט הנדר הא יכולה לידור בכל פירות שבעולם בתנאי כנ"ל}} והנה לכאורה י"ל דיכולין בי"ד להתיר לה תחילה כל נדרים שנדרה אך הנה בישועות יעקב בתשובה הנדפסת בסוף ספרו לאו"ח דהיכא דתלה בתנאי דקום ועשה אין יכולין להתיר קודם שחל הנדר א"כ אם תתלה בתנאי שתלך למקום פלוני א"י בי"ד להתיר דלא חל הנדר עדיין כ"ז שלא תלך ואם תלך אח"כ חל הנדר הראשון מעיקרא ואח"כ תשאל על הנדר קמא בחרטה דהשתא ולא חל הנדר השני ואף שיש לדחות דחל נדר השני קודם שיחול נדר הראשון אולם באמת זה שהעלה בישועות יעקב דבי"ד יכול להתיר נדר אף שלא פתחה היא בחרטה צ"ע דלדעתי אין לנדר התרה רק באם יפתח הנודר בחרטה אבל אין בי"ד יכולין להתיר לאדם נדרו בלא רצונו דעיקר הטעם דיש לנדר היתר הוא ע"י הנודר רק שצריך לחכם להתיר וכ"כ בח"ס בחי' גיטין בשם רבו מ' נתן אדלער זצ"ל לפרש דברי הירושלמי ואני הבאתי ראי' מהא דנדרים דרב סחורה יצא מר"נ ופתח פתח לנפשו ור"ן הקשה דאין אדם מתיר לעצמו להנ"ל ניחא דעיקר הפתח וחרטה והיתר הנדר בא ע"י הנודר שמתחרט אלא דלא מהני עוד שיאמר חכם מותר לך {{ממ|כדאיתא כהא"ג במו"ק ח' בראיית נגעים דצריך דוקא הכהן לומר טהור או טמא וה"נ דכוותי'}}:<br>'''  ולפי"ז '''  יש ליישב קו' הפנ"י דלכן תידור מה שירצו יתומים דאי מה שתירצה עדיין יש לחוש שתידור על מין אחד קודם ותאכל לפנינו ובאמת לא חל מכח נדר הראשון ואח"כ תלך אצל חכם ותשאל על נדר הראשון ונדר השני לא מצי חייל כיון דליכא רק חרטה דהשתא ולכן ע"כ תידור מה שירצו יתומים דאז ל"ח שנדרה מין זה דמינה ידעה דא"ל שתידור על כל מינים שבעולם אם תלך למקום פלוני כנ"ל די"ל דבאמת יהא מוכח כסברת הרא"ש דאף דתלה בתנאי לא חל על כל מינים שבעולם:<br>'''  ובהכי '''  ניחא לי ליישב שיטת רש"י בשמעתין דגריס נודרת ואוסרת עלי' כל פירות שבעולם והוק' תוס' דהא לא חל ורק לקי פ"א והיא חשודה לעבור פ"א כדמוכח דאל"כ תידור על ככר זה ונראה ליישב דלפירש"י אין הוכחה מהא דחשודה אפ"א דהא י"ל דלפירש"י קו' תוס' מעיקרא ל"ק דהנה רש"י בשבועות דף כ"ו מפרש הא דנשאל על הראשונה חלה השניה בעולם וכ"כ שם בנמ"י וא"כ תאסר עליה כל פירות שבעולם ואח"כ תבוא לבי"ד ותאסר עלי' ככר זה ותאכלנו דלא חל ואח"כ תלך אצל חכם להתיר הראשונה והשני לא חל דאינו בעולם כבר לכן לא מהני שתידור בככר זה וא"צ לתי' התוס' לומר דחשודה אפ"א {{ממ|רק תוס' דהוק' י"ל דסברי כשיטת הריטב"א שם בשבועות בשם התוס' דאף דכבר נאכלים נשאל על הראשונה חל השני'}} וא"כ מיושב נמי קו' תוס' שהקשו עוד שתאסור עלי' הנאת ממון הכתובה שגבתה אם קבלית מידי להנ"ל ניחא דא"כ אכתי תוכל לאסור עליה את הכתובה אם תלך למקום פלוני ובבי"ד תשוב ותאסר עליה אם קבלת מידי ואח"כ תלך לבי"ד ותשאל בחרטה דהשתא על נדר הראשון וזה שפיר יתירו לה דאין בזה דבר איסור אבל כיון דרק חרטה דהשתא לא מצי לחול נדר השני ולכן רק תיקנו מה שירצו יתומים כדי שלא תדע איזה מין ומין יאסרו עלי' או אולי לא יאסרו עלי' שום דבר אחר רק הנאת הכתובה וא"ש אלא דיקשה לשיטת רש"י בשבועות מהא דהקשו תוס' בשמעתין בלא דר"ה ג"כ קשה ממשנה דליחוש דאזלה לגבי חכם ותי' בלא דר"ה ניחא די"ל בככר זה ורק לר"ה דסובר דחשודה אפ"א פריך שפיר ולפירש"י דא"א לאוקמא בככר זה דא"כ תאסור תחילה בכל פירות שבעולם ואח"כ תשאל על הראשונה ולא חלה השניה כיון שכבר נאכל ולא עברה אפי' פ"א וא"ל דבעד"ר איירי זה אינו לגבי בעל ל"מ עד"ר כתנ' קמא שבתוס' וכדמשמע מרמב"ן דלשיטת רש"י דסובר עד"ר היינו שרבים מדירין על דעתם בבעל ל"ש זה כיון דנדרה ע"ד הבעל:<br><small> ז') </small>

''' לכן ''' 

<small> נראה ליישב עד"א דהנה בח"ס הקשה מה ראה ר"ג לתקן שידורו אותה כיון דאם לא נשבעה הי' מפסדת ולמה תיקנו להפסיד להיתומים ונראה ליישב דהנה בהא דאין נפרעת אלא בשבועה יש שני טעמים דהנה בר"ן כתב דמכאן מוכח מי שיש בידו גזל ותובע חוב מחבירו יכול להשביע אותו דהחוב נפטר ע"י שיש גזילה שלו בידו דאל"כ מה אהני הכא שבועה דילמא גזל בידה שנטלה שלא ברשות ועל הכתובה לא גבתה באמת כלום ואמת נשבעת וא"כ לפי"ז יש כאן שבועה משום דאנו חוששים שיש בידה מיתומים שלא נטלה אותה על הכתובה אבל הריטב"א כ' להיפוך דע"י גזילה לא נפטר מהחוב והעלה דהשבועה בבית דין בפירוש רק אם גבתה על הכתובה דאל"כ הרי תבוא לידי שבועת שקר בשגגה ולפי דבריו ע"כ כאן השבועה דחיישינן לצרכי אתפסה על הכתובה מעתה הנה כאשר נמנעו מלהשביעה לפי דעת הר"ן דחיישינן שיש בידה משל יתומים שלא על הכתובה א"כ אין החשש שחשודה על השבועה אלא מפני חומר השבועה חיישינן שמא נטלתה משל יתומים א"כ בשקרא משתבעת א"כ לא תלוי ביתומים דאף אם רוצים להשביעה אין יכ</small>