עריכת הדף "מעשה רקח/נדרים/יא" (פסקה)

== ח ==

'''והוא מפר לעולם עד שיגרשנה ויגיע הגט לידה.''' פי' מרן ז"ל דהיינו לומר דכיון שהגיע גט לידה אע"פ שעדיין אינה מגורשת כגון שנתנו לה על תנאי או לאחר זמן וכדבסמוך ע"כ לפי פירושו ז"ל רבינו תני והדר מפרש אך קשה דא"כ לימא עד שיגיע הגט לידה לחוד עד שיגרשנה למאי אצטריך ותו דמאי עד שתתגרש הלא בעל תנאי או לאחר זמן אינה מגורשת ואפ"ה אינו יכול להפר ותו דפשט הלשון של רבינו מורה דהתירא אתא לאשמועינן ולפי פי' מרן הוא איסורא דהא בנתן הגט על תנאי או לאחר זמן לא יפר לכן נראה דה"ק אפילו גירשה גירושין גמורין ע"י שליח אלא שעדין לא הגיע הגט לידה אפ"ה יכול להפר וכ"כ הרב ב"ח והש"ך והט"ז ז"ל:

'''היתה מחייבי לאוין וכו' והפר נדריה הרי אלו מופרין.''' מדקדוק הלשון משמע דדיעבד דוקא קאמר וכן הבין מרן ז"ל משא"כ במי ששמעה שמת בעלה שכתב אין הבעל הראשון ולא האחרון מפירין נדריה דמשמע דאפילו בדיעבד קאמר וק"ק דשמעה שמת בעלה ודאי אנוסה היא וכיון שהבי"ד הרשוה להנשא אין בה איסור אלא דרבנן וכיון דאפילו בחייבי לאוין או עשין אם הפר בדיעבד מופר כ"ש איסור דרבנן וכן הקשה הרב לח"מ ז"ל. אמנם לענ"ד נראה דיש לחלק בדבר שהרי לגבי בעל שני אין לה שום אישות ואדרבה קפגע באיסור אשת איש שהוא חיוב מיתה מדין תורה ובודאי דבעמוד והוצא קאי וכיון שכן אין לו שום שייכות בהפרת נדריה משא"כ בבעל ראשון דכיון דנאנסה בדעתה הרי היא מותרת לו מדין תורה אם אינו כהן ובזה הה"נ דלא גרע מחייבי לאוין אלא דחז"ל השוו אותם לכל דבריהם אבל לענין זה כיון שיש לנו ללמדו ממקום אחר נראה דבדיעבד מיהא ש"ד. אמנם בתוספתא פ"ב דיבמות הביאה המל"מ ז"ל שנו גבי שניות דאינו חייב בהפרת נדריה ומשמע דחז"ל עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה האמנם מדלא הזכירו הפוסקים תוספתא זאת ואדרבה כתבו דכ"ש שניות משמע דלאו הלכתא היא: